נועם ירושלמי על נזיקין טו

בתשלומי כפל דאמאי מיבעי' ליה בתשלומי כפל ואמאי לא מיבעי' לי' על הקרן של הגניבה אם חייב לשלם ע"כ נראה לי דעל הקרן ליכא למיבעי' דכיון דמיירי שמחל לו אביו וא"כ יש בכלל המחילה הזו המעות שגנב ג"כ. וא"כ בודאי דא"צ לשלם הקרן אך דמיבעי' לי' על הכפל והוא דהירושלמי לטעמי' בכתובות (פ"ג ה"ז) דפריך על הא דתנן המפתה פטור ויש אדם מוחל על דבר שאינו ברשותו (פי' דקנס אינה ברשותו עד לאחר העמדה בדין ואיך תנן המפתה פטור דהא אין בידה למחול וע"כ מיבעי' ליה דוקא בתשלומי כפל של גניבה ראשונה דאף שמחל לו על הקרן אעפ"כ על הכפל אין בידו למחול דכל זמן שלא הי' העמדה בדין אינו יכול למחול דהוי דבר שאינו ברשותו) ואע"ג דליכא קרן וא"כ אין כאן כפל וכמו דאמרינן בכתובות (ד' ל"ד) גנב וטבח בשבת פטור שאם אין גניבה אין טביחה ומכירה (פי' כיון פטור על הקרן פטור נמי מכפל ותשלומי ד' וה' התם אין קרן כלל משום דקם לי' בדרבה מינה אבל הכא הא דפטור על הקרן הוא מפני שמחל לו והוי כמו תשלומין וא"כ חייב כפל וע"כ מיבעי' לי' אם חייב כפל וע"כ מיבעי' לי' בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה הראשונה או מאחר שהוא בהתריית מיתה יהא פטור

והנה הא שאומר אמר ר' אחא ליידא פשטה על שיטתהון דרבנן הוא בפשיטות כמו דמסיק הי' גורר ויוצא פטור שחלו עליו מיתה ותשלומין כאחת הא אם לא חלו עליו שניהם כא' חייב בתשלומין (פי' וא"כ מוכח דקני בגרירה וש"מ דגרירה הוי קנין) וכמו דאמרינן בכתובות (דף ל"א) אי דאפקי' לרה"ר איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא דמשיכה בלא הגבהה לא קני ברה"ר וכן איתא בירושלמי (רפ"ח דשבועות) ר"ח אמר ר' בון אף בגניבה אינו מתחייב אלא דרך קנין וא"כ מוכח דגרירה הוי קנין ומטלטלין נקנין בגרירה וע"ז אמר ר' יוסי בר בון תיפתר כגון דהוי אילין כיס יא רברבין שדרכן לקנות בגרירה ולית שמע מן הדא כלום

אך בספרי נועם ירושלמי ביארתי יותר דאל"כ הי' לי' להביא הראי' בקצרה מהא דתני' אם הי' גורר ויוצא פטור שחלו עליו מיתה ותשלומין כאחת וע"ז אמר ר"א ליידא פשטה על שיטתהון דרבנן וע"כ ביארתי שם בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה ראשונה או מאחר שהוא בהתריי' מיתה יהא פטור נשמעינה מן הדא הגונב כיס חבירו והוציאו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה עד שלא קידש עליו השבת ולא בהתריי' מיתה הוא ותימר חייב וכא אעפ"י שהוא בהתריי' מיתה יהא חייב (והוא משום דהוי התחלת חיוב מיתה וה"נ הוי התחלת חיוב מיתה) וע"ז אמר ר' ינאי בר ישמעאל ר' הושעי' תניתא כדעתי' דתני המוציא אעפ"י שלא הניח חיי' שאין התריית מיתה אלא בשעת הוצאתו (פי' דאתי כבן עזאי וכמו דאמרי' בכתובות (ד' ל') דמהלך כעומד דמי ואיפשר דר' הושעי' סובר דבמהלך כ"ע לא פליגי וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ק דשבת ה"א) רב יהודה בשם רב הכל מודין במוציא שהוא פטור דבני הכל הוא שמהלך כמניח ומה פליגין בזורק)

והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"א דשבת) ביארתי שם דהא דאמר אמר ר' אחא ליידא פשטה על שיטתהון דרבנן דקאי על חזקי' דאמר המטלטלין נקנין בהפיכה ויתבאר עפ"י מה שכתבו התוס' בכתובות (ד' ל"א) בד"ה נימא הגבהה צורך הוצאה היא וכתבו התוס' תימא לפר"ח דהגבהה קונה פחות מג' טפחים מאי פריך והא כיון דקנאה קודם התחלת עקירה דעקירה לא הוי עד שיגביה שלשה דלמטה משלשה הוי כלבוד כדאמר נן בהמוציא (ד' פ'] העביר חצי גרוגרת דרך עלי' חייב וא"כ דין הוא שיתחייב כמו לבן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי דחייב לפי שקנאה קודם שהתחיל העקירה כו' וע"ז אומר דליידא פשטה על שיטתהון דרבנן והוא דלחזקי' דאמר המטלטלים נקנים בהפיכה (פי' אפי' פחות מג') א"כ איך פשטי רבנן מהא דתנן הגונב כיס חבירו והוציאו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבת כיס עד שלא קידש עליו השבת ולא בהתריית מיתה הוא ותימר חייב וכא אעפ"י שהוא בהתריית מיתה יהא חייב (פי' בגניבה ראשונה) דאיך מוכח הא בגניבה קנאו מכיון שהפכה אתי' בפחות מג' ובשבת לא מתחייב עד שיגביה שלשה א"כ קנאו מקודם שהתחיל החיוב מיתה וכמו שכתבו התוס' וא"כ מוכח מזה דרבנן פליגי על חזקי' וס"ל דבהפיכה אינו קונה רק דווקא בשלשה וע"כ ניחא הפשיטות מה שפשטו דהא מכיון שהגביה שלשה הוי התחלת מיתה וחייב וכא נמי חייב וע"ז אומר ר' הושעי' תניתי' כדעתי' כו' ואיפשר דר' הושעי' פליג אחזקי' דס"ל דאינו חייב עד שיגביה שלשה וא"כ מוכח מזה דאעפ"י שהוא בהתחלת חיוב מיתה אפ"ה אינו פטור מן התשלומין וע"ז אומר ר' הושעי' תניתא כדעתי' דתני המוציא אעפ"י שלא הניח חייב (פי' דמהלך כעומד דמי ודכוותה המוציא אעפ"י שלא נטל לה להוציא חייב שאין התרייתו אלא בשעת הוצאתו והוא כמו דמשני בש"ס דילן בכתובות (ד' ל"א) הא מני בן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי וכמו שפירש"י הילכך קני משעת הגבהה וחיוב מיתה בפסיעה בתרייתא קא אתי לי')

עוד (שם בירושלמי) מתיבין הא מתניתא זימנין דמותבין לה ומסייעין לר' יוחנן זימנין דמותבין ומסייעין לריש לקיש יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אח' טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ ר' מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו בפיו אמרו לו אינו השם אימת דמתיבין ומסייעין לר' יוחנן הוציאו בשבת אין כאן הנחה ולמה אמרו אינו השם אימת דמתיבין ומסייעין לר"ל הוציאו ביוה"כ יהא פטור א"ר יוסי בי ר' בון אתייא דר' מאיר כר' עקיבא דתני מנין ליוה"כ שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה מניין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ הוא דברי ר' עקיבא ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא אחת

והנה הפ"מ פי' על הא דאמרינן בירושלמי מיתיבי הא מתניתא זימנין דמותבין ומסייעין לר' יוחנן וזימנין דמותבין ומסיימין לר"ל יש אוכל אכילה אחת כו' אית דמותבין ומסייעין לר' יוחנן אין כאן הנחה ולמה אמרו אינו השם (ופי' הפ"מ השתא מפרש הש"ס דמתיבין הכא למען דפליג אר' יוחנן התם ומסייעין לר' יוחנן משום דקתני הוציאו בשבת ולא הודו לו חכמים לר"מ למיחשבי' ג"כ חיובא דשבת אין הנחה כלומר ואי אמרת דאין כאן הנחה דלא צריך להנחה אלא דאמרינן דמהלך כמניח לענין שבת וכר' הושעי' וא"כ קשי' למה אמרו חכמים לר"מ אינו מן השם מן השם הוא דחיובא דכולהו במהלך היא אלא ש"מ כר"י ותיובתא לר' הושעי' עכ"ל) ולכאורה קשה דאמאי לא תירצו כמו דאמרינן בירו' (פ"ק דשבת) דלא מיירי במהלך אלא שהי' מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה והרי לא הילך וכן אמרינן (שם) בירושלמי והא תנינן ר"מ אומר אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו השם שזה חייב משום מהלך וזה חייב משום מניח על דעתי' דרב הונא דלא כבן עזאי (פי' דס"ל דפליגי בזורק אבל במעביר חייב לכ"ע במהלך) וא"כ איך אמרו לו שאינו מן השם שזה חייב משום מהלך וזה חייב משום מניח הא שניהם חייבין משום מניח א"ר חנינא מנו אמרו לו חכמים שהם שיטת בן עזאי וכתב הק"ע כלומר ואפי' כבן עזאי ומיירי כשהי' מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה שאין כאן הילוך וכדשני לעיל כו' ועוד יש בזה כמה דקדוקים לפי' הפ"מ

ע"כ נ"ל לבאר והוא כמו דאמרינן בכתובות (ד' ל"א) הבא על אחותו ורמינהו אלו הן הלוקין הבא על אחותו כו' וקיי"ל דאינו לוקה ומשלם כו' ר' יוחנן אמר אפי' תימא אחותו נערה כאן שהתרו בו כאן שלא התרו בו כו' ואמרינן שם (ד' ל"ג) ר"ל אמר הא מני ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם כו' ואמרינן שם (ד' ל"ד) בשלמא ר' יוחנן לא אמר כר"ל דקא מוקים לה כרבנן אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן אמר לך כיון דאתרו בו פטור כי לא אתרו בו נמי פטור ואזדו לטעמייהו דכי אתא רב דימי אמר חייבי מיתות שוגגין וחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור ר' יוחנן אמר חייב דהא לא אתרו בי' ר"ל אמר פטור כיון דאלו אתרו בי' פטור כי לא אתרו בו נמי פטור ואמרינן שם (ד' לה) אלא כי אתא רבין אמר חייבי מיתות שוגגין כ"ע לא פליגי דפטורין כי פליגי בחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר

והנה אמרינן בירושלמי (פ"ג דכתובות ה"א) תמן תנינן האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ותנינן אלו הן הלוקין הכא את אמר לוקה וכא את אמר משלם ור' יוחנן לצדדים הוא מתניתא אם התרו בו לוקה לא התרו בו משלם כו' ר"ש בן לקיש אמר ואפי' לא התרו אינו משלם מאחר שאלו מתרין בו היה לוקה מתניתא פליגא על ר"ש בן לקיש האוכל תרומה שוגג משלם את הקרן וחומש ואלו התרו בו אינו לוקה פתר לה כר"מ דר"מ אמר לוקה ומשלם אמר ר' חנינא קומי ר' מנא ואפי' יסבור דמתניתא ר"מ קריי' דר"מ והכתיב ואיש כי יאכל קודם בשגגה אלא מיסבר סבר רשב"ל חומש קרבן כו'

והנה האחרונים הקשו מהא דתנן יש אוכל כילה אחת וחיים עלי' ארבע חטאות ואדם א' ר"מ אומר אף אם היה שבת והוציאו בפיו חייב והקשו שא דאם היה בשבת והוציאו בפיו חייב דא"כ הוי חייבי מיתות שוגגין ואמרי' בכתובות (ד' לה) אלא כי אתא רבין אמר חייבי מיתות שוגגין כ"ע לא פליגי דפטורין כי פליגי בחייבי מלקות שוגגין כו' וא"כ כיון דבחייבי מיתות שוגגין כ"ע לא פליגי דפטור א"כ לדברי ר"מ לא יתחייב אשם לפי מה שכתבו התוס' בפסחים (ד' כ"ט) דאע"ג דלענין קרבן לא אמרינן קלב"מ אעפ"כ אמרי' שם האוכל חמץ של הקדש