נועם ירושלמי על נזיקין קסד

אמות אסורות הרי עקרה כל שם אותה האמה ותימר אין כאן עקיר' הגוף וכא אין כאן עקירת הגוף והוא דוחק

ע"כ נראה לי דשמע מהא דבתרה היינו מה דאיתא בברייתא אח"כ וכמו דאיתא בהוריות (ד' ד) תא שמע נביא שנתנבא לעקור דבר מדברי תורה חייב לביטול מקצת ולקיום מצות ר"ש אומר פטור ובעבודת כוכבים אפי' אמר לו היום עובדה ולמחר בטלה חייב וא"כ מוכח דזה הוי כקיום מקצת וביטול מקצת

והא דאמר דשמע לה מהדא דבתרה ואמאי לא פשיט מתפילין שאומר לו אל הניח תפילין היום דש"מ דהוי כביטול מקצת וקיום מקצת איפשר לומר דהטעם דבתפילין כיון שעובר בשב ואל תעשה וא"כ לא הוי עקירת הגוף רק כשיבטלה לעולם אבל אם אמר אל תניח תפילין היום לא עבר רק בשב ואל תעשה וא"כ אם מניח למחר הוי קיום מקצת וביטול מקצת אבל בחלב אם אמר היום מותר לאכול חלב וא"כ עובר בקום ועשה א"כ כל שעה ושעה הוי עבירה בפני עצמה ואם אינו אוכל חלב למחר מ"מ היום אכל חלב ע"כ לא הוי כקיום מקצת וביטול מקצת ע"ז אומר ר' מנא שמע לה מן דבתרה (פי' ממה דאמר דבעבודת כוכבים אפי' אמר לה היום עובדה ולמחר בטלה דא"כ הרי עובר בקום ועשה וא"כ הוי כל יום מיוחד בפני עצמו ואעפ"כ תני בברייתא דהוי קיו' מקצת וביטול מקצת וה"נ לענין חלב אם אמר שהשיעור הוא בכזית אך זהו למחר אבל היום מותר הוי כקיום מקצת וביטול מקצת אף שהוא בקום ועשה

וע"ז אומר שמואל בר בא אומר כשאמרו אמה מותרת ושתי אמות אסורות הרי עקרת כל שם אותה האמה ותימר אין כאן עקירת הגוף וכא אין כאן עקירת הגוף וצריך לבאר דא"כ מ"ט לא מייתי ראי' מהא דאיתא שם בחלב גופא דאמרי דכזית מותר ושתי זיתים אסור הוא משום דאם אומרים כזית מותר ושתי זיתי חלב אסורים אף דהם אומרים שבכזית ליכא אפי' חצי שיעור והוא אם אינו רוצה להשלים דאלו"ה הא אמר שמואל לעיל (ה"א) והוא שהורו מותר וא"כ צריך לומר שהם אומרים דבכזית מותר לגמרי אך זה דווקא אם אינו רוצה לאכול רק כזית אבל אם אוכל שני זיתים הרי חצי שיעור נמי אסור וכמו דאיתא בירושלמי (רפ"ו דתרומות) ומודה ר"ל בעתיד להשלים וע"כ הוי כקיום מקצת וביטול מקצת דהא יש בשני זיתים כזית נמי דהא חיוב של שני זיתים יש בו כזית שיצטרף שיעור ב' זיתים וע"כ הוי כקיום מקצת וביטול מקצת דהא החיוב של שני זיתים הוא מחמת שיש בו כזית וע"כ מיבעי' לי' אם אמר כזית למחר אבל היום מותר אי הוי כקיום מקצת וביטול מקצת דהא החיוב של כזית דלמחר אינו בא מחמת היום וע"כ איפשר לא הוי כביטול מקצת וקיום מקצת

וע"ז אומר שמואל בר בא כשאמרו אמה מותרת ושתי אמות אסורות דהיינו לענין הושטה מרה"ר לרה"י וכמו דפריך ולא נמצא עוקר כל שם הושטה. ע"ז משני בשאמרו אמה אחת מותרת ושתי אמות אסורות וסובר שמואל דבעינן שיעור ד' אמות לענין המעביר והזורק ואינו אסור מחמת המעביר והזורק אלא אם זורק ד' אמות ועיקר העבירה הוא בהשלמת הד' אמות וע"כ איתא בשבת (ד' קנג) עוד אחרת כו' מא היא מוליכו פחות פחות מד' אמות כו' והכא מאי כבוד כו' דילמא אתי לאתויי ד' אמות כו' א"כ אינו אסור רק דילמא אתי לאתויי ד' אמות אבל לא מתורת חצי שיעור מחמת דחזי לאיצטרופי א"כ אינו עובר רק בהשלמת ד' אמות וה"נ כשאמר אמה אחת מותר וב' אמות אסורות אינו משום דמצטרף האמה הראשונה אלא דכך הוא השיעור וא"כ עקר כל אותה אמה והוי כמו שעקר שם כל אותו היום ואפ"ה אמרינן דהוי כקיום מקצת וביטול מקצת והכא נמי אם אמרו דהשיעור הוא בכזית אלא דהיום מותר ולמחר אסור לאכול חלב דהיינו בכזית אף שאין אותו היום שייך למחר אעפ"כ הוי כקיום מקצת וביטול מקצת כמו באמה אחת ושתי אמות אבל לא פשיט מחלב דהתם הוי המקצת מצטרף להשלמת השיעור משא"כ בד' אמות והענין הוא דבחלב הוא עצם האיסור והכזית הוי השיעור הל האיסור וע"כ יש בו חצי שיעור משא"כ בד' אמות שהשיעור ד' אמות הוא עצם האיסור אבל בפחות לית כאן חצי שיעור וע"כ פשיט מהא דאמה אחת מותרת שתי אמות אסורות לענין אם אומרים שהיום מותר לאכול הלב ולמחר אסור דהוי הקיום מקצת וביטול מקצת אבל בחלב שאמרו ושני זיתים אסורים וכזית א' מותר דהוי קיום מקצת וביטול מקצת משום דהתם בשני זיתים הוא ע"י הצטרפות כזית ראשון וע"כ הוי קיו' מקצת וביטול מקצת משא"כ ד"א דהוצא' וכמו שביארתי ודו"ק

שם (ה"ד) מתני' הורו ב"ד וידע א' מהן שטעו ואמר להם טועין אתם כו' ה"ז פטור ובגמ' מתני' דרבי דרבי אמר אין לך מעכב אלא מופלא של ב"ד בלבד (פי' והוא משום דקשה דאי אמרינן דעד שיורו כולם כמו דאמרינן לעיל א"כ למאי תנא הורו ב"ד וידע א' מהן שטעו תיפוק לי' דכיון שלא הורה עמהם לא הוי הוראה דהא בעינן עד שיאמרו כולם) ע"ז אומר מתניתא דרבי דרבי אמר אין לך מעכב אלא מופלא שבב"ד בלבד

שם כתיב והתיצבו שם עמך מה את לא גר ולא נתין ולא ממזר אף הן לא גרים ולא נתינים ולא ממזירים ניחא גר ממזר ב"ד ממנין ממזרים ועיי"ש בפ"מ שנדחק שם דמאי נ"מ בין גר לממזר דהא שניהם כשירים לדון דיני ממונות ואינם כשירים לדון דיני נפשות ולי נראה דגר ניחא שלא ידעו שהוא גר וע"כ מינו אותו אבל ממזר לא ניחא דהא ממזר דלא ידוע לא חיי אם הוא ספק ואיתא ביבמות (ד' ע"ט) דעד תלתא דרי חיי זה אינו דהא ספק נמי לא היו ממנים וע"ז משני רב הונא בשעברו ומינו אותו]

שם ר' חוני' ור' מנא חד אמר בתוך שבעים וחרנא אמר חוץ לשבעים מאן דמר חוץ לשבעים ניחא ומאן דמר בתוך שבעים הא חוץ לשבעים לא מכיון שאינו ראוי להוראה נעש' כאבן

והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד דקאי אהא דלעיל בשעברו ומינו

ולי נראה דזהו ענין בפני עצמו חד אמר בתוך שבעים ופירוש דכל אלו הפסולין היינו דווקא אם הם ממנין השבעים) וחרנא אמר אף חוץ לשבעים (פי' אעפ"י שהוא חוץ לשבעים ואינו ממנין השבעים נמי פוסל) וע"ז אומ' מאן דאמר חוץ לשבעים ניחא (פי' דאף שהוא אינו ממנין השבעים פוסל והוא כמו דאמרי' בעדים דאפילו יש עדים הרבה ונמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה וה"נ בטלי הסנהדרין) ומאן דאמר בתוך שבעים הא חוץ לשבעים לא (פי' ואמאי לא הוי כעדות דכיון שבטלה מקצתה בטל כולה) וע"ז אומר מכיון שאינו ראוי להוראה נעשה כאבן ואינו פוסל את האחרים ולא דמי לעדות דעדות הוא מחמת שראוי וע"כ פוסל אבל הכא הוא מחמת שישבו לדין וכיון שאינו ראוי להוראה נעשה כאבן ואינו פוסל את האחרים. וע"כ אמר בתוך שבעים דכיון שהוא ממנין השבעים והוא אינו ראוי להוראה א"כ חסר א' מן השבעים אבל אם הוא חוץ לשבעים ואינו נצרך למנין השבעים אינו מבטל את האחרים ועיין בקצה"ח בהלכות דיינים שהוכיח שם דדיינים לא הוי כעדים שבטלה מקצתה כו' והוא מהא דאמרינן בסנהדרין (דף ג') גבי תלתא אי איפשר דליכא בהו חד דגמר אלמא דלא פסלי השאר בצירופם את החד דגמר

שם (ה"ה) מתניתין הורו ב"ד שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה או שעירה שוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורין ובגמ' לית הדא פליגא על ר' שמעון בן לקיש דמר ר' אמי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם (פי' הא דאמר רשב"ל לעיל על הא דמקשה לעיל על הא דתנן הורו ב"ד לעקור על אחת מכל מצות האמורו' בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם) ופריך ע"ז וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית ב"ד (פי' דלמאי נקט בשגגה דמאי נ"מ כיון שעשה ע"י הוראת ב"ד ומשני כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם פי' לאפוקי אם שמעון בן עזאי יושב לפניהם והוא עשה על פיהם דזה לא הוי שוגג וזה ניחא ביחיד שעשה בהוראת ב"ד אבל בציבור שעשה בהוראת ב"ד אי איפשר שהיו כולם בן עזאי)

ונראה לי שנתחלפו השורות (וכצ"ל) ומזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה או שעירה וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוראה ב"ד נקט כמו שהוא לעיל וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית ב"ד ובאמת הכי קשי' על הציבור ג"כ בשלמא לר' יוסי בשם ר הילא ניחא דמשני דקאי לענין אפ נתחלף חלב בשומן אעפ"כ הוי יחיד שעשה בהוראת ב"ד וא"כ ניחא נמי הא דנקט הכא שוגגין דאפי' נתחלף חלב בשומן הוי ציבור שעשו בהוראת ב"ד אבל לרשב"ל קשי' דלמה נקט שגגה הא בודאי שוגגים הם דכיון שב"ד הורו ולעיל משני רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם וזה שייך ביחיד שעשה איפשר כגון שמעון בן עזאי אבל לא בציבור

וע"ז משני חברי בשם ר' שמעון בן לקיש כשלא קיבלו רוב ציבור עליהן וע"כ לא הוי כשגגה ולא תלי בב"ד ר' זעירא בשם