נועם ירושלמי על נזיקין קנד

אבל בשלימה כל שהוא וא"כ כיון דמטמא בכל שהוא א"כ איזה טומא' יש לה אם כמת או כשרץ. דבשלמא במה שצריך שיעור איפשר לומר דנותנים לה שני החומרות דבכעדשה מטמא במגע וכזית מטמא במשא ובאוהל אבל בשלימה דמטמא אפי' בכל שהוא א"כ איך יהי' הטומאה אם במגע או במשא דהא בשרץ אפי' בשלם אינו מטמא רק במגע ומזה מוכח דמקישה לקלים ואינה מקישה לחומרין וכל זה הוא לשיטת הירושלמי דבשלימה מטמא בכל שהו אבל לשיטת הש"ס דילן הא דשלימה בכל שהוא הוא רק לענין איסורא אבל לא לטומאה וכמו דאיתא בשבת (ד' פ"ג) בעי רב אחדבוי בר אמי כו' פחותה מכזית מהו מתקיף לה רב יוסף למאי אילימא לענין כו' לא יהא אלא זבוב בעל עקרון כו' אלא לענין טומאה מאי אלמא דלענין טומאה אפי' שלימה נמי אינו מטמא רק בכזית וע"כ פריך דילמא לחומרא למאי הילכתא איתקש לשרץ דמטמא בכעדשה (ובכעדשה לא יטמא רק במגע) לנדה לטמויי באבן מסמא אקשה רחמנא למת לטמויי באוהל ודווקא בכזית מקשינן (אך איפשר דהש"ס דילן מקשה דליתן לה כל החומרות דשרץ ודמת וא"כ אפי' בכעדש' מטמא באוהל. וע"כ משני דהטעם משום דטומאת כו' דרבנן הוא וע"כ מקשינן לקולא ודו"ק)

שם ותנינן אבניו ועציו ועפרו כו' בכאן צריך להביא מה שביארתי (פ"ט דשבת ה"א) ובזה יתבאר לקמן ה"ז) והוא דאמר ר' עקיבא מניין כו' מתניתין כמאן דאמר כו' דנדה ומשמשי' כנדה ותנינן אבניו ועציו ועפרו מטמאין כו' תיפתר שהשהחווה לבית ואח"כ בנאו. והא תנינן ג' בתים הן תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ חידשו והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) תיפת' במשתחוה לבית עצמו (והא שאמ' תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ חידשו (צ"ל) תיפתר במשתחוה לביה עצמו) דאמר ר' זעירא ר"ה בשם רב המשתחווה לבית אסרו (וכן איתא בפ"ג דעבודת כוכבים) ר' אבהו בשם ר' יוחנן המקדיש את הבית אין מועלין בו א"ר זעירא הוי רבנן פליגא מד"א אסרו מועלין בו (פי' מאן דאמר אסרו סובר דבית הוי כתלוש וע"כ מועלין בו) ומ"ד לא אסרו אין מועלין בו (והוא ט"ס וצ"ל ומ"ד אין מועלין בו לא אסרו) פירוש ר' יוחנן שסובר דאין מועלין בו ואם כן סובר דהוי כמחובר וע"כ לא אסרו) ובכאן (צ"ל) והא תנינן אבניו ועציו ועפרו מטמאין כו' פי' וא"כ קשי' לר' יוחנן דכיון דאמר אין מועלין בו א"כ לא אסרו) תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ חידשו. התיב ר' חגי קומי ר' יוסה מתניתא פליגא על רב השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין כו' ואינה פוסלת המקוה מפני שחקקה ואח"כ חיברה הא אם חיברה וא"כ חקקה לא. וההן בית לאו כמו שחיברו ואח"כ חקקו (פי' וא"כ ה"ל כמחובר ואמאי אמר רב דהמשתחוה לבית אסרו) פתר לה סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן (פי' וא"כ הוי כמו שחקקו ואח"כ חיברו)

שם (בירושלמי) ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר עבודת כוכבים שנשברה כו' והנה יש ט"ס בהגירסא שבכאן וצ"ל כמו דאיתא (בפ"ג דעבודה כוכבים) לית הדא פליגא על ר"ל דאמר עבודת כוכבים שנשברה מותרת וכן סבר מימר אם בעתיד להחזירן לכליין ד"ה אסור וגם שם (ט"ס וצ"ל) ומר ר' יודן אבוי דר' מתני' אם היו מונחין במקומן לא כמו שעתיד להחזירן לכליין הן ואילו במקומן הן (פי' ובהא מודה ר"ל שאסור) ואח"כ צריך להיות ואפילו על דר' יוחנן לית הדא פליגא דר' יוחנן אמר עבודה כוכבי' שנשברה אסורה לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין ד"ה מותר (פי' והכא כמו שאינו עתיד להחזירן לכליין) ואין לתרץ כמו דאמר תחילה דכיון שמונחין במקומן הוי כמו שהוא עתיד להחזירן לכליין מ"מ תהא פליגא על ר"ל דהא להאי לישנא פליג ר"ל אפי' בעתיד להחזירן לכליין ובכאן צריד לומר תיפתר שנשתחווה לכל אבן ואבן (וא"כ לא הוי עבודת כוכבים שנשברה כלל) וכן כתבו התו' בשב' (ד' פ"ב) בד"ה אבניו כו' ואפי' למ"ד כו' שנשברה מותרת הא מוקי לה בירושלמי כגון שהשהחווה לכל אבן ואבן ודו"ק

שם תיפתר במשתחוה לזמורה ואח"כ נטעה ובכאן חסר וצ"ל כמו שהגירסא הוא בשבת (שם) ר' בא בשם רב המשתחווה לבית אסרי לאילן לא אסרי' והא תנינן שלש אשירות הן תיפתר שנשתחווה לזמורה ואח"כ נטעה והחילוק הוא כמו שכתבו התוס' בחולין (ד' ט"ז) דאילן שנשתרש ויוצא מן הקרקע הוי מחובר טפי כו' עיי"ש ועוד לפי מאי דמשני בירושלמי דהא דלא דמי לשוקת שחיברו ואח"כ חקקו דהוי מחובר הוא משום דסיתותן של אבנים זהו גמר מלאכתן וע"כ הוי כמו כשנעשה כלי בתלוש משא"כ באילן

(שם) ר' יוחנן פתר מתניתא בגר ועובד כוכבים שירשו את אביהם כו' ולמה לא פתר לה כשבאת כו' א"ר יוסי מתניתא אמרה כן הי' שלו ושל עבודת כוכבים ידון מחצה למחצה. [פי' דר' יוחנן פתר מתניתא בגר (בימים הקדמונים) ועובד כוכבים שירשו את אביהם ומקשה דאמאי לא מוקי בנסמך כו' וע"ז משני שם אך אמאי לא מוקי כגון שבנאום בשותפות ואח"כ נפלו אבניו ונתערבו וע"ז אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן הי' שלו ושל עבודת כוכבים ידון מחצה למחצה ומשמע שאינו יכול להכיר האבנים איזהו שלו ואעפ"כ מותר מטעם דסובר ר' יוחנן דמתניתין כמאן דאמר דיש ברירה אך אימתי הוי ברירה באם שלא הוכר חלקו מעולם אבל אם הוכר חלקו תחילה לא תלוי בברירה ואין ברירה וכמו שכתבו התוס' בתמורה (ד' ל') וע"כ מוקי לה בירושה דא"כ לא הוכר חלקו והוי כל הבית לזה ולזה ולא בשבנאוהו מהשותפות א"כ הוכר חלקו של כל א' מתחילה וע"ז אומר אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן הי' שלו ושל עבודת כוכבים ידון מחצה למחצה וא"כ משמע דנתערבו ואינו יכול להכיר האבנים וא"כ מותרים הם מחמת ברירה וא"כ צריך לומר בגר (בימים קדמונים) ועובד כוכבים שירשו את אביהם ועיין בריש ב"ב במה שתירצתי ע"ז קושי' התוס' רע"ק על המשניות דאיך תלי בברירה) אך כל זה הוא לגירסת הירושלמי במתניתין דתנן כונס לתוך שלו ובונה הי' שלו ושל כו' ידון מחצה למחצה צרי' לפרש דקאי על הכותל וע"כ צריך לאוקמי דמיירי בירושה כמו שביארתי אבל לפי גירסת הש"ס דילן במתניתין בעבודת כוכבים (ד' מ"ז) כונס לתוך שלו ד' אמות ובונה א"כ הא דתנן שלו ושל כו' ידון מחצה למחצה לא קאי רק על הכניסה דהיינו שאותו של העובד כוכבים אינו עולה לו בהכניסה וכמו שפירש"י שאם הי' עובי' ב' אמות מונה האמה שלו ועוד ג' אמות ע"כ לא מפרש הש"ס דילן כמו דמפרש

בירושלמי

(ה"ז) מתניתין שלשה בתים הן בית שבנאו מתחילה לשם עבודת כוכבים כו' רב ור' יוחנן תריהון אמרין בכניסתן לארץ היא מתניתא על דעתי' דרב דאמר המשתחוו' לבית אסרו בגין כן הוא פתר לה בכניסתן לארץ היא מתניתא [פי' דבכניסתן לארץ היו בונים את הבתים לעבודת כוכבים ולרב מיירי בלא השתחווה וכמו דאיתא בש"ס דילן בעבודת כוכבים (ד' מ"ז) אמר רב המשתחוה לבית אסרו אלמא קסבר תלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי והאנן בנאו תנן בנה אע"ג שלא השתחוה אעפ"י שלא בנאו על דעתי' דר' יוחנן דאמר המקדיש את הבית אין מועלין בו וא"כ אם בנאו לעבודת כוכבים לא נאסר אלא במשתחוה לבית ואח"כ בנאו וכמו דמשני לעיל (פ"ט דשבת ה"ב) תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ בנאו וא"כ כיון דאפי' בבית שבנאו נמי צריך לומר שהשתחוה ואח"כ בנאו וא"כ למאי קאמ' בכניסתן לארץ כיון דבעי השתחואה נמי וע"ז משני דהא דקאמ' בכניסתן לארץ היא מתניתא הוא משום דאין להבית ביטול וכמו דאיתא בע"ג (ד' י"ג) א"ר אלעזר כתחילה של א"י דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש כו']

שם ר' בא בשם רב המיותכים כו' נאסר מיד מיחלפא שיטתי' דרב עיין לקמן (פ"ד ה"א) ר' שמואל כו' אבני מרקוליס שנתפזרו אין להם ביטול לעולם משום עבודת כוכבים ושם יתבאר

שם (הי"ב) נטל ממנה עצים כו' הסיק בהן את התנור אם חדש יותץ ישן יוצן ובגמ' א"ר חסדא בסתם חלוקין מה אנן קיימין אם להסיק דברי הכל מותר אם לעשן דברי הכל כו' אלא כן אנן קיימין בסתם (פי' הפ"מ דרב חסדא מפרש דהא דקתני נתערבה באחרות אעצים קאי שנתערבו עצי אשירה בעצים של היתר והשתא קאמר דבסתם חלוקין הם ר"א ורבנן והוא דחוק ע"כ נראה לי דקאי אתרי ברייתות שמביא הש"ס דילן בפסחים (ד' כ"ו) ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ ישן יוצן כו' והא תנינן בין חדש ובין ישן יוצן ומשני לא קשי' הא רבי והא רבנן וע"ז אמר רב חסדא בסתם חלוקין מה אנן קיימין אם להסיק דברי הכל מותר (פי' דאפי' חדש יוצן דהא הוי זה וזה גורם ורב חסדא סובר דזה וזה גורם מותר ומה שפירשתי לעיל בערלה היינו טעמא דנטע ערלה לא הוי זה וזה גורם וכמו שכ' התוס' במסכת עבודת כוכבים (ד' מ"ט) בד"ה דאם נטע דזה וזה גורם לא הוי אלא בששניהם מענין א' כו' אבל אגוז וקרקע שני ענינים הן ואם לעשן ד"ה כו' והוא מפני שהעישון הוא ע"י התנור בלבד והוי גורם א' אלא כי אנן קיימין בסתם וקאי על מחלוק' דחדש יותץ או יוצן וכמו שביארתי: ר' ישמעאל פרק

רביעי

(ה"א) מתניתין ר' ישמעאל אומר ג' אבנים זו בצד זו מרקוליס אסורות ושתים מותרות כו' ובגמ' הלכות מרקוליס כך הוא נתן שתי אבנים זו ע"ג זו והשלישית מלמעלה נתן