נועם ירושלמי על נזיקין קסב

ציבור שהציבור אכלו חלב עפ"י ב"ד בהעלם דבר שהורו שמותר והיחיד עשה בשגגת מעשה דהיינו שאכל חלב שהיה סבור שהוא שומן אעפ"כ משלים לרוב ציבור) ולא כשיטת הש"ס דילן בהוריות (ד' ב') אמר רבא מודה רב שאינו משלים לרוב ציבור מ"ט אמר קרא בשגגה עד שיהא בשגגה אחת והירושלמי סובר דמשלים לרוב ציבור והוא פטור אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמה מביא כשבה ושעירה (פי' אבל אם ליכא רוב רק מיעוט וא"כ אין ב"ד מביאין פר וע"כ כל יחיד שעשה בפני עצמו חייב דהתולה בהוראת ב"ד חייב וכמו דס"ל לשמואל בהוריות (ד' ב') דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' יהודה אבל חכמים אומרים יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב אמר ר' יוחנן אפי' כל יחיד ויחיד שעשה בפ"ע פטור (פי' משום דס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור) וע"ז אמר בירושלמי וקשה על דעתי' דשמואל לא נמצא כל יחיד ויחיד מתכפר לו בשני חטאות (פי' לדברי שמואל שאומר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב א"כ תחילה צריך כל יחיד ויחיד להביא חטאת וא"כ כשנשלם רוב ציבור מביאין פר ונמצאו כל יחיד ויחיד מתכפר בשני חטאות) ר' זעירא בשם שמואל היחיד תלוי אכלו רוב ב"ד מביאין אכלו מיעוט היחיד מביא (פי' דהיחיד תלוי תחילה ואינו מביא דאם לא יהיה רוב אז היחיד מביא אבל אם יהיה רוב אז הב"ד מביאין והיחיד פטור)

ע"כ אמרינן שם כל הורי' שב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה ר' יוחנן פתר מתניתא כו' [והנה בכאן חסר וצ"ל כמו שנדפס בירושלמי שאצל הש"ס בבלי וכן גרסינן התם כל הוריות שב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה שמואל פתר מתניתא ברוב ומיעוט אכלו רוב הואיל ואין ב"ד מביאין פר (והוא ט"ס וצ"ל הואיל וב"ד מביאין פר) אין היחיד מביא כשבה או שעירה ונ"ל שחסר כאן וצ"ל אכלו מיעוט הואיל ואין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה ושמואל לטעמי' דס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב)

ר' יוחנן פתר מתניתא בהוריית ב"ד הורו ב"ד לעקור את כל הגוף הואיל וב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה (והוא ט"ס וצ"ל הואיל ואין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה) הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הואיל ואין ב"ד מביאין פר (הוא ט"ס וצ"ל הואיל וב"ד מביאין פר) היחיד מביא כשבה או שעירה (והוא ט"ס וצ"ל אין היחיד מביא כשבה או שעירה) והוא דהא דתני' בברייתא דכל הורי' שאין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה היינו דווקא אם הורו לעקור את כל הגוף וכמו דאמרינן בירושלמי יבמות (פ"ו ה"ב) ויהא כן בהוראה כשהורו מותר לבוא על אשת איש (פי' ולא כר' יוחנן דאמר לית כאן פטורה אלא חייבת והוא כמו דאמרינן ביבמות (דף צ"ב) דאין זו הוראה אלא טעות) וע"ז פריך ולא עקירת הגוף דהא הוי כמו שהורו שמותר לבוא על אשת איש וע"ז אומר כשהורו עד חמש שנים אסורה ונראה לי שהפי' הוא דהוי כמו שהורו עד הזמן דהא אם יבוא בעלה תהא אסורה ואם כן לא הוי כהורו לעקור את כל הגוף ולא כפירוש המפרשים הק"ע והפ"מ ע"ש) על כן לא הוי הוראה. על כן היחיד מביא כשבה או שעירה אבל אם עשה היחיד על פיהם אעפ"י כאין ב"ד מביאין פר אעפ"כ אין היחיד מביא כשבה או שעירה דר' יוחנן ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור

ואח"כ אומר עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו חייבין שאין ב"ד מביאין עליהם פר (וסיום הברייתא הוא בש"ס דילן הכי) רוב הקהל שחטאו יהיו פטורין שהרי ב"ד מביאין על ידיהם פר ר' יוחנן פתר מתניתא עדיין אני אומר מיעוט הקהל יהיו חייבין שכן בהוריות אין ב"ד מביאין פר (פי' מיעוט הקהל שחטאו בשגגת מעשה חייבין שכן בהוריות אין ב"ד מביאין על ידיהם פר וע"כ חייבין המיעוט בשגגת מעשה משא"כ רוב שב"ד מביאים על ידיהם פר וע"כ פטורין בשגגת מעשה) שמואל אמר אבל הן מביאין כשבה או שעירה (פי' דשמואל מפרש דמיעוט שעשו בהוראת ב"ד חייבין) ר"י אמר לא הן מביאין כשבה או שעירה (פי' דר"י סובר דמיעוט הקהל שחטאו בהוריות ב"ד הם פטורים ג"כ כיחיד שעשה בהוראת ב"ד שפטור)

וע"ז אומר על דעתי' דשמואל דו יליף לה חיוב מחיוב ניחא (פי' דלשמואל ניחא דקאמר עדיין אני אומר מיעו' הקהל שחטאו יהיו חייבין שכן בהוריות אין ב"ד מביאין פר. וע"כ כיון דשמואל ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ניחא מה שאמר דעדיין אני אומ' מיעו' הקהל שחטאו בשגג' מעש' יהיו חייבין שכן בהוריו' אין מביאין על ידיהם והם חייבים וע"כ חייבים מיעוט הקהל בשגגת מעשה ג"כ אבל רוב הקהל שחטאו יהיו פטורין שהרי ב"ד מביאין על ידיהם פר (פי' בהוראה והם פטורין) וע"כ יהיו פטורין אפילו בשגגת מעשה ת"ל מעם הארץ אפי' רובו אפי' כולו על דעתי' דר' יוחנן דו יליף חיוב מפטור (פי' אבל לר' יוחנן קשי' דכיון דס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ומפרש להברייתא דעדיין אני אומר מיעוט הקהל שחטאו חייבין שאין ב"ד מביאין עליהם פר ולא הם מביאין כשבה או שעירה שהם נמי פטורין א"כ איך יתפרש הברייתא דמיעוט הקהל שחטאו חייבין שאין ב"ד מביאין על ידיהם פר והם נמי פטורין וא"כ איך יתפרש הברייתא דע"כ מיעוט הקהל חייבין בשגגת מעשה מחמת שפטורין בהוראה א"כ מפני מה חייבין וכן מקשה הש"ס דילן בהוריות (ד' ב')

מתניתא א פליגא על שמואל או הודע אליו חטאתו אשר חטא פרט כו' (פי' דאיך קאמר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב דהא סובר דמותר לאכול חלב עפ"י ב"ד וא"כ לא הוי שגגה) מתניתא פליגא על שמואל נפש אחת תחטא בעשותה הרי אילו מיעוטין התולה בעצמו חייב התולה בב"ד פטור הדא פליגא על שמואל ולית לה קיום (והפ"מ שגה בזה הרבה בפירושו) ודו"ק

(ה"ב) ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם כו' וכתב הפ"מ דאמתניתין דלקמן הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו כו' וכבר כתבתי דקאי לפרש סיפא דמתניתין וי"ל האי ר' אמי בשם רשב"ל קודם (ה"ב) וקאי אסיפא דמתניתין הורו ב"ד וידע א' מהן שטעו כו' אך דברישא דקתני והלך שוגג על פיהן כו' מפרש ר"ל כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם וטעה בהא דאחריהם אחריהם דהיינו במצוה לשמוע דברי חכמים ובסיפ' דידע א' מהן שטעו מיירי כמו דמסיק אלא כי אנן קיימין כגון שזה עומד בתשובתו וזה עומד בתשובתו הוריתן אצלו אינה הוראה שלא סילקו אותו אצל אחרים הורי' שלא סילקן וע"כ חייב מפני שלא תלה בב"ד

עוד שם הפריש חטאתו נתחרש כו' או שהורו ב"ד מותר לאכול חלב ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו רשב"ל אמר לא נדחית חטאתו ר' יוסי ב"ר בון אמר מיחלף שמועתו דלא אתי מילתי' דר' יוחנן פליגא על מילתי' דמר ר"ש בר בא בשם ר' יוחנן כוס (צ"ל גוסס) זורקין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו (פי' וא"כ קשה דהא ר' יוחנן אמר גבי נתחרש כו' דנדחית חטאתו וע"כ ר' יוסי ב"ר בון אמר ר' אחא מיחלף כו' דלא תקשי מדר' יוחנן אדר' יוחנן) רבנן דקסרין אמרין ר' חיי' בר אמי מיחליף וחד אמר כאהן (כצ"ל) תני' (פי' דלא מחליף) מאן דמחליף לית לי' באילין קישואיי' (ונ"ל דצ"ל מאן דלא מחליף לית ליה באילין קישואיי' דלא קשה כלל מדר' יוחנן אדר יוחנן (ודלא כהפ"מ) והטעם הוא כמו שכתב הרא"ש בסוף קידושין דגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו כו' ע"ש וע"כ סובר ר' יוחנן דזורקין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו

עוד שם כמאן דמר לא נדחית חטאתו מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד אלא כשהיה כהן עבד והקריב וכיפר הי' שמעון בן עזאי מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד ונראה לי שיש ט"ס ונתחלפו השורות וכצ"ל כמאן דמר לא נדחית חטאתו מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד הי' שמעון בן עזאי מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד אלא כשהי' כהן עבד והקריב וכיפר (פי' שמקשה אהא שאומר דלא נדחית חטאתו דמי מקבלה הימנו (והוא דהירושלמי סובר דהפלוגתא אם נדחית חטאתו היינו שהקריבו את החטאת בשעה שהורו ב"ד שחלב מותר ולא לענין אם יכול להקריב אח"כ כשחזרו בהם ב"ד וכמו דאיתא בזבחים (ד' י"ב) בעי ר' ירמי' אכל חלב והפריש קרבן והורה ב"ד שחלב מותר וחזרו בהן מי הוי דיחוי או לא והוא דאיפש' שסובר דכיון דהמתינו עד שחזרו בהן ב"ד א"כ איגלאי מילתא למפרע דל הוי דיחוי והדיחוי היינו רק עד שלא חזרו בהם ב"ד או שסובר