נועם ירושלמי על נזיקין לג

דרבנן למיעקר סהדותא אע"ג דמכל מקום נוגע בעדות הוא וע"כ אמר הכא דכיון דהאי חומרא דרואין שערה אחת חוששין שמא נושר שערה השני' מדרבנן ע"כ לא אלים למיהוי דאורייתא עדות מעלי' ורב הושעי' דאמר כשר סובר כר' אבין בר חיי' דאם קידשה בכסף אע"ג שהוא מדרבנן אעפ"כ לא הוי נוגע בעדות כלל ולא הוי עדות כלל אפי' לחומרא וה"נ כיון שמדרבנן יש תועלת בעדותן להחמיר ע"כ אפילו מדאורייתא לא הוי חצי דבר וע"כ מצטרפים העדות. אך עיין בספרי נועם ירושלמי (רפ"ב דקידושין) ביארתי באופן אחר. ועוד יתבאר במקום אחר באופן אחר הירושלמי דרפ"ב דקידושין]

וא"כ לפי מה שביארתי סובר הירושלמי נמי הטעם דדבר ולא חצי דבר וא"כ איפשר לפרש הא דחזקי' כמו שביארתי דהטעם דלא אמר כמו שאמר בתחילה והוא משום דאם אין עידי גניבה מספיקין א"כ אין עדותן מועלת כלל משום דהוי לכל עדות דבר ולא חצי דבר ודו"ק

שם (ה"ד) גנב עפ"י שנים וטבח ומכר כו' גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה' ר' שמעון אומר קדשים שהוא חייב באחריותן משלם תשלומי ד' וה' ושאינו חייב באחריותן פטור ובגמ' לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן והנה הפ"מ נדחק בזה וכן איתא בירושלמי (ה"ב) גנב עפ"י שנים וטבח ומכר כו' גנב וטבח ומכר ביוה"כ וע"ז אמר (שם) לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן (פי' שבתחילה סבר דהטעם של ר' יוחנן הוא משום שסובר כר"מ דלוקה ומשלם וע"כ אמר מזיד בחלב ושוגג בכרת (כצ"ל) מתרין בו ולוקה ומביא קרבן והוא שסובר כר"מ דלוקה ומשלם והטעם הוא משום שאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה וסתמא דמתניתין סוברת דלוקה ומשלם דהא ביוה"כ איכא מלקות אף על פי כן טבח ומכר ביוה"כ משלם) ועל זה אומר לא כן אמר ר' יוחנן (פי' שמזה יהי' ראי' לר' יוחנן שאמר דלוקה ומשלם) וע"ז אומר ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק כדי רשעתו שני דברים מסורין לב"ד התופס א' מהן יצא דבר שמסור לשמים (פי' דהא דאמר ר' יוחנן דמזיד בחלב ושוגג בכרת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן הוא אליבא דכולי עלמא והוא משום דקרבן הוא מסור לשמים ולענין קרבן לא אמרינן קם לי' בדרבה מיני' וכמו שכתבו התוס' בפסחים (ד' כ"ט)

וע"ז אמר ה"נ לא כן א"ר אבהו בשם ר' יוחנן מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן וא"כ ה"נ אם שחט קדשים בחוץ עבר על לאו וא"כ אינו לוקה ומשלם והנה הפ"מ כתב שסמך התירוץ דלעיל (וכמו שביארתי דהא דאמר ר' יוחנן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן הוא אליבא דכ"ע (וכמו שפירשתי) והא דקאמר אח"כ מאן תניתא ר' שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן חייב (פי' הפ"מ שזהו כמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ו) אמרי בשלמא אטביחה לא מיחייב דכי קא טבח דהקדש קא טבח ולא דמרי' קא טבח אלא אהקדש ליחייב מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ומשני הא מני ר"ש היא דאמר קדשים שחייב באחריותן ברשותי' דמרי' קיימא ופריך הא מדסיפא ר"ש רישא לאי ר"ש)

וע"ז אומר מאן תניתא ר"ש (פי' דאל"כ קשה דמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים (וכן פי' הפ"מ) אך אעפ"כ קשה דהא בגמ' מקשה ע"ז מדסיפא ר"ש רישא לאו ר"ש ועוד דלפי זה פליג הירושלמי אהא דר"ל דאמר אח"כ ר' יוסטא בר מתון שאל הפודה כלכלה מיד הגזבר מהו שתיטבל למעשרות מתיב ר"ל והא תנינן גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כמה דאת אמר תמן המקדיש אינו כמוכר ודכוותה הפודה אינו כלוקח אלמא דאומר ר"ל דלא אמרינן מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים וא"כ איך קאמר הכא מאן תניתה ר' שמעון אומר כו'

ע"כ נראה לי דאיפשר לומר שזהו קאי אהא דאמר תחילה לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן (פי' וא"כ ה"נ הא יש מלקות משום שחוטי חוץ) וע"ז אומר מאן תניתה ר' שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן וע"כ לא משני כמו דמשני בתחילה ר' אבין כו' שני דברים מסורים לב"ד כו' והוא למו שביארתי דהא דר' יוחנן אינו שייך לזה דהתם הוא משום דבקרבן ליכא קם לי' בדרבה מינה והוא משום דמקשה עלי' על הא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן (פי' וא"כ סובר דבמתניתין יש מלקות דשחוטי חוץ וע"ז אומר מאן תניתה ר' שמעון (פי' דעל ת"ק לא קשי' כל כך דהא הוא אומר דהקדיש ואח"כ שחט פטור אלא דקשי' דלת"ק הא דפטור הוא משום דלאו דמרי' קא טבח עכ"פ לר"ש איכא להקשות יותר דאיך קאמר ר"ש דקדשים שחייב באחריותן חייב וא"כ צריך לומר דר"ש אית לי' דלוקה ומשלם כר"מ וא"כ תקשה לדידי' דהא אמרינן בירושלמי (פ"ג דכתובות ה"א) דתני ר' שמעון בן יוחאי ר' טרפון אומר נאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביוה"כ מה כרת שנאמר בשבת אין מכות אצל כרת אף כרת שנאמר ביוה"כ אין מכות אצל כרת וא"כ לר"ש תקשה דהא הכרת פוטר. אלא דודאי מיירי בקדשים בעלי מומין וכמו שאבאר לקמן שהוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ו) מכדי שמעינן לר"ש דאמר שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה קדשים נמי שחיטה שאינה ראוי' כו' וריש לקיש אמר בשוחט בעלי מומין בחוץ וא"כ לא קשה כלל מהא דשחוטי חוץ דהא ליכא לא כרת ולא לאו (וכמו שיתבאר לקמן בזה)

וע"ז אומר מאן תניתה ר"ש ולר"ש לא שייך בלאו"ה להא דר' יוחנן דאמר שוגג כו' דאי הוי מיירי בתמימים א"כ קשה דהא ר"ש סובר דכרת פוטר אלא ודאי דמיירי בבעלי מומין וא"כ לא שייך להא דאמר ר' יוחנן

ובזה יתיישב הא דאמרינן בב"ק (ד' ע"א) אמר רב כהנא אמריתא לשמעתי' קמי' דרב זביד מנהרדעא מי מצית מוקמת מתניתין כר"מ ולא כר"ש והא קתני סיפא ר"ש פוטר בשני אלו מכלל דבכולה מתניתין מודה א"ל לא מכלל דמודה בטבח ומכר לרפואה ולכלבים וכתבו התוס' קצת קשה דמה דיוק הוא זה ופשטות התוס' הוא דמקשה דמנא לן דר"ש לא יסבור כר' מאיר (ועיין מהרש"א) אך לפי מה שביארתי ניחא דמקשה על הא דמוקי מתניתין כר"מ ור"מ סובר דלוקה ומשלם הא כיון דר"ש פוטר בשני אלו מכלל דבשאר מודה דחייב וא"כ קשה דהא לר"ש בטבח ומכר ביוה"כ נמי פטור דהא ר"ש סובר דכרת פוטר מתשלומין כמו מיתה וכמו דאיתא בירושלמי וע"ז משני דמודה בטבח ומכר לרפואה ולכלבים אבל בהשאר פליג משום דסובר דחייבי כריתות פוטר ודו"ק]

עוד שם ר' יוסטא בר מתון שאל הפודה כלכלה מיד הגזבר מהו שתטבל למעשרות מתיב ר"ל והתנן גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כמה דאת אמר תמן המקדיש אינו כמוכר ודכוותה הפודה אינו כלוקח והנה בספרי ע"י (ס' י"ז) כתבתי דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאמרי' בב"ק (ד' ע"ו) אלא לעולם ל"ש קדשי קדשים ל"ש קדשים קלים ודקשי' לך מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים מכרו להדיוט מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דשמעון מכרו לשמים מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן וכתבו התוס' והא דאמר לקמן גנב והקדיש חייב ד' וה' דהוי כמוכרו להדיוט היינו בקדשי בדק הבית דלא מיקרו על שם בעלים ומהירושלמי הזה מוכח שסובר דאין חילוק דהא ר' יוסטא בר מתון שאל הפודה כלכלה מיד הגזבר מהו שתיטבל למעשרות וא"כ שאל בקדשי בדק הבית וא"כ אמאי אומר מתיב ר"ל והתנינן גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כמה דאת אמר תמן המקדיש אינו כמוכר ודכוותה הפודה אינו כלוקח הא במתניתין מיירי בקדשי מזבח וע"כ לא הוי מכירה דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן אבל הפודה כלכלה דהוי בקדשי בדק הבית ע"כ הוי הפדיון כלוקח. וא"כ משמע שסובר דאין חילוק

אך לפי מה שביארתי לעיל ניחא שפיר והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' ע"ו) מכדי שמעינן לר"ש דשחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה קדשים נמי שחיטה שאינה ראוי' היא כי אתא רבין אמר ר"י בשוחט תמימים מבפנים שלא לשם בעלים כו' ור"ל אמר בשוחט בעלי מומין בחוץ וכתבו התוס' פי' בקונטרס דבבעלי מומין מעיקרא עסקינן דאי בשקדם הקדישן למומן תו לא חזו לפדיון משנשחטו דשמעינן ליה לר"ל אליבא דר' שמעינן בתמורה (ד' ל"ב) דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה ומשנשחטה אינה יכולה לעמוד ובבעל מום מעיקרו מודה. וא"כ לר"ל בודאי מיירי בבעלי מומין מעיקרא כמו שכתבו התו' וא"כ בעלי מומין מעיקרא הוי קדשי בדק הבית וע"כ פשיט מזה ר"ל דכמו דהמקדיש אינו כמוכר אע"ג דהוי קדשי בדק הבית אעפ"כ אינו כמוכר ודכוותה הפודה אינו כלוקח לענין הפודה כלכלה מיד הגזבר דאינו טובל למעשרות דהא מתניתין נמי איירי בקדשי בדק הבית

עוד שם מילתי' דר"ל אמרה מכירה כפדיון אמר ראוי הוא לפדותו ולאוכלו. הנה בהירושלמי הזה נדחק הפ"מ וגם בגליון נדחק בזה מאוד

ע"כ נראה לי לבאר דהא דפשיט ר"ל לענין הפודה כלכלה מיד הגזבר דכמו דהמקדיש אינו כמוכר ודכוותה הפודה אינו כלוקח דע"כ מוקי ר"ל בבעלי מומין מעיקרו והוי קדשי בדק הבית ואמאי לא מתרץ כר' יוחנן בשוחט תמימים מבפנים שלא לשם בעלים ואמרינן בב"ק (ד' ע"ז) בשלמא ר' יוחנן לא אמר רשב"ל דקא בעי לאוקמי מתניתין אפי' בתמימין אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן אמר לך וטבחו או מכרו כל היכא דאיתא במכירה איתא בטביחה וכל היכא דליתא במכירה ליתא בטביחה. והני קדשים הואיל דכי מזבין קדשים לא הוי מכירה ליתנייהו בטביחה ואזדו לטעמייהו דאיתמר המוכר טריפה לדברי ר"ש ר' יוחנן אמר חייב ר"ל אמר פטור ר' יוחנן אמר חייב אע"ג דלית י'