נועם ירושלמי על נזיקין יד

המחלוקת (פי' דבשעת נפילה פליגי בנתקל פושע דלר"מ דפושע הוא חייב כל כמה דלא הו"ל פנאי לסלק קרי שעת נפילה ולאחר נפילה פליגי במפקיר נזקיו ואפי' לאחר נפילת פשיעה כגון ששיבר במתכוין דרבנן דפטרי סברי דלא חייבה תורה אלא בור דאית לי' בעלים כגון הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו או חפר בור סמוך לרה"ר (וכן כתבו התוס' בב"ק ד' כ"ט) מתיב ר' יוחנן לר"א אם בשעת נפילה פטור אינו ק"ו לאחר נפילה (פי' וא"כ איך אמר ר"א דלאחר נפילה כל עמא מודו שחייב) ולמה פטור בשעת נפילה נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) לאחר נפילה שכן אדם מפקיר נזקיו ברה"ר (פי' דבור אינו חייב אלא בור ברשותו וכמו שביארתי לעיל (פ"א ה"א) על הא דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ה דב"ק ה"ו) דקאמר וכי יש לו רשות להפקיר נזקיו ברה"ר נראה שצ"ל וכי אין לו רשות להפקיר נזקיו ברה"ר והוא לר' יוחנן שסובר דבור אינו חייב רק ברה"י (והוא דלא כמו דאמרינן בש"ס דילן (ד' כ"ט) איתמר מפקיר נזקיו ר' יוחנן ור"א חד אמר חייב וחד אמר פטור ואמרינן שם תסתיים דר"א אמר חייב דאמר ר"א ב' דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו ואמרינן התם ומדר"א אמר חייב ר' יוחנן אמר פטור כו' ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן החופר בור ברה"ר ונפל שמה שור כו' חייב אלא לעולם ר' יוחנן אמר חייב ור"א אמר פטור כו' ולשיטת הירושלמי סובר ר' יוחנן דבור בר"ה פטור והא דאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן החופר בור ברה"ר כו' ע"ז מקשה התם בירושלמי ואין לו רשות להפקיר נזקיו בר"ה וע"ז משני אמר ר"י בר בון תיפתר כר' יוסי בר בון דאמר ג' דברים שהם סמוכים לרשות כרשות דמי (ונראה שצריך לומר ג' טפחים ועיין לקמן) (פי' דמיירי בג' טפחים שהם סמוכים לרה"ר וא"כ יש רשות לבני רה"ר להלוך שם משום דג' טפחים שהם סמוכים לרשות כרשות דמי ואעפ"כ חייב משום דהבור הוא שלו והוא כמו דאמרינן הפקיר רשותי' ולא הפקיר בורו והא דלא משני הירושלמי הכי איפשר שזהו כמו שכתב רש"י בב"ק (ד' נ') בבור ברשותו וכתבו התו' פי' בקונטרס דקסבר ר"י דכי אפקרינהו רשותאי לא ליחייב אנא בהיזיקא אפקריני' כו' וכתבו התוס' שם דהטעם הוא משום דא"ל תורך ברשותי מאי בעי שלא הי' להתקרב כל כך אצל רשותי שתפול בבור. וע"כ משני בג' טפחים הסמוכים לרה"ר שאינו יכול למחות שלא ילכו בג' טפחים ואעפ"כ הוי הבור שלו)

וע"ז אומר אית מתניתא מסייע לדין ואית מתניתא מסייע לדין דתני מודים חכמים לר' יהודא במניח אבנו סכינו ומשאו ברה"ר ובא אחר ונתקל בהן פטור שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ הא אם לא הנחיל יהושע לישראל את הארץ ע"מ כן חייב (פי' וא"כ מוכח דמפקיר נזקיו ברה"ר חייב דמסתמא מיירי לאחר שפנינהו ונשארו אבנים והפקירן ואפ"ה חייב אי לאו שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ) ונדחקו המפרשים אהא דקאמר אית מתניתא מסייע לדין ואית מתניתא מסייע לדין

ע"כ נראה לי שנתחלפו השורות וצ"ל מיד אח"ז ר' זירא ור' לא תריהון אמרין (פי' שמסיימין הברייתא דבזה מודה ר"י לחכמים שחייב) וע"ז מסיימין מודה ר' יהודא לחכמים במפקיר שור שנגח ברה"ר שחייב לא דומה נזק עומד לנזק מהלך וא"כ מהך ברייתא מוכח כר' יוחנן דפליגי בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה א"כ פליגי בבור ברה"ר ור' יודא סובר דבור בר"ה פטור ואינו חייב רק בבור ברשותו). וע"ז אמרי (פי' שהוא ברייתא) מודה ר"י לחכמים במפקיר שור שנגח ברה"ר שחייב לא דומה נזק עומד לנזק מהלך וא"כ מוכח דפליגי במפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה נמי כמו ר"י דלר"א שאומר בשעה נפילה נחלקו אבל לאחר נפילה כל עמא מודו שחייב דמפקיר נזקיו חייב אפי' בבור וא"כ איך יתיישב הא שהביאו הברייתא דמודה ר"י לחכמים במפקיר שור שנגח ברה"ר שחייב לא דומה נזק עומד לנזק מהלך וא"כ משמע דבבור ברה"ר סובר ר' יהודא דפטור ולא כמו ר"א שסובר דלאחר נפילה כל עמא מודו דחייב

והא דקאמר על דעתי' דר' יוחנן במתכוין לחרסין (צ"ל אח"כ) דהיינו לאחר נפילה במתכוין לזכות אבל אם אינו מתכוין לזכות א"כ הוי מפקיר נזקיו ברה"ר ומפקיר נזקיו פטור על דעתי' דר"א במתכוין להזיק (פי' לר"א דאמר בלאחר נפילה כל עמא מודו שחייב ולא פליגי אלא בשעת נפילה דר"מ סובר דנתקל פושע הוא ור' יהודה סובר דנתקל לאו פושע הוא וא"כ הא דקאמר ר' יהודא במתכוין להזיק אבל בלאו"ה נתקל לאו פושע הוא)

שם (ה"ב) רב הינא אמר בשנחבט בקרקעו עיין לעיל בפ"ק

שם (ה"ג) והגודר גדרו בקוצים אמר ר"י תיפתר ד"ה במפריח (פי' דאל"ה צריך לומר שהעמיד הגדר במקום ר"ה דאלו אם העמיד ברשותו הא אין דרך בני אדם להתחכך בכתלים אלא ודאי דהעמיד על מקום רה"ר וכיון דהעמיד על מקום רה"ר א"כ הוי הפקר וא"כ קשה לר"י שסובר דמפקיר נזקיו אפי' לאחר נפילת פשיעה פטור לר' יהודא) וע"ז אומר במפריח ודברי הכל (פי' דלעולם עומד ברשותו ואינו מפקיר אלא דמפריח לרה"ר ובזה כ"ע מודו): והנה בש"ס דילן אמרינן בב"ק (ד' ל') ומי א"ר יוחנן הכי והתנן המצניע את הקוץ והגודר גדרו בקוצים כו' ואמר ר' יוחנן לא שנו אלא במפריח אבל מצמצם פטור לאו משום דהוי בור ברשותו מכלל דחיובא דבור ברה"ר הוא אלמא מפקיר נזקיו חייב הוא משום דבש"ס דילן אמרינן אמר ר' יוחנן לא שנו אלא במפריח אבל במצמצם פטור א"כ הא דקאמר מפריח הוא לאפוקי מצמצם וע"כ מוכח מזה דהש"ס סובר דבור ברשותו פטור וע"כ קאמר דווקא מפריח. אבל הירושלמי אינו מסיים בדברי ר' יוחנן במצמצם א"כ אדרבה אתי לאפוקי אם עשה ברה"ר דכיון דעשה ברה"ר מסתמא מפקיר להו. וא"כ לא מיחייב ע"ז. וע"ז קאמר ר"י במפריח ודברי הכל (פי' דמפריח מן הגדר שלו וזה אינו מפקיר) וע"ז אמר ר' בון בר חייא ולמה לון פתרין כר' יוסי בר"י דאמר ג' שהם סמוכים לרשות כרשות (פי' שזהו ר"י בר"י דאמרינן בב"ק (ד' נ') והחופר בורות ברה"י הסמוכה לרה"ר כגון אלו החופרין לאושין פטור וריב"י מחייב עד שיעשה מחיצה עשרה או עד שירחיק ממקום דריסת רגלי אדם כו' ארבעה טפחים ולשיטת הירושלמי הוא ג' טפחים (וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ו דעירובין) לענין שבת שכל ג' וג' שהם סמוכין למחיצה כמחיצה כו' שכל ג' הסמוכין לגג כגג הן וע"ז אומר ריב"י לענין נזקין שכל ג' שהם סמוכים לרה"ר כרה"ר ודלא כהפ"מ שנדחק בזה לפרש בענין אחר) וא"כ אינו מפקיר להו דהא הוי ברשותו אלא שיש רשות לבני רה"ר להלך שם וע"ז אומר ומה ביש לך דאתא ר"י מימר לך תיפתר ד"ה במפריח והוא דהירושלמי אזיל לטעמי' דהמפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה פטור לר"י ועיקר חיובא דבור היינו דווקא אם הוא שלו (ודלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' ל') לר' יוחנן דמסיק שסובר דבור ברה"ר חייב מהא דתנן החופר בור ברה"ר ונפל לתוכו כו' חייב וא"כ סובר ר' יוחנן דרי בא דבור ברה"ר היא ולשיטת הירושלמי משני לקמן (פ"ה ה"ו) דפריך וכי יש לו רשות להפקיר נזקיו ברה"ר וכבר כתבתי שנראה לי להגיה וכי אין לו רשות להפקיר נזקיו ברה"ר (פי' דהא ר' יוחנן סובר דהמפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה פטור וע"ז משני התם דאמר ר"י בר בון תיפתר כריב"י דאמר ג' דברים שהם סמוכים לרשות כרשות (ונראה לי שצ"ל ג' שהם סמוכים לרשות כרשות והיינו ג' טפחים וכמו שביארתי

(ה"ד) המוציא את תבנו ואת גפתו לר"ה כו' וכל הקודם בהן זכה כו' ובגמ' במה זכן דבית ר' ינאי אמרי בשבחן שמואל אמר בגופן חזקי' אמר והוא שהפכה על פני' לזכות בה מילתי' דחזקי' אמר המטלטלין נקנין בהפיכה אלא המטלטלין מהו שיקנם בגרירה אמר ר' בון בר חייא נראין דבריו בעמודין ובעורות קשין אבל בעורות רכין לא קנה עד שיגביה אמר רב אחא ליידא פשטה על שיטתן דרבנן (פי' שזהו תפשוט מהך דלקמן) בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה ראשונה או מאחר שהוא בהתריית מיתה יהא פטור (פי' דמיבעי' ליה דבן סורר ומורה אם חייב בתשלומי כפל בגניבה ראשונה דבגניבה ראשונה ליכא עדיין חיוב מיתה אלא דאם יגנוב אח"כ איכא חיוב מיתה אך התחלת מיתה מתחלת מגניבה ראשונה וע"כ מיבעי' לי' אליבא דר"מ דאמר לוקה ומשלם וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דשבועות ה"ו) לית הדא פליגא על ר"ל דאמר אין ממון אצל מכות (פי' ולר"ל אפי' לא התרו בו נמי פטור וא"כ אמאי תנן ושהדליק גדישו ביוה"כ פטור הא פטור מחמת שאינו לוקה ומשלם) ומשני ע"ז פתר לה כר"מ דאמר לוקה ומשלם

וע"כ מיבעי' ליה דבן סורר ומורה מהו שיהא חייב כפל בגניבה ראשונה או מאחר שהוא בהתריית מיתה יהא פטור. והנה הפ"מ הקשה דהאיך איפשר שיהא בספק אם משלם כפל או לא שהרי אין נעשה בן סורר עד שיגנוב משל אביו בין בגניבה ראשונה ובין בשני' והשתא היכי דמי הכא אם לא גנב אלא בראשונה ולא חזר וגנב להיות נידון א"כ ודאי משלה כשאר הגונב משל אביו דמשלם כפל כדתנן בפ' מרובה ולא שייך כאן בהתרי' מיתה דאיך איפשר בגונב כיס בשבת והטמין ולא הוציא שיש להסתפק מאחר שאלו הי' מוציא הי' חייב מיתה ויהא פטור מתשלומין אלא ודאי כשחזר וגנב בשניה דבר מיתה הוא ומסתפקא ליה על גניבה ראשונה וא"כ קשה למי ישלם הא בלאו"ה כל נכסיו לאביו ועיין שם שתירץ דמיירי שמחל לו אביו דקיי"ל בסנהדרין (ד' פ"ח) דיכול למחול (וכן הוא בירושלמי (בפ"ח דסנהדרין ה"ו) שלשה הן שאם בקשו למחול מוחלין ואלו הן סוטה ובן סורר ומורה וזקן ממרא

ובזה ניחא לי הא דמיבעי' ליה בירושלמי מהו שיהא חייב