נועם ירושלמי על נזיקין לב

נתבטל כל העדות) לא אתי דא אלא ע"י עדות סגיא (פי' עדות סגין דהיינו שלא העידו בכרך א' אלא שהעידו תחילה על שנה ראשונה ואח"כ על שנה שני' ואח"כ על שנה שלישית) ואעפ"כ אומר דהוזמו בראשונה אין בכך כלום וא"כ מוכח דלמפרע הוא נפסל דא"כ אמאי בטלה העדות במה שהעידו על השני' ועל השלישית אלא ש"מ דלמפרע הוא נפסל

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ד דשבועות ה"ג) הי' עשרה אית תניי תני הראשון חייב וכן לן פטורין אית תניי תני האחרון פטור וכולם חייבים מאן דמר ראשון חייב וכולם פטורים כמ"ד תתקיים העדות בשאר (והוא ט"ס וצ"ל) כמ"ד כיון שנתבטל מקצתו בטל כולו וע"כ כיון שאמרו שאינם יודעים מהעדות נתבטל כל העדות, דהירושלמי לשיטתי' שסובר דאפי' נתבטל מחמת דבר אחר אעפ"כ נתבטל כולו. מאן דמר אחרון פטור וכולם חייבין כמאן דמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה (והוא ט"ס וצ"ל) כמאן דמר תתקיים העדות בשאר א"ר יוסי מתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים לא מר אלא שתים הא אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והנה בש"ס דילן איתא בשבועות (ד' ל"ג) אמר רבינא הכא במאי עסקינן כגון שהי' שני' בשעת כפירת הראשונה קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות כו' והקשו בתוס' (שם) דכיון דקיי"ל דהכופר במלוה שיש עלי' עדים חייב א"כ למאי אומר רבינא כגון שהיו קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות ותירצו דכיון דקיימי עדיין קמן סובר הש"ס דהוי כמו כפירת דברים

ובירושלמי לא מתרץ כרבינא וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דשבועות ה"א) איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידים שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם (פי' וא"כ יש ראי' מזה דהכופר בממון שיש עליו עדים חייב) מתניתא בשאינו יודע אתא מימר לך ואפי' ביודע בעדיו (פי' אפי' ביודע בעדיו נמי הכופר בממון שש עליו עדים חייב) א"ר יוסי מתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים כפרה ראשונה ואח"כ כפרה שני' שתיהן חייבות ניחא שני' ראשונה למה כצ"ל (פ' וא"כ ש"מ דכופר בממון שיש עלי' עדים חייב ולא מחלק בין אי קי קיימי עדים קמן או לא

וע"כ נ"ל דהירושלמי לשיטתי' אזיל דע"כ חנן היו ב' כיתי עדים ואמאי לא תנן דהיו שם ארבעה עדים ביחד וכפרו ב' עדים הראשונים ואח"כ כפרו ב' עדים השנים שניהם חייבין מפני שהעדות יכולין להתקיים בשניהם אך לשיטת הירושלמי ניחא דכיון שאמרו שאינם יודעים א"כ נתבטל כל העדות א"כ שניהם אחרונים אינם חייבין בין דכיון דנתבטל העדות אף שהביטול הי' מחמת שכפר אעפ"כ נתבטל בכולו וכמו שאומר א"ר יוסי מתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים דע"כ לא נתבטל בכולו שה דאם היו כולם בכת א' הי' נתבטל כל העדות וע"כ תני ב' כיתי עדים) אבל לשיטת הש"ס דילן קשה דלמאי קתני ב' כיתי עדים הא אם נתבטל מחמת דבר אחר לא נתבטל כולו וע"ז משני כשהיו קרובים בנשותיהם ונשיהם גוססות והוא משום דכיון שהם עומדים לפניו ע"כ צריך שיהיו קרובים בנשותיהם ונשותיהם גוססות וע"כ בשעה שהעידו הראשונים לא היו יכולים להעיד מפני שהיו קרובים בנשותיהם. וע"כ ניחא דתני בב' כיתי עדים דאי בעדות א' של ארבעה א"כ כיון דנתבטל מקצתו נתבטל כולו דכיון שהם קרובים א"כ נתבטל ע"י קרוב או פסול ונתבטל כולו ע"כ קתני ב' כיתי עדים ודו"ק]

שם עד כדון כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת באו עידי גניבה ולא קבלום כו' ועל ידיכם אנו מקבלין אותן נמצאו די טביחה זוממין משלמין ע"י עידי גניבה ר' חזקי לא אמר כן אלא עד כדון כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת באו עידי טביחה ולא קיבלו אותן ואח"כ באו עידי גניבה אמר להם הוו יודעין שכב באו עידי טביחה ולא קיבלנום ועל ידיכם אנו מקבלין אותן ונמצאו זוממין עדי גניבה משלמין ע"י עדי טביחה והנה בספרו נחלת יהושע (ס' י"ד) ביארתי שם דתחילה אמר באו עידי גניבה ולא קיבלו אותן (פי' הפ"מ כגון שבאו עידי גניבה ולא קיבלום הב"ד שלא היו בעדותן כדי לחייבו וכגון שהעידו שגנב השור אבל לא היו יודעין של מי הוא וכתבתי שם דאיפשר לפרש כגון שטען שהחזיר לבעלים הגניבה ונמצאו דאין מתחייב כפל וכמו שכתב הקצה"ח (ס' ש"נ) עיי"ש וע"כ לא הי' בעדות כדי לחייבן אלא ע"י טביחה וע"כ אם נמצאו זוממין משלמין הכל

והא דאמר חזקי' לא מר כן אלא עד כדון כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת באו עידי טביחה ולא קבלום כו' ועל ידיכם אנו מקבלין אותן ונמצאו זוממין עידי גגיב' משלמין ע"י עידי טביחה ביארתי שם דמפני מה לא אמר חזקי' כמו שאמר תחילה (ואיפשר לומר דסובר דאינו נאמן לומר החזרתי) וביארתי שם שהוא עפ"י מאי דאמרינן בב"ק (ד' ע') גנב עפ"י שנים וטבח ומכר על פיהם כו' דאפי' ר"ע שסובר דבר ולא חצי דבר אפ"ה מודה ר"ע בשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל אע"ג דעידי ביאה צריכין לעידי קדושין כיון דעידי קדושין לא צריכין לעידי ביאה דבר קרינא בי' ה"נ אע"ג דעידי טביחה צריכין לעידי גניבה כיון דעידי גניבה לא צריכין לעידי טביחה דבר קרינן בי' וע"כ ניחא הא דר' חזקי' לא אמר כמו שאמר תחילה שבאו עידי גניבה ולא קיבלום שטען החזרתי וקבלום ע"י עידי טביחה דא"כ לא מהני עדותן דכל עיקר דמהני עדות טביחה הוא משום דעידי גניבה לא צריכין לעידי טביחה אבל הכא כיון שאין עידי גניבה מספיקין שטוען החזרתי (או כמו שכתב הפ"מ כגון שלא היו יודעין של מי הם) ומקבלים אותם ע"י עידי טביחה שראו אח"כ ועידי טביחה בלא עידי גניבה בודאי אין מועיל כלל דילמא דידי' טבח וא"כ הוי חצי דבר וע"כ לא אמר כן אלא כשבאו עידי טביחה ולא קיבלום ועל ידיכם אנו מקבלין אותם נמצאו עידי גניבה משלמין דהשתא ניחא דעדות גניבה עדותן מספקת לענין כפל בלא עידי טביחה וע"כ לא הוי חצי דבר אבל אי אמרינן דבאו עידי גניבה ולא קיבלום (משום טענת החזרתי או משום שאינם יודעים של מי הוא) ולא קיבלום רק ע"י עידי טביחה וא"כ האי חצי דבר בשני העדות (ור' חזקי' אם זהו חזקי' דבש"ס דילך אזיל לטעמי' שסובר בסנהדרין (ד' פו) איתמר עידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו חזקי' אמר אין נהרגין ור' יוחנן אמר נהרגין חזקי' כר"ע דאמר דב ולא חצי דבר ור"י אמר כרבנן דאמרי דבר ואפי חצי דבר)

אך שבספרי נועם ירושלמי ביארתי שם באופן אחר והוא דבירושלמי לא הובא הפלוגת' דר"ע ורבנן ואמרינן בירושלמי (פ"ק דסוטה) ולקמן בסנהדרין (פ"ג ה"ט) שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושני' אומרי' שערה אחת בכריסו ר' יוסי ורב הושעי' בר רב שמי חד אמר פסול וחד אמר כשר מאן דאמר פסול כמעיד על חצי סימן ומאן דאמר כשר אני אומר שמא נשרו אלמא דסברי דלרבנן אפי' בשנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו נמי כשר ובש"ס דילן אמרינן בב"ק (ד' ע') רבנן האי י אדבר ולא חצי דבר למעוטי מאי כו' אלא למעוטי שנים אומרים א' בגבה ושנים אומרים א' בכריסה הני אמרי קטנה היא והני אמרי קטנה היא וא"כ אין הירושלמי סובר הא דולא חצי דבר וע"כ ביארתי שם בספרי נועם ירושלמי (בפ"ק דסוטה) באופן אחר

אך כעת נ"ל שאין מירושל' דסנהדרין ראי' שאין הירושל' סובר להא דדבר ולא חצי דבר ואדרבא מוכח שסובר להא דדבר ולא חצי דבר והוא דאיתא שם שנים אומרי' ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו ר' יוסי ורב הושעי' בר שמי חד אמר פסיל וחד אמר כשר מאן דמר פסול כמעיד על חצי סימן (פי' דכל כת מעיד על חצי דבר) ומ"ד כשר אני אומר שמא נשרו. וצריך לבאר מהו הטעם שאומר דחיישינן שמא נשרו דאם אומר אני שמא נשרו א"כ אין צרי' לעדות השניים ואם צרי' מהו הטעם שאני אומר שמא נשרו ע"כ נ"ל עפ"י מה שכתבו התו' בב"ק (ד' ע') בד"ה למעוטי שנים אומרי' א' בגבה כו' ולא דמי לשנה ראשונה בפני שנים דהתם ראו כל מה שהיו יכולין לראות ורב אלפס פירש משום דהתם מהני סהדותא לענין פירות שאכל בשנה ראשונה שחייב לשלם אם לא ימצא יותר עדים כו' וא"כ אם מהני העדות לענין שחייב לשלם אם לא ימצא יותר עדים ע"כ מהני אף לענין חזקה וע"ז אומר שנים אומר א' בגבה כו' חד אמר פסול וחד אמר כשר מאן דאמר פסול נעשה כמעיד על חצי סימן. מאן דאמר כשר אני אומר שמא נשרו (פי' דאם שנים מעידים על שערה א' וא"כ הגיע לפרק של שערות ע"כ סובר דמדרבנן חיישינן שמא נשרו והוי ספק ואזלינן לחומרא וע"כ אעפ"י שהוא מדרבנן אעפ"כ כיון דהועיל עדותן להחמיר וליחוש שמא נשרו ע"כ לא הוי חצי דבר ואע"ג דזהו מדרבנן ובש"ס דילן אמרינן דלרבנן נמי למעוטי שנים אומרים א' בגבה הוא משום דאמרינן בנדה (ד' מ"ו) דלמ"ד חוששין שמא נשרו משהגיע לכלל שנותיו חיישינן שמא נשרו ואם לא הגיע לכלל שנותיו הוי שומא ומשהגיע לכלל שנותיו בלא"ה חיישינן שמא של ועוד דהא דאמרינן בב"ק (ד' ע') למעוטי שנים אומרים א' בגבה ושנים אומרים א' בכריסה היינו דאתי קרא למעוטי ומדאורייתא אין שום תועלת בעדותן דהא דחוששין הוא רק מדרבנן אבל לבתר דאחמירו רבנן (לשיטת הירושלמי] דבשערה אחת חוששין שמא נשרו א"כ הוי תועלת בעדותן אפי' להקל לענין שתהא ודאי גדולה כיון דיש תועלת בעדות אף שהוא מדרבן אעפ"כ לא הוי חצי דבר

וא"כ הי' איפשר לומר ר דר' יוסי אזיל לטעמי' (דמשמע הכא דר' יוסי הוא דאמר פסול דהא הקדים תחילה ר' יוסי לר' הושעי') והוא משום דסובר דאע"ג דמדרבנן חוששין להחמיר אעפ"כ אי איפשר לומר שמחמת זה יועיל בדאורייתא ואיפשר לומר דלטעמי' אזיל דאיתא בירושלמי (פ"ב דקידושין לענין דב' עדים דהן שלוחיו והן עדיו ואמרינן שם אמר ר' בון בר חייא נראין דבריה כשקידשה בששר אבל אם קידשה בכסף נעשה כנוגע בעדותו אמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה אפי' קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו והוא שכתבו התוס' בקידושין (ד' מ"ג) דהא דאמר דאם קידשה בכסף נעשה כנוגע בעדותו היינו דבתר דתיקנו רבנן שבועת היסת ע"כ לא הוי עדות ור' יוסי אומר מכיון שהאמינתו התירה אפי קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו והרשב"א הקשה בזה דמהו הטעם של ר' יוסי וכתב שמא להצריכה גט קאמר שהיא מקודשת דבר תורה אעפ"י שנוגע בעדותו מפני תקנה וע"כ כיון דהתם אינו רוצה לומר שמחמת הא דרבנן לא יהי' בעדותן ממש דלא אלים הא