נועם ירושלמי על נזיקין קסו

והוא אם הציבור מתים דהא הך ברייתא אתי כר"מ וא"כ ניחא הא דתני מת א' מן הציבור חייבין לא משום דאין הציבור מתים אלא משום דאין הציבור מביאים אלא ב"ד והוא דהברייתא אתי כר"מ ומוכח זה מהא דאמר להן ר"מ כו' (וכמו שביארתי שהקשה לר"ש דאמאי צריך שני פרים א' לבית דין וא' לציבור)

ועוד מוכח מהך ברייתא דר"ש סובר סמיכה בבעלים בעינן והראי' דהא ר"מ אמר לו אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו והוא משום דסמיכה בבעלים בעינן וא"כ הקשו דכיון דפוטרים בסמיכתן לאחרים ע"כ יפטרו עצמם א"כ מוכח מזה דר"ש סובר דסמיכה בזקנים בעינן והוא כר' יוסי ולא כר' ירמי' דאמר דלר"ש סמיכה בכהנים אלא דלר"ש סמיכה בזקנים וע"כ איפשר שהגירסא הוא כמו דאיתא בירושלמי אחר הפלוגתא דר' ירמי' ור' יוסי ועל כן הקדים תחילה לבעי' דר' יוחנן דציבור שמת א' מהן שיביא תחתיו כו' ואח"כ הביא הפלוגתא דר' ירמי' ור' יוסי הוא דרצה להוכיח הבעי' דר' יוחנן ואח"כ דחי דאתי כר' מאיר וא"כ אין לפשוט מזה הברייתא דאין הציבור מתים והוא משום דר' מאיר סובר דב"ד מביאין ולא הציבור ומביא ראי' על זה מהא שאמ' ר"מ לרבנן דסוברים כר"ש דב"ד מביאים עם הציבור ואמר להן ר"מ אם לאחרים הוא פוטר לא כש"כ על עצמו ובמה הוא פוטר לאחרים היינו משום שהזקנים סומכין וא"כ מוכח מזה כר' יוסי דהזקנים סומכים ולא כר' ירמי' והוא משום דלר' שמעון סמיכה בבעלים בעינן וכמו דמסיק במנחות (ד' צב) עיי"ש ודו"ק: הורה כהן משיח פרק שני

שם (ה"ג) ר' זעירא בשם רב ירמי' מתניתא. דר"מ או דייק ר' מאיר אמר ר' יוסי ר"י דו אמר חובת ב"ד היא א"ר מנא כר' מאיר הני תמן הורו ב"ד ועשו קהל מת א' מב"ד פטורין מת א' מן הציבור חייבין אמ' להם ר"מ אם לאחרי' הוא פוטר לא כש"כ על עצמו אמרו לו יפטור לאחרים שיש להם במה לתלו' ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות והנה הפ"מ נדחק בזה גם בהא דאמר או דייק ר' מאיר נדחק ג"כ

ולי נראה שהוא כמו שביארתי לעיל (פ"ב ה"ח) ונתחלפו השורות (וכצ"ל) הורו ב"ד ועשו קהל מת א' מב"ד פטורין מת א' מן הציבור חייבין ובכאן צ"ל ר' זעירא בשם רב ירמי' מתניתא דר"מ (פי' דר"מ אומר דב"ד חייבין וע"כ אם מת א' מב"ד פטורין דה"ל חטאת השותפין שמתו בעלי' וע"כ פטורין) מת א' מן הצבור חייבין דהא לר"מ אין הציבור מביאין והא דקאמר ר"מ היא היינו דלא אתי כר' שמעון וכמו שביארתי שם והבאתי הא דאיתא בהוריות (ד' ה') דאמר ר"ח אמר ר' ירמי' אמר רב רבי מאיר היא כו' מתקיף לה רב יוסף ונוקמי כר' שמעון דאמר ב"ד עם הציבור כו' וע"ז אמר דר"מ היא (ולא כר' שמעון וכמו שביארתי לעיל) וע"ז אומר או דייק ר' מאיר (והוא ט"ס וצ"ל איידן ר' מאיר) (פי' איזה ר"מ) ע"ז אומר ר"מ אמר חובת ב"ד היא וע"כ מת א' מב"ד פטורין דה"ל חטאת השותפין שמתו בעלי' אבל בציבור חייבין דהא ב"ד מביאין וע"ז אומר אמר ר' מנא כר"מ פי' דאתי כר"מ אך הא איפשר לאוקמי מתניתין כר"ש וכמו דאיתא בהוריות (ד' ו') מתקיף לה רב יוסף ונוקמי כר"ש דאמר ב"ד עם הציבור מת א' מן הציבור חייבין דאין ציבור מתים מת א' מב"ד פטורין כדאמרינן דחטאת השותפין היא. וע"ז אומר אמר ר' מנא כר' מאיר וכאן צ"ל דתני תמן אמר להן ר"מ אם לאחרים הוא פוטר הוא עצמו לא כש"כ (פי' שהוא כמו שביארתי לעיל דכיון דלענין סמיכה הוי ב"ד כבעלים והכא נמי ליהוי כבעלים שיפטרו מלהביא קרבן בפני עצמם ואמרו לו יפטור לאחרים שיש להם במה לתלות ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות (פי' שאע"ג שבסמיכ' פוטר לאחרים מפני שהם הבעלים וכמו שכתבו התוס' במנחות (ד' צא) כיון דעל ידיהן נעשה החטא אעפ"כ אין נפטרים בפר שמביאין הציבור מפני שיש להם במה לתלות ואל יפטו' לעצמן שאין לו במה לתלות וע"כ צריכים ב"ד להביא פר בפני עצמו וא"כ מדתני בברייתא אמ' להן ר' מאי' אלמא דרישא ר"מ היא דאמר ב"ד מביאין ולא הציבור) וע"ז אמר ר' מני כר' מאיר דמוכח דר"מ היא

והא דבש"ס דילן בהוריות (ד' ו') מוכיח דלא אתי כר"ש דהא לר"ש חטאת השותפין אינה מתה וא"כ לא אתי כר' שמעון אך הירושלמי לא רצה להוכיח מזה דהא לר' שמעון אע"ג דחטאת השותפין אינה מתה מכל מקום היא רועה וכמו שהקשו תוס' ביומא (ד' נ') בד"ה חטאת ציבור היא ולא למית' אזלא וכתבו התוס' תימא דאכתי תקשי נהי דלא אזלא למיתה הא רועה היא דהא ר"ש דאמר לקמן דאין חטאת ציבור מתה קאמר ירעו עד שיסתאבו ונראה לי דיש לומר דההוא רעי' מדרבנן היא ולא גזרו אלא בענין ההוא דלקמן דנתכפרו בעלי' באחר לגמרי כיון דכיוצא בה בחטאת יחיד מתה אבל הכא דלא מתו כל הבעלים לגמרי שהרי אחיו הכהנים קיימים כו' אינה רועה והכא נמי לא מתו הבעלים לגמרי דהא א' מב"ד מת. אך הירושלמי לא נראה לי' לחלק בכך וא"כ אתי כר"ש נמי דאמר רועה היא ואינם יכולים להקריבו ע"כ מוכיח מהא דאמרו לו וכמו שביארתי ועיין בתוס' תמורה (ד' טו) בד"ה וקא קרבה עיי"ש ודו"ק

עוד שם ר' ירמי' בעי קומי ר' זעירא מה כרבי אין (צ"ל אין כרבי) משיח בשגגת מעשה הוא פי' וא"כ ניחא הא דתני ולא בעבודת כוכבים אלא על כו' עם שגגת מעשה והוא דלרבי כהן משיח חייב בעבודת כוכבים בשגגת מעשה ואין כרבנן כו' (פי' דלרבנן תקשי מ"ט לא תני במתניתין אהא דקאמר ולא בעבודת כוכבים אלא על העלם דבר כו' עם שגגת מעשה מאי טעמא לא תני נמי וכן המשיח וכן מקשה בש"ס דילן בהוריות (ד' ז') ואלו משיח בעבודת כוכבים לא קתני מתניתין מני רבי היא דתניא משיח בעבודת כוכבים רבי אומר בשגגת מעשה וחכמים אומרים כו' ושוין שבשעירה ושוין שאין מביא אשם תלוי ותסברא בזדונו כרת ובשגגתו חטאת מי קתני אלא תני הא והוא הדין להא הכי נמי תנא הא והוא הדין להא וכן קאמר בירושלמי דאתי כרבי וע"ז אומר אמר רב הונא על רבנן נצרכא שלא כו' האמר משיח ועבוד' כוכבים רבי אמר בשגגת מעשה ורבנן אמרי כו' והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד

ולי נראה דאמר על דרבנן נצרכה (פי' הא דתנן ולא המשיח קאי אדבתרה וכן המשיח ולא בעבודת כוכבים והוא דברישא לא צרי' לאשמועינן דהא תנן (ברפ"ב דהוריות) הורה כהן משיח לעצמו כו' שהוראת כהן משיח לעצמו כהוריית ב"ד לציבור וא"כ הא דתנן וכן המשיח לא קאי אלא אהא דקאמר אח"כ ולא בעבודת כוכבים דבזה צריך לאשמועינן דכרבנן ולא כרבי דאמר בשגגת מעשה אמר ליה ומה לקל (ובדפוס אצל הבבלי גרס ולמה) בגין דלא תני משיח והא קדמיתא לא תנינן משיח ומשיח בכלל וכא אע"ג דלא תנינן משיח משיח בכלל (פי' דא"כ בקדמיתא תני נמי וכן המשיח ולא בעבודת כוכבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת ומ"ט לא תני אח"כ גבי עבודת כוכבים) ובהא לא יוכל לתרץ דקאי אדבתרה ולא בעבודת כוכבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת דבריש כבר תנא שהוריית כהן משיח לעצמו כהוריית ב"ד ובהא לא פליגי רבנן ורבי אלא דפליגי דרבי מחייב בשגגת מעשה ורבנן מחייבי בהעלם דבר עם שגגת מעשה אלא ודאי דאע"ג דלא תני משיח משיח בכלל וה"נ משיח בכלל והוא כמו שמתרץ בש"ס דילן בהוריות (דף ד')

שם (ה"ד) ולית סופי' דרבי כו' מעיני מעיני דלא כן מנן לי' היחיד והנשיא והמשיח לא מעיני מעיני דלא כן מנן לי' הוריית ב"ד גדול הוריית ב"ד קטן לא מעיני מעיני כו': [והנה הפ"מ נדחק בזה וע"כ נראה לי שנתחלפו השורות ובכאן צריך להיות א"ל מה את בעי דרבי אמר משיח בשגגת מעשה הוא וא"כ הא דכתיב אח"כ ואם נפש אחת תחטא לא קאי אהא דכתיב בתחילה דהא המשיח חייב בעבודת כוכבים בשגגת מעשה ואח"כ צריך לגרוס אמר ר' חנינא קומי ר' מנא ולית סופי' כו' מעיני מעיני דלא כן מנן לי' הוריית ב"ד גדול הוריית ב"ד קטן לא מעיני מעיני עד לקיים מקצת ולבטל מקצת לא מעיני מעיני ואין כתיב זדון שגגה ליחיד אלא בב"ד בלבד (נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל אלא בשאר מצות בלבד) (פי' כל החילוקי' אם הוא בזדון או בשגגה וכן ביחיד דהיינו אם תלה בב"ד דפטו' אלא בשאר מצות) ובעבודת כוכבים בציבור גמרינן משאר מצות ע"י גזירה שוה דמעיני מעיני וא"כ אפי' רבי נמי סובר להאי ג"ש]

שם אותו מיעט קרבנו למצות יחידית שלא יכנס דמו לפנים מה כרבי דרבי אמר משיח בשגגת מעשה הוא ואין כרבנן כו' אמר רב הונא על דרבנן נצרכה שלא תאמר הואיל והוא בהכרת יכנס דמו לפני ולפנים (צ"ל לפנים) לפום כן צריך מימר אותו מיעט