נועם ירושלמי על נזיקין קפ

להטיי' מלשון לוהטין בני אדם כלומר שכן דרך של הולד שיש בו חיות לוהט וקורע השלי' וממהר לצאת והשלי' מתעכב) והוא דוחק

ע"כ נראה לי שר' מנא אמר ויאות זה החילוק שאחר הנפלים אין תולין את השלי' רק עד שלשה ימים אבל לאחר שלשה ימים חוששין לולד אחר אף שיצא הנפל תחילה ואמאי לא יצא הולד תחילה. וע"ז אמר ר' מנא אילין להטיי' נפקין קדמאי (פי' אותם שהטבע דוחקת לצאת (כמו שיתבאר לקמן) הם ממהרים לצאת וע"כ הנפלים מחמת שהוא אינו בן קיימא ע"כ יוצא תחילה והולד מתעכב אחריו אבל הולד אחר הולד אינו מתעכב ואם הגיע זמנו של הולד ראשון לצאת יוצא הולד אחריו ואין מתעכב) וע"ז אמר ר"י בר בון נפתח לגדול נפתח לקטן נפתח לקטן לא נפתח לגדול (פי' דע"כ איפשר דבנפלים יצא הנפל תחילה מחמת שנפתח לקטן לא נפתח לגדול וע"כ לא יצא הולד שהוא גדול וע"כ אין תולין את השלי' בולד רק עד שלשה ימים אבל לאחר שלשה ימים חוששין לולד אחר) נפתח לגדול נפתח לקטן וא"כ זה הראשון הוא גדול ויצא תחילה ועל כן אין הולד מתעכב אחר חבירו כלום, וע"כ תולין את השלי' אפי' לאחר שלשה ימים ולא חיישינן לולד אחר משום דאין הולד מתעכב אחר חבירו כלום

ויתבאר יותר בהא דתנן באהלות (פ"ז מ"ח) יצא הראשון מת והשני חי טהור הראשון חי והשני מת טמא פי' הרע"ב ואעפ"י שהוציאו החי מן הבית קודם שנולד המת דמכיון שיצא החי נפתח הקבר ונטמא מיד דסוף טומאה לצאת ועיין בתוי"ט שהביא מה שכתב הרמב"ם שמפרש שאם יצא החי ראשין אי איפשר שלא יגע בו המת משיצא לאויר העולם מפני שהוא מתגלגל אחריו כאבן שאין בו רוח חיים כדי להעמיד עצמו והביא התוי"ט מה שכתב בנא"י ההפרש בין יציאת החי תחלה או יציאת המת תחלה כו' הוא שהולד החי ידחה עצמו ויעזור ביציאתו כשהוא שלם וקודם זה יחזיקהו הטבע עד שישלים יצירתו והמת כבר עזב אותו הטבע ולא החזיקהו אבל תדחהו כאשר יכבד עליו וינידהו כמו הדבר המאוס שהטבע משליכו וכאשר יצא הולד ראשון מת הנה נאמ' הטבע דחהו ולא ידחה החי אבל החזיק בו ולאחר שיצא מת נתעורר החי ליציאה ולא נגע במת בענין יציאתו ואם קדם החי היציאה הנה זה המת יצא אחריו בלי ספק לפי שהכח לא יחזיקהו כו'

וע"ז אומר ויאות הני להטי' נפקין קדמאי (פי' הני להטיי' דהיינו נפלים והטבע דוחקת אותם לצאת לחוץ וע"כ נפקו תחילה והולד נתעכב עד שנגמר צורתו אבל לאחר יציאת הולד קיימא אין הולד מתעכב)

ולפי"ז הי' אפשר לפרש דר' יוסי קאי אמתניתין לפרש שאין הטעם כמו שאומר ר' מנא משום דהני להטיי' נפקין קדמאי וכמו שביארתי דלהטיי' היינו שהטבע דוחקת אותם לחוץ אלא משום דנפתח לגדול נפתח לקטן וע"כ אם הראשון חי והשני מת נטמא דהוי פתיחת הקבר ונטמא מיד משא"כ אם הראשון מת והשני חי ע"כ לא נטמא החי אך שיותר נראה לפרש דקאי אהא דאין הולד מתעכב אחר חבירו כו' וע"כ אם יצא בר קיימא תחלה ע"כ אין הולד מתעכב אחריו משא"כ אם יצא הנפל תחלה וכמו שביארתי לעיל

עוד שם א"ר יוחנן דר"ש היא דר"ש אומר נימוק הולד עד שלא יצא כו' וכ' הפ"מ הא דאמרי' דחיישינן שמא נימוק הולד הוא כר"ש וכלומר דבהא כ"ע מודי' דחיישי' לנימוק ומיהו בטומאת הבית פליגי כדלקמן כו' והוא דוחק ונראה דקאי אהא דתנן בפרה (פ"ט) אפר כשר שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב לטמא וכמו דמקש' הש"ס בבכורות (ד' כג) איתיבי' אפר כשר שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב לטמא ואי רובא אפר מקלה הוא לא מטמא ואי אמרת טומאה כמאן דאיתא דמי נהי דבמגע לא מטמא ליטמא במשא (ועיין בירושלמי (פ"ה דתרומות) אמר ריב"ח נבילה בטילה בשחוטה מגעה בטל היסטה לא בטלו וע"ז א"ר יוחנן ר' שמעון היא והוא משום דסובר דביטול ברוב כמאן דליתא דמי דר' שמעון אומר נימוק הולד עד שלא יצא אינו מטמא באוהל אלמא דר' שמעון סובר דטומאה כמאן דליתא דמי וע"ז א"ר יוחנן מודה ר' שמעון שהוא מוציא את אמו ימי לידה וע"ז פריך מעתה יהא הבית טמא א"ר בון בר חיי' תיפתר שיצא כל שהוא נימוק

עוד שם אמר להם ר' שמעון לחכמים אין אתם מודים לי במוציא את הספל מבית הפנימי לחיצון שהוא טהור אמרו לו מפני שהוא כטרוף אמר להן אף זה כטרוף הוא

עוד שם כלים שהיו שם בשעת יציאה מה הן נשמעינה מן הדא דתנינן תמן ר"א בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זה תקבר ונפטרה מן הבכור' ותני עלה אינה מטמא במשא אמר ר' יוחנן ר' שמעון ור' אלעזר בן יעקב שניהן אמרו דבר אחד הדא אמרה כלים שהיו שם בשעת יציאה טהורין

והנה הפ"מ נדחק שם דמה ראי' היא זו למאי דאיבעי' להו כלים שהיו בשעת יציאה דהיינו בשעת יציאת הולד ובספרי נועם ירושלמי (פ"ה דתרומות) ביארתי דאי אמרינן משום ביטול ברוב ע"כ בעינן שיהא ניכר המבטל תחילה (כמו שביארתי בספרי שפת הנחל) ואי לאו"ה אינו בטל ברוב וא"כ מוכח דבשע' יציאה טמאים דעדיין לא נתערבו אבל אם בשעת יציאה נמי טהורים א"כ לא הי' המבטל ניכר מעולם וא"כ אמאי מהני ביטול וע"כ פשיט מהא דתנן תמן ר"א ב"י אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם ה"ז תקבר ונפטרה מן הבכורה ותני עלה דאינו מטמא במשא ואם כן אי מטעם ביטול הא הכא לא הי' מבטל ניכר תחילה וא"כ ודאי דהטעם הוא משום דהוי טומאה סרוחה וא"כ ה"נ הטעם משום דס"ל דהוי כמת שנתבלבלה צורתו (ועיין במ"ל (פ"א מה' מטמאי משכב ומושב) אך דלפי"ז תקשה דהא אמרינן בבכורות (ד' כג) דלר' יוחנן דאמר א' זו וא' זו עד לכלב אי איפשר לומר דהטעם הוא משום דה"ל טומאה סרוחה וע"כ אמר ר' יוחנן דהטעם הוא משום ביטול ברוב

וע"כ נראה לי דמיבעי' לי' דאם הטעם של ר' שמעון הוא משום דהוי כמת שנתבלבלה צורתו וכמו דאיתא בנדה (ד' כז) בתוס' ד"ה משום ביטול ברוב כו' ואמאי לא מקשה מהך דשפיר דאינו מטמא באוהל משום ביטול ברוב אלמא כמאן דליתא דמי והשתא לא מצי לשנויי משום דהוי טומאה סרוחה דאפי' מת סרוח מטמא ויש לומר משום דאיכא למדחי דטעמא משום בלבול צורה כדר"ל ולא משום ביטול ברוב וא"כ איפשר שבשעת יציאת הולד עדיין לא נתבלבלה צורתו ואף שכתבו התו' בנדה (ד' כ"ז) בד"ה מ"ט דר"ש כו' דריש לקיש סובר דנתבלבלה צורתו לר"ש אף בבית הראשון אך בשעת יציאה גופא איפשר דלא נתבלבלה צורתו ועל זה אומר נשמעינה מן הדא דתנינן תמן ר' אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם ה"ז תקבר נפטרה מן הבכורה ותני עלה אינה מטמא במשא א"ר יוחנן ר' שמעון ור' אלעזר בן יעקב שניהם אמרו דבר א' הדא אמרה כלים שהיו בשעת יציאה טהורין דכיון דהטעם הוא משום ביטול ברוב א"כ אין נפקא מינה בין שעת יציאה לאחר כך

ועוד איפשר לומר (שנתחלפו השורות בירוש' וצ"ל תחילה) כלים היו בשעת יציאה מהו נשמעינה מן הדא ובכאן צריך לגרוס אמר להן ר"ש לחכמים אין אתם מודים לי במוציא את הספל מבית הפנימי לחיצון שהוא טהור אמרו לו מפני שהוא כטרוף אמר להן אף זה כטרוף הוא (ובכאן צ"ל) הדא אמרה כלי' שהיו בשעת יציאה טהורין ואח"כ צריך לגרוס דתנינן תמן ר"א בן יעקב כו' והבעי' הי' אם ר"ש מטהר רק בבית החיצון אבל כלים שהיו בשעת יציאה דהיינו בבית הפנימי לא מטהר ר"ש או דמטהר אף בבית הפנימי וע"כ הביא ראיה מהברייתא דאמר להן ר' שמעון לחכמים אין אתם מודים לי במוציא את הספל לבית החיצון שהוא טהור אמרו לו מפני שהוא כטרוף אמר להן אף זה כטרוף הוא וא"כ מוכח מזה דר' שמעון סובר דאפי' בבית הפנימי טהור הוא ובכאן צריך לגרוס הדא אמרה כלים שהיו בשעת יציאה טהורין ואח"כ צריך לגרוס דתנינן תמן ר' אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זה תקבר ונפטרה מן הבכורה כו' אמר ר' יוחנן ר' שמעון ור' אלעזר בן יעקב שניהם אמרו דבר א' (פי' שהטעם הוא משום ביטול ברוב. ולא מפני כאינה ראוי' לגר דהא איתא בבכורות (ד' כ"ג) אלא לר' יוחנן דאמר אחד זו ואחד זו עד לכלב הא חזי לכלב). וע"כ אמר דר"ש ור"א בן יעקב שניהם אמרו דבר א' והטעם הוא משום ביטול ברוב וכמאן דליתא דמי וע"כ טהור אפי' במשא נמי

שם (ה"ה) מתניתין המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקיבה כו' ובגמ' כל הן דתנינן תשב לזכר ולנקיבה י"ד טמאים ועשרים וששה טהורין כו' הדא דאת אמר לביתה אבל לטהרות תשב לנקיבה

והנה הפ"מ כתב לעיל (פ"ג ה"ב) לא חילקו בהא בסוגיית הש"ס דילן ולא נמצא מבואר מזה ומשמע דס"ל דסתמא קתני תשב לזכר והוא הדין לטהרות (וזה דוחק לומר דלטהרות היינו לתרומה וקדשים):