נועם ירושלמי על נזיקין לה

כ"ב) ת"ש כו' הוסיפו הבעלים עליהם בין כך ובין כך תרומתן תרומה וכי נמצאו יפות מהן תרומתן תרומה אמאי בעידנא דתרם הא לא הוי ידע תרגמא רבא אליבי' דאביי דשוי' שליח הכי נמי מסתברא דאי ס"ד דלא שווי' שליח ולא הוי תרומתו תרומה והא גם אתם אמר רחמנא מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ומסיק בגמ' דשווי' שליח ולשיטת הירושלמי הוי תרומה מכאן ולהבא

ואיפשר לומר עוד דהש"ס דילן נמי סובר הכי וכמו שכתב הקצה"ח והא דלא תירץ ר"ל דמיירי קודם יאוש והא דמקדיש היינו משום שינוי השם דזה נתחדש בימי רב יוסף וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ס"ו) אלא אמר רבא האי מילתא קשי בה רבא לרב יוסף עשרין ותרתין שנין ולא איפרקה עד דיתיב רב יוסף ברישא ופירקא שינוי השם כשינוי מעשה דמי כו' ובזה יתיישב הא דאמרינן בב"ק (ד' ס"ז) מיתבי הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר אמרי התם איכא שינוי השם מעיקרא טיבלא והשתא תרומה הקדש מעיקרא חולין והשתא תרומה והקשו התו' דבקדשים שאין חייב באחריותן לא הי' צריך ליתן טעם זה דיש כאן יאוש ושינוי רשות אלא בעי לאוקמי אפי' בחטאת ואשם ואע"ג דמעיקרא חורא דראובן והשתא תורא דראובן וכבר האריך בזה הקצה"ח מפני מה אומר יאוש ושינוי השם ולפי מה שביארתי איפשר לומר דשינוי השם הוא אפי' קודם יאוש נמי מהני דכל היאוש הוא שיהי' שינוי השם שאינו חוזר וע"כ כיון דאייאש אח"כ איגלאי מילתא למפרע דהוי שינוי השם ושינוי השם קונה אפי' בלא יאוש כמו שינוי המעשה אלא דכל היאוש להיות שינוי השם שאינו חוזר וכמו שכתב הרמב"ן וכן התוס' בב"ק (ד' ס"ז) בד"ה הא כו' ועוד יש לומר דבכל מקום הוי שינוי השם גרידא קני לרב יוסף בלא יאוש ולכך יש להועיל לו במריש בלא יאוש דמה שצריך יאוש בעורות לאו משום קנין דקנין הוי שינוי השם לחודי' והיאוש אין צריך אלא כדי שיועיל כו' דאי לאו היאוש אין כאן שינוי השם וכן בהקדש בעי עמו יאוש שאם אין יאוש אין שם הקדש חל עליו ואין כאן שינוי השם וכן שינוי רשות אם אין יאוש אין שינוי רשות

וע"כ נראה לי שיש נ"מ בין שינוי השם לשינוי רשות דבשינוי השם קני ביאוש השם כמו בשינוי מעשה לחודי'. והיאוש הוא שיהיה שינוי השם דאל"ה הוי שינוי השם החוזר וע"כ אם נתייאש אח"כ נמי אגלאי מילתא למפרע דהוי שינוי השם משא"כ ביאוש ושינוי רשות דמה דמהני שינוי הרשות הוא משום דאתי לידי' בהתירא לאחר יאוש ע"כ קני וע"כ בעינן יאוש קודם ואח"כ שינוי רשות וכמו דאמרינן בב"ק (ד' קט"ו) בהא פליגי מר סבר יאוש ואח"כ שינוי רשות קני כו' וא"כ אם אתי לידי יאוש א"כ לא הוי יאוש ושינוי רשות דהא יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש וכמו שהקשו התוס' בב"ק (ד' ס"ח) בד"ה מה טביחה כו' וא"ת והא ממש לאלתר קודם ידיעת בעלים אי איפשר להיות דומי' דטביחה דה"ל יאוש שלא מדעת וקייל"ן כאביי דלא הוי יאוש אלמא דלא מהני קודם וכן בב"מ (ד' כ"ב) ת"ש הגנב שנטל מזה ונתן לזה וכן גזלן שנטל מזה ונתן לזה כו' בשלמא גזלן וירדן דקא חזי להו ומייאש אלא גנב מי קא חזי לי' דמייאש תרגמא ר"פ בליסטים מזויין אלמא דאי אמרינן דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש לא אמרינן דמהני יאוש שאח"כ כיון דהטעם משום דבהתירא אתא לידי' א"כ בעינן דווקא שמתייאש קודם אבל ביאוש ושינוי השם מהני אפילו אם נתייאש אח"כ וע"כ אומר הטעם על הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש ותרומתן תרומה משום שרוצה לאוקמי אפי' תרמו אח"כ מיד לאחר הגניבה קודם שידעו הבעלים וא"כ לא הוי יאוש אבל מתורת שינוי השם קני אפי' אם מתייאש אח"כ כמו שכתב הקצה"ח. וע"כ אומר הטעם משום שינוי השם ודו"ק)

ובזה יתבאר מה דאמרינן שם אח"ז בירושלמי אמר ר' אלעזר ראו אותו שוחט שור שחור ביער חזקה גנוב הוא וחש כו' שמא רבוץ הוא תיפתר כשראהו מושך ומשמעות הירושלמי דכיון דנטמן ביער. ודאי גנבו והוא קשה דאעפ"כ איפשר שיהי' שלו וע"כ נראה שהפשט הוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ט) אמר ר' אלעזר ראוהו שהטמין בחורשין וטבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' אמאי הא לא משך אמר ר' חסדא שהכיש' במקל אמרי כיון דראוהו גזלן הוא כיון דקא מיטמרי מינייהו גנב הוא כו' ור' יוחנן הא דמטמרי דלא נחזינהו אינשי ונערקו מינייהו וא"כ הא דקאמר ר' אלעזר בירושלמי הוא נמי דאע"ג דגזלו מיד בעלי' אעפ"כ כיון דמטמרי מאינשי גנב הוא וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ח דסנהד' ה"ג) אמר ר' הילא גנב בפני עדים גנב גנב בפני הבעלים גזלן. ר' זעירא בעי מעתה אפי' נתכוין לגוזלה ולבעליו אין זה גזלן והוי דינו גזלן כו' עד שיגזלו בפני עשרה בני אדם וא"כ לא הוי גזלן אפי' גזלו בפני בעלי' עד שיגזלו בפני עשרה בני אדם

והא דאמר ר' אלעזר הכא והוא לפי מה שביארתי דלשי' הירושלמי דיאוש קונה א"כ איך תנן בהקדישו ואח"כ טבח ומכר אי קודם יאוש אינו יכול להקדישו ואם אחר יאוש א"כ כי טבח ומכר דידי' הוא וע"כ ביארתי דלשיטת הירושלמי הא דחל ההקדש הוא ע"י שינוי השם ואע"ג דלא ידע אך דלכי מתוודע לו יתייאש ע"כ הוי שינוי השם דשינוי השם לחודי' קני גם ביארתי שתלוי בזה אי אמרינן איגלאי מילתא למפרע ותירצתי בזה שיטת הירושלמי והבבלי אך אעפ"כ איפשר לומר דלא דמי להא דאיגלאי מילתא למפרע דהתם בחולץ למעוברת הטעם דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע כתב הנ"י דילמא תחילה הי' באופן שתלד בן קיימא אך לאח"כ נתהוה שהפילה ע"כ אמרינן איגלאי מילתא למפרע וא"כ הכא בגנב דסתם גניבה הוי יאוש בעלים וא"כ מעיקרא הי' עומד שנתייאש אח"כ הוי שינוי השם למפרע וא"כ כ"ע מודו בזה דקני עפ"י יאוש השם למפרע

אך זהו דווקא אליבא דרבנן דסברי דסתם גניבה הוי יאוש בעלים ע"כ איפשר לומר דכיון שזה ודאי שלאחר שיתוודע למהוי יאוש ע"כ הוי שינוי השם למפרע אבל לר"ש שסובר דגזילה הוי יאוש בעלים וגניבה לא הוי יאוש בעלים כמו דאמרינן בב"ק (ד' ס"ו) ר"ש אומר חילוף הדברים של גזלן כו' מטמאתן ושל גנב כו' וא"כ איך יתיישב הא דתנן בב"ק (ד' ע"ד) ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן משלם תשלומי ד' וה' (פי' דאיך מיירי אם קודם יאוש אינו יכול להקדיש אי לאחר יאוש דידי' קא טבח וא"כ צריך לומר דחל ההקדש ע"י שינוי השם למפרע הא ר' שמעין סובר דסתם גניבה לא הוי יאוש בעלים א"כ אינו עומד לכך שיתייאש ואף שמתייאש אחר כך כמו דאמרינן בב"ק (ד' קי"ד) אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע דברי הכל קני וקייל"ן כעולא וכמו שכתב הרא"ש אעפ"כ הא אינו עומד לכך שיתייאש אך לשיטת הש"ס דילן ניחא דהא אמרינן בב"ק (ד' ע"ו) אמרי נהי דסבר ר"ש מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים או הכא מיבעי' לי' ומוקמינן התם דר"ש קאי על הא דהקדישו הבעלים וא"כ ניחא כיון דהבעלים הקדישו

אבל לשיטת הירושלמי דר"ש קאי אמתניתין ובמתניתין לא משני דהקדישו הבעלים דהא אמרינן הכא בירושלמי מתיב ר"ל והתנינן גנב ואח"כ הקדיש ואח"כ טבח ומכר כמה דאת אמר תמן המקדיש אינו כמוכר ודכוותה הפודה אינו כלוקח א"כ מוכח דמפרש למתניתין שהקדיש הגנב וע"כ מביא ראי' מהא דהקדיש ואח"כ טבח ומכר דבהקדש לחוד לא מתחייב א"כ המקדיש אינו כמוכר וכמו שביארתי דשיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הירושלמי מיירי מתניתין לר"ל הקדיש הגנב ולשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' ס"ח) אמרינן אמר לי' כגון שהקדישו הבעלים ביד גנב וא"כ מפרש ר"ל דהקדישו הבעלים ביד הגנב וא"כ כיון דר"ש סובר דסתם גניבה לא הוי יאוש בעלים וא"כ אינו עומד לכך וא"כ איך אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע כיון דר"ש סובר דסתם גניבה לא הוי יאוש בעלים

וע"כ אומר ר' אלעזר ראוהו איתו שוחט שור שחור ביער חזקה גנוב הוא. וע"ז פריך הא לא משך ומשני בשמשך והוא דאע"ג דגזלו מאתו אך כיון דמיטמיר גנב הוא וא"כ כיון דלא מסתפי מכולי עלמא (וכמו שפירש"י שם) מסתמא מתייאש וכמו שפירש"י בב"ק (ד' קי"ד) ר"ש אומר חילוף הדברים של גזלן כו' ופירש"י כיון דשקלי' מיני' בהדי' ולא מצי קאים באפי' מייאש וא"כ בגזלן דלא מסתפי מכולי עלמא סובר ר"ש דמייאש ואפ"ה הוי' גנב לענין כפל כיון דמיטמר מבני אדם. וע"כ ניחא דהקדישו הוי הקדש ע"י שינוי השם ובלא נתוודע עדיין לבעלים וא"כ לא קני בלאו ההקדש. אך ההקדש הוי ע"י שינוי השם וע"כ חל ההקדש וע"כ מביא הכא בירושלמי הא דר' אלעזר ראו אותו שוחט שור שחור ביער כו' ועיין בב"ק (ד' נ"ז) שאני אומר ליסטים מזויין גנב הוא ופירש"י ומשלם כפל כו' ודו"ק

עוד שם יש בטובח מה שאין במוכר ויש במוכר כו' שהטובח בשבת חייב והמוכר פטור והנה לפי הגי' זו כמו שפי' הפ"מ הוא שיש בטובח מה שאין במוכר שהטובח בשבת חייב מיתה וע"כ פטור אם טבח בשבת לענין תשלומי מי ד' וה' והמוכר בשבת פטור ממיתה וע"כ אם מכר בשבת חייב אך הוא קשה. דזה פשוט הוא שהטובח בשבת חייב מיתה והמוכר פטור ממיתה. ע"כ הי' נראה לי דקאמר יש בטובח מה שאין במוכר ויש במוכר מה שאין בטובח הכל לענין חיוב גניבה והוא יש בטובח מה שאין במוכר הוא ענין בפני עצמו והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ס"ח) אלא לעולם כולה לפני יאוש ואיפוך מציעתא לסיפא כו' ואימא הכי גנב ומכר ובא אחר וגנבו הראשון משלם תשלומי ד' וה' והשני אינו משלם אלא קרן דשינוי רשות בלא יאוש לא קני גנב וטבח ובא אחר וגנבו הראשון משלם תשלומי ד' וה' והשני משלם כפל דקני' בשינוי מעשה וא"כ יש בטובח מה שאין במוכר שאם מכרו קידם יאוש ובא אחר וגנבו השני אינו משלם אלא קרן אבל טבחו ובא אחר וגנבו חייב כפל דשינוי מעשה קני אפי' בלא יאוש ג"כ. ויש במוכר מה שאין בטובח שהטובח בשבת חייב (וצ"ל פטור) והמוכר בשבת פטור (צ"ל חייב)]

שם (ה"ה) מכרו חוץ מא' ממאה שבו כו' ובגמ' ר' זעירא בעי מכרו חצי מהו מכר חצי לזה וחצי לזה מהו נשמעינה מן הדא מכרו חוץ מידה חוץ מרגלה חוץ מגיזותי' משלם תשלומי ד' וה' רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלוי' בו משלם שלומי ד' וה' חוץ מדבר שאין הנשמה תלוי' בו פטור והפשוטות הוא דאליבא דרבי דאמר דבר שהנשמה הלוי' בו משלם תשלומי ד' וה' וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ח) ורבי סבר וטבחו מידי דהוי בטביחה לאפוקי מידי דלא הוי בטביחה ומכרו דומי' דטביחה וע"כ כיון דטביחה ליתא לחצאין ה"נ במכירה ואיפשר דהא דבעי ר' זעירא איפשר דבעי לה דאע"ג שביארתי דמידי דליתי במכירה ליתא בטביחה כגון קדשים כמו שביארתי לעיל לר"ל וא"כ מקשין מכירה לטביחה וטביחה למכירה אך זהו דווקא במידי דליתי' בטביחה כלל או ליתא במכירה כלל וע"כ אמרי' יש במוכר מה שאין בטובח אע"ג דהטובח בשבת פטור אעפ"כ המוכר