נועם ירושלמי על נזיקין קמב

שהלוהו בעדים אם כן אם אמ' לו מנה אין לך בידי א"כ מכחיש העדים ואף שיכול לומר פרעתי אעפ"כ הוי מיגו במקום עדים)

עוד שם אסי אמר המלוה לחבירו לא יפרענו אלא בפני עדים אמר ר' אבין מילתי' דאסי המלוה לחבירו בעדים לא יחזיר לו אלא בעדים ופי' הפ"מ כלומר דלא תימא עצה טובה קמל"ן שלא יפרענו אלא בעדים כו' והלכך מפרש דלא יחזיר לו אלא בעדים קאמר דמשום שהלוהו בעדים אינו יכול זה לומר פרעתיך ביני לבין עצמך

ולי נראה (שהוא ט"ס וצ"ל אמר ר' אבין מילתי' דאסי המפקיד לחבירו בעדים לא יחזיר לו אלא בעדים) וע"כ קאמר תחילה המלוה לחבירו בעדים (כצ"ל) לא יפרענו אלא בעדים ואח"כ קאמר לא יחזיר לו אלא בעדים וא"כ מוכח שהוא ט"ס וצריך להיות המפקיד לחבירו בעדים לא יחזיר לו אלא בעדים (והוא שאומר דע"כ אמר רב אסי המלוה לחבירו בעדים צריך לפורעו בעדים הוא משום דאית לי' מיגו וא"כ קשה דשבועות שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה כמו דאיתא בשבועות (דף מה) אמר רב מנשי' בר זביד אמר רב לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך אמר רמי בר חמא כמה מעלי' הא שמעתא אמר ליה רבא מאי מעליותא א"כ שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם יכול לומר לו נאנסו דאפקיד ליה בעדים מתוך שיכול לומר לו החזרתיו לך כו' דאפקיד ליה בשטרא מכלל דתרוייהו ס"ל המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים בשטר צריך להחזיר לו בעדים]

וע"ז אומר אמר ר' אבין מילתי' דאסי המפקיד לחבירו בעדים לא יחזיר לו אלא בעדים דאל"ה שבועת שומרין דחייבי' רחמנא היכי כו' וע"כ אומר ג"כ דהמלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים וע"ז אומר מתניתא פליגא עלי' מנה לי בידך אמר לו הן למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב (פי' וא"כ מוכח אע"ג דתבעו בעדים אעפ"כ יכול לומר פרעתיו לך ובכאן צריך לגרוס אמר ר' בון דרך בני אדם להלות לחבריהן שלא בעדים ולתובען בעדים וע"כ אע"ג דהמלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים אבל התובע לחבירו בעדים יכול לומר פרעתיך

שם (ה"ב) ר' בא רב המנונא כו' מעשה בא לפני רבי ואמר יבואו פלוני לפלוני ויעידו כו' עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ב)

שם (ה"ד) ר' זירא ור' אבהו בשם שמואל בשטענו קנקני שמן כו' עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (פי"ג דכתובות ה"ד)

שם (ה"ה) אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן אבל נשבעין לקטן ולהקדש ובגמ' שבועה ד' תהי' בין שניהם להוציא היורש ר' אילא בשם ר' יוסי ביורשיו היא מתניתא ופי' הפ"מ ביורשיו היא מתניתא כלומר דהברייתא למעוטי יורשיו של המוטל עליו לישבע מן התורה איירי דאילו ביורש התובע משכחת לה טענת ברי כגון מנה לאבא בידך והלה מודה במקצת וכופר במקצת וא"כ אמאי אינו יכול לישבע כו' עיי"ש

[והנה כבר ביארתי בספרי נועם ירושלמי דנראה לי לפרש דהירושלמי הוי קשה לו קושי' התוס' (ד' מ"ז) בד"ה אי אמרת בשלמא אביו כה"ג מיחייב תימא למ"ד בב"מ (ד' צ"ז) מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב דברי ושמא ברי עדיף היכי מוקי לה אי בנ' ידענא ובנ' לא ידענא בהא ליכא חיוב שבועה אלא חיוב ממין דברי עדיף ויש לומר דמוקי לה כרב ושמואל דבסמוך (פי' כמו דאיתא שם ורב ושמואל האי שבועת ה' מאי כו' מיבעי לי' לכדתני' שבועת ה' תהי' בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם וע"ז אומ' ר' הילא בשם ר"י ביורשיו פי' דהירו' לשיטתי' שסובר דברי ושמא ברי עדיף וכמו דאיתא בירו' לקמן (ספ"ו) לית את ידע אהן ידע והוא משום דברי ושמא ברי עדיף וע"ז מפרש ביורשיו היא מתניתא דהיינו ביורשי התובע שהנתבע פטור מן השבועה והוא משום דבבנו מעיז ומעיז וא"כ יש לו מיגו וע"ז אומר בין שניהם אינה זזה מבין שניהם. ואיפשר דזהו תירוץ אחר דאפי' אי אמרינן דבבנו ג"כ אינו מעיז ע"ז אומר בין שניהם אינה זזה מבין שניהם והוא כמו שתירצו התוס' דמאן דאמר ברי ושמא ברי עדיף סובר כרב ושמואל דהיינו בין שניהם הוא שהשבועה חלה על שניהם]

שם (ה"ו) מתניתין אלו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים והשטרות והקרקעות כו' ובגמ' עבר ונשבע ר' יוחנן אמר מביא קרבן שבועה ר' אלעזר אומר אינו מביא (ופי' הפ"מ מביא קרבן על השבועה משום שבועת ביטוי) אמר ר' אבין בר חייא כן משיב ר' יוחנן לר' אלעזר לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות תאמר בשבועת הפקדון שאינה נוהגת בעבדים בשטרות ובקרקעות ושבועה העדות לאו בב"ד וב"ד מוסרין שבועה לחשוד אלא כשעבר ונשבע ותימר מביא קרבן על השבועה וכא עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה

וכתב הפ"מ ברייתא זו חפשתי אחרי' ולא מצאתי' בשום מקום ולפי הענין אמתניתין דפ' כל הנשבעין מתניי' ואחשוד על השבועה קאי דתנינן שם ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד א' שבועת העדות וא' שבועת הפקדון כו' ויליף לה דכל אלו שאין מוסרין להם שבועה מפני שפסולין לשבועה הן אם נשבעו הן חייבין משום שבועת ביטוי כו' והדר יליף פיקדון מעדות מק"ו דמה עדות דלא כפר בממון הוא אלא שכפר בדבר המביא לידי ממון מיחייב משום שבועת ביטוי היכא דלא מחייב משום שבועת העדות כגון פסול וחשוד על השבועה וכיוצא בזה פקדון דכפר בממון לא כש"כ הוא דאמרינן דכל היכא דלא מחי ב משום שבועת הפקדון דמחייבינן משום שבועת ביטוי ועלה שייכא האי לא אם אמרת ופירושו דחוק למאוד

וע"כ נראה לי שהפי' הוא עבר ונשבע ר' יוחנן אמר מביא קרבן על השבועה דהיינו קרבן אשם שבא על שבועת הפקדון. והוא שסובר דאף שאין הדיינין מחייבין שבועה על הקרקעות אעפ"כ אם עבר ונשבע מביא קרבן דהא בשבועת הפקדון מתחייב אשם אפי' שלא ע"י ב"ד וכמו דאיתא בב"ק (ד' ק"ו) א"ל ר"נ הכא במאי עסקינן כגון דנשבע חוץ לב"ד וכן כתבו התוס' בב"ק (דף ק"ג) בתוס' ד"ה הגוזל מחבירו שוה פרוט' ונשבע כו' כגון שנשבע מעצמו דאין ב"ד משביעין אלא בטענת שתי כסף וההודאה שוה פרוטה ואפי' בשבועת עצמו מחוייב חומש כדמוכח בשילהי פרקין ובמס' שבועות (ד' לו) תנן נמי שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו כו' וע"כ סובר ר' יוחנן דאם עבר ונשבע על הקרקעות מביא קרבן על השבועה כמו בכופר בכל דאין ב"ד מחייבין אותו (קידם שנתקנה שבוע' היסת) ואעפ"כ מביא קרבן על השבועה והכי נמי בקרקעות ור"א אומר דאינו מביא קרבן על השבועה דכיון דאין נשבעין על הקרקעות כלל על כן אין בזה שבועת הפקדון

וע"ז אומר כן משיב ר' יוחנן לר' אלעזר ונראה לי (שהוא ט"ס וצ"ל) כן משיב ר"א לר' יוחנן לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות תאמר בשבועת הפיקדון שאינה נוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות ונראה לי דזה קאי על הא דאיתא לעיל (פ' שבועות הפקדון נפש נפש מה כאן מפי עצמו כו' מה להלן מפי אחרים אף כאן מפי אחרים וא"כ מושבע מפי אחרים יליף בג"ש משבועות העדות וע"כ בעי הברייתא לילף בק"ו והוא מה שבועת העדות שלא עשה בהם הנשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולים ככשרים חייב במושבע מפי אחרים פקדון שעשה בו הנשים כאנשים קרובים כרחוקין פסולין ככשרים לא כש"כ שיהי' חייב במושבע מפי אחרים וכמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' לא) בד"ה מההיא כו' דההיא איכא למימר דטעמא דר"מ משום דיליף פיקדון ק"ו מעדות שלא עשה בו נשים כאנשים וחייב בין מפי עצמו בין מפי אחרים פקדון לא כש"כ

וע"ז תני בברייתא לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים בשטרות ובקרקעות תאמר בשבועת הפקדון שאינה נוהגת בעבדים בשטרות ובקרקעות וכמו שביארתי לעיל (פ"ה) דשיטת הירושלמי שחייב בשבועת העדות בעבדים ובשטרות ובקרקעות וא"כ כיון דליכא למילף בק"ו ע"כ צריך לג"ש דנפש נפש (והיינו תחטא תחטא כמו שכתבתי לעיל)

וע"ז אומר ושבועות העדות לאו בב"ד וב"ד מוסרין שבועה לחשוד (פי' דקאמר דכיון דרוצה ללמוד שבועת הפקדון במושבע מפי אחרים משבועת העדות א"כ ודאי מיירי בב"ד וא"כ הא דאמר שבועת הפקדון נוהגת בנשים כאנשים בפסולין בכשרים בקרובים כרחוקים א"כ ודאי מיירי באם עבר ונשבע דאי לכתחילה אין ב"ד מוסרין שבועה לחשוד וא"כ ודאי מיירי בעבר ונשבע

וע"ז אומר ותימר מביא קרבן על השבועה (פי' שאפי' בחשוד על השבועה אעפ"כ אם עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה) וכן כתבו התוס' בב"ק (ד' ק"ח) בתוס' ד"ה ותרי כפילי מחמת שנעשה פסול בשבועה שני' משעה שנמצא שקרן בראשונה אין לפוטרו משום דחשוד על השבועה מדרבנן הוא דמיפסל כדמוכח בשבועות (ד' מה) דקתני ושכנגדו חשוד על השבועה ומשמע התם דמדרבנן הוא וכיון דמדאורייתא שבועתו שבועה מחייב כפל):