נועם ירושלמי על נזיקין לא

שם (ה"ג) גנב עפ"י שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל גנב עפ"י שנים וטבח ומכר עפ"י שנים אחרים אילו ואילו נמצאו זוממין הראשונים משלמין תשלומי כפל והאחרונים משלמין תשלומי ג' כו' ובגמ' אמר ר' זעירא הדא אמרת עד זומם אין נפסל בב"ד אלא מעצמו נפסל

והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד ולי נראה דעיקרא דהאי מימרא דר' זעירא הוא (בפ"ג דב"ב ה"ו) על הא דתנן שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל שנים בראשונה ושנים בשני' ושנים בשלישית כו' הרי אלו שלש עדיות והן עדות אחת להזמה ואיתא בתוספתא כמו דאיתא הכא לקמן הן היו הראשונים והן היו האחרונים הוזמו בראשונה אין בכך כלום (פי' שבטלה כל העדות שהעידו על השאר שנים שאכלו דכיון דהוזמו נפסלו למפרע בשני' הרי אלו עדות א' (אם הוזמו על שנה שני') הרי אלו עדות א' (פי' העדות של שנה ראשונה דהא לא הוזמו אלא משנה השני') שלישית הרי אלו שתי עדיות (פי' שתי עדיות של שני שנים שהעידו מתחילה שאכל דהא לא הוזמו אלא משנה השלישית). וע"ז אמר בב"ב (שם) וקאי על התוספתא שעל המשנה וע"ז אמר ר' זעירא הדא אמרה עד זומם אינו נפסל אלא בב"ד (פי' דאי מכאן ולהבא הוא נפסל אפי' הוזמו על הראשונה אעפ"כ לא בטל שאר העדות שהעידו על שאכל הב' שנים שאח"כ כיון דאינם נפסלים אלא מכאן ולהבא) ואיפשר שיש כאן חילוף השורות ובכאן צ"ל הא דאיתא אח"כ) היו עומדים ומעידים עליו בעשרה בניסן שגנב שור בא' בניסן טבחו ומכרו בעשרה בניסן והוזמו בחמשה עשר בניסן כל העדות שהעידו מעשרה בניסן עד חמשה עשר בניסן למפרע הרי אלו פסולות ובכאן קיצר הירושלמי (והפי' שמביא הא דר' זירא להקשות עליו ממתניתין והוא דתנן גנב עפ"י שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל וא"כ הקשה קושי' הש"ס בב"ק (ד' ע"ג) דאמרי' שם ואי אמרת למפרע הוא נפסל הני כיון דאיתזמו להו איגלאי מילתא דכי מסהדי אטביחה פסולין הוי אמאי משלמי אטביחה אמרי הכא במאי עסקינן כגון שהוזמו על הטביחה תחילה אמרי סוף סוף כי הדרי מיתזמי אגניבה איגלאי מילתא דכי אסהידו על הטביחה פסולין הוי אמאי משלמין אטביחה

וכן מקשה הירושלמי על ר' זירא דאמר הדא אמרת עד זומם אין נפסל בב"ד אלא מעצמו נפסל וע"ז משני פתר לה בהתרי' (פי' בהתרי' א' דהיינו תוך כדי דיבור וזה נקרא בירושלמי התרי' דהתראה בעינן תוך כדי דיבור) והוא כמו דמשני בש"ס דילן ב"ק (ד' ע"ג) והלכתא שהעידו בבת אחת והוזמו (והוא כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ע"ג) ושם בד"ה והוזמו כו' דכיון שהעידו בבת אחת כשירים הוי כשהעידו על הטביחה כיון שהיו יכולים לחזור בהן על העדות של גניבה דתוך כדי דיבור הוה

) וע"ז אמר ותני כן אמר ר' יוסי בד"א בשתי עדיות ובב' התראות אבל בעדות אחת ובהתריי' אחת כל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה (והיא הברייתא שמביא בש"ס דילן בב"ק (שם) כתנאי היו שנים מעידין אותו שגנב והן מעידין אותו שטבח והוזמו על הגניבה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הוזמו על הטביחה הוא שלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי שלשה אמר ר' יוסי במה דברים אמורין בשתי עדיות אבל בעדות אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה (פי' וא"כ מוכח מזה דעד זומם למפרע הוא נפסל ע"כ כיון דאיתזמו למפרע ע"כ אמר ר' יוסי דאפי' הוזמו על הטביח' תחילה נמי אמרי' עדות שבטלה מקצתה כו' (וכמו דאמרי' בש"ס דילן (שם) מאי בשתי עדיות מאי בעדות אחת אילימא בשתי עדיות כו' אלא לאו בשתי עדיות בעדות אחת כעין שתי עדיות ומאי נינהו כת אחת בזה אחר זה אבל בעדות אחת בבת אחת לא וסברוה דכולי עלמא תוך כדי דיבור כדיבור דמי מאי לאו בהא קא מיפלגי דרבנן סברי מכאן ולהבא הוא נפסל וכיון דמההיא שעתא קא מיתזמי אטביחה דקא מיתזמי איתזום אגניבה דלא מיתזמי לא איתזמו. ר' יוסי סבר למפרע הוא נפסל וכיון דמיד כי אסהידו הוא דמפסלי כי איתזמו להו אטביחה איתזמו להו נמי אגניבה דהא תוך כדי דיבור כדיבור דמי

וע"כ מוכח מזה הירושלמי שהוא כדר' זירא דאמר הדא אמרה עד זומם אין נפסל בב"ד (פי' מכאן ולהבא) אלא מעצמו נפסל (והוא כמו שכתבו התוס' (שם) בד"ה רבא אמר כו' דזהו לאביי דאמר דלמפרע הוא נפסל דלרבא דאמר מכאן ולהבא הוא נפסל אע"ג דתוך כדי דיבור כדיבור דמי כיון דמההיא שעתא דקא מתזמי הוא דפסלי אטביח' מיתזמי איתזם אגניבה דלא איתזום לא איתזום וע"כ מוכיח הירושלמי מר' יוסי דעד זומם למפרע הוא נפסל (ואע"ג דת"ק פליג על ר' יוסי סובר הירושלמי דזהו משום דפליגי אי תוך כדי דיבור כדיבור דמי רבנן סברי דתוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי ור' יוסי סובר דתוך כדי דיבור כדיבור דמי וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (שם) אמרי אי תוך כדי דיבור כדיבור דמי דכ"ע למפרע הוא נפסל אלא הכא בתוך כדי דיבור כדיבור דמי קא מיפלגי כו')

וע"ז אומר היו עומדין כו' וכבר כתבתי שצ"ל תחילה או שבכאן הוא מבאר מהו שאומר ר' זירא הדה אמרת עד זומם אינו נפסל בב"ד אלא מעצמו נפסל שהפי' הוא דלמפרע הוא נפסל וע"ז אומר מהו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היינו אי אמרינן דלמפרע הוא נפסל ע"ז אומר היו עומדין ומעידין עליו בעשרה בניסן שגנב שור בא' בניסן וטבח ומכר בעשרה בניסן כל עדות שהעידו בעשרה בניסן עד חמשה עשר בניסן למפרע הרי אלו פסולות)

וע"ז אומר אמר ר' אבא בר ממל תיפתר במעידין עליו בכרך א' ולית שמעת מינה כלום והפי' הוא כמו שביארתי בספרי אבי הנחל דהש"ס דילן סובר דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא דווקא אם נפסל מחמת קרוב או פסול אבל לא בנתבטל מחמת דבר אחר וע"כ תלוי בזה דאם מכאן ולהבא הוא נפסל א"כ לא הי' פסול מתחלה. ע"כ אע"ג שנתבטל העדות דהא הוזמו אעפ"כ כיון דלמפרע לאו פסול הוי כמו שנתבטל העדות מחמת דבר אחר ע"כ לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא רק דווקא אם למפרע הוא נפסל וא"כ היה באותה שעה פסול וע"כ כיון דהוי תוכ"ד א"כ נתבטל העדות תכ"ד מחמת פסול וע"כ אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אבל אם מכאן ולהבא הוא נפסל א"כ אע"ג שנתבטל העדות תוך כדי דיבור אעפ"כ הוי כמו שנתבטל ע"י דבר אחר וע"כ לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכמו שהבאתי בספרי א"ה (דרוש כ"ו) ממה דאיתא בשו"ע בחו"ה (ס' נ"ב) ברמ"א וכן אם היו כתובים בשטר ב' או ג' דברים ונתבטל השטר לדבר א' השאר לא נתבטל וכתב הסמ"ע שנתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים מש"ה מתקיים עדותן לשאר ענינים שבשטר

והנה האחרונים הקשו ע"ז מהירושלמי (פי"א דכתובות ה"ה) דאמרי' שם הי' כתובתה ד' מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים וקאמר שם עד כדון כשמכרה להם בארבע שטרות מכרה להם בשטר א' תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון כתב לשני בני אדם כאחת והיו העדים כשרים לזה כו' וא"כ מוכח מהירושלמי דאפי' נתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים כגון יפה מנה ודינר במנה דמי לעדות שבטלה מחמת קרוב או פסול דכיון שנתבטל מקצתו נתבטל כולו

וע"כ לשיטת הירושלמי אפי' נתבטל לא מחמת קרוב או פסול אעפ"כ נתבטל כולו וע"ז אומר אמר ר' בא בר ממל תיפתר במעידין עליו בכרך א' ולית שמעת מינה כלום (פי' דאפי' מכאן ולהבא הוא נפסל אעפ"כ אמרינן דכיון שבטלה מקצתה בטלה כולה דאפי' נתבטל מכח גוף הענין נמי אמרינן דכיון שנתבטל מקצתו בטל כולו

וע"ז אומר ותני כן הן היו הראשונים והן היו האחרונים הוזמו בראשונה אין בכך כלום בשני' הרי אלו עדות א' (פי' השנה הראשונה) שלישית הרי אלו שתי עדיות (פי' הב' שנים הראשונים) והיכי דמי אם במעידין עליו בכרך א' ולית שמעת מינה ולא כלום (פי' שאומר דהכא לא מצי למדחי שמעידין עליו בכרך א' ולית ש"מ כלום (ואגב דאמר תחילה תיפתר במעידין עליו בכרך א' ולית ש"מ כלום קאמר הכא נמי והיכי דמי אם במעידין עניו בכרך א' ולית ש"מ כלום (פי' דלא מצי מדחה כמו שמדחה תחילה דהא הכא אם היו מעידין עליו בכרך א' א"כ אפי' הוזמו בשני' או בשלישית נמי