נועם ירושלמי על נזיקין כח

יש כמה מקומות בכה"ג ועי' במה שכתבו התו' בכתובות (ד' ל') בד"ה וברה"ר נמי קנה והא דאמר בהמוכר את הספינה (ד' פ"ד) אביי ורבא דאמרי תרווייהו דמשיכה לא קני אומר ר"י דלא פליגי אדרבינא דהכא דהא דקאמר דקני לענין להתחייב באונסין אבל אינו קונה שיהא שלו לגמרי ולשיטת הירושלמי איפשר דא"צ לחלק בזה דהא הירושלמי סובר דמשיכה קונה ברה"ר וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ח דגיטין ה"א וכן בפ"ק דקידושין ה"א) ר' שמואל כו' אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן ותנא ר' חייא ופליג אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה ברה"ר ובחצר שאינה של שניהם כו' ובב"ב (ד' ע"ו) אביי ורבא דאמרי תרווייהו מסירה קונה ברה"ר ובחצר שאינה של שניהם משיכה קונה בסימטא ובחצר של שניהם ובמ"א יתבאר

שם (ה"ב) הניחה בחמה או שמסרה לחש"ו ויצתה והזיקה חייב כו' תני רועה שמסר צאנו לרועה הראשון חייב והשני פטור רב ור"ל תריהון אמרין מכיון שמסרה לבן דעת פטור. עיין בירושלמי כתובות (ובפ"ק דקידושין ה"ז) רב יהודה שלח שאל לר' אלעזר שומר שמסר לשומר א"ל הראשון חייב ר' יוחנן אמר הראשון חייב רשב"ל אמר השני חייב ר' זעירא בעי האיך עבדין עובדא א"ל תרי קבל ארבעה כו' ופי' הפ"מ תרין דהיינו ר"ל דס"ל השני חייב וכן רב יהודה דמספקא ליה ושאל לר' אלעזר הן בטילין במיעוטן כנגד ר' אלעזר ור' יוחנן ור' ינאי ור' חייא דכולהו ס"ל אין השואל רשאי להשאיל והילכך שומר הראשון חייב א"ל תרין קבל תרין אינון ר' אלעזר תלמידי' דר' חייא רובא ר' יוחנן תלמידי' דר' ינאי וא"כ לא הוי אלא תרין כנגד תרין ומה שכתב הפ"מ דהואיל דרב יהודה מספקא לי' ע"כ אמרינן דהן תרין רב יהודה ור"ל הוא דוחק דכיון דמספקא לי' ובעי מיני' דר' אלעזר ור' אלעזר השיבו דהראשון חייב וא"כ לא אמר רב יהודה ע"ז. אך הא דקאמר תרין כנגד תרין היינו רב ור"ל וכמו דאמרינן הכא תני רועה שמסר צאנו לרועה הראשון חייב והשני פטור רב וריש לקיש תריהון אמרין מכיון שמסר לבן דעת פטור והוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' ל"ו) איתמר שומר שמסר לשומר רב אמר פטור כו' וזהו תרין כנגד ארבעה דהיינו רב ור"ל וארבעה הוא ר' ינאי ור' יוחנן ור' חייא ור' אלעזר

ונראה לי דאין הטעם כמו שכתב הפ"מ מחמת דאנת מהימן לי אלא כמו שביארתי דהירושלמי סובר דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב אפי' אם האונס הוא אינו מחמת הפשיעה וע"כ פריך בכתובות (ובפ"ד דקידושין) תמן תנינן השוכר פרה מחבירו והשאיל לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר ומקשה מזה על דר"י שאומ' דהראשון חייב וא"כ משמע דאע"ג שאין האונס מחמת הפשיעה דמלאך המות כו' וע"ז אמר רבא (בב"מ ד' ל"ו) לדידכו דמתניתו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר איכא לאותבי' לדידי דאמינא את מהימנת לי כו' ליכא לאותובי כלל וא"כ כיון דאמרינן בירושלמי כתובות וכן בפ"ד דקידושין) תנינן השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר כו' ר' אילא בשם ר' ינאי והוא שנתן לו רשות להשאיל. א"כ מוכח דהטעם משום דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס דאי הטעם הוא משום דאת מהימנת לי א"כ הכא דהשוכר נשבע א"כ ליכא לאותובי כלל וכן כתבו התו' בב"מ (ד' ל"ו) ד"ה אנת מהימנת לי כו' ולכך היכא שהשומר הראשון יכול לישבע על האונס או שהיו עדים בדבר פטור וא"כ מוכח דהטעם של הירושלמי הוא משום דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס (ודלא כמו שכתב הפ"מ דשיטת הירושלמי הוא משום דאנת מהימנת לי אלא משום דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס ואפי' בא האונס שלא מחמת הפשיעה נמי חיי' ודו"ק) ועי' לעיל (פ"ב ה"ה) אית תניי תני שקפצו כו') והנה בבריית' דתני רועה שמסר צאנו לרועה הראשון חייב והשני פטור א"כ מיירי הא דקתני נכנס הרועה תחתיו היינו היכא שמסרו הבעלי' לרועה ונכנס הרועה תחתיו היינו תחתיו דבעל בהמה או דמסרו לברזילי' דאורחי' דרועה למימסר לברזילי' ולרב בכל שומר שמסר לשומר הראשון פטור והאחרון חיי'

עוד שם אלא נפלה למקום שראוי' לירד ירדה למקום שראוי' ליפול אמר ר' יוסי בר חנינא היא מתניתא נפלה למקום שראוי' לירד דא צריכא לדא ודא צריכא לדא שמשלם מה שהזיקה

והנה הפ"מ נדחק בזה ע"כ נראה לי לבאר דקאמר אלא נפלה למקום שראוי' לירד. והוא כמו שכתב הרא"ש דהא דקתני ירדה כדרכה לאו דווקא אלא אם יכולה לירד כדרכה אפי' נפלה משלמת מה שהזיקה ומשום אורחי' דמילתא נקט ירדה והוא הדין נפלה כיון שיכולה לירד. והטעם הוא משום דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס והנה לפי מה שביארתי שיטת הירושלמי שסובר דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב (ואפי' בא האונס שלא מחמת הפשיעה) וע"ז אומר שראוי' לירד (כצ"ל) (פי' דהא חייב נמי אפי' נפלה למקו' שראוי' לירד (פי' וא"כ למה תנן ירדה) (ובכאן צ"ל אלא כו') וע"ז אומר אלא ירדה למקום שראוי' ליפול (פי' וא"כ צריך לומר דהא דתנן ירדה היינו אפי' במקום שראוי' ליפול) וע"ז אמר ר' יוסי בר' חנינא היא מתניתא אלא נפלה למקום שראוי' ליפול נפלה למקום שראוי' לירד (פי' דרישא וסיפא שניהם מיירי בנפלו אלא דרישא מיירי אם נפלה למקום שראוי' ליפול וסיפא מיירי דנפלה במקום שראוי' לירד) וע"ז אומר דא"כ קשה דהי' לה למתני' רק למימר נפלה במקום שראוי' לירד משלמת מה שהזיקה וא"כ ממילא מוכח דנפלה במקום שאינה ראוי' לירד דמשלמת מה שנהנית וע"ז אומר דרישא נמי צריכא דמשלמת מה שנהנית (פי' אפי' נחבטה) ולא אמרינן דאימתי משלם מה שנהנית היינו דווקא באכלה אבל אם נחבטה הוי מבריח ארי מנכסי חבירו ואפי' מה שנהנית נמי לא משלמת וע"כ צריכא רישא דנפלה במקום הראוי' ליפול ולא היה מוכח מהא דאם הי' תני במתניתין נפלה במקום הראוי' לירד דמשלם מה שהזיקה דאם נפל במקום שראוי' ליפול דמשלמת מה שנהנית דה"א דפטור לגמרי משום דהוי מבריח ארי' מנכסי חבירו וכן אם הי' תני ברישא דנפלה במקום הראוי' ליפול דמשלמת מה שנהנית לא הי' מוכח דאם ירדה משלמת מה שהזיקה דהוי אמינא דקמל"ן דנפלה ונחבטת דמשלם מה שנהנית ולא אמרינן מבריח ארי' מנכסי חבירו שהציל בהמת חבירו שלא נחבט בקרקעו ומצוה הוא דעביד ומידי לא שקיל אבל לעולם דאפי' נפלה במקום שראוי' לירד נמי אינה משלמת מה שהזיקה והא דקתני בנפלה היינו משום דבנפלה קא משמע לן דאפי' בנחבטת נמי משלם ולא הוי מבריח ארי' מנכסי חבירו אבל נפלה במקום הראוי' לירד נמי אינו משלם רק כמה שנהנית והא דתנן דווקא נפלה במקום שראוי' ליפול הוא משום דבזה קמל"ן דמשלם מה שנהנית אפילו בנחבטה. וע"כ צריך למיתני הסיפא דאם נפלה במקום הראוי' לירד צריך לשלם מה שהזיקה וע"ז אומר דא צריכא לדא ופי' הסיפא צריכה לרישא שמשלם מה שנהנית (פי' אפי' בנחבטה) ודא צריכא לדא שמשלם מה שהזיקה. דאי לאו הכי לא הי' מוכח מרישא דצריך לשלם מה שהזיקה וע"כ רישא צריכא לסיפא וסיפא צריכא לרישא אבל לעולם דאם נפלה במקום שראוי' לירד משלמת מה שהזיקה דהירושלמי סובר דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב והפ"מ נדחק בזה מאוד עיי"ש

שם (ה"ד) חזקי' אמר כשמסר לו גחלת כו' עיין לעיל (פ"ק ה"ב)

שם (ה"ז) מיחלפי' שיטת ר' יהודה תמן הוא אומר פרט לטמון והכא הוא אומר לרבות את הטמון כו' לאיזה דבר נאמר גדיש שמשלם כל מה שבתוכו מיחלפי' שיטת רבנן תמן אמרין לרבות טמון וכא את אמר פרט לטמון ולא כן אמר ר"א בשם ר"י מודים חכמים לר' יודן בכלי גורן שדרכו לטמון וא"כ הא דפליגי רבנן הוא לא משום דסברי פרט לטמון אלא משום דאין הדרך להטמין שם כלים אחרים (וע"כ אמרינן לעיל בירושלמי (פ"ק ה"א) והאש מלמדת על כולן שחייב באונסים ולא קאמר כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' ה') אש לפטור בו את הטמון משום דהא דפליגי הוא רק משום שאין דרכן להטמין

עוד שם אמר ר' הושעי' בשאין עדים אבל אם יש עדים כל עמא מודו על הדא דר' יודא והוא משום דאם יש שם עדים עשו תקנת נגזל באשו וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דשבועות ה"ב) הנגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו ומשכנו שלא ברשות ואיתא שם א"ר יצחק ובלבד בעדים וא"כ כיון דתקנת נגזל הוא בעדים וע"כ אם יש שם עדים עשו תקנת נגזל באשו ושם (ה"ו) איתא בירושלמי מיחלפא שיטתי' דר' יהודה תמן אמר אפי' לא ידע והכא אמר עד שידע כו' והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד והנה יש (ט"ס בירושלמי וכצ"ל) מיחלפא שיטתי' דר' יהודה תמן אמר אפי'