נועם ירושלמי על נזיקין קסח

מביא שעיר אלא שעירה וצ"ל אינו מביא פר אלא שעירה. וא"כ בודאי הרי אין דינו ככל הפרשה והראי' שאינו מביא פר אלא שעירה (פירוש ואעפ"כ אינו מביא אשם תלוי) וכמו דאיתא בסנהדרין (דף ס"א) ושוין שאינו מביא אשם תלוי וכמו דאיתא בירושלמי לעיל נפש לרבות הנשיא (פירש הפ"מ דקאי אאשם תלוי דכתיב בי' אם נפש כי תחטא כי לרבות הנשיא מרבה המשיח בחטאה בשגגה את שהוא בשגגה מעשה יצא משיח שאינו בשגגת מעשה וכרבי דו אמר משיח בשגגת מעשה הוא את שהוא בשגגת מעשה לכל הדברים יצא משיח שאינו בשגגת מעשה לכל הדברים אלמא אעפ"י שאינו מביא קרבנו דהיינו פר אעפ"כ אינו מביא אשם תלוי אפילו לרבי דאמר בשגגת מעשה וא"כ איפשר דה"נ אעפ"י דהא דהנשיא מביא שעיר הוא משום דהוי חייבי כריתות אעפ"כ לענין שעיר יש לו דין כל אותה הפרשה שאינו מביא אשם תלוי ודו"ק: כהן משיח פרק שלישי

שם (ה"ב) מתניתין חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אילו כהדיוט ר"ש אמר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבים משנתמנו פטורים כו' ובגמ' חברי' אמרין טעמא דר"ש משום שהגדולה מכפרת א"ר יוסי שאין חטאו וידיעתו שוין מה מפקא מביניהון רישא דפירקא כהן משיח שחטא ואח"כ עבר ממשיחותו וכן נשיא שחטא ואח"כ עבר מגדולתו כהן משיח מביא פר ופירוש דלמ"ד משום שהגדולה מכפרת לא שייך הך טעמא ולא פליג ר' שמעון ברישא) (ולמ"ד לפי שאין חטאו וידיעתו שוין פליג נמי ברישא דפירקא דהא מ"מ אנן חטאו וידיעתו שוין דהא אין הקרבנות שוין דנשיא מביא שעיר ומשיח מביא פר. וא"כ אפילו חטא תחילה ואח"כ עבר נמי פטור) חטאו בספק מאן דמר משום שהגדולה מכפרת כשם שהיא מכפרת על הודאי כך מכפרת על הספק מאן דמר אין חטאו וידיעתו שוין אין חטאו וידיעתו שוין (ועיין בפ"מ מה שפי' שם דלמ"ד אין חטאו וידיעתו שוין ה"נ אין חטאו וידיעתו שוין) ושגה בזה בפירושו מאוד ויש ט"ס בירו' וצריך להיות למאן דאמר אין חטאו וידיעתו שוין חטאו וידיעתו שוין (פי' שאומר הירושלמי דיש עוד נ"מ כגון אם חטאו בספק דאי הטעם משו' שהגדולה מכפרת מכפר' בזה נמי וע"כ אפי' חטאו בספק תחיל' א"צ להביא א"ת אבל למ"ד דחטאו וידיעתו שוין חטאו וידיעתו שוין דא"ת שוה בין בנשיא בין בהדיוט ואע"ג דמחטאת פטור דהא אין חטאו וידיעתו שוי ואפ"ה חייב באשם תלוי דהירו' ס"ל דמחוייבין בא"ת ואע"ג דאי איפשר להביא חטאת דאמרינן בירושלמי (פ"ג דהוריות) ספק חצי זית עד שלא נתמנה וספק חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב (פי' דפריך כיון דעיקרו פטור דהא אם הי' אוכל חצי זית ודאי עד שלא נתמנה וחצי זית ודאי משנתמנה הא פטו' מחטאת וא"כ כיון שעיקרו פטור האיך ספיקא חייב) ומשני ולא אשכחנן כן אכל שני זיתים ונתודע לך בוידויו של א' מהם שני עמד לו בספיקו ר' יעקב דרומי' בעא קומי ר' יוסי מה נפשך חלב אכל כיפר א"ר יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטא' הרי מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב וכא עיקרו פטור וספיקו חייב (פי' אע"ג דפטור בחטא' שהוא העיקר אפ"ה חייב אשם תלוי) ולכאורה הש"ס דילן נמי סובר הכי דאמרינן בהוריות (דף י"א) בעא מיני' ר' זירא מרב ששת אכל ס' חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספיקו מהו אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה לא תיבעי לך דמייתי א"ת אלא כי תיבעי לך אליבא דר"ש מדאשתני לודאי אשתני לספק או דילמא כי אשתני לודאי דאשתני קרבן דידי' אבל הכא דלא אשתני קרבן דידי' כו' ולקמן יתבאר בזה

ואח"כ אומר עוד נ"מ חטאו עד שלא נתמנו משנתמנו עברו כו' חטאו על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו (פירוש דיש עוד ב' נ"מ חטאו עד שלא נתמנו כו' עיין בפ"מ) ויש עוד נ"מ חטאו כו' דבטומאת מקדש וקדשיו שוין הדיוט ונשיא ששניהם קרבן עולה ויורד וא"כ חטאו וידיעתו שוין אבל אי אמרינן משום שהגדולה מכפרת אעפ"כ כיפרה הגדולה) וע"ז א"ר מתניא לעולם אין הגדולה מכפרת עד שתודע לי' גדולתו (ונ"ל פירושו דקאי על הא דאמר תחילה חטאו עד שלא נתמנו ומשנתמנו עברו (פירוש ונודע לו אח"כ כשהוא הדיוט) דלמ"ד גדולה מכפרת קאמר בירושלמי דכיפרה גדולה על הראשון אעפ"י שנודע לו אח"כ כשהוא הדיוט) ע"ז א"ר מתניה דלעולם אין הגדולה מכפרת עד שתתודע לו גדולתו (פירוש בשעת גדולתו) ויש ס"א חטאו (פי' שתתודע לו חטאו בשעת הגדולה וכמו דשאר קרבנות בעינן ידיעה בחטא דחטאת אינה מכפרת אלא א"כ אם נתודע לו חטאו וכה"ג מה שהגדולה מכפרת בעינן נמי ידיעה בחטא בשעת הגדולה וא"כ ליכא להאי נ"מ כגון שחטא כשהוא הדיוט ואח"כ נעשה נשיא ונתודע לו אח"כ דחטאו וידיעתו שוין והגדולה מכפרת דכיון שלא נתודע לו בשעת הגדולה אין הגדולה מכפרת) כן נ"ל הפי' בירושלמי (והפ"מ שגה בזה בפירושו)

שם אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה אפילו בהעלם אחד פטור ספק חצי זית עד שלא נתמנה וספק חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב ולא אשכחנן כן אכל שני זיתים ונתודע לך בוידויו של א' מהן שני עמד לו בספיקו ר' יעקב בעא קומי ר' יוסי מה נפשך חלב אכל כיפר א"ר יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו

[והנה בספרי נחלת יהושע (ד' ד') כתבתי דמשמע דהש"ס דילן נמי סובר הכי דהא אמרינן בהוריות (ד' י"א) בעא מיני' ר' זירא מרב ששת אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספיקו אליבא דרבנן דאזיל בתר חטאה לא תיבעי' לך דמייתי אשם תלוי אלא כי תיבעי' לך אליבא דר"ש מדאישתני לודאי אשתני לספק או דילמא כי אישתני לודאי דאישתני קרבן דידי' אבל הכא אישתני קרבן דידי' ליתא אשם תלוי וא"כ מוכח אע"ג דלא מצי מייתי חטאת מביא אשם תלוי משום דאשם תלוי שוה בשניהם)

וא"כ צריך לבאר דהא דאמרינן בכריתות (ד' כו) השתא דאמר כי מתיידע ליה מייתי חטאת אשם תלוי למה בא אמר ר' זירא שאם מת מת בלא עין מתקיף לה רבא מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן היסורין אלמא דאשם תלוי בא להגן עליו עד שיביא חטאת אך התם בעי ר' זירא ור' זירא ס"ל שאם מת מת בלא עון עכ"ז מוכח דהש"ס דילן לא סבר כמו הירושלמי דאלת"ה א"כ ליבעי אליבא דרבנן נמי דרבנן אע"ג דס"ל דאזיל בתר החטא כגון שאכל ס' חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי ס' כזית חלב כשהוא נשיא דהא אמרינן בהוריות (ד' י"א) דאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואח"כ נודע לו ס"ד אמינא נצטרף וניתי כשבה או שעירה קמל"ן אלמא דלא מצטרף לענין חטאת וע"כ ליבעי אליבא דרבנן דכיון דחטאת לא מייתי אי מייתי א"ת כמו דאמר בירושלמי אכל ס' חצי זית עד שלא נתמנה וס' חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי וליבעי' נמי אליבא דרבנן דאע"ג דלא מייתי חטאת משום שאין הקרבנות שוים אי מייתי א"ת דאשם תלוי שוה בשניהם דאע"ג דאישתני לודאי לא אישתני לספק

ע"כ נראה לי דהש"ס דילן סובר דזה ודאי אם אכל חצי זית ס' חלב כשהוא הדיוט ואח"כ אכל חצי זית ספק חלב כשהוא נשיא כיון דאי איפשר בשעה שאכל לבוא לידי חיוב חטאת בודאי דפטור מאשם תלוי נמי כיון דא"ת אינו מכפר כפרה גמורה אלא להגן עליו מן היסורין ואפי' לטעמא דר' זירא דקא סבר דאשם תלוי בא דאם מת בלא עון אעפ"כ אינו בא אלא אם איפשר שיבוא לידי חטאת דהא זו הבעי' בעא מיני' ר' זירא מרב ששת ור' זירא לטעמי' דאמר בכריתות (ד' י"ז) א"ר זירא מ"ט דרב קסבר שתי חתיכות איפשר לברר איסורו ופירש"י דא"ח אינו בא אלא להגן עליו מן היסורין עד שיודע לו ויביא חטאת כמפרש בפ' בתרא (ד' כ"ה) הילכך שתי חתיכות ואכל א' ונשארה האחת איפשר שיבוא לאחר זמן בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן ודאי חלב אכל ויביא חטאת אבל חתיכה א' ואכלה א"א לבררה (ומה שפירש"י לר' זירא הטעם דאינו בא אלא להגן עליו מן היסורין יש לדקדק כמו שהבאתי תחילה דר' זירא ס"ל דאם מת בלא עון בכריתות (ד' כ"ו) וכן בפ"ק דשבועות (ד' ח') אלא דהכונה הוא דאפי' לר' זירא אין זה עיקר הכפרה אלא שאם מת קודם שנודע לו על החטא מת בלא עון וא"כ כיון דר' זירא ס"ל דאשם תלוי אינו בא אלא אם יכול לברר שיוכל לבוא לידי חיוב חטאת וע"כ לא מצי למיבעי אליבא דרבנן אם אכל חצי זית ס' חלב כשהוא הדיוט ואח"כ אכל חצי זית ס' חלב כשהוא נשיא דכיון דלענין חטאת אינו מצטרף משום שאין הקרבנות שוים ע"כ פטור מא"ת נמי ולא קא מיבעי לי' רק אליבא דר"ש דאכל ס' חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספיקו וא"כ בשעה שאכל הי' יכול לבוא לידי חיוב חטאת אם הי' נודע לו קודם שנתמנה וע"כ אעפ"י שלאח"כ נודע לו אחר שנתמנה אפ"ה צריך להביא א"ת ולא מיבעי לי' רק מדאשתני לודאי אשתני לספק דבודאי לא הי' צריך להביא לר"ש דאזל אף בתר ידיעה וע"כ מדאישתני לודאי אישתני לספק אבל מ"מ בשעה שאכל הי' ראוי לבוא לידי חיוב חטאת ואעפ"י שאינו יכול לבוא אח"כ לאחר החטא לידי חיו' חטאת לית לן בה רק דבשעה שעבר הי'