נועם ירושלמי על נזיקין קנג

בין שלו בין של חבירו אסור מיירי בבעלי חיים ובבעלי חיים שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה ודו"ק

אך הא דאמר ר' בון בר חייא אפי' סולת שלו אסור וא"כ לפי מה שביארתי היינו דווקא סולת אבל לא דבר שיש בו רוח חיים וא"כ מאי אפילו דקאמר

ע"כ נראה לי שבכאן צריך לגרוס הא דלעיל והאי אפילו כגון מים ומלח (פי' דזה קאי לענין מים ומלח דמים ומלח בודאי אינו נאסר דסתמא קיימא להדיוט דלקרבנות מלח בא משל ציבור כמו דאמרינן במנחות (ד' כ"א) ומים לא הוי נמי לגבוה ועיין פרשב"ם בבא בתרא (ד' ע"ט) בד"ה מים כו' ואם כן קיימי רק להדיוט וע"כ אינו אוסר בשל חבירו ג"כ אפי' לגבוה ע"ז אמר אפי' סולת דהא סולת איפשר להקדישו למזבח. וע"ז אמר ר' בין בר חייא אפי' סולת שלו אסור ושל חבירו מותר והוא משום דסולת קיימי להדיוט ג"כ וע"כ אינו אוסר בשל חבירו אפי' לגבוה ג"כ. ובזה יתיישב הרמב"ם (פ"ד מה' איסורי מזבח ה"ה) שסמך ע"ז הירושלמי דאם הוא לגבוה לחוד כגון בבעלי חיים אוסר אפי' דבר שאינו שלו והא דתני דאינו איסר שאינו שלו מיירי בדבר שאינו בע"ח כמו הסולת או מים ומלח כמו שביארתי ודו"ק

שם (ה"ה) אגוז של ערלה שנטעו כו' הנה בספרי נועם ירושלמי ספ"ק דערלה ביארתי שם הא דאמר ר' יוסי אומר נוטעים יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה אמר ר' יוחנן עבר ונטעו מותר עבר והרכיב אסור ועיין במהרא"פ. ודבריו תמוהים. (והנה בספרי שפת הנחל ביארתי שהפי' הוא אם עבר ונטע מותר דזו"ז גורם מותר בדיעבד אבל עבר והרכיב אסור ומיירי שיש בה פירות ור' יוחנן לטעמי' בש"ס במנחות (ד' ס"ט) דאמר ר' אבהו א"ר יוחנן ילדה שסיבכה בזקינה ובה פירות אפי' הוסיף מאתים אסור עיי"ש בתוס' וכיון שיש בה פירות אין גידולי היתר מעלין את העיקר האסור וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ו מה' מ"ש)

אבל כעת לא נראה לי כן והוא דכל זה הוא לשיטת רש"י דס"ל דזה מקרי זה וזה גורם הנטיעה ומה שגדל ע"י קרקע ועוד דהירושלמי ס"ל דבאים רי הנאה אסור זה וזה גורם וכמו דאמרינן ביר ושלמי (ספ"ב דערלה) ר' הילא בשם רשב"ל ירדו לחמצן של עובד כוכבים כר"א פי' דזה וזה גורם אסור כו' א"ר מנא קומי ר' יוסי האיך מה דאת אמר תמן הלכה כר"א וכא הלכה כר"א א"ל ולכל דבר ופי' המפרש דזה וזה גורם בחמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה משא"כ בתרומה כו' וא"כ שיטת הירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן אלא דזה וזה גורם אסור בדבר שאסור בהנאה)

ע"כ נראה לי דעבר ונטעו מותר הוא משום דנטיעה ע"י אגוז הוי דבר שזרעו כלה ודב' שזרעו כלה ס"ל להירושלמי דאפי' במידי דאסור בהנאה נמי מותר ולא כמו שכתבו התוס' בע"ג (ד' מ"ט) לשיטת הש"ס דילן דערלה כיון שאסור בהנאה ע"כ אסור אפי' בדבר שזרעו כלה. אלא כיון שזרעו כלה אפי' בדבר שאסור בהנאה נמי מותר אבל עבר והרכיב דהרכיב ערלה באילן אחר א"כ הוי דבר שאין זרעו כלה ע"כ ס"ל דאפי' זה וזה גורם נמי אסורה

ובזה יתבאר הירושלמי שאח"כ אגוז של ערלה שנטעו וכן ביצת עובד כוכבי' שנעשה אפרוח ר' חגי בשם ר' יאשי' אתפלגון חזקי' וכהנא כהנא אמר מותרת חזקי' אמר אסורה על דעתי' דחזקי' איך איפשר לביצת עובד כוכבי' שנעשית אפרוח (פי' דלחזקי' דמיבעי' לי' בעבודת כוכבים (ד' מ"ו) דבעי חזקי' זקף ביצה להשתחות לה מתו כו' וקא מיבעי' ליה האי זקיפתא אי הוי מעשה או לא כו' ובירושלמי (פ"ג דעבודת כוכבים ה"ה) אמרינן השתחווה לביצה חזקי' אמר לא אסרה ר' יוחנן אמר אסרה (ודלא כפי' המפרש שנא ידע שזה הקושי' הוא דווקא לחזקי') וע"כ אמרינן שם בעבודת כוכבים וכן הכא על דעתי' דחזקי' דהאיך איפשר לביצת עובד כוכבים שתעשה אפרוח אם כשפחסה אין כאן אפרוח אם כשהכניסה לפנים מן הקנקלין תא חמי אלו השתחווה לה לא אסרה ומפני שהכניסה לבנים מן הקנקלין אסרה א"ר יודן אבוי דר' מתני' תיפתר שגידר בה לעבודת כוכבים (פי' וע"כ הוי תפיסת יד אדם) והנה המפרש מהרא"פ פירש שכהנא ס"ל שאין גדירה תפיסת יד גמורה כיון שלא פחסה

והנה שגה בזה מאוד דהא אינהו פליגי באגוז של ערלה שנטע כן בביצה שנעשה אפרוח. וע"כ נ"ל דפליגי באגוז של ערלה שנטע והוי זרעו כלה אך דהוי איסורי הנאה וכן בביצת אפרוח דחזקי' ס"ל דאסורה דכיון דהוי איסורי הנאה ע"כ אסור אפיל בדבר שזרעו כלה וכמו שכתבו התוס' בעבודת כוכבים (ד' מ"ט) וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' נ"ד) דגידולין בדבר שזרעו כלה באיסורי הנאה דמי לחליפין וכיון דחליפין אסור א"כ לא גרע גידולין בדבר שזרעו כלה מחליפין וכהנא אמר מותרת דס"ל דבדבר שזרעו כלה אפי' במידי דהוי איסורי הנאה נמי מותר וכמו דאמר ר' יוחנן לעיל באגוז של ערלה דעבר ונטעו מותר (והא דקאמ' עבר ונטעו הוא משום דלכתחילה ודאי אסור דהא הוי איסורי הנאה וא"כ איך יטע לכתחילה ליהנות מאיסורי הנאה אלא דאם עבר ונטע בדיעבד מותר אפי' בערלה דהוי איסורי הנאה כיון שהוא דבר שזרעו כלה) ודו"ק

ובזה יתבאר הירושלמי דהכא אגוז של ערלה שנטע וכן ביצה הקדש שנעשית אפרוח ר' יוסי אתפלגון כהנא ור' יוחנן כהנא אמר אסורה ור' יוחנן אמר מותרת א"ר זעירא קומי ר' יוסי הא ר' יוחנן אמר מותרת אף הוא פודה אותה בזמן זרעה. ר' חנינא ור' יונה ר' אלעזר בשם כהנא פודה אותה בזמן זרעה כך הוא הגירסא בערלה (פי' וא"כ במאי פליגי דהא אפי' לר' יוחנן דאמר מותרת אעפ"כ פודה אותו בזמן זרעה. וכמו דתנן במתני' דתרומות (פ"ט) גידולי הקדש ומ"ש חולין פודה אותם בזמן זרעם (ואיפשר לומר דהטעם הוא דאף דגידולין מבטלין העיקר אעפ"כ בדבר שיש לו מתירין לא בטל וא"כ כיון שאיפשר לפדות לא בטל: בל יותר מכדי זרען אינו צריך לפדות דלענין לפדות יותר מכדי זרעם הוה ליה הוצאה מרובה וכל שההוצאה מרובה לא הוי דבר שיש לו מתירין וכמו שכתבו התוס' בב"מ (ד' נ"ג) דאם רחוק מירושלים הרבה לא הוי דבר שיש לו מתירין וא"כ כיון דר' יוחנן סובר דפודה אותה בזמן זרעה ורב כהנא סובר דפודה אותה בזמן זרעה וא"כ במאי פליגי

וע"ז אומר ר' חנינא בשם ר' פנחס אמר מתקנתא (פי' שהוא אמר מתקנתה שכן צריך להיות) כהנא אמר אסורה ופודה אותה כמו שהיא ר' יוחנן אמר מותרת ופוד' בזמן זרעה (פי' דכהנא אמר שצריך לפדות כמו שהיא) והוא משום דסובר דגידולין לא מבטלי להעיקר. ור' יוחנן סובר דפודה אותה בזמן זרעה שר' יוחנן סובר דגידולין מבטלין להעיקר. אלא דאינו בטל מחמת דהוי דבר שיש לו מתירין וע"כ פודה אותה בזמן זרעה ולא יותר משום דהוי הוצאה מרובה אבל לפדות בזמן זרעה אם כן אינו פודה יותר רק מהא שנפלה והא דאיתא בתמורה (ד' ל"א) ע"כ לא פליגי רבנן עלי' אלא ברימה דפרשא בעלמא הוא אבל ביצה דמגופה דתרנגולת אפי' רבנן מודו א"ל אביי אדרבא כו' ע"כ לא פליג ר"א אליבא דרבנן אלא ברימה כו' אבל גבי ביצה אימת גדלה לכי מסרחה עפרא בעלמא הוא זהו דווקא בביצת טריפה דלא הוי רק איסורי אכילה אבל בביצת הקדש נמי אסור לר' יוחנן פודה אותה בזמן זרעה ולרב כהנא פודה אותה כמו שהיא]

(ה"ו) ר"ע אמר לתועבה דנדה הוקשה מה הנדה מטמא במשא כו' ורבנן אמרי לתועבה שבשרצים הוקשה מה השרץ מטמא בהיסט נראה לי דהאי היסט הוא משא והוא ט"ס וצריך להיות מה השרץ אינו מטמא בהיסט אף כו' אינה מטמאה היסט (כצ"ל) ודלא כהפ"מ אי מה השרץ מטמא בכעדשה יכול אף כו' תטמא בכעדשה ר' זעירא כו' ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה המת מטמא בכזית אף כו' תטמא בכזית אי מה המת מטמא משיכניס ראשי אצבעות כו גמר מבית המנוגע כו' א"ר חנינא זאת אומרת שאין טומאת כו' מחוורת דלא כן מקישה לקלים ואינה מקישה לחומרין. א"ר מנא מחוורת היא למה הוא מקישה למת ולשרץ ללמד מינה לקלים שבה הדא דאת אמר בעבודת כוכבים שבורה אבל בעבודת כוכבים שלימה כל שהיא דמר ר' יוסי ב"ר בון בעל כו' ובאפין הוי כו' והנה הפ"מ נדחק בזה במה שאומר ולמה הוא מקישה למת ולשרץ ללמד ממנה לקלים שבה דמנין מוכח דללמד לקלים שבה ע"כ נראה לי לבאר והוא שאמר ר' מנא זאת אומרת שאין טומאת כו' מחוורת (פי' שאינה מדאורייתא דלא כן מקישה לקלים ואינו מקישה לחומרין) אין הקושי' דליקיש לחומרי' לשרץ שמטמא בכעדשה שה ולמת לטמא טומאת משא בכעדשה דהא זה לא מצינו בכל הטומאות דשרץ מטמא בכעדשה אבל אינו מטמא במשא והמת שמטמא במשא אינו מטמא בפחות מכזית אלא דפריך דליקיש לחומרא (אי הטומאה מחוורת) דהיינו שאם הוא בכעדשה פחות מכזית לטמא במגע כשרץ ואם הוא בכזית לטמא במשא כמת וע"ז אומר ולמה היא מקישה למת ולשרץ ללמד ממנה לקלים שבה וע"ז אומר הדא דאת אמר בשבורה