נועם ירושלמי על נזיקין קמא

לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי כלל ואשתכח דחטין הוא דלית לי' הא שעורין וכוסמין אית לי' דחייב והירושלמי נמי מסיק (שם) דהא דאמר ר' יוחנן נמצא שאין בידו חטין פטור בשאר היינו במתפיס באומר שעורין יהו כחטין כוסמין זהו כחטין ודו"ק

עוד שם ר' יצחק שאל מהו שישלם דמי העבד כו' מהו שיאמר לו צא ידי שמים כו' ר"ג כמאן דאמר מותר לשחרר עיין בספרי נועם ירושלמי בכתובות (פ"ג ה"י): שבועות הדיינים פרק

ששי

(ה"א) ר' בא רב יהודה בשם שמואל כל ששנים מחייבין אותו ממון עד א' זוקקו לשבועה והרי שנים מחייבין אותו קרקע שני' היא שאין נשבעין בקרקעות והרי שנים מחייבין אותו קנס שני' היא שאין נשבעין בקנס והא שנים מחייבין אותו פרוטה וכן היא דתנינן שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה מתניתין כשנשבע מפיו מה דמר רבי שמואל כשנשבע מפי אחרים (ופי' הפ"מ כלומר שמואל דאיירי בנשבע על ידי פי אחרים הוא שהעד מעיד עליו הוא שזוקקו לשבועה ובהא לא בעינן שיהא הטענה שתי כסף אלא אפי' בפרוטה זוקקו עד א' לשבועה)

ונראה לי דהטעם הוא כמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' מ') בד"ה אבל בטענת מלוה והעדאת עד א' כו' וי"ל דשמואל דהכא לטעמי' דמחייב לעיל בכפירת פרוטה דכיון דמשתבע אפרוטה מוקמי' קרא דאבל קם לשבועה בפרוטה כו' ולפי זה צריך לומר דלית הילכתא כותי' דשמואל בהך דהכא כיון דתלי' בההוא דלעיל דבההיא דלעיל לית הילכתא כוותי' מדתני ר' חייא לסיוע לרב ועוד דר"פ דה"ל בתראה ס"ל כרב נחמן בשמעתין

וע"כ איפשר לומר דע"ז אמר מה דמר שמואל כשנשבע מפי אחרים וע"כ בעינן שתי כסף בכל הטענה אף שהכפירה אינו רק בפרוטה מהשתי כסף. א"כ הא דבעינן הטענה שתי כסף היינו מחמת ההודאה במקצת שמחייבתו בשבועה וא"כ כשנשבע מחמת עד א' ע"כ סגי בכפירת פרוטה לחוד ולקמן בסמוך יתבאר עוד בזה

עוד שם ר"י אמר הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב עד שיודה מקצת וכל חברוי פליגין עילוי מה מקיימין כל חברוי כי הוא זה בטוענו ממון אם טוענו ממון בדא ישלם שנים לרעהו ועירובי פרשיות יש כאן אמר ר' זירא אינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מההודאה אתי' כחברוי דר"י (ופי' הפ"מ אמתני' קאי דקתני ואם אין הודאה ממין הטענה פטור דילפינן מדכתיב כי הוא זה שצריך שתהא ההודאה ממין זה שהוא טוענו וזהו כחברי' דר' יוחנן דלעיל דפליגי עלי' וס"ל דעירוב פרשיות כתיב כאן וכי הוא זה אמלוה קאי)

והנה הפ"מ שגה בזה שהפי' הוא דאתי כחברי' דר' יוחנן (פי' דכיון דאמר ר' זירא דאינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מהודאה א"כ פליג על ר' יוחנן דאמר דהטוען טענת גנב אינו חייב עד שיודה מקצת והוא דהא דאמר ר' זירא דבעינן כפירת שתי כסף חוץ מההודאה הוא משום דסובר דכיון דכתיב כסף או כלים וזה קאי אכפיר' וע"כ בעינן שתי כסף חוץ מההודא' דההודא' הוא משום דכתיב כי הוא זה והא דכתיב כסף או כלים דהיינו כפירת שתי כסף בשומרין הוא משום דבשומרין לא בעינן הודאה וע"כ סגי בכפירת שתי כסף בשומרין וא"כ ממילא מוכח מזה דבעינן כפירת שתי כסף חוץ מההודאה דהא התם ליכא הודאה וע"כ סובר ר' זירא דאינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מההודי' וע"ז אומר אתי' כחברי' דר' יוחנן דבטוען טענת גנב לא בעינן הודאה וא"כ מוכח מזה דכפירת שתי כסף חוץ מההודאה. אבל כר' יוחנן דסובר דבשומרין נמי בעינן הודאה ח"כ לא מוכח דבעינן כפירת שתי כסף חוץ מההודאה דילמא עם ההודאה דהא בשומרין נמי בעינן הודאה וע"ז אומר אתי' כחברי' דר' יוחנן (פי' דפליגי עלי' וסברי דבטוען טענת גנב חייב אפי' לא הודה במקצת)

ולפי זה נתבאר במה שכת' הפילפולא חריפתא על הרא"ש שכתב הרא"ש (ספ"ז דשבועות) והוא שיש כפירת טענה שתי כסף שחושדו שעיכב משלו שתי כסף (והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' מ"ח) אמר רב יוסף בר מניומי אמר ר"נ והוא שיש טענה בינייהו שתי כסף כמאן כשמואל והתני ר' חייא לסייע לרב אימא כפירת טענה כרב) וכתב ע"ז (בפ"ח) מי שעיכב משלו שתי כסף ע"כ לאו דווקא אלא גם פרוטה קאמר דהא אמרו כפירת טענה שתי כסף ש"מ דכפירה היא שתי כסף מלבד ההודאה נמצאת אומר שהטענה הוא יותר וכדאיתא ר"פ הדיינים וא"כ לפי מה שכתב הש"ך בחו"מ (ס' צ"ג) שדעת הרא"ש דאין צריך הודאה א"כ סגי בכפירת שתי כסף לבד ועיין בש"ך בחו"מ (ס' צ"ג)

עוד שם מנה לי בידך אין לך בידי פטור אפילו כמה לי בידך אין לך בידי פטור אלא כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב ועיין בפ"מ שנדחק בזה ולי נראה (שהוא ט"ס וצ"ל) כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור והוא דפריך על הא דתנן מנה לי בידך אין לך בידי פטור אפי' כמה לי בידך אין לך בידי פטור (פי' דלמאי קתני מנה לי בידך ה"ל לומר חייב אתה לי והוא אומר איני חייב לך פטור ולמאי קאמר מנה לי בידך ועל זה אומר אלא כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור והוא דמנה לי בידך הוא בדווקא מאה דינרים וא"כ כשאמר אין לך בידי אלא פרוטה לא הוי ההודאה ממין הטענה וע"כ תנן מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב משום דהוי הודאה במקצת ממין הטענה ועיין בשבועות (ד' ל"ט) אמר לך שמואל מי סברת שוה קתני דווקא קתני מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו (ואין לפרש כמו דאי' בירו' דמנה יש לי בידך ואין לך בידי אלא פרוטה חייב והוא משום דשוה קאמר דא"כ מאי קמל"ן בסיפא דמנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב ע"כ נרא' לי להגיה אלא כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור וכמו שביארתי

עוד שם רב ור' יוחנן תרויהון אמרין והוא שהלוהו בעדים אבל אם הלוהו שלא בעדים יכול מימר ליה הלויתני ונתתי לך מחצה אמר ר' יודן אין אומר בממון מאחר מאחר דיכיל מימר לו לא הלויתני יכיל מימר ליה הלויתני ונתתי לך חציים (פי' דרב ור' יוחנן דאמרי תרווייהו דדוקא אם הלוהו בעדים ע"כ לא אמרי' מיגו דאי בעי הוי כפר הכל דאין אדם מעיז אך ה"מ דוקא אם הלוהו בעדים לא אמרי' מיגו כיון דאיכא דררא דממונא שהי' חייב לו בודאי אבל אם יש מיגו דלא לוה כלל דהיינו אם הלוהו שלא בעדים: דאם יאמר שלא לוה כלל לא הוי דררא דממונא וכמו דאיתא לענין שבועת היסת דאיתא שם (ד' מ') אמר ר"נ ומשביעין אותו שבוע' כו' רב חביבא מתני אסיפא מנה לי בידך אמר לו הן למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך פטור ואמר ר"נ משביעין אותו שבועת היסת מאן דמהני ארישא כש"כ אסיפא ומאן דמתני לה אסיפא הכא הוא דאיכא דררא דממונא אבל התם דליכא דררא דממונא לא ור' יודן פליג דאמר אין אומר בממון מאחר דיכול לומר לו לא הלויתני כו' ואיפשר לומר דסובר כרבה דאמר דאין אדם מעיז לכפור הכל ובמ"א ביארתי באופן אחר

[ועוד ביארתי (בב"ק) דהטעם הוא משום דסברי דהא דהלכה כר"ג ור"א בכתובות (דף י"ב) הוא משום דברי ושמא ברי עדיף אבל לא מטעם מיגו ומיגו לא אמרינן רק כמו דאיתא בכתובות (דף ט"ז) מכדי האי מיגו והאי מיגו מ"ש האי מיגו מהאי מיגו הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך (ופירש"י דהתם אין שור שחוט לפניך דאין הלה תובעו (וע' תוס' שם) וע"כ אומר אין אומר בממון מאחר מאחר דיכול למימר לי' לא הלויתני יכול מימר לי' הלויתני ונתתי לך חצים (פי' דאין אומר בממון מאחר מאחר דו יכול מימר ליה לא הלויתני פי' באם הלה תובעו והי' יכול לומר לא הלויתני בכה"ג לא אמרינן מיגו אבל אם אין הלה תובעו ויכול לשתוק בכה"ג ר' יודן נמי מודה דאמרינן מיגו]

עוד שם מתניתא פליגא בר' יוחנן מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לו נתתי' לך פטור אין לך בידי חייב מנה לי בידך אין לך בידי עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (פי"א דכתובות ה"ב) דלא כהפ"מ

[ועוד נראה לי לפרש דקאמר מתניתא פליגא בדר' יוחנן מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תניהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב מנה לי בידך אין לך בידי והוא ט"ס וצ"ל וליתני מנה לי בידך אין לך בידי כיון דלר' יוחנן כולה מתניתין מיירי בדאיכא עדים שהלוהו א"כ למה לי' למיתני שאמר לו הן בפני עדים וע"כ אם אמר אין לך בידי חייב כיון דמתניתין מיירי