נועם ירושלמי על נזיקין קסא

בשבח כלי טעון טבילה ופליגי בי' אמוראים פרק הגוזל קמא (ד' צט) ובעל הלכות פסק כרב אשי דאמר אומן קונה בשבח כלי ורב אלפס פסק כרבא דדחי התם דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי ואם כן הכא נמי בשאולין אם עשאן כלים אם אומן קונה בשבח כלי הוי כמו שלקח ועיין בירושלמי (פרק ט' דב"ק ה"ד) רב הונא אמר והוא שקבע בו מסמר האחרון כדי לזכות לכליו (ופי' הפ"מ דאם לא כן הי' פטור מלשלם משום דאומן קונה בשבח כלי וכמו דאמרינן בב"ק (ד' צ"ח) אמר רב אסי לא שנו אלא שנתן לחרש שידה תיבה ומגדל לנעוץ בהן מסמר ונעץ בהם מסמר ושיברן אבל נתן לחרש עצים לעשות שידה תיבה ומגדל כו' פטור מ"ט אומן קונה בשבח כלי וכן ביארתי בירושלמי (פ"ח דסנהדרין ה"ד) אמר ר' יוסי בר בון תיפתר דהות נסבת דיודין כו' וביארתי שם דהטעם משום דהאומן קונה בשבח כלי וע"כ הכא נמי אם שאל כסף ועשאם כלים הוי כלוקח כיון שאומן קונה בשבח כלי

ע"כ צריך לגרוס בכאן מעתה אפי' כלים נמי (פי' אם כלים שאולין נמי צריך להטביל או רק בההיא עובדא דהת' ששאלו כסף וע"כ כיון שאומן קונה בשבח כלי ע"כ אמר ר' ירמי' דצריך להטביל אפילו בשאלה אבל לא בכלים גמורין)

ואח"ז צריך לגרוס יצא לחוץ ונלמד נפקין ושמעין ר' יעקב בר אחא כו' בשם ר' יוחנן לא שנו אלא לוקח אבל שואל מותר (פי' דבכלים גמורים אין צריך טבילה בשאלה) וע"ז אומר ר' הושעי' זבין כלים ומטבילן (פי' ששאל כלים ונסתפק אם צריך טבילה או לא וע"כ לא הי' מטבילם לחוד דא"כ לא הי' יכול לברך) וע"כ זבין כלים ומטבילן (פי' שהי' לוקח עוד כלים בכדי שיוכל לברך על כל הכלים) וכמו שכתב הרא"ש בסוף ע"ג ומשכנתא בעי' היא ולא אפשיטא ועבדין לחומרא ומטבילן בלא ברכה או יקנה כלי אחר ויטביל שניה' ביחד ויברך וה"נ הי' ר' הושעי' זבין כלים ומטבילן (פי' ביחד עם שאולים כדי שיטבילם בברכה) ודו"ק: מסכת הוריות הורו ב"ד פרק

ראשון

(ה"א) ר' חגי שאל לחברי' מניין לאוכל ברשות שהוא פטור כו' עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירוש' (רפ"ח דתרומות) ושם ביארתי כל ההלכה

(שם) שמואל אמר והן שהורו מותר אבל אם הורו פטור לא בדא עיין בספרי עמק יהושע (ס"י)

עוד שם הלך היחיד ועשה שוגג על פיהן וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית ב"ד ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם (ופי' הפ"מ וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית ב"ד דפריך וכי יש זדון לשגגה ולמה לי למיתני שוגג פשיטא דעשה שוגג דהא הוראה בשגגה היא וכי שייך מזיד הכא ליחיד אצל הוריית ב"ד כלומר האי שוגג הא קמל"ן דדוקא לשגגת יחיד אצל הוראת ב"ד אבל אם היא שגגת עצמו כגון שהורו ב"ד שחלב מותר והוא אכל בשגגה שלו שנתחלף לו חלב בשומן כו' דשוגג על פיהם בעינן) והנה פירושו דחוק מאוד גם פי' על הא דאמר אח"כ ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם דקאי על הסיפא על הא דתנן הורו ב"ד וידע א' מהן שטעו הוא דחוק דהא אמרינן לקמן בירושלמי (ה"ב) אימי בשם ר"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן וכמו שאבאר לקמן דצ"ל קודם המשנה הא דאמר ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם

[ע"כ נראה לי דהקשה הירושלמי על הא דתנן במתניתין והלך היחיד ועשה שוגג על פיהן דלמאי תני שוגג וכמו דמקשה בש"ם דילן בהוריות (ד' ב') וניתני ועשה על פיהם שוגג למה לי וכן מקשה הירושלמי נמי וכי יש זדון לשגגה (צ"ל) לשגגה אצל הוראת ב"ד וא"כ אמאי תני שוגג

וע"ז אומר אמר ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן וע"ז פריך מה אנן קיימין אם ביודע כל התורה ואינו יודע אותו דבר אין זה שמעון בן עזאי ואם בשיודע אותי דבר כו' שמעון בן עזאי הוא אצל אותו דבר ואם כן אמאי פטור אלא כי אנן קיימין ביודע כל התורה כולה וביודע אותו דבר אלא שהוא כטועה לומר התורה אמרה אחריהם וע"ז פריך אם בטועה לומר התורה אמרה אחריהם (פי' שצריך לשמוע דברי חכמים אין זה שמעון בן עזאי כו') וא"כ לר"ל הא דתנן הלך היחיד ועשה שוגג על פיהן היינו אף שהוא שמעון בן עזאי רק שטעה במצוה לשמוע דברי חכמים ע"כ הוי שוגג ופטור (רק שהירושלמי מקשה על זה דא"כ אין זה שמעון בן עזאי וא"כ הוי כמו כל יחיד שתלה בהוראת ב"ד) ולר' שמעון בן לקיש הא דתנן בסיפא וידע א' מהן שטעה ע"ז מפרש לקמן ר' אימי בשם ר"ל וצ"ל קודם המשנה וקאי אסיפא וידע א' מהן שטעה וכמו דמפרש שם דמיירי כשזה עומד בתשובתו הורייתן אצלו אינה הוראה שלא סילקו אותו אצל אחרים הורי' שלא סילקן והכא מיירי בשמעון בן עזאי שטעה במצוה לשמוע דברי חכמים (והא דר"ל הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בהוריות (ד' ב') דמפרש לסיפא דמתניתין וידע א' מהן שטעו או תלמיד וראוי להוראה כאן דקא טעה במצוה לשמוע דברי חכמים ולר"ל בסיפא דמתניתין מיירי דהיינו כגון שזה עומד בתשובתו וזה עומד בתשובתו והנה הש"ס הקשה על דברי ר"ל דמפרש למתניתין שעשה שוגג על פיהם כגון שמעון בן עזאי כו' וא"כ תלה בב"ד ולמאי קתני שוגג

וע"ז אומר מאי כדון (פי' דאיך יתפרשו הא דתנן ועשה שוגג על פיהם) וע"ז אומר ר' יוסי בשם ר' הילא לפי שבכל מקום שוגג פטור ומזיד חייב וכא אפי' מזיד פטור מפני שתלה בב"ד

והנה הפ"מ נדחק בזה בפירושו ולי נראה שהוא ט"ס וצ"ל לפי שבכל מקים שוגג חייב ומזיד פטור וכא אפי' שוגג נמי פטור מפני שתלה בב"ד (פי' דהא דתנן ועשה שוגג על פיהם היינו דאפי' נתחלף לו שומן בחלב ואכלו נמי פטור והוא כמו דאיתא בהוריות (ד' ב') אמר רבא שוגג לאתויי הורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו כו' והוא כמו שמביא הירושלמי אח"כ הברייתא מתניתא אמרה פליגא על שמואל או הודע אליו חטאתו אשר חטא יצא כו' והוא מפני שאינו שב מידיעתו וה"נ אינו שב מידיעתו וכמו שמקשה בש"ס דילן על ר' יוחנן שאומר דנתחלף חלב בשומן ואכלו שהוא חייב מהא דתני' השב מידיעתו ומשני ר' יוחנן כיון דמתידע לבי דינא כו' שב מידיעתו קרינא בי']

עוד שם חברי' בשם שמואל יחיד משלים לרוב הציבור היא מתניתא (פי' שלשמואל הא דקתני והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם פי' אעפ"י שהוא עשה בשגגת מעשה אעפ"כ משלים לרוב צבור להיות מביאין פר והוא משום דשמואל סובר דיחיד שעשה בהוריית ב"ד חייב וע"כ מפרש דהא דקתני הלך היחיד ועשה שוגג על פיהם הוא שיחיד משלים לרוב ציבור והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בהוריות (ד' ב') אמר רבא מודה רב שאינו משלים לרוב ציבור ואיפשר לומר דהיינו טעמא דרב קאמר למתניתין דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ואפי' נתחלף לו חלב בשומן והוא משום דאינו שב מידיעתו וא"כ הוא עצמו אינו בר חיו' קרבן כלל ע"כ אינו משלים לרוב ציבור שיהיו חייבים בפר אבל שמואל לטעמי' שסובר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב בקרבן וא"כ הוי בר חיוב קרבן על כן שלים לרוב ציבור להתחייב בפר. אך מהא דקאמר מ"ט אמר קרא בשגגה עד שיהא כולן בשגגה אחת משמע דמחמת זה הוא פטור וא"כ פליגי הירושלמי אליבא דשמואל עם הש"ס דילן בזה

גם חלוק שיטת הירושלמי מהש"ס דילן שבש"ס דילן אמרינן אמר שמואל זו דברי ר' יהודה אבל חכמים אומרים יחיד שעשאה בהוריית ב"ד חייב אבל מתניתין הוא כר' יהודה דיחיד שעשה בהוריית ב"ד פטור ולשיטת הירושלמי מפרש שמואל למתניתין דתנא דמתניתין נמי סובר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב והא דקתני הלך היחיד ועשה שוגג על פיהם הוא שמשלים לרוב ציבור

עוד שם אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור אמר ר' יוחנן אפי' כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו מביא כשבה ושעירה. והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ח דתרומות) כתבתי שם שהירושלמי יש בו ט"ס ונתחלפו השורות והפ"מ שגה בזה הרבה שהוא פירש כמו דאיתא בירושלמי וכצ"ל בירושלמי חברי' בשם שמואל יחיד משלים לרוב ציבור היא מתניתא אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור (והוא טעות הדפוס וחילוף השורות וצ"ל אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו מביא כשבה ושעירה) (פי' דהא דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור היינו אם משלים לרוב