נועם ירושלמי על נזיקין כד

אך דאכתי קשה דמאי נ"מ יש בין מיתה ונזקין לכופר ואיפשר לומר שאם יהי' הדין בנגח ואח"כ הפקיר שפטור מכופר א"כ יפקיר כל א' שורו כדי שלא יתחייב בכופר וכמו שהקשה הפילפלא חריפתא דא"כ לא ימצא לעולם מועד שישלם מן העלי' דפשיטא שיפקירו כו' אך דהתם איפשר לומר דעפ"י רוב השור שוה יותר מהזיקו אבל זה ודאי דהשור אינו שוה כמו האדם וא"כ כל א' יפקיר כדי שלא יתחייב כופר ואיפשר לומר דהטעם הוא דבנזקין כיון דהוי פלגא נזקא קנסא ואפי' אי אמרינן דהוי ממונא א"כ הב"ד מחייבים אותו וכן לענין מיתת השור נידון עפ"י ב"ד ובב"ד והועד בבעליו כתיב אבל כופר אין החיוב בב"ד אלא כופרה כפרה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' מ') אדיתיב וקא מעיין בה א"ל תנן חייבי ערכין ממשכנין אותן כו' חייבי כופרין מאי כיון דכפרה הוא כחטאת ואשם דמי ומחמיר חמיר ולא בעי משכוני' כו' וע"כ כיון שאין זה שייך לב"ד ע"כ חייב בכיפר והוא דוחק וע' תוספות ריש סנהדרין שהקשו דאמאי לא תני כופר בג']

שם (ה"ט) אמר ר' אלעזר דברי ר"מ שמירת נזקיו כשמירת שומר חנם והפ"מ נדחק בזה ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) דברי ר"מ שמירת נזקיו כשמירת שומר שכר (פי' דאפי' מועד חייבים לשמור אותו שמירה מעולה) דברי ר' יודן שמירת נזקיו כש"ש והוא ט"ס וצ"ל כשומר חנם) פי' דלר' יהודה שמירת מועד הוא כשמירת שומר חנם דהיינו שמירה פחותה)

עוד שם א"ר אלעזר דברי ר' מאיר מסר שור לשומר חנם ויצא והזיק פטור כו' והנה הפ"מ נדחק בזה ולי נראה לבאר אמר ר' אלעזר דברי ר' מאיר מסר שורו לשומר חנם יצא והזיק פטור (פי' אם שמרו שמירה פחותה רק שלא פשע פטור כדין שומר חנם (רק הבעלים חייבין יצא ונטרף פטור דהא שומר חנם פטור אם לא פשע לשומר שכר יצא והזיק חייב (פי' אם שמרו שמירה פחותה דהא בעי שמירה מעולה כשמירת שומר שכר וע"כ חייב) יצא ונטרף פטור צ"ל חייב דבעי לשומרו שמירה מעולה אמר ר' אלעזר דברי ר' יודן מסר שור מועד לשומר חנם יצא והזיק חייב והוא ט"ס וצ"ל פטורין (פי' ששניהם פטורים כיון ששמרו שמירה פחותה) יצא ונטרף פטור (דהא פטור אם לא פשע לש"ש יצא והזיק חייב (והוא ט"ס וצ"ל פטור) אף ששמרו שמירה פחותה ושומר שכר צריך לשמור שמירה מעולה אעפ"כ כיון דלענין שמירת נזקין סגי בשמירה פחותה ע"כ פטור) נטרף חייב דהא בעי לשומרו שמירה מעולה לענין שלא יטרף דהא הוי שומר שכר: שור שנגח את הפרה פרק

חמישי

(ה"א) ששור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם ח"נ לפרה ורביע נזק לולד וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצידה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ואם משנגחה ילדה משלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד ובגמ' וכי כל הפרות מפילות נהלך בהן אחר הרוב ואימור מחמת נגיחה הפילה זאת אומרת שלא הילכו במדת הדין בממון אחר הרוב אמר ר"י במקום אחר הילכו במידת הדין אחר הרוב כהדא דתני ר' אחא גמל האוחר כו' ואמר ר' ינאי כיני מתניתא משלם חצי נזק מפרה ובעל הולדות עולה לבעל הפרה רביע

[ונראה לי דאיפשר לומר דהא דקאמר במקום אחר הילכו במידת הדין בממון אחר רוב כדר' אחא ואח"כ אומר אמר ר' ינאי כיני מתנית' משלם חצי נזק מן הפרה ורביע מן הולד והוא שמביא ראי' דפעמים הולכים אחר הרוב דהיינו אחר חזקה. והוא משים דאי לאו הכי תיקשה הא דאמר ר' ינאי דהפי' של המשנה הא שאומר משלם חצי נזק מן הפרה ורביע מן הולד משום ם ממון המוטל בספק והוא שכתבו התוס' ס' בב"ק (ד' מ"ו) בד"ה מידע כו' (פי' שיש לנו להעמיד הפרה בחזקת שהיא מעוברת והשתא הוא דילדה ומודה סומכוס כיון דאיכא תרתי שהוא מוחזק וגם חזקת גופא דאמרינן הממע"ה הילכך לא משום אלא רביע כאילו ודאי אית לי' שותפא ומיהו להוציא ממון מיד בעל הולד אין מועלת חזקה הילכך לא משלם בעל הולד אלא א' משמינית נזק ואידך א' משמינית מפסיד וע"כ מביא ראי' מר' ינאי דחזקת מעוברת מועלת ג"כ לענין ממונא להחזיק וע"כ אינו משלם בעל הפרה אלא החצי

והא דאין הירושלמי מפרש כמו שפי' רבא דפרה וולד דחד דבזה הי' מתיישב נמי הא דמקשה אח"כ בירושלמי דקאמר וכן פרה שנגחה את השור ר' בון בר כהנא בעא קומי ר' אימי מפני שהוא ספק הא אילו ודאי זה נותן מחצה וזה נותן מחצה כך אני אומר רגלה של אדם א' וכולה של אדם א' זה נותן מחצה וזה נותן מחצה (פי' דאיך תנן דבעל הולד נותן רביע איך שוה הולד לפרה דפשיטא שלא עשה הולד נזק כמו הפרה (וכן הקשו התוס' בב"ק (ד' מ"ו) אבל אם היינו מפרשים דבפרה וולד דחד ועובר ירך אמו הוא א"כ לא קשה כלל אך הירושלמי לטעמי' שסובר דלא אמרינן עובר ירך אמו כמו דאמרינן לקמן (ה"ה) ר' יוסא בשם ר"י עוברין אין יוצאין בשן ועין ניחא בשן ועין (והוא ט"ס וצ"ל) ניחא בעין ושן (פי' דאיך יתיישב בשן של עובר הא אין לו שיניים ומשני עוברין אין יוצאין בשן ועין של אמן אלמא שסובר דעובר לאו ירך אמו וכמו שביארתי בספרי שפת הנחל)

ועוד דלדברי רבא לא יתיישב מה שהקשו התוס' בב"ק (ד' מ"ז) בד"ה ליתא לפרה משתלם רביע נזק כו' לדברי רבא לא אתי מתניתין כר"ע כיון דשותפי נינהו הא אמרינן בהמניח (ד' ל"ד) ואם כיחש המזיק או שבח ברשותן דתרוויי' אלא כר' ישמעאל וכבר ביארתי (רפ"ד) דבירושלמי לא הובא הברייתא דפליגי בה ר' ישמעאל ור' עקיבא ולא פליגי אם הוחלט השור קודם העמדה בדין דכיון דמודה בקנס פט ר א"כ ליכא למימר דהוחלט השור מעיקרא (ובס"פ המניח בירושלמי) אמרינן השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת העמדה בב"ד בלבד אמר ר' לא כיני מתניתין השביח המזיק אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת עמידתו בב"ד וא"כ אם ליתא לפרה אמאי משלם רביע נזק בלבד הא כיון שכיחש אין לו אלא כשעת עמידתו בב"ד ומפסיד הניזק מה שכיחש דלאחר העמדה בדין הוחלט השור מעיקרא וא"כ לא יכול לפרש כרבא ומתניתין כר' ישמעאל וע"כ מפרש כר' ינאי דכיני מתניתא דמשלם חצי נזק מן הפרה ורביע מן הולד

עוד שם כיני מתניתא משלם חצי נזק מן הפרה ובעל הולדות עולה לבעל הפרה רביע א"ר יוסי זה נותן מחצה מה מפקא מביניהן מתו הולדות מאן דמר משלם ח"נ לפרה ורביע נזק לולד אהן יהיב נזקי' ואהן יהיב נזקי' מאן דמר משלם חצי נזק מן הפרה ובעל הוולדות עילה לבעל הפרה רביע אהן יהיב נזקי' ואהן אמר לא לדין בעית אייתי לקומיך ולי נראה דאיפשר לומר שיש (ט"ס בירושל' וכצ"ל) מה נפקא מביניהן מתו הולדות מאן דמר משלם ח"נ לפרה ורביע לולד אהן יהיב נזקי' ואהן אמר לא לדין בעית אייתי לך (פי' הואיל ואינו משתלם חלא מגופו וא"כ הוי כמו כיחש מזיק ואין לו ממה לשלם מאן דמר משלם חצי נזק מן הפרה ובעל הולדות עולה לבעל הפרה רביע אהן יהיב נזקי' דכיון דעיקר הנזק הוא גובה מן הפרה אם כן צריך לשלם כל חצי הנזק וע"כ צריך בעל הוולד לשלם לבעל הפרה רביע מפני שהוא המסייע בנזק ולגבי בעל הפרה אינו שייך לזה ואמר כיון שמשתלם מגופו לא לדין בעית אייתי לקומיך שזה אינו שייך רק לנזק דחס רחמנא על המזיק לגבי הניזק ולפי שיטת הירושלמי דשיבח אין לו רק כשעת העמדה בדין כמו שהבאתי לעיל הברייתא (ספ"ג דב"ק) וצא אמרי' דשיבח הוא ג"כ לתרויי' מחמת שהוחלט השור אלא ודאי דחס רחמנא על המזיק לגבי ניזק אבל הניזק יש לו ממה לגבות דהיינו מן הפרה ובעל הולדות צריך לשלם לבעל הפרה רביע א"כ הוי שניהם מזיקין וע"כ כיון דבעל הפרה משלם כל חצי הנזק ע"כ צריך בעל הוולד לשלם לבעל הפרה רביע אף שמת הולד

(שם) וכן פרה שנגחה את השור כו' ר' בון בעא קומי ר' אימי מפני שהוא ספק הא אילו ודאי זה נותן מחצה וזה נותן מחצה כך אני אומר רגלה של אדם א' וכולה של אדם א' זה נותן מחצה וזה כו' א"ל במועד היא מתניתא והנה הפ"מ כתב שהגירסא צ"ל בעומד היא מתניתא והפי' היא בעומד בערך דהיינו לפי ערך וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' מ"ו) בד"ה ורביע נזק א' משמונה בנזק (פי' דכולי מילתא נקט לסימנא בעלמא כאלו הוולד עשה חצי נזק אבל לעולם לא משלם כו' ובגליון כתב דבקדמונים מבואר הגירסא שלפניו כו' וע"כ ביאר דבתם שאין החיוב על הבעלים שאינו משתלם אלא מגופו ע"כ ודאי אין הוולד מזיק כמו הפרה משא"כ במועד שמשלם מן העלי' עיי"ש שהאריך בזה ועיין בספרי נועם ירושלמי (פ"י דכתובות ה"ה) מה שביארתי שם על הירושלמי ושלמי מה שאומר במועד היא מתניתא עיין שם

אך לפי"ז צריך לבאר דמ"ט לא מפרש בש"ס דילן כמו הירושלמי דמשני דמיירי במועד אך זה יתבאר עפ"י מה שכתבו התוס' בב"ק (ד' מ"ו) בד"ה שור שנגח כו' תימא דבפ' השואל (ד' ק') משמע דלא אמר סומכוס יחלוקו אלא בעומד באגם גבי המחליף פרה בחמור דפריך בגמ' אמאי יחלוקו וניחזי ברשות דמאן קיימא אמר שמואל בעומדת באגם ופריך ונוקמא בחזקת מרא קמא הא מני סומכוס היא מדלא אמר אלא משמע דלא הדר בי' משינויא קמא והך דהכא איכא לאוקמי בעומדת באגם לר"ע דאומר יוחלט השור אבל לר' ישמעאל דמצי לסלוקי בזוזי לא תתיישב

וא"כ לא מצי לאוקמי מתניתין במועד דא"כ תקשה קושי' התוס' דכיון דמוחזק בממונו אפי' סומכוס לא אמר בזה דיחלוקו (וכן כתב הנ"י ועיין במהרש"א שכתב על דברי התוס' דאיפשר לומר כיון דבשמא ושמא לא אמרינן אוקי ממונא בחזקתי'. אבל מדברי התוס' משמע דאפי' בשמא ושמא נמי אמרינן דאוקי ממונא בחזקתי' רק בעומדת באגם אך שבב"מ (ד' ק') הקשו בתוס' שם מהא דאמרינן דזה אומר איני יודע אם שאולה או שכורה וזה אומר איני יודע יחלוקו ואוקמינא כסומכוס ואעפ"י שהשוכר מוחזק במעותיו וכתבו די"ל דכיון שהמוחזק נמי טוען שמא אין חזקתו מועלת אך מהתוס' דהכא משמע דאין חילוק)

וא"כ אי אמרינן דבמועד איירי א"כ אפילו לסומכוס נמי אמרינן דהוי הממע"ה כיון שהמזיק מוחזק במעות דבתם מיירי באגם והוחלט השור אבל במועד ליכא למימר הכי חבל הירושלמי לטעמי' דאפי' הא' מוחזק במעותיו נמי אמרינן יחלוקו וכמו דאיתא בירושלמי דב"מ (ספ"ח ה"ח) המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה כו' מעשה בציפורין באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה ודינר זהב לחודש ובא מעשה לפני רשב"ג ור' יוסי ואמרו יחלוקו את חודש העיבור וקאמר בגמ' שם אם כשבא עליו בסוף החודש