נועם ירושלמי על נזיקין יז

הש"ס דילן דהטעם הוא משום דסובר דבהמה בחיי' לאברים עומדת ולא אתי איסור טריפה וחייל אאיסור אבר אלא משום דלית לי' בת אחת (ועיין בירושלמי (פ"ו דנזיר ה"א) טריפה שעשאה נבילה אתפלגון כו' אתפלגון ר' יוחנן ור"ש בן לקיש ר' יוחנן אמר חייב שתים ורשב"ל אומר אינו חייב אלא אחת עיי"ש

וא"כ לרשב"ל שסובר דלא חל בבת אחת וא"כ תקשי אהא דאמר ר"מ דאם הוציאו בשבת חיי' (פי' עוד חטאת א') דא"כ לא יתחיי' אשם כיון דסובר דחייבי מיתות שוגגין פטורין וכ"ת דא"כ יהי' חייב שני חטאות משום יוה"כ ומשו' שבת א"כ יתחיי' ששה חטאות משו' הוצאות שבת ויוה"כ הא ר"ל סובר דבבת אחת לא חל (ועיין ביבמות (ד' ל"ד) מאן תנא דאית לי' איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת אמר רב יהודא אמר רב ר"מ היא וכתבו התוס' בד"ה והוציאו כו' דאומר ר"מ דאיסור בת אחת היינו איסור הוצאה דשבת ואיסור הוצאה דיוה"כ) וזהו דוקא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי דקיל בת אחת ור"ל לית לי' בת אחת וא"כ אינו חייב אלא חטאת א' וא"כ מהו מוסיף דהא לא יתחייב אשם מחמת קלב"מ וע"כ אומר אית דמתיבין ומסייעין לר' יוחנן (פי' דסובר דחל בבת אחת) ולפי"ז אפי' אם נאמר דשיטת הירושלמי כמו שיטת הש"ס דילן בכתובות (ד' ל"ה) דאמרי' שם אלא כי אתא רבין אמר חייבי מיתות שוגגין כ"ע לא פליגי דפטורין כי פליגי חייבי מלקות שוגגין ודבר אחר אעפ"כ הא אתי בבת אחת וא"כ ניתוסף עוד חטאת דהא חייב על שבת ועל יוה"כ]

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ג דשבועות ה"ד) הדא אמרה שאין אבות מלאכות ביוה"כ אילו מי שעשה כולם בהעלם א' כלו' חייב אלא אחת על כולן אילו מי שעשה כל אחת בפני עצמה שמא אינו חייב על כל או"א (פי' הפ"מ הדא אמרה אסיפא דמתניתין דכריתות קאי דקתני התם ר"מ אומר אף אם הי' שבת והוציאו חייב כלומר אין מנין האבות מלאכות כולם אמורים כי אם בשבת אבל ביוה"כ לא מיחייב אלא על שאר מלאכות אבל לא משום הוצאה ופירש אילו מי שעשה כולם פי' דבשבת יש חילוק מלאכות אבל ביוה"כ ליכא חילוק מלאכות וכל דבריו דחוקים למאוד)

וע"כ נראה לי (שיש ט"ס בירושלמי וכצ"ל) אילו מי שעשה כל אחת בפני עצמה שמא אינו חייב על כאו"א אילו מי שעשה בהעלם א' כלום חייב אלא אחת על כולן (פי' דמשני לעולם יש אבות מלאכות ביוה"כ (פי' דמתחייב על כל האבות מלאכות של שבת) ויש עירוב והוצאה ליוה"כ והא דקאמר ר"מ אם הוציאו בשבת חייב היינו לחייב תרתי משום דבאיסור בת אחת חל כמו בכולל ומוסיף (אף דלשיטת הירושלמי כולל או מוסיף חמיר טפי אעפ"כ חל בבת אחת) וע"ז אומר אילו עשה כל א' בפני עצמה בודאי דהוי חייב על כל א' וא' דהיינו אילו עשאה בשבת בפני עצמה וביוה"כ בפני עצמה הוי חייב על כל א' וא' וע"ז אומר אילו עשאה בהעלם א' כלום חייב אלא אחת על כולן וע"כ כיון דבבת אחת חל ע"כ אמר ר"מ אם הי' שבת חייב והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בכריתות (ד' י"ד) אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ ממאי דילמא יש עירוב והוצאה ליוה"כ והכי קתני אם הי' שבת והוציאו חייב אף משום שבת ויוה"כ וע"ז משני בירושלמי נמי כיון דאילו עשה כל א' בפני עצמו חייב על כל א' וא' ע"כ אם עשאה בבת אחת חייב שתים והא דבירושלמי מאריך יותר מבש"ס דילן הוא משום דלשיטת הש"ס דילן חמיר בת אחת יותר מבכולל או מוסיף וע"כ משני בקיצור דאף משום שבת אבל לשיטת הירושלמי בבת אחת קיל יותר וע"ז אומר דאעפ"כ חל משום דכיון שאלו עשאה כל א' בפני עצמה חייב ה"נ אם עשאה בב"א נמי חייב

וע"ז אומר הכא בירושלמי אית דמותבין לר"ל ומסייעין לר"י דסובר דבבת אחת חל (או משום דחייבי מיתות שוגגין חייבין) אבל לר"ל קשה דהא איהו סובר דחייבי מיתות שוגגין פטורין וגם סובר דבבת אחת לא חל

וע"ז אמר ר"י בר בון אתי דר"מ כר' עקיבא דתני' מניין ליוה"כ שחל להיות בשבת שגג ועשה מלאכה מניין שחייב ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ הוא וע"כ אפי' לר"ל שסובר דלא חל בבת אחת אעפ"כ גבי שבת ויוה"כ חייב שתים מחמת דסובר כר"ע ומרבה מדכתיב שבת היא יוה"כ הוא ובש"ס דילן בחולין (ד' ק"א) איתא שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מניין שחייב על זה בפני עצמו וע"ז בפני עצמו כו' ר"ע אומר אינו חייב אלא אחת ואמרינן שם כך הצעה של משנה ואיפוך ועיין שם בתוס' ד"ה ת"ל כו' וא"ת ומאי פריך שאני הכא דגלי קרא כו'

וע"כ משני לר"ל אף שסובר דבבת אחת לא חל אעפ"כ הכא חל משום דכתיב שבת היא יוה"כ הוא ע"כ אפי' דליכא אשם משום דלר"ל אף בשוגג נמי אמרינן קלב"מ אעפ"כ כיון דחייב ב' חטאות לר"מ א"כ ניתוסף חטאת א' דביוה"כ ושבת סובר כר ע דחייב שתים וא"כ לא קשי' לר"ל דאף דליכא אשם משום קלב"מ אעפ"כ ניתוסף חטאת א' משום שבת ויוה"כ וע"כ ניחא אף לר"ל ודו"ק

שם (ה"ט) שוורין תמין שחבלו זה בזה כו' שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים השביח והרי הוא יפה ארבע מאות שאלמלא לא נגחו היה יפה שמונה מאות זוז אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת עמידתו בב"ד א"ר לא כיני מתניתין השביח המזיק אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת עמידתו בב"ד (פי' הפ"מ לר' אילא קשי' הא דתני ברישא אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו כו' דלא שייכא האי לישנא על השביח הניזק ונותן לו כשעת נזקו מיבעי' לי' לכך קאמר דכן צריך למיתני בברייתא דעל השביח המזיק קאי) וע"ז קאמר אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת העמדה בדין וכתב הפ"מ בבבלי (ד' ל"ד) מוקי לה כר"ע דס"ל שותפי נינהו וא"כ הי' מגיע לניזק גם חלק בשבח ומוקי לה כשפיטמו המזיק והאי תלמודא לא נחית להא אלא לפרש הפשיטא בברייתא ואיפשר לומר כשיטת הירושלמי דאע"ג דר"ע סובר שהוחלט השור אעפ"כ לא הוחלט השור אלא משעת העמדה בדין דהא קודם העמדה בדין יכול להודות ולפטור ועי' בקצה"ח (ס' ת"ז) שכתב לשיטת הרמב"ם דמכרו קודם העמדה בדין מכור לרדי' והא דאמרינן הקדישו ניזק איכא בינייהו היינו לאחר העמדה בדין דקודם העמדה בדין אינו מוקדש משום דיכול להודות ולפטור ולר' ישמעאל אפי' לאחר העמדה אינו יכול להקדישו דהא יכול לסלקי בזוזי וא"כ איפשר לומ' דע"כ סובר הירושלמי דאם השביח המזיק אין לו לניזק בשבח דהא המזיק יוכל להודות ולפטור א"כ אכתי לאו שלו הוא ואם כיחש המזיק אין לו אלא כשעת העמדה בדין דלאחר שעמד בדין א"כ גובה למפרע וע"כ אין לו אלא כשעת הנזק אבל לא לגבי הניזק לענין שבח שיטול דהא המזיק יכול להודות ובש"ס דילן אמרינן אי הוחלט השור כשעת הנזק (אך הרמב"ם (פ"ז מה' נזקי ממון) כתב ג"כ ואם מחמת עצמו השביח משתלם חצי נזק ממנו כולו כשעת העמדה בדין אך שסובר דהא דאמר ר"ע הוחלט השור היינו לאחר העמדה בדין): ואיפשר דשיטת הירושלמי הוא משום דחס רחמנא עליה דמזיק ע"כ אם השביח אין לו אלא כשעת נזקו ואם כחש כשעת העמדה בדין וכמו שהביא התוי"ט שם הנ"י (פ"ג מ"ט) בד"ה ולא קיימת כו' ר' מאיר מקיימו פחת שפחתו מיתה מחצין בחי שאם פחתה משעת מיתה ועד שעת העמדה בדין פחת דניזק לר' יהודה אי למחצין בחי לחוד קא אתי א"כ לכתוב והמת יחצון מאי וגם ש"מ תרתי דשתפי' רחמנא בשבחי' והא דלא דריש איפכא ששיתף בהפסד ולא בשבח כתב הנ"י דסברא היא דחס רחמנא עליה דמזיק למשקל פלגא דשבחיה כו' וא"כ ה"נ חס רחמנא עלי' דמזיק דהוי שותף בהדי' בפחת אם פיחתו המזיק. אבל השבח הוא כולו של מזיק כן נראה לי לשיטת הירושלמי ויתבאר בסמוך עוד בזה

שם (הי"א) שור שהי' רודף אחר שור אחר והוזק זה אומר שורך הזיק והלה אומר כו' ר' יודן בעי הדין עמדת ב"ד מהו (פי' הפ"מ הדין עמדת ב"ד זה העמידה בדין שלהם שזה אומר גדול הזיק וזה אומר לא כי אלא קטן הזיק מהו מי אמרינן דעכ"פ הקטן שהודה לו צריך לשלם או דילמא כמו שטענו חיטין והודה לו בשעורין דמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ופטור אף מדמי שעורין וה"נ אפילו תם או קטן שהודה לו אין לו) וע"ז אומר נשמעינה מהדא שנים שזרקו שתי צרורות ושברו שתי כדין אחת של יין וא' של שמן זה אומר של יין שברתי וזה אומר של יין שברתי שניהם משלמין של יין אחת ריקנית וא' מלאה זה אומר ריקנית שברתי וזה אומר ריקנית שברתי שניהם משלמין ריקנית כו' (ופי' הפ"מ שמעינן מזה דאם הודו משלמין עכ"פ הפחות שבשניהם והכי נמי במתניתין כן)

ועיין בספרי נועם ירושלמי בפ"ג דקידושין (הי"א) ושם ביארתי בארוכה שיטה הירושלמי דאזלינן בתר ההודאה לחיוב ולא בתר ההודאה לפטור וע"ש שהבאתי מהירושלמי דיבמות (ספ"ג) הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי פשיטא דהוא מעלה לה מזונות פשיטא שאינה יורשה כו' היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי פשיטא שאינו מעלה לה מזונות כו' לא צריכא דלא מהו