נועם ירושלמי על נזיקין קעט

טמא לא קבעה הניחא ללוי דאמר שני מעינות הם אלא לרב דאמר מעין א' הוא תבדוק אפילו הכי מימי טהרה לימי טומא' לא קבעה. וע"ז אומר דלטהרות תשב כולו לנקיבה (פי' דחוששין דילמא ילדה נקיבה) וע"כ אם קבעה ווסת לא הוי קביעות וסת ומטמא מעל"ע אף דבלאו"ה הוי מניקה וא"כ דיה שעתה אך אם גמלתו או מת סובר ר"מ בנדה (ד' ד) דמטמא מעת לעת וע"כ אמר דלא הוי קביעות ווסת משום דחוששין דילמא הוי ימי טהרה של נקיבה ולא קבעה ווסת וכה"ג כתבו התו' בנדה (ד' לו) בתו' ד"ה ושוין כו' ואם תאמר והכא למה לי משום דם טוהר תיפוק לי' דמניקה היא ויש לומר דנפקא מינה לר' מאיר דמת בנה או גמלתו לר' מאיר דאמר לעיל הרי היא ככל הנשים ועוד דלשיטת הירושלמי לא אמר ר' מאיר דדיה שעתה אלא בראי' ראשונה אבל לא בראי' שני' וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דנדה ה"ה) שמואל אמר לא שנו אלא בתולה וזקינה אבל מעוברת ומניקה נותנים לה כל ימי עיבורה כל ימי מניקותה רב ור' יוחנן תריהון אמרין היא בתולה היא זקינה היא מעוברת היא מניקה א"ר זעירא אתי דרב ור' יוחנן כר' חנינא וכולהון פליגין על שיטתי' דשמואל דמר ר' אליעזר כו' פעם אחת הורו רבי כקולי ר"מ וכקולי ר' יוסי האיך עבידא הוכר עוברה ואח"כ ראתה ר"מ אומר דיה שעתה ר' יוסי אומר מטמא מעל"ע ראת ראיות הרבה והפסיקה שלש עונות ואח"כ ראת ר' מאיר אומר מטמא מעל"ע ר' יוסי אומ' דיה שעתה ואם את אומ' דנותנים לה כל ימי עיבורה וכל ימי מניקותה למה לי כקולי דר' יוסי הדא דר"מ קלילא מדר' יוסי (פי' וא"כ כיון דהירושלמי סובר דבימי מניקותה אינו דיה שעתה אלא בראי' ראשונה א"כ לאחר ראי' ראשונה מטמא מעל"ע). ועל זה אומר בירושלמי הדא דתימר לביתה אבל לטהרות השב לנקיבה דלא קבעה לה ווסת דילמא הוי בימי טוהר של נקיבה ומימי טהרה לימי טומאה לא קבעה וע"כ אחר ימי טוהר של נקיבה תטמא למפרע

[אך כבר ביארתי לעיל שהפי' הוא דתשב לנקיבה פי' כיון דיש ספק דנקיבה היא והדם הוא דם טוהר ע"כ אף דמספיקא לית לה ימי טוהר לבעלה אבל לטהרות מקלינן דלא תטמא מעל"ע והירושלמי לשיטתי' דאמר לעיל (רפ"ק דנדה) דאיתא שם הוא עצמו מהו שיטמא בספק נשמעינה מהדא טומטום ואנדרוגינוס שראו דיין שעתן מה את שמע מינה א"ר יוסי טומטום ואנדרוגינוס ספק ומעל"ע ספק ואין ספק לספק וכא ראיתה ספק ומעל"ע ספק ואין ספק לספק וה"נ כיון שהוא ספק אין ספק לספק ואינו מטמא מעל"ע וע"כ אמר דלטהרות תשב לנקיבה והש"ס דילן חולק על זה כמו שביארתי לעיל וע"כ לא הביא בש"ס דילן להאי דלטהרות תשב לנקיבה]

שם (ה"ד) מתניתין המפלת סנדל או שלי' תשב לזכר ולנקיבה השלי' בבית הבית טמא לא שהשלי' ולד אלא שאין שלי' בלא לד ר' שמעון אומר נימוק הולד עד שלא יצא ובגמ' ר' בא בשם רב יהוד' אין סנדל אלא שרצמו חי ואינו יוצא עם החי אלא עם המת השי' ר' בון בר חיי' והא תנינן המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקיבה הוי ולד הוא ופי' הפ"מ דמקשה אמתניתין דכריתות דתנן בפ"ק המפלת סנדל או שלי' כו' מביאה קרבן ונאכל והיינו דפריך הא ממתניתין כדאמר ר' בא שמענו דולד הוא שיש עמו וא"כ תיפוק לי' דחייבת קרבן בשביל ולד האחר (והוא כמו דאי' בנדה (ד' כ"ו) סנדל דתנן גבי כריתות למאי הילכתא) וע"ז א"ר הונא כו' קומי ר' ירמיה תיפתר שיצא דרך דופן וסנדל דרך הרחב ולד בתוך מלאה סנדל לאחר מלאת [ופי' הפ"מ אי נמי שילדה ולד בתוך מלאת שלה שכבר נתחייבה בקרבן על ולד הראשון ועל ולד שבתוך מלאת אינה מביאה קרבן אחר כמו דחנן בכריתות (ד' ט) האשה שילדה ולדות הרבה והשני בתוך ימי מלאת של הראשון מביאה קרבן א' על הכל והסנדל היא שיצא אחר מלאת הימים ומביאה קרבן על הסנדל וולד עד שלא נתגיירה וסנדל משנתגיירה ואפי' כו' זה וזה דרך רחם זה וזה משנתגיירה תיפתר שיצא הולד תחילה והפרישה לו קרבן לא הספיקה להביא אותו הקרבן עד שיצא הסנדל ונדחה קרבן הראשון נמצא מביאה קרבן מחמת הסנדל]

וצריך לבאר מ"ט לא קאמר הירושלמי אידי ואידי שלא ילדה ולד אחר תחילה ואיפשר לומר דהא דמשני תירוץ אחר שיצא הולד תחילה והפרישה לו קרבן לא הספיקה להביא אותו הקרבן עד שיצא סנדל ונדחה קרבן ראשון נמצא מביאה קרבן מחמת הסנדל הוא דהא דנדחה קרבן ראשון הוא מפני שהי' ההפרשה קודם הלידה השני' וע"כ נדחה קרבן ראשון וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דנזיר ה"ו) מ"ט דר' יוסי קרבנו כו' על נזרו שיקדים נזרו לקרבנו ולא קרבנו לנזרו וא"כ כיון שהופרש הקרבן קודם הסנדל ע"כ נדחה קרבן הראשון וצריך להפריש קרבן אחר משום שהקרבן הראשון הפרישו מקודם שנולד הסנדל אך זהו דווקא לר' יוסי אבל לר' יהודה דפליג שם על ר' יוסי אינו צריך להפריש קרבן אחר דהא הוא דפליג שם על ר"י וכמו דאיתא שם בירושלמי וא"כ לר' יהודה יכול להביא הקרבן הראשון ולא נדחה וא"כ לר' יהודה מתרץ שיצא הולד בתוך מלאת אך זהו דווקא לר' יהודה דתנן בכריתות (שם) דהאשה שילדה וולדות הרבה והפילה בתוך שמונים לנקיבה כו' ר' יהודה אומר מביאה על הראשון ואינה מביאה על השני ומביאה על השלישי כו' וא"כ איפשר שהולד השני הי' בתוך מלאת של הראשון ואינה מביאה על השני ומיד נולד הסנדל והוא הי' לאחר מלאת של הראשון וא"כ צריך להביא קרבן אחר וכמו דאיתא (כם בכריתות ד' ט') לדברי ר' יהודה ולד ראשון גורם, ואם כן צריך להביא על הסנדל אבל לרבנן דמולד שני מונה אם כן אם נולד בתוך מלאת של השני נפטר בקרבן אחד ואינו רק דווקא אם נולד לאחר מלאת של אחר השני וזהו דוחק אך לרבנן ניחא בהתירוץ שתירץ תיפתר שיצא הולד תחילה והפרישה קרבן ולא הספיקה להביא אותו הקרבן עד שיצא הסנדל ונדחה קרבן ראשון ונמצא מביאה קרבן מחמת הסנדל דלרבנן בעינן שיפריש הקרבן לאחר לידת הולד ולא כר' יהודה דפליג על ר' יוסי שם (פ"ד דנזיר ה"ו) ולר' יהודה ניחא בהתירוץ שיצא הולד תוך מלאת וע"כ קאמר ואפי' תימר זה וזה דרך רחם זה וזה משנתגיירה ולא מדחה התירוץ שנולד קודם מלאת משום דלר' יהודה צריך לתרץ דנולד הולד קודם מלאת והסנדל נולד לאחר מלאת ודו"ק

עוד שם רבי זעירא ר' יהוד' בשם רב תולין השלי' בולד עד שלשה ימים ואין הולד משתהא לאחר חבירו שלשה ימים א"ר זעירא מאן דאמר הדא אמר הדא ואינון פליגין הדא על הדא אמר ר' בא אוקמה רב יהודה בשם רב הן דאת אמר תולין שלי' בולד עד שלשה ימים כשיצא הולד תחילה והן דאת אמר אין הולד משתהא לאחר חבירו שלשה ימים כשיצא הסנדל תחילה. א"ר מנא ויאות אילין להטי' נפקין קדמאי א"ר יוסי ב"ר בון נפתח לגדול נפתח לקטן נפתח לקטן לא נפתח לגדול

והנה הפ"מ פירש הירושלמי בדחוקים ולי נראה שהוא ט"ס וצ"ל כמו דאיתא בנדה (ד' כ"ו) (וכצ"ל) רב יהודה בשם רב תולין את השלי' בולד עד שלשה ימים ואין הולד מתעכב אחר חבירו כלום א"ר זעירא מאן דאמר הדא אמ' הדא ואינון פליגין הדא על הדא וכן איתא בנדה (ד' כ"ו) אמר רב יהודה אמר רב כל ג' ימים הראשונים תולין את השלי' בולד מכאן ואילך חוששין לולד אחר אמר ליה ומי אמר רב הכי והאמר רב אין הולד מתעכב אחר חבירו כלום אמר לי' דילמא כאן בנפל כאן בבן קיימא וכן מקשה ר' זעירא דאינון פליגין הדא על הדא וע"ז משני כמו דמשני בש"ס דילן (שם) א"ר בא כו' הן דאת אמר תולין שלי' בולד עד שלשה ימים כשיצא הולד תחילה והוא ט"ס וצ"ל כשיצא הנפל תחילה והדא דאת אמר אין הולד משתהא לאחר חבירו כלום (כצ"ל) כשיצא הסנדל תחילה והוא ט"ס (וצ"ל) כשיצא הולד תחילה והוא כמו דמשני בש"ס דילן והא שכתב הפ"מ דעל כן לא מתרץ כמו דמתרץ בש"ס דילן משום דהירושלמי לטעמיה דקאמר אין תולין את השלי' בנפלים זה אינו דהא איתא לעיל בירושלמי שמואל שאל לחלמידי דרב מהו לתלות שלי' בנפלים אמרין לי' תולין שלי' בולד ותולין שלי' בנפלים וקלסין שמואל דאינון אמרין שיטתי' דר' בון תנא ר' חנן דשמואל תולין את הכלי' בולד ואין תולין את השלי' בנפלים שאינה פורשת ממנו עד שיגמור וזהו אליבא דשמואל אבל תלמידי דרב אמרי תולין את השלי' בנפלים. וא"כ זהו אליבא דרב ורב סובר דתולין את השלי' בנפלים והיינו עד שלשה ימים אבל לאח"כ חוששין לולד אחר אבל בולד קיימא אין חוששין בשלי' לולד אחר אלא תולין את השלי' משום דאין הולד מתעכב אחר חבירו כלום ועל זה אמר ר' מנא ויאות אילין להטיי' נפקין קדמאי (ופירש הפ"מ