נועם ירושלמי על נזיקין קמה

דמארי' קאי כו' אמר רב אפי' בפקדון דכי כתיב בקרא בפקדון כתיב והירוש' סובר כמו דאמר רבא בתחילה דאי איתא בעיני' לא קני בה בשבועה רק אי ליתא בעיני'

וע"ז אומר מתניתא כשאכלו ואח"כ נשבע לו (והוא ט"ס וצ"ל מתניתא כשנשבע לו ואח"כ אכלו וע"כ לא קני לה בשבועה) מה דמר רב הונא כשנשבע לו ואח"כ אכלו (והוא ט"ס וצ"ל כשאכלו ואח"כ נשבע לו כיון דליתא בעיני' קני לי' בשבועה והוא כמו דאמר רבא בתחילה מסתברא מילתי' דרב במלוה דלהוצאה ניתנה אבל פקדון ברשותא דמארי' קאי והאלקים אמר רב אפי' בפיקדון דכי כתיב קרא בפקדון כתיב ולשיטת הירושלמי מיירי נמי בפקדון אלא דכבר אכלו וא"כ ליתא בעיני' וע"כ קני' בשבועתו

עוד שם מיחלפא שיטתי' דרבי יהודה תמן אמר אפילו לא ידע והכא אמר עד שידע המן על ידי שאינו כעין שבועת התור' אפי' שבועת תורה לא ידע ברם הכא ע"י שהן כעין שבועת התורה

והנה הפ"מ פירש דקאי אהא דלקמן דר' יהודה במתניתין גבי אמר לחנוני תן לי בדינר פירות כו' ואוקמינא התם דבקוש' מונחת בין שניהן מיירי שאינו לא ביד חנוני ולא ביד בעה"ב אלא מונחין בקופה ברה"ר ואין א' מוחזק בהן וקאמר ר' יהודה דלעולם בעה"ב נשבע ונוטל והיינו אפי' לא ידע כלומר שאינו ידוע לנו במי נוכל לתלות בו דטענתו הוי טענה כו' ופירושו דחוק מאוד דלפי מה שאבאר לקמן פליג ר' יהודה ארישא וכמו שאמר ר' יהודה בסיפא ר' יהודה אומר אין דרך השולחני להיות נותן איסר עד שהוא נוטל את הדינר וה"נ אין דרך חנוני ליתן את הפירות עד שנוטל את הדינר ולקמן יתבאר בזה א"כ אינו שייך להך דהכא דנשבעים ונוטלים ע"כ נראה לי דקאי אהא דאיתא בירושלמי (פ"ו דב"ק ה"ז) המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה אומר ישלם כל מה שבתוכו וחכ"א אינו משלם אלא גדיש של חיטין או גדיש של שעורין כו' אמר ר' הושעי' בשאין שם עדים אבל אם יש שם עדים כל עמא מודו על הדא דר' יהודה כו' חד בר נש אפקיד גבי חברי' חד שק צרור ואירעו אונס אהן אמר סיגין הוה מלא ואהן אמר מטקסין הוה מלא ה"ז נשבע ונוטל וכתב הרא"ש (בס"פ הכונס) ובירושלמי מוקי פלוגתא דר' יהודה ורבנן כשאין שם עדים ופליגי אם עשו תקנת נגזל באושא להאמינו בכל דבר ומייתי עלה הך עובדא וא"ר נשבע ונוטל ועשו בו תקנת נגזל

וע"ז אומר בירושלמי תמן אמר אפי' לא ידע (והוא ט"ס וצ"ל לא הודה) והכא אמר עד שיודה וע"ז משני תמן על ידי שאינו כעין שבועת התורה (פי' דהא התובע אינו יכול לתבוע אותו בברי וע"כ לא תיקנו שיהא בזה החומר של שבועת התורה כגון לאנקוטי חפצא ועיין בשבועות (ד' מ"א) בתוס' ד"ה מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן כו' פי' בקונטרס דנפקא מינה דבדאוריי' בעי אנקוטי חפצא בידי' ובדרבנן לא בעי כו' וע"ז אומר תמן על ידי שאינו כעין שבועת התורה אפי' לא הודה והכא דקא תני אלו נשבעין ונוטלין היינו כעין שבועת התורה וכמו דאיתא לקמן (פ"ד ה"ז) אמר ר' זירא כולהון כעין שבועת התורה ירדו להן וע"כ סובר ר' יהודה דבעינן עד שיודה במקצת

שם (ה"ב) ומה חמי לה כשראו שנים חובטין עליו במקלות (ועיין בפ"מ שנדחק בזה) והוא ט"ס וצ"ל מה דמי לה וכן איתא בירושלמי דזרעים במס' תרומות מה דמי לה פטרי חמורות וכן בירושלמי סוף סוטה ומבואר במ"א

שם (ה"ה) הדא דתימר כשלא העמידו עמו אבל העמידו עמו אין בעה"ב חייב כלום עיין (בפ' איזהו נשך) מה שביארתי בזה

שם (ה"ו) מתניתין אמר לחנוני הן לי בדינר פירות ונתן לו מר לו תן את הדינר אמר לו נתתי' לך ונתת באנפולי ישבע בעה"ב נתן לו את הדינר אמר לו תן לי הפירות אמר לו נתתי' לך והולכתים לתוך ביתך ישבע החנוני ר' יהודה אומר כל שהפירות בידו ידו על העליונה כו' ובגמ' ר' חנינא אמר במחלוקת אמר ר' יודא א מתי בזמן שהי' הקופה מונחת בין שניהם אבל אם הי' יוצאה מתחת יד א' מהן עוד היא במחלוקת

והנה הפ"מ פירש ר' יהודה אסיפא פליג וס"ל דלעולם בעה"ב נשבע ונוטל דכיון שהפירות יצאו מרשות החנוני ומונחין הן ברה"ר הוי כאלו ביד בעה"ב וכל שהפירות בידו ידו על העליונה והוא נשבע ונוטל ועוד פירש על הא דר' חנינא אמר במחלוקת אברייתא דלקמי' קאי דאלו במתניתין קא חזינן דפליגי ר' יהודה ורבנן עיי"ש שהאריך בזה

ולי נראה דהא דקאמר ר' חנינא אמר במחלוקת והוא שנחלקו רש"י ותוספות והרי"ף והרמב"ם אהא דאיתא בשבועות (ד' מ"ח) תני' אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהפירות ציבורין ומונחין ושניהם עוררין עליהם אבל הפשילן בקופתו לאחוריו המוציא מחבירו עליו הראי' ופירש"י אימתי צריך בעה"ב לישבע בזמן שהפירות צבורין ומונחין ושניהם עוררין עליו אבל הפשילן בקופתו לאחוריו המוציא מחבירו עליו הראי' (פי' ואין צריך בעה"ב לישבע כלל. וא"כ לפי פירש"י נחלקו בזה שאם הפשילן בקופתו לאחוריו דחכמים סברי דבעה"ב צריך לישבע ור' יהודה סובר דאינו צריך לישבע כלל (אבל ר' יהודה לא מיירי מדין נשבע ונוטל) ולפי פי' התוס' בד"ה נשבע בעה"ב כו' דמפרש ר"ת דמיירי ברישא שמדד החנוני לכליו של בעה"ב ועודם ברשות חנוני כו' וטעמא דר' יהודה דאין חנוני מודד פירות אלא א"כ קיבל דינר ולוקח בעה"ב בלא שבועה וכן בנתן לו דינר בסיפא אמר ר' יהודה שצריך ליתן הפירות דדרכו ליקח דינר ולמדוד הפירות דמיירי בחנוני שאין מקיף ולפי"ז הכי פי' בברייתא דבגמ' אמר ר"י אימתי נחלקו חכמים עלי בזמן שהפירות צבורין ומונחין בו אבל בזמן שהפשילן לאחוריו מודו לי דהמע"ה כו'

וע"ז קאמר בירושלמי ר' חנינא אמר במחלוקת (פי' דמצינו לפרש דהא דקאמר ר' יהודה כל שהפירות בידו ידו על העליונה קאי אסיפא דת"ק סובר דישבע חנוני. ור' יהודה קאמר דישבע בעה"ב (וכמו שפירש הרמב"ם) דר' יהודה פליג דלעולם בעה"ב נשבע ונוטל או דפליג ארישא דקאמר ישבע בעה"ב וע"ז קאמר ר' יהודה דכל שהפירות בידו ידו על העליונה דבעה"ב נוטל בלא שבועה והוא משום דאין דרך החנוני ליתן את הפירות עד שנוטל את הדינר והוא כמו דפליג בסיפא ואמר אין דרך השולחני כו' וה"נ אין דרך חנוני ליתן את הפירו' עד שנוטל את הדינר וע"ז קאמר ר' חנינא אמר במחלוקת (פי' דר' יהודה פליג ארישא)

וע"ז אומר א"ר יודן אימתי בזמן שהי' הקופה מונחת בין שניהן אבל אם הי' יוצאה מתחת יד אחד מהן (צ"ל) המוציא מחבירו כו' והיא הברייתא דאי' בשבועו' (ד' מ"ח) אימתי בזמן שהיו הפירות ציבורין ומונחין ושניהם עוררין עליהם אבל הפשילן בקופתו לאחוריו הממע"ה וכן צריך להגיה בברייתא בירושלמי אמר ר' יודא אימתי בזמן שהי' הקיפה מונחת בין שניהם ושניהם עוררים עליהם אבל אם הי' יוצא מתחת יד א' מהן המוציא מחבירו עליו הראי' וא"כ כיון דקתני שניהן עוררין עליהם משמע שהעירור הוא על הפירות. וא"כ פליגא בסיפא שהעירור הוא על הפירות אם נתן לו הפירות מכבר או שצריך ליתן לו את הפירות וע"ז משני עוד היא במחלוק' (פי' שאפי' הברייתא ההיא נמי במחלוקת שאעפ"י שעוררין על הפירות אעפ"כ מיירי שלא נתן עדיין הדינר אלא שהוא מונח בחנות) וע"כ אומר ר' יהודה דידו על העליונה שמסתמא לא נתן לו תחילה את הפירות כיון שלא נטל עדיין הדינר וא"כ ר' יהודה פליג ארישא ואסיפא והכל כמו שאומר אח"כ ר' יהודה אומר אין דרך שולחני ליתן איסר עד שיטול דינר ובזה אתי שפיר דהא ר"י סובר לעיל דאינו נשבע ונוטל עד דאיכא הודאה במקצת וע"כ מפרש הירושלמי ארישא משום דאין דרך חנוני להיות נותן אה הפירו' עד שלא יטול את הדינר וא"כ הוא פטור לגמרי) (ועי' בתו' שם)

וע"ז אומר אח"כ הדא דתימר באכסנאי אבל בבן עיר דרכו ליתן איסר עד שלא יטול דינר (ואיפשר דהירושלמי מתרץ קושי' התוס' דמ"ט לא קאמר ברישא דמתניתין דהטעם מפני שאין דרך חנוני ליתן הפירות עד שיטול הדינר והוא משום דחנוני הוא אפילו בבני עירו נמי כך הוא וע"כ לא הוצרך לפרש הטעם. אבל בסיפא דיש חילוק בין בני עירו לאכסנאי וע"כ מפרש הטעם משום שאין דרך השולחני להיות נותן איסר עד שיטול הדינר (והפ"מ השיג על הש"ך ונדחק בפירושו) ולי נראה כמו שביארתי ודו"ק

שם (ה"ח) מתניתין ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפוטרופין כו' חלקו השותפין והאריסין אינו יכול להשביע' נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל ובגמ' א"ר יוסי הדא אמרה בנושא ונותן שלא בחשבון אבל בחשבון לא בדא ואהן בן בית עוד הוא בנושא ונותן שלא בחשבון

עוד שם ר' זעירא כהדא דר' יוסי חד בר נש אזיל למידן קומי ר' זעירא וחייבי' שבועה על תרין דינרין א"ל לאו תרין דינרין אני חייב לך הא טריפין לך א"ל ומילת פלן ופלן אמר ר' זירא או הב ליה כל מה דתבע לך או אשתבע כל מה דמגלגלין עלך

ועיין באו"ת מה שפירש ר' זעירא כהדא דר' יוסי הוא על מה דאחר תחילה