נועם ירושלמי על נזיקין כז

מהרא"פ) תנא שור עם השור הבר אין כלאים ודלא כר' יוסי דר' יוסי אמר כלאים ל בחולין (ד' פ') בעא מיני' כו' הני עיזי דבאלא מהו לגבי המזבח א"ל עד כאן לא פליגי ר' יוסי ורבנן אלא בשור הבר דתנן שור הבר מין בהמה היא ר' יוסי אמר מין חיה כו') וא"כ קשה דהא אדרבא אמרינן (שם) דשור עם שור הבר אינן כלאים זה בזה רק ר' יוסי הוא דסובר דהוי כלאים

וע"כ נראה לי להגיה א"ר יוסי מתניתא לא אמרה כן אלא שור עם שור ים חמור עם חמור ים כלאים זה בזה (פי' דהטעם דהוי כלאים הוא כמו דאמרינן בע"ג (ד' ל"ט) אמר אביי האי חמרא דימא שרי תורא דימא אסור וסימנך טמא טהור טהור טמא וע"כ מקשה מהברייתא דתני שור עם שור ים חמור עם חמור ים כלאים זה בזה (פי' דהיינו דווקא בב' מינים האלו דתורא דימא אסור חמרא דימא שרי) וע"כ אומר שור עם שור ים (פי' דשור דיבשה טהור ושור דים טמא) חמור עם חמור דים והוא דחמור דיבשה טמא וחמור דים טהור) וע"כ דיוקא באלו לוקין בהנהגה) אבל אווז ים עם אווז ישוב אין כלאים זה בזה (וכמו שכתבו התוס' בעבודת כוכבים (שם) דזה הסימן לא קא יהיב אלא להני תרי מינים אחמרא ואתורא. ועוד דבעופות הוי דרבנן)

וע"ז אומר ר"ל אמר משנה שלימה שנה רבי והוא דר"ל לטעמי' דאמרי' (פ"ק דכלאים) ר"י אמר כהנא שאל לר"ל המרביע בחית הים מהו א"ל עוד כתוב בהן למיניהן ר' אחא לא אמר כן אלא הי' אומר ר' אחא בשם ריש לקיש כל שכתוב בו למינהו כלאים נוהג בו כו' הרי חית הים הרי כתיב בו למינהו כלאים נוהג בו ולפי גירסתנו בירושלמי משמע דבחית הים נמי ליכא הרבעה כמו שכתב ר"י בר"י בתוס' ב"ק (ד' נ"ה ושם) אמר ר' יוסי בר' בון כו' אמר ר' יונה כו' אנא פתר לה משום מנהיג כו' אלמא דלר"ל אפי' בחיות ודגים שבים נמי לוקה משום מנהיג

וע"ז אומר ר"ל אמר משנה שלימה שנינו וכן חיה ועוף כיוצא בהן והתם משמע דלענין הנהגה מיירי וכמו דאמרינן שם א"כ למה נאמר שור או חמור אלא שדיבר הכתוב בהווה אלמא דלענין הנהגה נמי לוקה על ב' מינים לר"ל. ובזה יתבאר הירושלמי (ספ"ח דכלאים) ר' בא בשם שמואל אווז עם אווז מדבר כלאים זב"ז אווז עם אווז הים תני ריב"פ ולא ידעין מן תני ק"ו אם בשע' ששניהם ביבשה את אומר אסור בשעה שא' בים וא' ביבשה לא כש"כ ולא תירץ ע"ז. אך החילוק הוא והוא משום דאווז עם אווז מדבר איפשר לומר לענין הרבעה דבהרבעה לוקה על כל ב' מינים: אבל אווז עם אווז הים דלא איפשר בהרבעה (וכמו דמשמע לפי הגירסא בירושלמי דאפי' חיות הם נמי אינו שייך בהרבעה) וא"כ אם זהו לענין הנהגה אפי' בבהמה בעינן שיהא טהור עם טמא ובעוף אם שניהם טהורים אינו לוקה בהנהגה מדאורייתא לשיטת הרמב"ם ואפי' בעוף טהור עם טמא משמע נמי מהרמב"ם דליכא בהו כלאי' וכמו שביארתי ע"כ אומר תני ריב"פ ולא ידעין כו' ודו"ק. הכונס פרק

ששי

(ה"א) הכונס צאן לדיר ונעל בפני' כראוי ויצתה והזיקה פטור לא נעל בפני' כראוי ויצתה והזיקה חייב כו' ובגמ' עד כדון כשהי' גדורה מארבע רוחות הי' גדורה משלש רוחותיו ויצתה ממקום הפרצה מהו נשמעינה מהדא נפל כותלו מקול הזועות מקול הרעמים אם עמד ובנה כצרכו פטור ואם לאו חייב כלום צריכא לי' כשנפלו שם ג' כתלים בריאים ממנה ונראה לי שצריך להגיה עד כדון כשהי' גדורה מארבע רוחות הי' גדורה משלש רוחותיו ויצתה ממקום הפרצה (והוא ט"ס וצ"ל) ממקום הגדורה) מהו (פי' כיון שלא יצתה ממקום הפרוצה אלא ממקום הגדורה א"כ הוי אנוס ופטור או דילמא דחייב משום דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס וע"ז אומר נשמעינה מן הד נפל כותלו מקול הזועות מקול הרעמים אם עמד ובנה כצרכו פטור ואם לאו חייב כלום צריכא לי' כשנפלו שלשה כתלים בריאים ממנה וא"כ אפי' אם הי' בונה כל צרכו נמי הי' נופל דהא הכתלים הבריאים נמי נפלו ואפ"ה חייב וא"כ מוכח דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב ונראה לי דשיטת הירושלמי הוא כאביי בב"מ (ד' ל"ו) דאמרינן שם איתמר פשע בה ויצתה להאגם ומתה כדרכה אביי משמי' דרבה אמר חייב כל דיינא דלא דאין כהאי דינא לאו דיינא הוא לא מיבעי' למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב דחייב אלא אפי' למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו כו' כתב הרא"ש דלאביי אפי' בא האונס שלא מחמת הפשיעה נמי חייב ומסיק שם הרא"ש דלשיטת הש"ס דילן קייל"ן כרבא דאם בא האונס שלא מחמת הפשיעה פטורי והירושלמי סובר כשיטת אביי דאפי' אם בא האונס שלא מחמת הפשיעה נמי פטור וכן כתבו התוס' בב"מ (ד' ל"ו) בתוס' ד"ה את כו' וסובר רבא שזהו טעמו של ר' יוחנן (פי' משום דאת מיהמנת לי' כו' ולא כאביי דאמר משום דאין רצונו כו' וכן הלכה כרבא ולא כר"ח דפסק כאביי) ולשיטת הירושלמי הטעם דתחילתו בפשיע' וסופו באונס אפי' בא האונס שלא מחמת הפשיעה: וע"כ אמר הכא דאפי' יצתה ממקום הגדורה וכן אם לא בנה הכותל כצרכי אעפ"י שנפלו שם כתלים בריאים ממנה אפ"ה חייב אעפ"י שלא בא האונס מחמת הפשיעה (ואיפשר שסובר דאם לא הי' מוליכה לשם לא הי' בא האונס) אך לקמן יתבאר דשיטת הירושלמי דאפי' בא האונס שלא מחמת הפשיעה אפ"ה חייב

שם בירושלמי הוציאוה לסטים חייבין אמר ר"ה בשהוציאוה לגוזלה אבל אם הוציאוה לאבדה הלסטים פטורים נראה לי דהא דאמרינן בירושלמי (פ"ד דב"ק) אמר אבא בר הונא הדא אמרה המכיש בהמת חבירו והלכה והזיקה חייב בנזקין וכבר נדחק שם הפ"מ משום דסבר דקאי אהא דקאמר שם כור האיצטדין אינו חייב ומשמע אבל המרגילו לנגוח חייב. וע"ז אומר אמר אבא בר רב הונא הדא אמרה המכיש בהמת חבירו והלכה והזיקה חייב ותמה שם הפ"מ דהא אמרינן בב"ק (ד' כ"ד) איבעי' להו המשסה כלב של חבירו בחבירו מהו משסה ודאי פטור בעל כלב מאי כו' אלמא דמשסה פטור והתוס' כתבו לא דמי לשור האצטדין שהאדם נלחם עמו להורגו א"כ בעל השור מ"מ פטור הוא אף מנזקין עיי"ש

ע"כ נראה לי דהא דאמר התם אמר רבה בר רב הונא הדא אמרה המכיש בהמת חבירו והלכה והזיקה חייב בניזקין קאי אמתניתין דהכא דתנן הוציאוה לסטים הלסטים חייבין והוא כמו דאמרינן שם א"ל אביי לרב יוסף הכישה אמרת לן ולסטים נמי דהכישוהו וע"ז אמר הדא אמרה המכיש בהמת חבירו חייב ואח"כ צריך לומר הא דקאמר הכא כשהוציאוה לגוזלה אבל אם הוציאוה לאבדה הלסטין פטורין והוא דהירושלמי לשיטתי' שסובר דבגזילה נמי בעי קנין וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ח דשבועות ה"א) אמר ר' יוחנן ד' שומרין הן ואין חייבין אלא דרך קנין ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר אף לענין גזילה אין חייבין אלא דרך קנין אמר ר"י בר בון מתניתא אמרה כן המקבל שדה מחבירו וכו' וכתב הפ"מ ברייתא בתוספתא (פ"ט דב"מ) דקתני התם המקבל שדה מחבירו משזכה בו חבירו שמין אותה כמה היא ראוי' לעשות כו' אלמא דאינו מתחייב בעבודת השדה שקיבל עלי' עד שיזכה ויחזיקו הוא הדין בכל השומרים כו' והוא דוחק מאוד דמה ענין זה לשומרים. לשומרים מביא ראי' לקמן (שם) מתניתא אמרה כן הי' מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או הוציאוהו מרשות הבעלים ומת חייב ע"כ נראה לי להגיה (כצ"ל) מתניתא אמרה כן הגוזל שדה מחבירו והוא הברייתא דאמרינן בב"ק (ד' קי"ז) הגוזל את הפרה מחבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו פרה דברי ר' אלעזר וחכ"א אומר לו הרי שלך לפניך התם במאי קא מיפלגי אמ' ר"פ התם במאי עסקינן כגון שגזל שדה מחבירו והי' פרה רבוצה בו ושטפה נהר דר' אלעזר לטעמי' ורבנן לטעמי' ופירש"י וגזלן לא משכה והוי כקרקעות ולר' אליעזר דאמר שדה נגזלת קונה פרה עמה וחייב לשלם דמטלטלין נקנין אגב קרקע ולרבנן לא קנה שדה ולא פרה שבה

והירושלמי מביא אותה הברייתא (כמו דתרצה ר"פ בש"ס דילן) וע"ז אומר אמר ר"י בר בון מתניתא אמרה כן הגוזל שדה מחבירו כו' וא"כ פליגי דלר"א דאמר שדה נגזלת קונה אגב שדה כמו המטלטלין שנקנין אגב קרקע ולרבנן דאמרי אין שדה נגזלת אינו קונה המטלטלין אלמא דאף לענין גזילה אין חייבין אלא דרך קנין וע"ז אמר הכא הדא אמרה המכיש בהמת חבירו חייב וע"ז אמר ר' הושעי' כשהוציאוה לגוזלה ומתכוין לקנותה אבל הוציאוה לאבדה פטור (ובירושלמי