נועם ירושלמי על נזיקין קפא

והנה לכאורה איפשר לומר דהא דאמר דלטהרות תשב לנקיבה היינו לטהרות בר"ה וכל ספק בר"ה טהור וכמו שהקשו התוספות בבבא קמא ודף י"א) בד"ה דאין מקצת שלי' בלא ולד והקשו שם דהיכי מיירי אם ברה"י אפילו בספק ספיקא נמי טמא כו' ותירצו דמיירי לאוסרה על בעלה אבל לענין טהרות בר"ה טהור אפילו בחד ספיקא נמי והא דהש"ס דילן לא מחלק הוא כמו שביארתי דהש"ס דילן סובר דזה דספק טומאה בר"ה ספיקו טהו' אינו אלא בטומאה שהיא מחמת מגע אבל לא בטומאה שמחמת ראיה אבל הירו' דלא מחלק בהכי על כן אומר דלטהרות תשב לנקיבה היינו לטהרות בר"ה (ויש לדחות). אך כבר ביארתי לעיל דזה מיירי לענין טומאת מעל"ע דדיה שעתה משום דשמא היא נקיבה וכמו דאיתא בירושלמי (ריש נדה) הוא עצמו מהו שיטמא בספק נשמעינה מן הדא טומטום ואנדרוגינוס שראו דיין שעתן מה את שמע מינה אמר ר' יוסי טומטום ואנדרוגינוס ספק ומעל"ע ספק ואין ספק לספק ועיין לעיל שהארכתי בזה דהש"ס דילן לא סבר הכי ודו"ק

עוד שם מחותך שיצא ראשו מהו ר' יסא אמר אתפלגון ר' יוחנן ור' אליעזר ר' יוחנן אמר ראשו כרובו ר' אלעזר אמר ראשו כא' מאבריו מתניתא פליגא על ר' יוחנן יצא מחותך או מסורס משיצא רובו ה"ז כילוד פתר לה בשיצא ראשו מתניתא פליגא על ר' אלעזר יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו הדא קדמיתא אמרה ראשו לא כלום פתר לה על מסורס

והנה הפ"מ כתב דנתחלפו השורות ובכאן (צ"ל) פתר לה על מסורס דהאי תירוצא דכתוב לקמן אליבא דר"י שייכא מתניתא פליגא על ר"א דקתני סיפא יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו פתר לה על מסורס וכתב הפ"מ גרסינן הכא האי פתר לה דכתוב לעיל דלתירוצא דר' אלעזר שייכא ועוד כתב שם הדא קדמיתא אמרה ראשו לא כלום ונדחק שם הפ"מ

ולי נראה (שנתחלפו השורות וכצ"ל) מתניתא פליגא על ר"י יצא מחותך או מסורס משיצא רובו ה"ז כילוד הדא קדמיתא אמרה ראשו לא כלום (פירוש דמקשה על ר' יוחנן דאמר דמחותך ראשו כרובו ממתניתין דתנן יצא מחותך או מסורס לכשיצא רובו ה"ז כילוד) הדא קדמיתא אמרה ראשו לא כלום (פירוש ואם כן מוכח דהא קדמיתא דהיינו מחותך לא מהני ברוב ראשו להיות כילוד) ובכאן צ"ל פתר לה על מסורס (פירוש דאם הוא מחותך ומסורס לא מהני להיות כילוד ברוב ראשו) מתניתא פליגא על ר' אלעזר יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו (פירוש ואם כן מוכח דכיון שיצא כדרכו אף שהוא מחותך נמי מהני) וע"ז משני פתר לה כשיצא ראשו (פירוש דהא דתנן כדרכו היינו שיצא כתיקונו ואינו מחותך גם כן אבל אם הוא מחותך לא מהני ברוב ראשו רק ברובו ודו"ק

(השמטה) (פ"ק דנדה ה"ד) הני ר' הושעי' ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טוהר א"ר יוסי ויאות אלולי דתניתיה רבי הושעי' הות צריכה לו מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים והנה בספרי ע"י (סי' כ"ב) הבאתי מה שכתב המ"ל (בפ"ד מה' א"ב) בירושלמי (פ"ק דנדה) אמרינן תני ר' הושעי' ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טוהר א"ר יוסי ויאות אלולי דתניתה ר' הושעי' הות צריכה מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים ע"כ. ורבינו לא הביא דין זה הן אמת דהגירסא הכתובה בספרי' אינה מתיישבת אצלי דלפי הנראה מאי דקאמר אילולי דתניתה וכו' הלשון הוא בתמיה כלומר למאי איצטריך ר' הושעי' לאשמועינן דין זה דהא מלתא דפשיטא הוא דמאחר שאין לה דמים טמאי' אין לה דמים טהורים כלומר דכי קאמר רחמנא דם טוהר היינו היכא דילדה בטומא' אבל זו שילדה כשהיא עובדת כוכבים שלא היה דמים טמאים אין לה דם טוהר והיינו דקאמר אלולי דתניתא ר' הושעי' הות צריכה בתמי' ולפי זה אינו צודק האי דקאמר ר' יוסי ויאות דבדברי' פשוטים לא יצדק לומר ויאות ועוד מה שתלה דמים טהורים בדמים טמאים לא ידעתי כו' ע"כ נראה לי שהגירסא הנכונה הוא יש לה דם טוהר ואמר ר' יוסי ויאות כלומר שהדין אמת והוא דין מחודש מר' הושעי' ואלולי דתניתא ר' הושעי' הות צריכה כלומר הדבר צריך תלמוד דאיפשר הי' לומר דמאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים ולפי זה איפשר שרבינו לא הוצרך להביא דין זה אלא נקט סתם כל דם שתראה היולדת שהוא כולל כל הנשים אחת ישראלית כו' שהוא הנקרא דם טוהר

והנה כבר כתבתי בספרי ע"י (שם) שדבריו תמוהים מהא דבכורות (ד' מ"ו) גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה עובדת כוכבים ואח"כ נתגיירה (בימים קדמונים) אין נותנים לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה כו' אלמא דאם ילדה בהיותה עובדת כוכבים אין נותנים לה ימי טומאה וימי טהרה א"כ בודאי הגירסא בירושלמי תני ר' הושעי' ילדה ואחר כך נתגיירה (בימים קדמונים) אין לה דם טוהר (ועיין (בפ"ג דמוע"ק ה"א) מה שכתבתי שם)

ומה שתמה המ"ל על הירושלמי דתחילה אמר ויאות ואחר כך אמר אלולי דתני ר' הושעי' הות צריכה לי' מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים שהפי' הוא שתמה דאלולי דתני ר' הושעי' מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים פי' (בתמיה). וא"כ איך אמר תחילה ויאות: כיון דמתמה דאפי' אלולי דתני ר' הושעי' הות צריכה לי' (והפ"מ פי' ויאות בתמי' פי' שלא הי' צריך למיתני והוא דוחק): וע"כ הגיה יש לה דם טוהר וע"ז אמר ר' יוסי ויאות כלומר שהדין דין אמת והוא מחודש וע"ז אמר ר' יוסי ואילולי דתני ר"ה הות צריכה פי' שהדבר צריך תלמוד דאיפשר הי' לומר דמאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים ואשמועינן ר' הושעי' שאינו תלוי זה בזה דאף שאין לה דמים טמאי' יש לה דמי' טהורים

ולי נראה להגיה בירושלמי (וכצ"ל) תני ר' הושעי' ילדה ואח"כ נתגיירה (בימים קדמונים) אין לה דם טוהר אמר ר' יוסי ויאות (פי' שהדין הוא אמת דמאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים אילולי (הוא ט"ס וצ"ל וללוי (ונשתבש בדפוס והדפיסו ואילולי) והפי' הוא וללוי דתניתא ר' הושעי' הות צריכה לי' מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים (פי' דודאי יאות אליבא דהלכתא דקיי"ל כרב דאמר מעיין א' הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו וע"כ כיון שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים: וע"ז אומר וללוי דתני ר' הושעי' הות צריכה לו (פי' ללוי שאומר דב' מעיינות הם הדבר צריך תלמוד מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים (פי' בתמיה) דכיון שסובר דב' מעיינות הם א"כ אף על פי שתחילה הית' עובדת כוכבי' ואין לה דמים טמאים (פי' להיות טמאה מחמת לידה) אין לה דמים טהורים (פי' בתמי') דמ"מ המעיין השני הוא טהור וכן הקשו התוספות בנדה (ד' ל"ו) ודו"ק (ובירושלמי פ"ק דנדה (ה"ג) נמי איתא להך פלוגתא דרב ולוי מה דאיתא בנדה (ד' ל"ה) וכן איתא בירוש' שם על דעתי' דרב דהוא אמר מעין א' הוא אלא שהתורה טיהרה אותו ניחא כו' על דעתי' דלוי דהוא אומר שני מעיינות הן כו') ואיפשר לומר דללוי הא דהני ר' הושעי' כו' אתי כר' יוסי וכמו דאמרינן לעיל בירוש' (פ"ק ה"ג) דאפי' לוי מודה דר' יוסי סובר דמעיין א' הוא עיין מה שביארתי שם ודו"ק: