נועם ירושלמי על נזיקין כה

גבי כולה ואם כשבא עליו בר"ח א"ל פוק לך שמואל אמר כיני מתניתא כשבא עליו באמצע החודש. רב אמר דינא דאגר (פי' הפ"מ דינא דאגר כלומר הדין הוא עם המשכיר) ולקמן יתבאר שנראה לי שאינו כמו שפירש אלא דקאמר דינא דאגר והיינו ששמואל אומר דהא דאיירי רשב"ג ור' יוסי שיחלוקו את חודש העיבור היינו דווקא בבא באמצע חודש אבל אם בא בסוף חודש כולו לשוכר וע"ז אומר רב דינא דאגר (פי' זהו דינא דמתניתין דשוכר עם השואל דאם זה אומר א"י וזה אומר איני יודע יחלוקו אלמא דכיון דהוי ספיקא מוציאין מיד המוחזק ויחלוקו ופליג על שמואל שסובר דאפי' לרשב"ל ור' יוסי שאומרים יחלוקו היינו אם בא דווקא באמצע חודש אבל אם בא בסוף חודש אפי' סומכוס נמי מודה דהממע"ה וכמו דאמרי' בב"מ (ד' ק') אמאי יחלוקו וליחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך הממע"ה אלמא דאפי' לסומכוס נמי אם הא' מוחזק במעותיו אמרי' הממע"ה אלא דפליגי אם אינו מוחזק במעותיו רק דלא אמרי' אוקמי אחזקת מרא קמא אבל רב פליג ואמר דינא דאגר (פי' זהו דינא דשוכר דמתני' דבב"מ (ד' צ"ז) זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו) וכמו שהוכיחו התוס' בב"מ (ד' ק') דבשמא ושמא אמרינן יחלוקו אפי' היכא דמוחזק והתם כיון דאיכא ס' דדינא אי תפוס לשון ראשון או אחרון ע"כ הוי כמו שמא ושמא וע"כ יחלוקו אפי' היכא דבא בסוף החודש או שסובר רב דאין חילוק (ולקמן יתבאר בזה)

וא"כ כיון שהירושלמי סובר דלסומכוס אמרינן יחלוקו אפילו להוציא מיד המוחזק נמי. ע"כ משני דמתניתין איירי במועד וא"כ אתי שפיר הא דקאמר חצי נזק מפרה ורביע נזק מולד

[ועוד יש לומר דהש"ס דילן לא ניחא לי' לפרש במועד והוא משום דרישא איירי בתם דתנן משלם ח"נ לפרה ורביע נזק לולד ועוד איפשר לומר כמ"ש התו' בד"ה גלות כו' ואפילו לר' נתן דאמר לקמן כו' ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי מודה הכא דע"כ לא אמר ר' נתן אלא בשור תם שדחף את חבירו לבור שבעל השור אין חייב אלא רביע אעפ"י שבודאי אי הזיק לפיכך משתלם כל השאר מבעל הבור כיון שהבור הרגו לשור אבל כאן שאם הולד במעי אמו בשעת נגיחה יש לו לחייב בתשלומין אין לחייב הפרה תשלומין שהם על הולד לשלם אם נגח ועיין בקצה"ח (סי' ת"י סעיף ב') שכתב הרמ"ה וכן הוא בהגהת מיימוני דשייך דינא דר' נתן אפילו היכא דחייב מדינא אלא שאין לו לשלם והקשה הקצה"ח מהא דאמר אביי ואי פרה וולד דחד כו' אלא לא צריכה דפרה דחד וולד דחד כו' דשותפא אית לך ומאי אהני לי' שותפות כיון דמדינא דר"נ חייב אפי' היכי דהשני חייב מדינא אלא שאין לו לשלם או ברח וה"נ הולד אינו משלם ח"נ וא"כ לישתלם לבעל הפרה וכן כתבו תוס' התם ואפי' לר' נתן כו' וא"כ לשיטת הרמ"ה ומהר"מ תקשי הא דאמר אביי וכתב הקצה"ח נראה דגבי קרן תמה דקייל"ן הוחלט השור ודאי לית בי' משום דינא דר"נ דהא קייל"ן כיחש מזיק ברשותא דתרויי' דשותפים נינהו כו' וא"כ הוא הדין בזה שברח אינו משלם כו' ותדע דאי נימא כה"ג בשני שוורים שהזיקו והא' ברח דשני משלם הכל א"כ כיחש מזיק נמי לשתלם מהבשר הנשאר אלא ודאי כיון דחייב מדינא והוחלט השור למזיק ונאבד ברשות הניזק והמזיק והוי כאלו כבר גבה אבל בלאו"ה משתלם מדר' נתן וע"כ לא ניחא לי' לאביי לאוקמי במועד דא"כ כיון דאיכא ספיקא בולד לשתלם מדר' נתן וע"כ מוקי בתם ובתם ליכא האי דינא דר' נתן כמו שכתב הקצה"ח ובירושלמי שמפרש במועד אע"ג דאית לי' דינא דר' נתן וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דב"ק ה"א) שור שדחף חבירו לבור ונפל כו' ר' נתן אומר כו' וכן ביארתי בפ"ק דב"ק (ה"ב) הנכסים הללו נגבין עם הנכסים שיש בהן מעילה והיינו לגבות מבשרן כנגד אימוריהן כמו שביארתי שם א"כ לשיטת הירושלמי צריך לומר דזהו דווקא אם הוא פטור אבל לא שאינו יכול לגבות מהולד מחמת שהוא ספק אך לאביי איפשר לומר שסובר כשיטת הרמ"ה ואפי' אי אין לו לשלם נמי אמרינן דינא דר' נתן ע"כ מפרש דווקא בתם ודו"ק (אך דנראה עיקר כמו שפירש הפ"מ דצ"ל בעומד היא מתניתא עי' שם)

(ה"ב) הכניס קדירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ושברן פטור הוזק בהן פטור הדא אמרה הקרן פטורה בחצר שאינה של שניהם (עיין לעיל בפ"א ה"א ושם ביארתי)

שם (ה"ה) ר' יוסא בשם ר' יוחנן עוברין אינן יוצאין בשן ועין ניחא בשן ועין [כבר הגהתי וצ"ל ניחא בעין בשן (פי' דבעין ניחא שאינו יוצא בעין אבל בשן לא ניחא דהא אין לו שן) וע"ז אומר כיני מתניתא עוברין אין יוצאין בשן ועין של אמן

[ולעיל בארתי דהטעם הוא משום דעובר לאו ירך אמו הוא ור' יוחנן לטעמי' כמו דאמרינן בתמורה (ד' כ"ה) אמר ר' יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר מ"ט קסבר ר' י וחנן אם שיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו הוא וכן אמרינן ביבמות (ד' ע"א) כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הוי אלמא בתר אביו שדינן לי' א"ל אביי אלא הא דאמ' ר"י הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו ה"ל כמפריש שתי חטאות לאחריות כו' דילמא שאני התם דהכתוב תלי' בלידה. והא דאמרינן בפ"ק דקידושין (ה"ג) הרי את בת חורין וולדך עבד ולדה כיוצא בה כו' ר' אימי בשם ר' יוחנן שניהם עבדים אלמא דשיטת הירושלמי שסובר עובר ירך אמו ואיפשר אע"ג שסובר דעובר לאו ירך אמו הוא אעפ"כ סובר דשניהם עבדים והוא כמו שהקשו התוס' בגיטין (ד' כ"ג) ואעפ"י ששנינו הרי את בת חורין וולדך עבד זכתה לו כו' הא מני רבי היא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה וחד אמר מ"ט דרבי בהא קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כמו שהקנה לה א' מאבריו וכתבו התוס' תימא לר"י אם הי' עוברה האיך זכתה צו דאע"ג דירך אמו הוא כיון ד ידה כיד רבה שלא שיחרר אלא העובר ואפי' שיחרר כולה חוץ מידה לא הי' לה זכות לי' דכשמשחרר כולה יש לה כח לזכות משום דגיטה וידה באים כא' וע"כ סובר ר' יוחנן נמי דאע"ג דעובר לאו ירך אמו הוא אעפ"כ באותה היד יש הכח של הולד ג"כ וכמו דלענין נגיחה אמרינן דרביע נזק מהולד וא"כ יש באותו היד שהיא מקבלת כח של הולד ג"כ וע"כ אומר ר' יוחנן דשניהם עבדים מחמת שבאותו היד הכח של הולד ג"כ והוא אינו משחרר הולד ע"כ לא אמרינן גיטו וידו באים כאחת ואפי' אי אמרי' דעובר לאו ירך אמו הוא אבל בשיחרור דשן ועין שהיא נשתחררה ממילא ע"כ סובר ר' יוחנן דעוברין אינן יוצאין בשן ועין של אמן ואעפ"כ האם משוחררת והולד אין משוחרר והוא משום דר' יוחנן סובר דעובר לאו ירך אמו הוא וכמו שביארתי לעיל שע"כ שיטת הירושלמי בהא דוכן פרה שנגחה את השור דלא כרבא בב"ק (ד' מ"ו) דאמר לעולם בפרה וולד דחד והכי קאמרינן איתא לפרה משתלם ח"נ מפרה ליתא לפרה משתלם רביע נזק מולד (ובזה הי' מתיישב קושי' הירושלמי דקאמר ר' בון בר כהנא בעי קימי ר' אמי מפני שהוא ספק הא אילו ודאי זה נותן מחצה כו' כך אני אומר רגלה של אדם א' וכולה של אדם א' זה נותן מחצה וזה נותן מחצה וזהו דווקא אי אמרינן דזה משלם חצי דהיינו רביעית וזה א' משמונה בנזק אבל לרבא ניחא שפיר דקאמר דמיירי בפרה וולד דחד ואי ליתא לפרה משתלם רביע נזק מולד אך זהו דווקא אי אמרינן עובר ירך אמו אבל אי לא אמרינן עיבר ירך אמו תקשי קושי' הש"ס דאפי' אי הוי פשיטא לן דהוי וולד שם לא משתלם כולה נזקא מולד וע"ז משני שסובר דעובר ירך אמו הוא אבל ר' יוחנן לא סבר הכי והבאתי ראי' מהך דהכא והא שהביא הכא הא דאמר ר' יוחנן דעוברין אין יוצאין בשן ועין של אמן ואיפשר לומר דקאי אמתניתין הא דתנן הי' שפחה ונשתחררה או גיורת פטור וסובר ר' יוחנן דאפילו חבל בה לאחר מיתת הגר נמי פטור ודלא כמו דאמרינן בב"ק (ד' מ"ט) הי' שפחה ונשתחררה או גיורת פטור אמר רבה לא שנו אלא שחבל בחיי הגר ומת הגר דכיון דחבל בחיי הגר זכה בהו גר וכיון דמת הגר זכה בהו מן הגר אבל לאחר מיתת הגר זכי' לה איהי בגווייהו ומחוייב לשלומי מדידה אמר רב חסדא מרי דיכי אטו ילדות צררי נינהו וזכי' בהו אלא איתא לבעל זכה לה רחמנא ליתא לבעל לא והנה הרא"ש פסק כרב חסדא ובהג"א פסק כרבה ואע"ג דרב חסדא הי' גדול מרבה כמו שכתב הרא"ש ע"כ איפשר לומר דסובר ההג"א דהטעם של רבה הוא מחמת שסובר דעובר ירך אמו הוא רק אי איתא לבעל זכי' לי' רחמנא אבל אי ליתא לבעל זכי' איהי משום דסובר דעובר ירך אמו וע"כ פסק ההג"א כמותו דרבה דהא כרבא קייל"ן דאמר בב"ק (ד' מ"ז) דעובר ירך אמו הוא

וע"כ אמר הכא ר' ייסא בהם ר' יוחנן דעוברין אינן יוצאין בשן ועין של אמן והוא משום שסובר דעובר לאו ירך אמו הוא וע"כ אפי' חבל בה לאחר מיתת הגר נמי פטור מדמי וולדות וכמו רב חסדא דמקשה אטו ולדות צררי נינהו אבל להרא"ש לא תלי מידי בזה וע"כ אף דקייל"ן כרבא דעובר ירך אמו הוא אעפ"כ אפי' חבל לאחר מיתת הגר דאטו ולדות צררי נינהו ואינו צריך לשלם לה ואפי' אי אמרינן דעובר ירך אמו הוא ודו"ק

שם (ה"ו) כתי' כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור א' בור של מיתה וא' בור של נזקין שניהם ממקרא א' נתרבו וכשהוא בא לבור של מיתה את מר פטור על הכלים כו' כבר בארתי לעיל פרק קמא הלכה א' עיי"ש

שם ר' מנא בעי מהו שיעשה את העומק כגובה כו' (פי' הפ"מ אם חייב ג"כ כשעשה מקום גבוה ברה"ר והוזקו בה כמו החופר בור בעומק או דילמא דווקא בור חייבה התורה דאית בי' הבלא אבל מקום גבוה לא). והנה הפ"מ פי' שהוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' נ') אמר רב בור שחייבה עליו התורה להבלו ולא לחבטו אלמא קסבר חבטא קרקע עולם הוא דמזקא לי' ושמואל אמר להבלו וכ"ש לחבטו וא"ת לחבטו אמרה התורה ולא להבלו תורה העידה על הבור ואפי' מלא ספוגין של צמר מאי בינייהו א"ב דעבד גובה ברה"ר לרב אגובה לא מחייב לשמואל אגובה נמי מיחייב וזה אינו דלשיטת הירושלמי אגובה ודאי חייב וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דב"ק ה"א) אמר ר' יוחנן הניח אבנו כו' וצלוחיתו בידו בין שנתקל באבן ונחבט בקרקע בין שנחבט באבנו ונתקל בקרקע חייב על נזקי אדם ופטור על נזקי צלוחיתו מילתי' דר' יוחנן אמר בור של נזקין פטור על הכלים והכא לר' יצחק אמרינן דבור כל נזקין חייב על הכלים (דפטור דכלים הוא רק בהבלא דהבלא אין בו ממש ועל חבטה ודאי חייב ועיין לעיל מה שביארתי)

והא דר' מנא בעי מהו שיעשה העומק כגובה הוא כמו דאמרי'