נועם ירושלמי על נזיקין כו

בב"ק (ד' נ"א) אמר רבא הניח אבן עפ"י הבור והשלימה לעשרה באנו למחלוקת רבי ורבנן פשיטא מהו דתימא למטה הוא דהבלא דידי' קטיל ליה אבל למעלה דלא הבלא דידי' קטיל ליה אימא לא (דלרבנן אין האחרון חייב ולרבי אין האחרון חייב למיתה דהא לא הבלא דידי' קא קטיל [ולהירושלמי מיבעי' ליה יותר דהא לפי מה שביארתי לעיל הא דר' יצחק סובר דבור של נזקין חייב על הכלים הוא משום דבבור של נזקין ליכא בי' הבלא כלל לשיטת הירושלמי ולית בי' רק חבטא ודלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' נ"א) דקאמר מ"ט לאו משום דלית בי' חבטא לא משום דלית ביה הבלא אי הכי הוזק בו חייב הא לית בי' הבלא א"ל אין הבל למיתה ויש הבל לנזקין) ולשיטת הירושלמי איכא לפלוגי בחבטא דבפחות יש חבטה לנזקין אבל אין חבטה למיתה ובהבל כל שהוא פחות מעשרה לית בי' הבלא כלל וההבל הוא בעשרה טפחים וע"כ פטור בו על הכלים] וע"כ מיבעי' לי' לר' מנא מהו שיעשה העומק כגובה (פי' לענין האחרון דהא בבור של עשרה הוא מיית בהבלא ועד שלא הגיע לעשרה ליכא הבל כלל) וע"כ מיבעי' לי' לר' מנא ולרבא פשיטא ליה הוא משום דלהש"ס דילן שיש הבל בפחות מעשרה וא"כ התחלת ההבל מתחיל מתחלה ועד ט' אין בו הבל רק לנזקין ואח"כ למיתה וע"כ מתחייב האחרון אף שהניח על פי הבור אבל לשיטת הירושלמי דבט' לית ביה הבלא כלל וע"כ סובר ר' יצחק דבור של נזקין חייב בו על הכלים דכיון דליכא הבלא כלל א"כ הוי כהוזק בקרקעו שהוא ממונו ואינו פטור רק בבור של מיתה דהתם יש בו הבל וע"כ פטור על הכלים משום דבבור של עשרה יש בו הבל. וע"כ מיבעי' לי' לר' מנא מהו שיעשה העומק כגובה (פי' גובה כמו העומק שיתחייב האחרון מחמת שע"י נעשה ההבל אע"ג שבתחילת נפילתו שנפל לא הי' עדיין הבל כלל) ודו"ק

שם וכי יש לו רשות להפקיר נזקיו ברה"ר לעיל הגהתי (שצ"ל) וכי אין לו רשות להפקיר נזקיו ברה"ר (פי' אם הפקיר רשותו ובורו) דהא ס"ל דמפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה פטור וכמו דסובר ר' יוחנן לעיל לר' יהודה דמפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה נמי פטור וא"כ איך הוי בור ברה"ר וע"ז משני כר' יוסי בר' יהודה דסובר ג' דברים (ולעיל כתבתי שדברים הוא ט"ס וצ"ל טפחים וכמו דאיתא לעיל) ור' יוסי ב"ר יהודה סובר כשיטת אביו ר' יהודה דמפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה פטור וע"כ לא הוי בור ברה"ר אלא בג' הסמוכים לרשות שהבור שלו ואעפ"כ יש רשות לבני רה"ר ליכנס משום ג' שהם סמוכים לרשות כרשות

שם (ה"ז) אמר ר' ינאי לתוכו בין שלפניו בין שלאחריו פטור חוצה לו לפניו פטור לאחריו חייב הנה הפ"מ נדחק בזה. והוא ט"ס וצ"ל) אמר ר' ינאי לתוכו בין שלפניו בין שלאחריו חייב חוצה לו לפניו חייב לאחריו פטור והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' י"ג) ושמואל אמר בבור בין מלפניו בין מלאחריו חייב שמואל לטעמי' דאמר להבלו וכש"כ לחבטו אלא היכי דמי לאחריו מקול הכרי' דפטו' כגון דנתקל בבור ונפל לאחורי הבו' ואפי' רב נמי מוד' דבבו' ברשותי' שחייב בין להבלו בין לחבטו וכמו דאמרינן התם אמר רב חסדא מודה רב בבור ברשותו דחייב משום דאמר ליה ממה נפשך אי בהבלא מית הבלא דידך הוא אי בחבטה מית חבטא דידך היא וא"כ לשיטת הירושלמי דאינו חייב רק בבור ברשותו א"כ לתוכו ודאי בין לפניו בין לאחריו חייב והא דתנן נפל לפניו מקול הכרי' חייב לאחריו מקול הכרי' פטור היינו דווקא חוצה לו וע"ז אומר חוצה לו לפניו חייב לאחריו פטור (כצ"ל)

שם (ה"ח) א' השור וא' כל בהמה לנפילת הבור כו' וכן חיה ועוף כיוצא בהן שמואל אמר אווז ים עם אווז ישוב כלאים זה בזה אמר ר' יוסי מתניתא לא אמרה כן אלא שור עם שור בר חמור עם חמור בר כלאים זה בזה ריש לקיש אמר משנה שלימה שנה רבי וכן חיה ועוף כיוצא בהן (ופי' הפ"מ דהא דאמר ר' יוסי מתניתא לא אמרה כן אלא שור עם שור בר חמור עם חמור בר כו' ואם איתא ליתני רבותא טפי דאפי' מין דים ומין דיבשה כלאים ומכש"כ ב' מיני יבשה) וכתב הגליון עיין פ"מ ודבריו תמוהין שפי' דמקשה וליתני רבותא טפי דאפי' מין דים ומין דיבשה כלאים וכש"כ ב' מינים דיבשה וכתב דזה רבותא טפי בשני מינים דיבשה וכן הוא בירושלמי (ספ"ח דכלאים) שאמרו ומה בשעה ששנים ביבשה את אומר כו' בשעה שא' בים וא' ביבשה לא כש"כ. וגם גוף הגמ' דשמואל באווז ים ואווז ישוב אי איפשר להעמידו שהרי מיבעי' לי' שם בירושלמי אליבא דשמואל וכתב ונראה שכך צ"ל אמר שמואל אווז בר עם אווז ישוב כלאים זה בזה וכן הוא מימרא דשמואל בבבלי (ד' נ"ה) כאן (ובירושלמי ספ"ח דכלאים שם) וע"ז אמר ר' יוסי מתניתא לא אמרה כן אלא שור עם שור בר כו' כלאים זה בזה ומשמע דווקא בשור ולא בעוף וע"ז אמר ריש לקיש משנה שלימה שנינו וכן חיה ועוף כיוצא בהן כו' עיי"ש

ולי נראה לבאר כמו שהוא הגירסא לפנינו. והוא דשמואל אמר אווז ים עם אווז ישוב כלאים זה בזה אמר ר' יוסי מתניתא לא אמרה כן אלא שור עם שור בר חמור עם חמור בר כלאים זה בזה אבל אווז ים עם אווז ישוב אין כלאים זה בזה ומה שהקשה בגליון דאדרבא זהו רבותא טפי וכמו דאמרינן (ספ"ח דכלאים) אווז עה אווז הים תני ר' יודה בן פזי ולא ידעין מאן תני ק"ו מה אם בשעה ששניהם ביבש' את אמר אסו' בשעה שא' בים וא' ביבשה לא כש"כ והניח שם בקושי' אבל זה אינו קושי' (כדרך הש"ס ירושלמי בכמה מקומו') שסומך משום שאיפשר לתרץ כמו שיתבא' לקמן והוא עפ"י מה שביארתי בספרי עצת יהושע שיטת הרמב"ם (פ"ט דכלאים ה"ח) א' שור וחמור וא' כל שני מינים שא' טמא וא' טהור בין בהמה עם בהמה או חיה עם חיה כו' על כל אלו לוקה מן התורה אבל מדברי סופרים שני מינים שהן כלאים זה בזה אסורים לחרוש בהם כא' ולהנהיגן כו' וא"כ לפי שיטת הרמב"ם דאינו לוקה מן התורה בהנהגה אלא בבהמה טהורה עם בהמה טמאה משמע דבעוף גופיה טמאה עם טהורה נמי אינו לוקה מדכתב שהחיה בכלל בהמה אבל בעוף אינו לוקה אבל בהרבעה כתב שם הרמב"ם דלוקה בכל שני מינים וע"ז אמרינן בירושלמי שמואל אמר אווז בר עם אווז ים כלאים זה בזה וא"כ ליכא למימר דזהו לענין הרבעה דאווז ים אי איפשר להרביע וכמו שהביאו התוס' בב"ק (ד' נ"ה) בד"ה המרביע ב' מינים ר"י בר יהודה הי' מגיה המנהיג ב' מינים שבים לוקה משום דבבראשית רבה ובירושלמי דכלאים (פ"א) משמע דאי איפשר להרביע דגים: וכתבו התוס' שם דהרבעה שייך בחיות שבים רק בדגים אינו שייך אבל לשיטת ריב"י לא שייך הרבעה בחיות שבים ובהנהגה בעוף אפי' עוף טהור עם עוף טמא נמי ליכא לאו לשיטת הרמב"ם)

וע"ז אומר שמואל אמר אווז ים עם אווז ישוב כלאים זה בזה וא"כ לשיטת ר"י בר' יהודה ודאי מיירי בהנהגה דבהרבעה אינו שייך ולשיטת הרמב"ם ליכא לאו בהנהגה רק מדברי סופרים: וביארתי שם שזהו לשיטת הרמב"ם אבל ריש לקיש סובר דכ"מ שנא' בו למינהו כלאים נוהג בהם בין בהנהגה בין בהרבעה ע"ש

וע"ז אומר שמואל אמר אווז ים עם אווז ישוב כלאים זה בזה. ולשיטת הירושלמי דהכא סובר דלא שייך בהו הרבעה ואפי' אי חיות שבים שייך כמו דמשמע קצת בירושלמי (פ"ק דכלאים) אבל באווז ים לא שייך הרבעה כמו בדגים וא"כ ודאי הוא לענין הנהגה וא"כ אמאי לוקה בהנהגה באווז ים (ואיפשר דשניהם מין טהורים וכמו שכתבו התוס' בע"ג (ד' ל"ט) דהא דאמרינן התם אמר אביי האי חמרא דימא שרי תורא דימא אסור וסימנך טמא טהור טהור טמא וכתבו התוס' בד"ה וסימנך כו' לכאורה לא קא יהיב האי סימנא אלא להני תרתי מיני אחמרא ואתורא אבל אשאר מינין לא דהא בפ"ב דקידושין (ד' מ"א) אמר רבא מלח שיבוט' והוא עז של ים כדאמ' בפ' הפר' הנהיג בעיז' ושיבוט' מאי)

וע"ז אמר ר' יוסי מתניתא לא אמרה כן אלא שור עם שור בר חמור עם חמור בר כלאים זה בזה (פי' דדווקא התם דשייך בהרבעה ובהרבעה שייך בכל המינים אבל אווז ים עם אווז ישוב זה אינו רק בהנהגה ועל ההנהגה אינו לוקה מדאורייתא

ועוד נראה לי להגיה אמר ר' יוסי מתניתא לא אמרה כן אלא שור עם שור ים חמור עם חמור ים כלאים זה בזה דלפי הגירסא שלפנינו קשה מהא דאמרינן בירושלמי (ספ"ח דכלאים) שור הבר מין בהמה רבנן אמרי מכא הוי וערק תמן ר' יוסי אמר עיקריה מן תמן הוה. הא שור עם שור הבר אין כלאים (וגריס