נועם ירושלמי על נזיקין קמד

כל הנשבעין פרק

שביעי

(ה"א) מתניתין כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין אלו נשבעין ונוטלין השכיר הנגזל והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה וחנוני על פנקסו השכיר כיצד אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך הוא אומר נתתי והלה אומר לא נטלתי ה"ז נשבע ונוטל ר' יהודה אומר עד שיהא שם מקצת הודאה אמר לו תן לי ככרי חמשים דינר שיש לי בידך והוא אומר התקבלת מהם דינר זהב ובגמ' ממשמע שנאמר שבועת ה' תהי' בין שניהם אין אנו יודעין שאם לא ישבע ישלם מה ת"ל ולקח בעליו ולא ישלם אלא מכיון שקבלו הבעלים שבועה הוא פטור מלשלם (והוא כרב הונא א"ר דאמר בב"ק (ד' ק"ו) מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ונשבע ובאו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקיבלו הבעלים שבועה שוב אין משלם ממון)

עוד שם ר' חגי בעי קומי ר' אמי ולמה לי כר' מאיר כו' וכבר ביארתי במ"א שיש ט"ס בכאן וצ"ל תחילה אמר ר' אמי בשם ר' יוחנן דברי ר"מ ממשמע לאו אתה שומע הן ולקח בעליו ולא ישלם הא אם לא ישבע ישלם ואח"כ צ"ל ר' חגי בעי קומי ר' אסא ולמה לי כר"מ אפי' כרבנן (ובכאן צ"ל דאמר ר' חנינא הכל מודין בלשון תורה ממשמע לאו אתה שומע הן מה פליגי בלשון בני אדם (פי' דלא פליגי אלא בלשון בני אדם אם ממשמע לאו אתה שומע הן וע"ז אומר תני ר' חייא מתנה שומר חנם ושומר שכר להיו' כשואל וא"כ כיון שיכול להיות ע"י התנאי הוי כלשון בני אדם והנה כבר כתב הפ"מ שמהג מ' דקידושין (ד' ס"ב) דפריך התם מקראי כו' עיין שם אך שכתבו התוספות בקידושין (ד' ס"ב) ד"ה בשלמא כו' תימא מה ענין זה למחלוקת אפי' לר"מ למה לי והלא בהרבה מקומות כתיב (ויקרא י"ד) ורחץ וטהר וי"ל דהתם מילתא דפשיטא היא כיון דמצוה היא שצוה הקב"ה אם לא עשה לא יצא אבל הכא משמע שהוא לשון תנאי מדכתיב הוא יתחטא והוי כאילו כתיב אם יתחטא כו' וע"כ אומר בירושלמי דבלשון תורה כ"ע מודו דמכלל לאו אתה שומע הן וע"ז מביא הא דאמר ר' חייא מתנה אדם כו' וא"כ הוי כמו בלשון תנאי ובלשון תנאי פליגי בזה אם אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן. ועיין מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דעירובין)

עוד שם הי' משכון בידו נוטל בלא שבועה כו' עיין לעיל (פ"ו ה"ח) מה שביארתי על הא דאמר ר' יוחנן נאמן הלוה לומר עד כדי משכון הלויתיך דאיפשר דאפי' בלא מיגו נמי סובר הירושל' דנאמן משום דבע"ח קונה משכון וע"כ אין ראי' מזה לפי שיטה הגאונים דמלוה על המשכון נשבע בנקיטת חפץ כמו שהאריך בזה הרא"ש ודו"ק

עוד שם אמר ר' אלעזר כשתבעו בעדים יכול מימר לי' נתתי לך שכרך ויש כאן חסרון הניכר (וכצ"ל) דדווקא בשכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים יכול מימר לי' נתתי לך שכרך והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' מ"ה) אמר רב מנשיא כו' לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך אמר ר' יוחנן אין אומר בממון מאחר מאחר דיכול לומר לי' לא שכרתיך יכול מימר לי' שכרתיך ונתתי לך שכרך ואיפשר לומר דכיון דבעה"ב טרוד בפועליו ע"כ לא אמרינן מיגו וכמו שהקשו התוס' בשבועות (ד' מה) בד"ה מתוך תימא מה מועיל כאן מיגו דלא שייך מיגו אלא לענין כלא לחושדו שמשקר במזיד אבל הכא שפיר מהימנינן לי' דודאי הוא סבר שפרע אלא שאנו תולין ששכח לפי שטרוד בפועליו כו' דהא ר' יוחנן אית לי' מיגו לעיל (פ"ו דשבועות ה"א) ר' ור' יוחנן תריהון אמרין והוא שהלוהו בעדים אבל אם הלוהו שלא בעדים יכול מימר לי' הלויתני ונתתי לך מחצה)

עוד שם מתניתא פליגא על ר' אלעזר במה דברים אמורים כשזה אומר נתתי וזה אומד לא נטלתי נתתי לך ככרך והוא אומר לא נטלתי שכרתני הוא אומר לא שכרתיך המוציא מחבירו עליו הראי'

והנה הפ"מ הגיה כפי התוספתא דבקציצה אמרינן המוציא מחבירו עליו הראי' ולי נראה דהירושלמי חולק על הכ"ס דילן ואינו מחלק בין קציצה להא דקציצה מדכר דכירי אינשי וכמו שהביא הש"ס דילן בשבועו' (ד' מו) דלקמן מוכח דאפי' בקציצה נמי תיקנו דהשכיר נשבע ונוטל ולא ס"ל להירושלמי כהש"ס דילן דאתי כר' יהודה

והא דאמר מתניתא פליגא על ר' לעזר במה דברים אמורים כשזה אומר נתתי וזה אומר לא נטלתי נתתי לך שכרך והוא אומר לא נטלתי (פי' שתחילה אמר לו בעה"ב ששכרו ונתן לו שכרו ובכה"ג אמרינן מיגו דאין שור שחוט לפניך כיון שתחילה לא תבעו הפועל אלא הבע"ב בעצמו הודה) וכמו שביארתי לעיל דאמר ר' יוחנן אין אומר בממון מאחר מאחר דו יכיל מימר לי' לא שכרתיך יכיל מימר לי' שכרתיך ונתתי לך שכרך היינו מיגו דהי' יכול לומר לו טענה אחרת אבל מיגו דאם לא הודה לו תחילה ששכרו אמרינן בכה"ג מיגו וע"כ אומר דאם אומר נתתי לך שכרך (צ"ל) שכרתיך ונתתי לך שכרך שכרתני והוא אומר לא שכרתיך המוציא מחבירו עליו הראי' וע"ז אומר וקשי' אם באומר בעדים שכרתני והלה אומר לא שכרתיך (פי' אם מיירי בעדים א"כ איך אומר והלה אומר לא שכרתיך אלא ודאי דאפי' בלא עדים נמי אין נאמן במיגו דאין אומרים בממון מאחר וכמו שביארתי) ולקמן בסמוך יתבאר עוד בזה

עוד שם ר' בא קרתיגנא בעי יום א' עשית עמי ונתתי לך והלה אומר ב' ימים עשיתי עמך ולא נתת לי כלום פשיטא יום ראשון נוטל בלא שבועה שני' תפלוגתא דר' יוחנן ור' לעזר. והנה הפ"מ פי' בדחוקים גדולים עיי"ש

ע"כ נ"ל (שיש כאן ט"ס וכצ"ל) ר' בא קרתיגנא בעי יום א' עשי עמי ונתתי לך והלה אומר ב' ימים עשיתי עמך ולא נתת לי כלום פשיטא יום ראשון נוטל בלא שבועה ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל יום ראשון לא נוטל בשבועה (פי' דכיון שעל יום ראשון אמר לו בעה"ב מתחילה יום א' עשית עמי ונתתי לך וא"כ כיון שבעה"ב מעצמו הודה לו תחילה ששכרו ואמר שנתן לו שכרו ע"כ לא נוטל שבועה (פי' שבזה לא תיקנו וכמו שביארתי תחילה הברייתא שאם בעה"ב מעצמו אמר לי' שכרתיך ונתתי לך שכרך בעה"ב נאמן) שני' תפלוגתא דר' יוחנן ור"א פי' דבשני' תבעו הפועל תחילה וא"כ הוי תפלוגתא דר' יוחנן ור"א דהא ליכא כאן עדים ואיכא מיגו דהא על הראשונה אמר לו מעצמו וא"כ הי' מיגו אבל אעפ"כ לא הוי מיגו גמור דהא על השני תבעו הוא תחילה וא"כ תלי בפלוגתא דר' יוחנן ור"א או דילמא כיון דעל הראשונה הודה לו מעצמו ע"כ אפי' ליום שני הי' נמי מיגו גמור ור' יוחנן נמי מוד' בזה דהוי מיגו

עוד שם סלע א' פסקתי לך ונתתי לך והלה אומר ב' סלעים פסקת לי ולא נתת לי כלום פשיטא סלע ראשונה נוטל בלא שבועה והוא ט"ס וצ"ל לא נוטל בשבועה (פי' דהא מעצמו הודה ובכה"ג אמרינן מיגו) שני' תפלוגתא דר' יוחנן ור' לעזר (פי' דהא לגבי סלע השני' תבעו השני תחילה וח"כ ליכא מיגו גמו' רק אעפ"כ איכא מיגו דאי בעי לא הודה לו מתחילה וע"כ הוי מיגו ופליגי בזה ר' יוחנן ור"א או כיון דאי בעי לא הודה לו מתחילה א"כ הוי מיגו גמור ואפי' ר' יוחנן נמי מודה בה (ולפי"ז מוכח דהירושל' סובר דאפי' בקציצה נמי אמרינן דהפו על נשבע ונוטל דהא לא בעי לה אלא רק אם יש בזה מיגו דלא הודה אבל בלאו הכי נשבע ונוטל אפילו בקציצה נמי)

עוד שם רב הונא אמר אם כשנשבע הביא עדים הי' עומדת באבוס כבר גזלתו שבועה (פי' שהוא כמו דאמר רב הונא בב"ק (ד' ק"ו) אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואח"כ באו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון)

וע"ז אומ' מתניתא פליגא על רב הונא איכן שורי א"ל אבד משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידין שאכלו משלם הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם (וכן מקשה בש"ס דילן (ד' קו) היכן פקדוני א"ל אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם) מתניתא בשאכלו ואח"כ נשבע לו ממה דמר רב הונא כשנשבע ואח"כ אכלו וכתב הפ"מ מתניתא מיירי שהעדים מעידים שאכלו אותו בתחילה מקודם שנשבע לו ונמצא שכבר נתחייב בשעה שאכלו ומה דאמר רב הונא בנשבע תחילה וכבר קנאו בשבועה ובאו עדים שראו אותו בידו או שאכלו אחר השבועה והילכך פטור הוא ופירושו דחוק

[וע"כ נראה לי כמו שביארתי בספרי נועם ירושל' ביבמות (שיש בו ט"ס וצ"ל) רב הונא אמר אם כשנשבע הביא עדים ולא הי' עומדת באבוס ואח"כ צ"ל מתניתא כשנשבע לו ואח"כ אכלו מה דמר רב הינא כשאכלו ואח"כ נשבע לו והוא כמו שביארתי שם שהירושלמי סובר כמו דאמר רבא בב"ק (ד' ק"ו ושם) מסתברא מילתי' דרב במלוה דלהוצאה ניתנה אבל פקדון ברשותי'