נועם ירושלמי על נזיקין קסז

קרבנו למצוה יחידית שלא יכנס דמו לפנים ברייתא היא בת"כ בפרשת כהן משיח

והנה הפ"מ כתב ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אותו אל אוהל מועד ודרש אותו למעט קרבנו למצוה יחידית שלא ינתן מדמו על מזבח הזהב מצוה יחידית קרי לה לע"ג דיצתה מן הכלל וכתובה למצוה בפני עצמה לקרבנה (בפ' שלח) דאינו מביא מדמו אל אוהל מועד אלא מדם הפר שמביא על שאר המצות ולא מדם השעירה מה שמביא על ע"ג וכתב שם במראה הפנים והרמב"ם לא סמך עצמו על האי ברייתא דת"כ אלא כסתמא דמתניתין דאיזהו מקומן דשעירים הנשרפים טעונים הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב וכמ"ש (בפ"ה דה' מעשה הקרבנות ה"ו) שעירי ע"ג והן שעירין הנשרפין לא נתפרש בתורה כיצד הוא נותן דמן ולהיכן הוא נותן אלא לפי שהן חטאת הקהל דינם כדין פר העלם שהוא חטאת הקהל כו'

והנה שגה בזה הפ"מ ונתחלף לו בין שעירת כהן משיח שהוא מקריב כמו היחיד ובין שעירי עבודת כוכבי' שהוא חטאת הציבור והוא שעיר דזה ודאי דשעירי עבודת כוכבים שהן חטאות של ציבור דמן נכנס לפנים (וכמו דאיתא בירושלמי לעיל (פ"ק דהוריות ה"ח) וסמכו ידיהם על ראש הפר פר טעון סמיכה אין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה דברי ר' יודה ר' שמעון אומר פר טעון סמיכה בזקנים אין שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה בזקנים שר' שמעון אומר כל חטאת ציבור שדמה נכנס לפני' טעונה סמיכה אבל מה שהמשיח מביא שעירה כדין הדיוט ע"ז אומר בירושלמי שאין דמן נכנס לפנים כיון שהוא מתכפר בשעירה כהדיוט וע"כ קרי לה מצוה יחידית שהוא כמו דאמרינן בהוריות ד' ח') ואם נפש אחת ובפ' שלח לך) וע"כ קרי לה יחידית דמרבינן מדכתיב אם נפש אחת א' יחיד ואחד נשיא וא' משיח וע"כ קרי לה מצוה יחידית והוא דכתיב בתורה ואם נפש אחת והיינו שא' היחיד וא' הנשיא וא' המשיח אבל שעירי עבודת כוכבים של ציבור בודאי דמן נכנס לפנים כמו דתנן בפ' איזהו מקומן שעירים הנשרפים טעונים הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב. וע"ז אומר שם בירושלמי מה כרבי דאמר משיח בשגגת מעשה הוא (פי' וא"כ בודאי אין דמו נכנס לפנים) ע"ז אומר על דרבנן נצרכה שלא תאמר הואיל והוא בהכרת יכנס דמו לפנים לפום כן צריך מימר אותו מיעט קרבנו למצוה יחידית שלא יכנס דמו לפנים (והא דאמר על דרבנן נצרכה שלא תאמ' הואיל והוא בהכרת (צ"ל הואיל והוא בהכנס) פי' שפר של כהן משיח נכנס דמו לפנים וע"כ איפשר שהשעיר כהן משיח נמי דמו נכנס לפנים אך זהו דווקא לרבנן דאמרי בהעלם דבר אבל לרבי שאמר בשגגת מעשה א"כ בכה"ג ליתא בהכנס דהא בשגגת מעשה פטור בפר הבא על כל המצות וע"ז אומר שאין דמה של השעיר של משיח נכנס לפנים אבל שעירי ציבור בודאי דמן נכנס לפנים

שם (ה"ו) מתניתין אין חייבין כו' ועל טומאת מקדש וקדשיו והנשיא כיוצא בהן דברי ר' יוסי הגלילי כו' ובגמ' א"ר יוחנן טעמא דר"י הגלילי ואם לא תגיע כו' (כצ"ל) את שהוא ראוי לבוא לידי דלות יצא משיח שאינו ראוי לבוא לידי דלות רשב"ל אמר והיה כי יאשם לאחת מאלה את שהוא חייב על כולן חייב על מקצתן ואת שאינו חייב על כולן אינו חייב על מקצתן ר' יצחק שאל מעתה לא יטמא בצרעת שאינו ראוי לבוא בדלות וכן בקלות וכן דלי דלות (ופי' הפ"מ מעתה לא יטמא נשיא ומשיח בצרעת דהא אינו ראוי לבוא בקלות כו' ובמצורע כתי' גבי' ואם דל הוא ואין ידו משגת והא לא שייכא גבייהו) וא"כ לפי פירושו נשאר בקושי' ולי נראה להגיה שכן דלות וכן דלי דלות (פי' שמתרץ על שמקשה דא"כ איך מטמאים בצרעת הנשיא והמשיח דהא אינם ראוים לבוא בדלות) וע"ז אומר שכן בדלות ודלי דלות והוא כמו דאיתא בהוריות (ד' ט') על הבעי' נשיא שנצטרע מהו כו' א"ל דילך או דגזא. והירושלמי סובר דכיון שנצטרע יורד מכהונתו וכן הנשיא א"כ בא לידי דלות ודלי דלות

עוד שם ר' הושעי' בעי מעתה לא תהא אשה חייבת על ביאת מקדש אין האשה מביאה (ופי' הפ"מ מעתה לא תהא אשה חייבת על ביאת מקדש דהא אינה חייבת כו' דלא שייכא עדות גבה ואינה מתחייבת בכולן הויא) אין האשה מביאה (ופי' הפ"מ בתמי' מסקנת הקושי' היא וכי לא מצינו שהאשה מביאה על ביאת המקדש דהא מוזהרת עלי' דכתיב אל המקדש לא תבוא) והוא דחוק דמנין שמביאה קרבן על ביאת המקדש דכיון שאינה בכולן אינה במקצתן אף שהיא מוזהרת אעפ"כ אינה מביאה קרבן

ע"כ נראה לי דר' הושעי' בעי מעתה אשה לא ההא חייבת על ביאת מקדש האי האשה קאי על נשותיהם של כהן משיח ונשיא שלא תהא חייבת על ביאת המקדש דהא בההוא פרשה כתיב ואם לא תמצא ידה די שה ואם כן כיון שהם נשותיהם כל כהן המשיח והנשיא וא"כ אינם בדלות וא"כ לא תהא חייבת על ביאת מקדש ועל זה משני אין האשה מביאה (פי' בתמיה שהחיו' של הקרבן הוא על האשה היולדת והם יכולי' לבוא לידי דלות על ידי שיגרשום בעליהם וע"כ חייבת על ביאת מקדש)

שם (ה"ז) מתניתין כל מצות שבתורה שחייבין על זדונה כרת כו' היחיד מביא כשבה ושעירה כו' ר' אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר ובגמ' א"ר יוחנן לא אמר ר"א אלא מפני כריתות (והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן (ספ"ב דהוריות ד' ט') ר"א אומר הנשיא מביא שעיר א"ר יוחנן לא אמר ר"א אלא בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמר בו כרת כבקבוע (פי' אבל בשמיעת קול וביטוי שפתים לא מיחייב ר"א שעיר הואיל ואין בהם כרת רק שהתורה חייבה קרבן עולה ויורד ע"כ אינו מחייב ר"א שעיר)

ואמרינן שם בירושלמי רב הושעי' בעי מעתה אפי' בקבוע א"ר יונה מסבר סבר ר' הושעי' שנעקר מכל הפרשה אלא כהדיוט עשיר עביד ליה ר' אליעזר א"ר מנא אין כהדיוט עשיר עביד ליה ר' אליעזר אפי' על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים נמי דהני לא נחלקו ר"א וחכמים על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים שאינו מביא שעיר אלא שעירה על מה נחלקו על טומאת מקדש וקדשיו כו'

[והנה בספרי נועם ירושלמי כתבתי שם על הפ"מ שנדחק בדחוקים גדולים בפירושו וביארתי שם שהפי' הוא דבעי רב הושעי' לר"א דמחייב שעיר היינו מחמת שהוא מחייבי כריתות וע"כ מחייב ר"א בעיר ע"ז אומר אפי' כקבוע (פי' שא"כ יהא מביא אשם תלוי נמי כמו שמביא בקבוע דעל קרבן עולה ויורד אינו מביא אשם תלוי וכמו דאמרינן בהוריות (ד' ח') דאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה וכן אמרינן בירושלמי שם וכמו דתנן אין מביא אשם תלוי על עשה ועל ל"ת שבמקדש) וע"כ אומר דלר"א שאומר שמביא שעיר (פי' כמו שמביא על שאר עבירות אם שגג בעבירה שיש כרת על זדונו א"כ מביא אשם תלוי נמי כמו שמביא על ספק חטאת קבוע) וכן אמרי' בש"ס דילן בהוריות (ד' ט') א"ר יוחנן מודה ר"א שאין מביא אשם תני תנא קמי' דרב ששת אשם תלוי בא על טומאת מקדש וקדשיו א"ל דאמר לך מני ר"א היא דאמר הואיל ונאמר בו כרת כקבוע מייתי נשיא שעיר עליו והא אמר ר' יוחנן מודה ר"א שאין מביא אשם תלוי קשי'

וע"ז אומר בירושלמי ר' הושעי' בעי מעתה אפי' בקבוע (צ"ל כקבוע) (פי' שיהי' דין לגמרי כמו בחטאת קבוע ומביא אשם תלוי כמו בקבוע) וע"ז אומר אמר ר' מנא מסביר סביר ר' הושעי' שנעקר מכל הפרשה ופי' דהא דמחייב ר"א אינו מחמת הפרשה דקרבן עולה ויורד אלא מחמת שהוא כשאר חייבי כריתות שהנשיא מביא שעיר). אלא כהדיוט עשיר עביד לי' ר"א (פי' שהחיוב הוא מצד הפרשה דקרבן עולה ויורד) וכהדיוט עשיר עביד לי' ר"א אפי' על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים (פי' שיתחייב ע"ז אעפ"י שאין בהם כרת אך מחמת חיוב הפרשה של קרבן עולה ויורד) וע"ז אומר אמר דתני (צ"ל תני) לא נחלקו ר"א וחכמים על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים שאין מביא שעיר אלא שעירה ועל מה נחלקו על טומאת מקדש וקדשיו שר"א ס"ל הואיל והוא בהכרת (פי' וע"כ נותנים עליו החומר של שאר כריתות אבל מ"מ החיוב הוא מחמת הפרשה של קרבן עולה ויורד):

ו"זע אומר למה אינו מביא שעיר אלא שעירה התיבון הרי משיח כו' הרי אינו מביא שעיר אלא שעירה ונראה לי שיש כאן ט"ס וכצ"ל התיבון למה אינה מביאה שעירה אלא שעיר כיון דהחיוב הוא מצד הפרשה א"כ אמאי מביא שעיר וכ"ת דכיון דהוי כרת ע"כ נותנים עליו החומר של שאר חייבי כריתות וע"ז אומר הרי נשיא בעובד כוכבים אינו מביא שעיר אלא שעירה (פי' ואין נותנים עליו החומר של שאר חייבי כריתות) אלא ודאי שסובר ר"א שנעקר מכל הפרשה וא"כ שפיר בעי רב הושעי' מעתה אפי' כקבוע ועיי"ש שהארכתי בזה]

וכעת נראה לי לבאר שיהי' הגירסא כמו דאיתא בירושלמי והוא דפריך למה אינו מביא שעירה אלא שעיר (כצ"ל) (פי' דאם לא נעקר מכל הפרשה אלא כהדיוט עשיר א"כ למה אינה מביאה שעירה אלא ודאי שנעקר מכל הפרשה א"כ מעתה אפילו בקבועה (הוא כמו שביארתי שיביא אשם תלוי כמו בקבועה וכמו דאיתא בירושלמי לעיל (ה"ה) מצות מצות מה מצות שנאמר להלן בקבועה אף כאן בקבועה (פירוש שאינו מביא אשם תלוי רק קבועה) וע"ז אומר התיבון הרי משיח ועובד כוכבים הרי אין