נועם ירושלמי על נזיקין קס

שכבשה כרכום היינו במלחמה שיש להם עם אחרים ע"כ כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות ועיין בכתובות (ד' כז) כאן בכרכום

שם (ה"ט) מתניתין אומנין ישראל ששילח להם כו' חביות של יין נסך מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה אם משנכנס לרשותן אסור ובגמ' ואין אסור משום יין נסך תני בר קפרא במשלח בבתים והנה בספרי נועם ירו' הבאתי על הא שפי' הפ"מ דמשלח בבתים כמו דכתיב בקרא עשרת הבתים חמר האיפה והבת וכלומ' דמיירי ששלח להם כך וכך מידות בלא פיסוק דמים כו' והוא דחוק מאד ע"כ נ"ל שהפי' הוא דמקשה שאין אסור משום יין נסך דהא שלח להם ע"י שליח וא"כ בחוב הולך כזכי דמי וא"כ זכו בהיי"נ וא"כ איך מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה ועיין בתוס' ב"מ (ד' ע') דבכה"ג כיון דאין שליחות לעובד כוכבים א"כ נעשו שלוחים של הנותן העובד כוכבים לזכות לישראל וע"כ לא מהני' זכי' בכה"ג אך הירושלמי סובר דאע"ג דאין שליחות לעובד כוכבים אעפ"כ יש לו זכי' להמקבל שהוא ישראל וכן משמע מהירושלמי (פ"ב דקידושין ה"א) א"ר זעירא נעשה החנוני שלוחו של בעה"ב לזכו' א"ר הילא פועל זוכה לבעה"ב מה נפיק מבינייהו היה החנוני חרש כו' ועוד דהכא לא נעשה שליח רק לזכות של המקבל אבל אעפ"כ המשלח חייב באחריות וא"כ קשה דהא נעשה יי"נ של ישראל ע"י השליח דה"ל הולך כזכי וע"ז אומר תני בר קפרא במשלח בבתי' (והוא ט"ס וצ"ל במשלח בכותי' דהיינו בעובד כוכבים היא מתניתא) וע"כ כיון שאין שליחות לעובד כוכבים ע"כ לא זכה הישראל ע"י השליח ועי' בירושלמי (רפ"י דדמאי) אתם עושין שליח ואין כו' ודכותי' אין כו' עושה שליח כו']

שם (ה"י) מתניתין המוכר יינו לעו"ג פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין כו' ובגמ' ר' בא רב הונא בשם רב ואהן דנגד בזיקא והיא מביזעא בידי' לא חייב בה אמר ר"י ב"ר בון לכן צריכה אפי' מעל לה גו חנותא ולא אתכוין אלא דלא יזכה בה חורין עיין בפ"מ ובמראה הפנים כתב דין זה פשוט הוא ונלמד ג"כ מהברייתא דפ' הספינה (ד' פ"ו) פירקן והכניסן לתוך ביתי פסק עד שלא מדד כו' דדווקא בפסק הוא דסמכה דעתי' אבל בלא פסיקת דמים אפי' הן ברשות הלוקח לא קנה כדכתבו הפוסקים וממילא אינו חייב באחריותן והכא מלמדנו דאפי' כשער הפחות כו' עיי"ש והי' לו להביא הא דאיתא בב"ב (ד' פ"ח) גופא אמר שמואל הנוטל כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו חייב והני מילי הוא דקייצי דמי' וע"ז אמר הכא ר' בא רב הונא בשם רב ואהן דנגד בזיקא והיא מבזעה בידי' לא חייב בה (ועי' ברא"ש (שם) דאי קייצי דמי' הוי כלוקח אבל אי לא קייצי דמי' לא הוי אפי' כשואל להתחייב באונסין) וע"ז אמר ר' יוסי בר' בון לכן צריכא אפי' לגו חנותא דלא אתכוין אלא דלא יזכה בה אחר וע"כ פטור על האונסין וע"ז אומר מהו שתקנה לו בשער הפחות דבזה ודאי נתרצה מתחילה להיות כלוקח. וע"ז אמר ר' חגי קומי ר' יוסי מתניתא אמרה שאינו נקנה לו בשער הפחות]

שם (הי"א) מתניתין יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא יין ביין ומים במים בכל שהוא כו' חזקי' אמר הדא דתימר במקום שאין המים נמכרין במדה אבל במקום שהמים נמכרין במדה כיין ביין הן עיין בספרי נועם ירוש' (פ"ג דערלה) דהא דאמר חזקי' הדא דתימר במקום שאין המים נמכרין במדה אבל במקום שהמים נמכרין במדה כיין ביין הן דהא מ"מ מתהנה מאותם המים ואע"ג דהוי מין בשאינו מינו וא"כ בטל אעפ"כ לענין הנאה לא בטיל דכיון שהמים נמכרים במד' א"כ מתהנ' במה שנתרבה ע"י המים ועיין שם שהארכתי בזה דסובר חזקי' דחומר הוא ביין נסך דאמרינן דכמאן דאיתא דמי ועיי"ש מה שהארכתי בכל הלכה זו של הירושלמי

שם (הי"ב) ר"י בן חנינא בעי איסורי הנאה מהו שיבטלו בצירוף כו' עיי"ש (רפ"ג דערלה) מה שביארתי על זה

שם (הי"ג) מתניתין יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהניי' רשב"ג אומר ימכר כולו לעו"ג חוץ מדמי יי"נ שבו ובגמ' א"ר יסא חד רבנן נפיק מבית וועדא אמר אתפלגון ר' יוחנן ור"ל חד אמר הלכה כרשב"ג וחד אמר אין הלכה כרשב"ג ומודה רשב"ג ביין לתבשיל שהוא אסור ר' בון בשם רב מודין חכמים לרשב"ג בחבית בין חביות למכור כולו לעו"ג חוץ מדמי יין נסך שבו א"ר זירא קומי רבמי עד דלא איתאמרת הדא מילתא לא הוינן ידעין דו כן לא אתאמרת אלא מודין חכמים לרשב"ג או דילמא לא אתאמרת אלא מודה רשב"ג לחכמים א"ר יודן ידע הוה ר' זעירא דו כן אלא כאינש דשמע מלה ומקשה עלה

והנה הפ"מ כתב דמודה רשב"ג ביין לתבשיל שהוא אסור כולו בהנאה וטעמא דהיין מכשיר להתבשיל שהוא יפה לאכילה וכבר ביארתי לעיל (פ"ג ה"ו) דיין בתבשיל הוא פוגם רק אי נותן טעם לפגם אסור א"כ כיון שהוא מין בשאינו מינו א"כ טעמו נרגש וכיון שטעמו נרגש ע"כ אסור למכור לעו"ג חוץ מדמי יי"נ שבו אך אי נותן טעם לפגם שרי א"כ הוא בודאי מותר

וע"ז אמר ר' בון בשם רב מודים חכמים לרשב"ג (פי' שהביא ברייתא דמודי רשב"ג לחכמים ביין לתבשיל שהוא אסור. אך רב אומר דלא איתמר אלא מודים חכמים לרשב"ג בחבית בין החביות למכור כולו לעו"ג חוץ מדמי יין נסך שבו אבל לא שמודה רשב"ג לחכמים ביין בתבשיל שהוא אסור דהא כיון שהוא נותן טעם לפגם שרי

וע"ז אמר ר' זעירא קומי רבמי עד דלא איתאמרת הדא מילתא לא הוינן ידעין דו כן לא אתאמרת אלא מודין חכמים לרשב"ג (פי' בחבית בין החביות) אבל לא ביין לתבשיל מפני בהוא פוגם) או דילמא לא אתאמרת אלא מודי רשב"ג לחכמים (פי' ביין לתבשיל שהוא אסור ואיפשר דסבר כר"מ דנותן טעם לפגם אסור וא"כ אין ראי' דלא איתאמרת מודה רשב"ג לחכמים) א"ר יוחנן ידע ר' זעירא דו כן (פי' דידע דאתאמרת מודה חכמים לרשב"ג ולא דמודה רשב"ג לחכמים אלא כאינש דשמע מלה ומקשי עלה (פי' כר' זירא אמר שאפי' לא אתאמרת הוינן ידעין שמודה רשב"ג לחכמים דאי מודה רשב"ג לחכמים יש להקשות דהא נותן טעם לפגם שרי ע"פ אמר דאי לא אתאמרת נמי ידע דמודין חכמים לרשב"ג אבל מ"מ אינו מוכרח דהא איפשר לומר כמ"ד נותן טעם לפגם אסור וע"כ צריך לומר דר' זירא ידע דאתאמרת מודים חכמים לרשב"ג וא"כ לפי מה שביארתי אדרבא מוכח מזה דיין בתבשיל הוא נותן טעם לפגם)

[ועוד איפשר לומר דביין לתבשיל אסור למכור לעובד כוכבים חוץ מדמי יי"נ שבו דחיישינן שמא ימכרנו לישראל וכמו שכתב הר"ן הביאו התוי"ט (פ"ג דעבודת כוכבים מ"ט) דהא דתנן תבשיל שנתבשל בקליפי ערלה ידלק ונא דימכר חוץ מדמי איסור שבו היינו דווקא בתבשיל שהוא נאכל כמו שהוא חי כו' וע"כ ידלק וה"נ מודה רשב"ג לחכמים דאסור למכיר כולו לעו"ג חוץ מדמי איסור שבו דילמא ימכור לישראל וכמו דאיתא בירושלמי (ספ"ג דעבודת כוכבים) אמר ר' חגי כד נחתית כו' ר' יעקב בר אחא יתיב מקשה נטל הימנה כרכר אסור בהנאה ארג בו את הבגד כו' ותנינן ימכר כולו לעו"ג חוץ מדמי יין נסך שבו אמר ר' יעקב חגי קשיתא כו' מאי כדון תמן אין דרך בני אדם ליקח מן העו"ג ברם הכא דרך בני אדם ליקח מן העו"ג ומה שאמר ר' זירא שבודאי לא אתאמרת אלא מודין חכמים לרשב"ג ולא מודה רשב"ג לחכמים הוא מפני שהוא נותן טעם לפגם בתבשיל וכמו שביארתי]

שם (הט"ו) מתניתין הלוקח כלי תשמיש מן העובד כוכבים את שדרכו להטביל יטביל להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן כו' ובגמ' הלוקח כלי תשמיש מן העו"ג דברים שיודע שעושין בהם אוכל נפש כו' וכולן שהשתמש אע"פ שלא הגעיל כו' תני ר' הושעי' צרי' להטביל כהדא רבמי סליק עם ר' יודן כו' ושאלון כסף מן אילין דאוסינוס שאלין לר' ירמי' אמר צריך להטביל מפני שיצאו כו' ונכנסו לקדושת ישראל יצא לחוץ ונלמד נפקין ושמעין ר' יעקב בר אחא כו' בשם ר' יוחנן לא שנו אלא לוקח אבל שואל מות מעתה אפי' כלים ר' הושעי' זבין כלים ומטבילן

והנה הפ"מ פירש מעתה נלמד דאפי' בכלים עשויין הדין כן דהא ר' יוחנן אמתניתין קאי וקתני הלוקח כלי כו' ואפי' בכלים דווקא לוקח אבל לא שואל. ר' הושעי' זבין כלים ומטבילן (פי' הפ"מ וכן הי' ר' הושעי' נוהג כשהי' לוקח כלים מהן הי' מטבילן אבל לא בששאל כלי מהם) ופירושו דחוק מאוד

ע"כ נראה לי שהוא ט"ס בירושלמי וכצ"ל כהדא רבמי סליק עם ר' יודן כו' ושאלון כסף מן אילין דאוסינוס שאלין לר' ירמי' אמר צריך להטביל לפי שיצאו כו' ונכנסו לקדושת ישראל ובכאן צ"ל מעתה אפי' כלים (פי' אם כלי' שאולין נמי צריך להטביל דהא במעשה דרבמי סליק עם ר' יודן הי' המעשה ששאלו מן אילין דאוסינוס ועשאום כלים ואמר ר' ירמי' דצריך להטביל התם שאלון כסף ועשאום כלים ע"כ איפשר לומר דצריך להטביל לפי שאומן קונה בשבח כלי וזהו דווקא מחמת ששאלום כסף ועשאום כלים אבל כלים גמורים אינו צריך להטביל בשאלה או שאפי' כלים גמורים נמי צריך להטביל אפי' אם שואל נמי (ועיין ברא"ש שכתב והנותן כסף לאומן עובד כוכבים לתקן לו כלי יש שרוצים לומר למ"ד אומן קונה