נועם ירושלמי על נזיקין קסג

הירושלמי דאין דיחוי לבעלי חיים וע"כ הא דפליגי היינו אם הקריבום בעוד שלא חזרו וע"כ מקשה הירושלמי מי מקבלה הימנו (פי' אם אכל תחילה קודם שהורו ב"ד שחלב מותר מי מקבלה אח"כ בשעה שהורו ב"ד שחלב מותר) וע"ז משני הי' שמעין בן עזאי (פי' ואמר שב"ד טועין בזה וע"כ צריך להקריב קרבנו) וע"ז פריך מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזירו בהן ב"ד (פי' דאפי' אם הי' שמעון בן עזאי אעפ"כ ימתין עד שיחזירו בהן ב"ד) וע"ז משני כשהי' כהן עבד והקריב וכיפר וע"כ פליגי בזה אם נדחית חטאתו או לא (אבל הש"ס דילן בזבחים (ד' י"ב) לא מקשה ע"ז מידי על הא דאמר בעי ר' ירמי' אכל חלב והפריש קרבן וחזרו בהן (פי' דהתם מיירי שחזרו בהן ומיבעי' ליה אם יכול להקריב אח"כ אם הוי דיחוי או לא ומשום דבעי אליבא דר' יוחנן שסובר דיש דיחוי לבעלי חיים (ועיין ברפ"ו דיומא בירושלמי ובספרי נועם ירושלמי שם)

עוד שם כמאן דאמר לא נדחית חטאתו תולדות הורי' כהורי' הורי' בהורי' מהו שיצטרפו האיך עבידא אכלו ציבור חלבים והפרישו קרבנותיהם אין תימר תולדות הורי' כהורי' ב"ד חייבין אין תימר אין תולדות הורי' כהורי' ב"ד פטורין

והנה הפ"מ פי' בה בדוחק מאוד ע"כ נראה לי שהפי' הוא אם אכלו חלבים קודם שהורו ב"ד והפרישו קרבנותיהם שהפרישו חטאותיהם על שגגת חלב ואח"כ הורו ב"ד שחלב מותר וא"כ החטאות חולין הם כיון שהורו ב"ד דמותר לאכול ואין ב"ד מניחים אותם להקריב קרבנותיהם משום שהם חולין בעזרה ומותר לשוחטם בחוץ (כמו דאמרינן בירושלמי דשקלים (פ"ב ה"ג) הפריש חטאתו סבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קידשה) ושחטו בחוץ וע"כ מיבעי' ליה כיון שאין עיקר ההוראה של ב"ד היה שיהא מותר להקריב שחוטי חוץ אלא דנולד מחמת הורי' שלהם שחלב מותר א"כ ממילא מותר להקריב אותם בחוץ אם חייבין ב"ד ע"ז דדילמא אין ב"ד חייבין אלא אם טעו בגוף ההוראה אבל אם החטא הי' ע"י מה שטעו בדבר אחר א"כ לא הוי כהורי' ב"ד ואין חייבין קרבן וזהו דווקא למ"ד דאין חטאתו נדחית ע"כ שייך למיבעי' אם תולדות הורי' כהוריי' משום דלאחר כך שידעו שטעו בהוריתם וא"כ הוי החטאות קדשים וא"כ הקריבו שחוטי חוץ וה"מ אם לא נדחית חטאתו אבל למ"ד דנדחית חטאתו אם כן ליכא למיבעי' כלל דאפי' לאחר שידעו שטעו עכ"ז לא הקריבו שחוטי חוץ דהא א"א להקריבם משום דהוי דיחוי וכיון דא"א להקריבם לא מתחייב כרת כמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ה) ואי אמרת יאוש כדי לא קנה כרת מאי עבידתי' ופי' רש"י הא קיי"ל הראוי' לפתח אוהל מועד חייבין עלי' בחוץ כו' וע"כ מיבעי' ליה דווקא כמ"ד ל נדחית חטאתו

עוד שם כיני פשיטא לך תולדות הורי' כהורי' הורי' בהוריה מהו שיצטרפו וגס בזה נדחק הפ"מ מאוד ולי נראה שנתחלפו השורות (וכצ"ל) אין כיני פשיט' לך תולדות הורי' כהורי' שתי הוריו' בעבירה אחת מהו שיצטרפו האיך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב (פי' אין כיני פשיטא לך תולדות הורי' כהורי' פי' אם תימצי לומ' דתולדות הורי' כהורי' וא"כ ב"ד חייבין נמי על הא ששחטו רוב דכיון דהורו ב"ד שחלב מותר א"כ הוי קרבנותיה' שהפרישו חולין ומותר לשוחט' וע"כ מיבעי' לי' אם מצטרפין האיך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב (פי' שהאוכלים עם השוחטים הי' רוב) או שצ"ל אכלו ושחטו רוב דכיון דמה ששחטו הי' מחמת שהורו ב"ד שחלב מותר ואם כן לא הוי קרבן וע"כ מותר לשוחטו והיינו אם תימצא לומר דתולדות הורי' כהורי' הוא ע"כ מיבעי' ליה אם מצטרפין דהא הכל היה על ידי הוראה אחת

ואח"ז צריך לגרוס הורי' בהורי' מהו שיצטרפו דהיינו מיעוט בחלב ומיעוט בדם (וכמו דמיבעי' לי' בהוריות מיעוט בחלב ומיעוט בדם מהו) הכא כיון דאין איסורו שוה לא מצטרפו או דילמא כיון דקרבנן שוה מצטרף ואח"ז צריך לגרוס שתי הוריות בעבירה אחת מהו שיצטרפו ואח"ז צריך לגרוס הורו ב"ד חלב כוליא של ימין מותר ושל שמאל ולו מכסה אסור חזרו והחליפו (פי' דמיבעי' ליה אם מצטרפין כמו דמיבעי' ליה בהוריות (שם)

ואח"ז צריך לגרוס אכלו רוב בראשונה ורוב בשניה אין תימר מצטרפין (פי' כשאכלו מיעוט דהאי חלב ומיעוט השני בחלב אחר וע"כ אכלו רוב בראשונה ורוב בשני' אינם חייבין רק אחת כיון דהוי כמו איסור א') ואין תימר אין מצטרפין חייבין שתים (פי' דכיון דאין מצטרפין ברוב א' וע"כ בתרי רובי חייבין שתים) ובכאן צריך לגרוס על דעתי' דר"מ חייבין אחת ועל דעתי' דר' שמעון חייבין שתים

[והנה הפ"מ נדחק בכל הלכה זו וגם בזה נדחק שפי' על דעתי' דר"מ דאמר בתר החטא אזלינן כו' עיי"ש וכבר כתבתי בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ב) שפירושו תמוה דהא הבעי' הוה אי הוי הוראה אחת ומצטרפין ואינם חלוקים בשאכלו רוב מזה ורוב מזה ואי אין מצטרפין חייבין שתים כמו שביארתי וא"כ מה תלוי בהא דר"מ ור"ש אי אזלינן בתר החטא או לא ובהוריות (ד' ג') איבעי' להו הורו ב"ד שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל וחזרו בהן ב"ד הורו ועשו מיעוט אחר כו' ולא תלי בהא דר"ש ורבנן ובאיבעי' דמרובין ונתמעטו תלי בפלוגתא דר"ש ורבנן ועוד אמאי קאמר ר"מ הא סתם רבנן פליגי עלי' בזה]

ע"כ נראה לי כמו שכתבתי שם בספרי נחלת יהושע והוא כמו דאיתא בעבוד כוכבים (ד' ס"ו) תבלין שנים וג' שמות עיי"ש בתוס' דאם היו שני מינים אפילו משם א' אין מצטרפין ושם אמרינן ר"מ אומר מניין לכל איסורים כו' שמצטרפים זה עם זה וכן בירושלמי (פ"ב דערלה) מצטרפין זה עם זה בין כו' כדי ליתן טעם דברי ר"מ ר"ש אומר אינם מצטרפין וע"ז אומר על דעתי' דר"מ חייבין אחת (פי' משום דמצטרפין זה עם זה) על דעתי' דר' שמעון חייבין (פי' משום דהוי כמו שני מינים) וע"ז אימר אכלו מיעוט בראשונה ומיעוט בשני' על דעתי' דר"מ חייבין אחת והוא משום שמצטרפין ועל דעתי' דר"ש פטורין (פי' שפטורין לגמרי משום דאין מצטרפין) ודו"ק]

שם ר' אמי בשם רשב"ל להורי' הילכו אחר ישיבת א"י לטומאה הילכו אחר רוב נכנסין לעזרה כו' ר' יהושע בן לוי לראי' הילכו מלבוא חמת עד נחל מצרים ופי' הפ"מ לראי' הילכו כלומר הא הולכין בטומאה אחר רוב נכנסין לעזרה ה"מ לענין קרבן שיקרב בטומאה דאמרת בשלש כיתות גבי קרבן פסח אבל לענין ראי' בעזרה שמצוה בפני עצמה היא כדכתיב בבוא כל ישראל לראות כו' הולכין אחר כל גבול ישראל ל ואם יש בהם רוב דוחה הוא את הטומאה ול"נ דצריך לגרוס ולהיראה ואם הגירסא הוא לראי' כו' איפשר שהוא כמו שכתבו התוס' בפסחים (ד' ג') בד"ה מאלי' כו' ור"י בן בתירא שלא עלה לרגל כו' אי נמי נציבין ח"ל אלמא דפטור מראי' למי שהוא בח"ל ע"כ אומר ולראי' הילכו מלבוא חמת עד נחל מצרים ועיין במ"ל (פ"א מה' ק"פ) מה שכתב על התוס' האלו]

שם (ה"ג) ולא נמצאת עוקר כל שם הוצא' אמ' ר' שמואל כשאמרו גרוגרת אחת מותרת ושתי גרוגרות אסורות ואתיא כמאן דמר הכנסה והוצאה אחת היא ברם כמאן דמר הכנסה והוצאה שתים הן ולא נמצאת עוקר כל שם הכנסה ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל ולא נמצאת עוקר כל שם הוצאה (ובכאן צ"ל ואתי כמאן דמר הכנסה והוצאה אחת היא ברם כמאן דמר הכנסה והוצאה שתים ולא נמצאת עוקר כל שם הכנסה והוא ט"ס (וצ"ל) לא נמצאת עוקר כל שם הוצאה ובכאן (צ"ל) שאמרו גרוגרת א' מותרת ושתי גרוגרות אסורו' (פי' דמקשה דהא הוצא' הוי עקירה כל הגוף אך למאן דאמר דהכנסה והוצאה אחת היא ע"כ הוי כקיום מקצת וביטול מקצת אבל למאן דאמר דהוי שתים א"כ עוקר כל שם הוצאה כיון דהוי שתים) וע"ז משני שאמרו גרוגרת אחת מותרת ושתי גרוגרות אסורות ועיין בספרי נועם ירושלמי בפ"ק דשבת (ה"ג) ר' בון בר חייא בעי כזית היום ולמחר כשני זיתים האיך עבידא עי' בפ"מ שנדחק בזה ולי נראה דכמו שכזית הוא אם הורה לא הוי עקירת כל הגוף מחמת שאמ' שאינו מוהר רק בכזית אבל בשני זיתי' לא ולא הוי עקירת כל הגוף גבי כזית (וכצ"ל) בשני זיתים היום אבל כזית מותר לא הוי עקירת כל הגוף וכזית למחר מהו (פי' שאמר ששיעור החלב הוא בכזית אך שזהו רק למחר אבל היום מותר לגמרי) וע"ז אומר האיך עבידא ופשיט מזה נביא ומדיח יכול אם יאמרו לך אל תתן תפילין היום תן למחר תשמע להם ה"ל ללכת בהם בכולן לא במקצתן הרי עקרת שם כל אותו היום ותימר אין כאן עקירת הגוף וכא אין כאן עקירת כל הגוף ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל יכול אם יאמרו לך אל תתן תפילין היום תן למחר אל תשמע להם (כצ"ל) ת"ל ללכת בהם בכולן לא במקצתן הרי עקרת שם כל אותו היום ותימר אין כאן עקירת הגוף והכא נמי אין כאן עקירת הגוף והא שאומר שישמע לו (לפי גירסתי) הוא בנביא שלא הוחזק וצריך ליתן אות או מופת וכמו דאיתא בסנהדרין וד' ל) בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מעבודת כוכבים

ר' מנא שמע לה מן דבהרה עיין בפ"מ שכתב דשמע לה מן דבתר' היינו דאמר אח"כ שמואל בר בא כשאמרו אמה מותרת ושתי