נועם ירושלמי על נזיקין טז

במועד כו' יש אומרים לא מעל ואמרינן התם א"ר יוחנן ר' נחוניא בן הקנה היא דתני' ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יוה"כ כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מתשלומין אף יוה"כ מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין והטעם הוא כיון דפטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרבן וחומש עכ"ל וא"כ ה"נ כיון דחייבי מיתות שוגגין פטורין א"כ איך מתחייב אשם מעילה דכיון דפטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן ועיין שם שהבאתי מה שתירצו האחרונים והארכתי שם דלשיטת הירושלמי אין לתרץ כמו שתירצו האחרונים גם הארכתי שם דאיפשר דלשיטת הירושלמי דלר' יוחנן אפי' בחייבי מיתות שוגגין נמי לא אמרינן קלב"מ לר' יוחנן

וע"כ מתיבין ומסייעין לר' יוחנן דס"ל דבשוגגין אין חייבי מיתות פטורין אך עכ"ז הא דמתיבין ומסייעין לר' יוחנן זה אינו רק אי אמרינן בגניבה הראשונה דבן סורר ומורה שפטור מתשלומי כפל דמאחר שהוא בהתריי' מיתה הוא פטור אע"ג דהחיוב מיתה לא נגמר עד לאח"כ אפ"ה פטור וכמו דאמרינן בכתובות (ד' לא) גופא אמר ר' אבהו הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה היא וא"כ קשי' הכא לר"ל דסובר דאפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטור דאם כן הוציא בשבת פטור מאשם מעילות אבל אי אמרינן דכיון דלא נגמר חיוב מיתה עדיין ע"כ אינו פטור א"כ ניחא שפיר אפי' לר"ל דהא החיוב מיתה לא נגמר עד שנחה בתוך מעיו וכמו דאמרינן בירושלמי הכא א"ר יודן תיפתר שהי' מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה וא"כ לא נגמר ההנחה עד שנחה בתוך מעיו וע"כ אינו פטור ממעילה משום דהתם החיוב נגמר בשעת אכילה אבל אי אמרינן דכיון דההתחלה הוא בחיוב מיתה ע"כ פטור א"כ קשה דהא אם הוציא בשבת פטור ממעילה וא"כ מוכח מזה כר' יוחנן דחייבי מיתות שוגגין אינו פוטר א"כ מוכח מזה המשנה כר"י וע"כ אומר אייתי (צ"ל אית) דמתיבין לר"ל ומסייעין לר' יוחנן שמזה הוא סיוע לר' יוחנן כמו שביארתי ע"כ אומר אית דמותבין ומסייעין לר' יוחנן הוא משום דזהו דווקא אי אמרינן דכיון שהי' ההתחלה של חיוב מיתה פוטר אבל אי אמרינן דאינו פוטר א"כ לא מותבין לר"ל ולא מסייעין לר' יוחנן וכמו שביארתי וע"כ אומר אית דמתיבין ומסייעין לר' יוחנן הוציאו בשבת אין כאן הנחה (פי' שלא נגמרה ההנחה עד שנחה בתוך מעיו) ולמה אמרו אינו השם תיפוק ליה דיפטור מאשם מעילה) ודו"ק

ועוד לפי מה שביארתי לעיל (פ"א ה"א) אהא דאמרינן בירושלמי (פ"ה דגיטין ה"ה) ור' יוחנן אמר בדין הי' שאפי' במזיד יהא פטור ולמה אמרו חייב משום קנס חיילי' דר' יוחנן מן הדא המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ואמר ר' יוחנן משום קנס (ולכאורה מה מייתי לר' יוחנן מר' יוחנן גופיה אך הא דאמר ר' יוחנן משום קנס היינו משום דקשי' לר' יוחנן דאיך המנסך חייב הא קלב"מ וכמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ג) איתמר מנסך רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב מ"ד מערב מ"ט לא אמר מנסך אמר לך מנסך קלב"מ וע"כ אמר ר' יוחנן דהחיוב הוא רק משום קנס וע"כ לא שייך קלב"מ והוא דלא כשיטת הש"ס דילן שכתבו התוס' מטעם שלא יהא כל א' וא' הולך ומטמא טהרותיו של חבירו דמהאי טעמא לא מחייבינן לי' טפי אלא כאילו הוא היזק ניכר אבל הירושלמי סובר דכיון דהוא משום קנס ע"כ לא אמרינן קלב"מ) (ועי' בספרי נועם ירושלמי (פ"ה דפסחים) ושם ביארתי באופן אחר) וא"כ מוכח מזה דר' יוחנן סובר דהגבהה צורך ניסוך הוא ואי לאו שהוא קנס הוי פטור מחמת קלב"מ ועיין בב"ק (ד' קי"ד) מעיקרא סברי כר' אבין ולבסוף סברי כר' ירמי' מעיקרא סברי כר' אבין דאמר ר' אבין זרק חץ מתחילת ארבע ולבסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור שהרי עקירה צורך הנחה היא ולבסוף סברי כר' ירמי' דאמר ר' ירמי' משעת הגבהה קני' מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך וע"ז אומר דמתיבין לר"ל ומסייעין לר"י דחייבי מיתות שוגגין חייבין וע"כ מתחייב אשם דאל"כ הוי פטור מאשם אע"ג דלא נגמרה ההנחה עד אח"כ

עוד קאמר שם בירושלמי אימת (צ"ל) אית דמותבין לר"י ומסייעין לר"ל והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד עיי"ש [וע"כ נ"ל דהפי' הוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"א) רב ושמואל ור' יוחנן דאמרי תרוייהו בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן כו' בשלמא ר' יוחנן לא אמר כר"ל דמוקים למתניתין כדברי הכל אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן אמר לך כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאליו באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן כו' מתיב רבא ברי' דרבה יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ארבע חטאות ואשם א' טמא שאכל את החלב והוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ ר"מ אומר אף אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו השם ואם כו' כגון שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מיגו דחל אתמרים חל נמי אחלב וכן איתא בירושלמי (פ"ג דשבועות ה"ג) ר' בא בר ממל בעי על דעתי' דר' יוחנן דאמר בכולל שבועות חלות על האיסורין ניתני שבועה שלא אוכל ואכל א"ר זירא כל יומא דר' בא כו' ומן דדמך כו' מה אנן קיימין אם באומר כו'

וע"ז אומר בירושלמי אית דמותבין לר"י ומסייעין לר"ל (פי' שמקשים על ר"י דאמר דבכולל חל אפי' באיסור הבא ע"י עצמו וא"כ ניתני התם כגון שנשבע שלא אוכל תמרים וחלב וע"כ אומר אית דמתיבין (פי' לר' יוחנן) ומסייעין לר"ל והוא משום דבירושלמי (פ"ג דשבועות) קמתרץ התם לא אתון מתני דברים שאין להם היתר אחר איסורן יצא זה שיש לו היתר לאחר איסורו (והוא כמו דמתרץ בשבועות (ד' כ"ד) כי קתני מידי דלית לי' שאלה שבועה דאית לי' שאלה לא קתני]

והנה הא דאמרינן בירושלמי הוציאו ביוה"כ פטור א"ר יוסי בר בון אתי דר"מ כר"ע דתני מניין ליוה"כ שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה מניין שחייב ע"ז בעצמו ועל זה בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ הוא דברי ר"ע ר' ישמעאל אומר אין חייבין אלא אחת: ואיפשר לומר דקאי אדסמיך לי' לפי מה שביארתי דהקושי' היא לר"ל דאם הוציאה בשבת כיון דקלב"מ א"כ אינו חייב אשם וא"כ מהו מוסיף שאם הי' שבת חייב אך זהו דווקא אי אמרינן דאינו חייב רק חטאת א' משום שבת וכמו דאמרינן בכריתות (ד' י"ד) וניתני אם הוציאו חייב מ"מ קתני אם הי' שבת אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ אבל אי אמרינן כמו דמשני התם ממאי דילמא יש עירוב והוצאה ליוה"כ והכי קתני אם הי' שבת והוציאו חייב אף משום שבת א"כ איפשר לומר דאף דלר"ל פטור מחייבי מיתות שוגגין וא"כ אינו חייב אשם ועכ"ז הי' נוסף עוד חטאת אחד דהא אם הי' שבת והוציאו חייב שני חטאות

וע"ז אמר הוציאו ביוה"כ הוא פטור וא"כ אינו חייב רק על שבת. וא"כ מה מוסיף ר"מ והם אמרו לו אינו השם כיון דאם הוציאו בשבת לא יתחייב באשם וע"ז אומר אמר ר' יוסי ב"ר בון אתי ד"ה כר"ע דתני מניין ליוה"כ שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה מניין שחייב ע"ז בעצמו כו' ת"ל שבת היא יוה"כ הוא דברי ר"ע ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא אחת

וכ"ז הוא לתרוצי אליבא דר"ל דחייבי מיתות פוטר אפי' בשוגג וא"כ חסר לי' אשם א' ע"כ צריך לתרץ אליבא דר"ל דמחייב תרתי משום שבת ויוה"כ אבל לר' יוחנן דס"ל דחייבי מיתות אינו פוטר בשוגג א"כ אפי' ס"ל כר' ישמעאל דאינו חייב אלא אחת (או דס"ל דאין עירוב והוצאה ליוה"כ) נמי ניחא דהא מ"מ מוסיף חטאת א'

[וכעת נראה לי לבאר יותר והוא כמו דאמרינן בחולין (ד' ק"ג) אכל אבר מן החי מן הטריפה ר"י אמר חייב שתים ור"ש בן לקיש אומר אינו חייב אלא אחת כו' ואמרינן שם רבא אמר כגון שתלש ממנה אבר וטרפה בו מר סבר בהמה בחיי' לאברים אינה עומדת איסור אבר ואיסור טריפה בהדי הדדי קא אתו ומ"ס בהמה בחיי' לאברים עומדת ולא אתי איסור טריפה וחייל אאיסור אבר כו' עיין שם. והנה הא דקאמר רבא דר"ל סובר דבהמה בחיי' לאברים עומדת וע"כ לא אתי איסור טריפה וחייל אאיסור אבר היינו משום דהש"ס דילן אזיל לטעמי' ביבמות (ד' ל"ג) דאיסור בת אחת חמיר יותר מאיסור מוסיף וכמו שהוכיחו התוס' ביבמות (שם) מהא דאמרינן השתא ר' יוסי באיסור כולל מיחייב שתים באיסור בת אחת לא כש"כ ומאן דמחייב באיסור כולל היינו משום דדמי לאיסור מוסיף וא"כ עדיף נמי מאיסור מוסיף וא"כ ר"ל שאומר בשבועות (ד' כ"ד) דלא אמרינן כולל הבא על עצמו משמע דאם אינו בא ע"י עצמו חל בכולל ע"כ אמרינן בחולין (ד' ק"ג) דר"ל סובר דבהמה בחיי' לאברים עומדת ולא אתי איסור טריפה וחל אאיסור אבר אבל לשיטת הירושלמי בת אחת קיל טפי וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ט דסנהדרין ה"ו) חמותו וכלתו כאחת מה אמר בה ר"י כו' אלמא אע"ג דר' יוסי אית לי' איסור מוסיף וכמו דאמרינן ביבמות (ד' ל"ג) מודה ר' יוסי באיסור מוסיף ואעפ"כ מיבעי' לי' בבת אחת וכן אמרינן שם נתארמלה ונתגרשה זינתה (כצ"ל) כו' חייב על כל א' וא' ומיבעי' לי' נתארמלה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל (ושם יתבאר זה) אלמא אע"ג דר' ישמעאל אית לי' איסור מוסיף אעפ"כ מיבעי' לי' בבת אחת משום דלשיטת הירושלמי קיל בבת אחת יותר כמו שיתבאר שם וא"כ הא דפליגי ר' יוחנן ור"ל אפ"ל באיסור בת אחת דר' יוחנן אית לי' איסור בת אחת ור"ל סובר דאם תלש ממנה וטרפה דאינו חייב אלא אחת הוא דלא כשיטת