נועם ירושלמי על נזיקין קמ

וסובר הירושלמי דכיון דקתני השביע עליו חמשה פעמים כו' משמע דמושבע מפי אחרים וכמו דאיתא בב"ק (ד' ק"ו) מתיב רב המנונא השביע עליו חמשה פעמים כו' קפץ לא מצית אמרת השביע עליו קתני וכתבו התוס' ותימא דלעיל קתני משביעך אני ומוקי לה בקפץ ויש לומר דהשביע עליו משמע ע"י ב"ד אבל משביעך אני משמע שקפץ והשביעו וא"כ כיון דקתני השביע עליו חמשה פעמים משמע שהאחר משביעו וע"ז קאמר ר"ש מה טעם כו' וא"כ מוכח דסובר ר"ש דמשביע ע"י אחרים חייב וע"ז מביא הברייתא וצ"ל מה לשבועת הפיקדון לא עשה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג תאמר בשבועות העדות שעשה בו המושבע כנשבע ומזיד כשוגג כו' וע"ז אומר ר' לעזר לית כאן (פי' הא דאיתא בברייתא לא עשה בו מושבע כנשבע דהא ממתניתין מוכח דסובר ר"ש דעשה בו המושבע כנשבע דהא תנן השביע עליו חמשה פעמים כו' וע"ז קאמר ר"ש מה טעם כו' וע"ז אמר ר' לעזר לית כאן פי' הפירכא דמושבע כנשבע אלא דלא קאמר רק מה לפיקדון שכן לא עשה בו מזיד כשוגג וכמו דאיתא בשבועות (ד' ל"ז) אמר להו רבא בר איתי לרבנן מאן תנא שבועת הפיקדון לא ניתן זדונה לכפרה ר"ש והוא משום דגמר לה ממעילה עיי"ש אבל הא דאיתא בברייתא מה לפיקדון שכן לא עשה בו המושבע כנשב' לית כאן אלא אף בשבוע' הפיקדון נעשה בו המושבע כנשבע (והפ"מ לא ביאר כל זה) ודו"ק

עוד שם ר' חגי בעי עשרה שבועות אין לך בידי מהו ר' יוסי בעי שבועה שבוע' אין לך בידי כו' עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דנדרים ה"ג)

עוד שם אף בשבועת ביטוי כן שבועה שאוכל נבילה ופת חיטין ופת שעורין ופת כוסמין מאחר שפטור על הנבילה פטור על השאר (פי' דכיון דר שמעון סובר דעד שיאמר שבועה לכל א' אבל בלאו"ה כללא הוי ע"כ אמר ר' יוסי דאם אומר שבועה שאוכל נבילה ופת שעורין ופת כוסמין מאחר שפטור על הנבילה פטור על השאר). וכתב הפ"מ וכן נמי בהא דאמר ר' יוסי לעיל (פ"ג ה"ד) ואת ש"מ היו לפניו זיתים של שחוטה וא' של נבילה ואמר שבועה שאוכל עשרה זיתים כיון שפטור על הנבילה פטור על השאר ושגה בזה הפ"מ דשם צריך לגרוס שבועה שלא אוכל עשרה זיתים אלו כיון שפטור על הנבילה פטור על השאר היינו משים שלא חל על הנבילה מחמת שאין איסור חל על איסור וע"כ כיון שאמר אלו לא חל בכולל דהוי כמו פורט לשיטת הירושלמי ובפורט סובר ר' יוחנן דלא חל בכולל אפי' לרבנן אבל ר"ש סובר דבכל האיסורים אינו חל בכולל) והכא קאמר דלר"ש אף בשבועת ביטוי כן שבועה שאוכל נבילה ופת חיטין ופת שעורין היינו שיאכל נבילה מאחר שפטור על הנבילה דהא נשבע לעבור לאכול נבילה וע"כ לא חל על השאר נמי כיון דר"ש סובר דעד שיאמר שבועה לכל א' וע"כ כיון דהוי חדא שבועה ע"כ כיון שנתבטל מקצהו נתבטל כולו ואינו שייך להא דלעיל דלא כהפ"מ]

שם (ה"ד) מתניתין הן לי פיקדון תשומת יד וגזל ואבידה כו' אמר ר"י דברי ר"ש נמצא שאין בידו חיטים פטור על השאר עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דנזיר ה"ג) מה שביארתי על זה ועיין לקמן (ה"ה) ויתבאר עוד בזה

עוד שם פשיטא דא מילתא כו' עיין בספרי נחלת יהושע (ס"י) ושם הארכתי

עוד שם א"ר יוחנן דברי ר' יהודה נכללין בקרבן א' ונפרטין בג' קרבנות עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דקידושין ה"א) ושם ביארתי

שם (ה"ה) אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב ור"ש פוטר שאינו משלם קנס עפ"י עצמו אמרו לו אעפ"י שאין משלם קנם עפ"י עצמו משלם בושת ופגם עפ"י עצמו ובגמ' ר' זירא ר' יסא בשם ר' יוחנן דברי ר"ש עיקר תביעה קנס לדברי חכמים לאו אמר ר' אילא דברי ר"ש בתובעו קנס ובושת ופגם דברי חכמים בתובעו בושת ופגם וקנס רבנן אמרין דברי ר"ש בתובעו ג' דברי' דברי חכמי' בתובעו דבר א' ר' זירא בעי קומי ר' יוסי בפירוש שמעת מר' יוחנן או ממילתי' א"ר יוסי דסבר כרבנן א"ר מנא ואפילו דו סבר כר' אילא דברי ר"ש בתבעו דבר א' ברם הכא בתובעו שלשה דברים

והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד וע"כ נ"ל שיש בירושלמי ט"ס וחילופי השורות (וכצ"ל) ר' זירא בעי קומי ר' יוסי בפירוש שמעת מר"י או ממילתא דסבר כרבנן דאמרין דברי ר"ש בתובעו ג' דברים דברי חכמים בתבעו דבר אחד (והא דאמר אח"כ דברי ר' שמעון בתבעו כו' שייך הכא אך שיש ט"ס בזה וצריך להיות דברי ר"ש בתבעו ג' דברים דברי חכמים בתבעו דבר א')

ונראה לי לבאר דר' זירא בעי קומי ר' יוסי אהא דאמר תחילה ר' זירא ר' יסא בשם ר' יוחנן דברי ר"ש עיקר תביעה קנס לדברי חכמים לאו (והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' לח) אלא כי אתא רבין אמר ר' יוחנן לדברי ר"ש קנס הוא תובע ולא בושת ופגם לדברי חכמים אף בושת ופגם הוא תובע במאי קמיפלגי אמר ר"פ ר"ש סבר לא שביק אינש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ ורבנן סברי לא שביק מידי דכי מודה בי' לא מיפטר ותבע מידי דכי מודה בי' מיפטר)

וע"ז אומר ר' זירא בעי קומי ר' יוסי בפירוש שמעת מר' יוחנן או ממילתי' (פי' אם בפירוש א"ר יוחנן לזה או ממילתא) וע"ז אומר אמר ר' יוסי דסבר כרבנן ובכאן צ"ל דברי ר"ש בתבעו ג' דברים דברי חכמים בתבעו שלשה דברים (פי' דאם לא אמר ר' יוחנן בפירוש דהטעם משום דר"ש סובר דעיקר קנס הוא תובע והוא משום דקייץ ודברי חכמים הוא משום דלא שביק אינש מידי דכי מודי בי' לא מיפטר ותבעו מידי דכי מודה בו מיפטר אלא דסובר כרבנן (פי' דכמו דרבנן אמרין דברי ר"ש בתבעו ג' דברים דברי חכמים בתובעו דבר א' והוא מהא דאמרינן לעיל (ה"ד) א"ר יוחנן דברי ר"ש נמצא שאין בידו חטים פטור בשאר ומנא לי' דר' שמעון סובר הכי וא"כ מוכח שסובר כרבנן דאמרו דהטעם של של ר' שמעון דפוטר הכא הוא מפני שתובעו שלשה דברים וא"כ כיון שאינו מחוייב על הקנס פטור נמי על השאר וע"ז אמר ר' יוחנן דברי ר' שמעון נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר דא"כ אם נשבע שאין בידו חטים ושעורין וכוסמין פטור על השאר ג"כ והוא מחמת שעל החיטין פטור שנשבע באמת וכמו דפטור באונס ומפתה והוא מפני שסובר דהוי בתבעו שלשה דברים וכיון שפטור על הקנס פטור על השאר ה"נ כיון שפטור על החיטים פטור נמי על השאר וע"ז אומר שם אמר ר' בא אף ר' יסא מודי בה ובנזיר הגירסא אף ר' יודה מודה והוא משום דחכמים לא פליגי אלא משום דהוי כתובעו דבר א' אבל אם הי' תובע ג' דברים מודה בזה דכיון דפטור על הקנס פטור על השאר נמי

וא"כ מוכח ממילתי' דר' יוחנן דלא כר' יוסי דאמר הכא ר' זירא ר' יסא בשם ר' יוחנן דברי ר"ש עיקר תביעה קנס לדברי חכמים לאו והוא דפליגי בזה דר"ש סובר דעיקר התביעה קנס משו' דקייץ ורבנן סברי דעיקר התביעה הוא הממון משום דאי מודה בה לא מיפטר וא"כ לפי זה ממה מוכח דר"ש סובר דנמצא שאין בידו חטים פטור על השאר אלא ודאי מוכח ממילתי' דסובר כרבנן דדברי ר"ש בתובעו ג' דברים וע"כ כיון דפטור על הקנס פטור על השאר נמי. וע"ז אומר דברי ר"ש נמצא שאין בידו חטים פטור בשאר (והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' לא) אמר ר' יוחנן מ"ט דר"ש הואיל ועיקר קנס הוא תובע אמר רבא משל דר"ש למה הדבר דומה לאדם שאמר לחבירו תן לי חיטין ושעורים וכוסמין שיש לי בידך אמר לו שבועה שאין לך בידי חטין ואשתכח דחטין הוא דלית לי' הא שעורין וכוסמין אית לי' דפטור דכי קא משתבע אחיטין בקושטא משתבע א"ל אביי מי דמי התם בחיטין קא כפר בשעורים וכוסמין לא קא כפר לי' הכא בכולא מילתא הוא דקא כפר לי' הא לא דמי' אלא לאומר לחבירו תן לי חיטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי כלל ואשתכח חיטין הוא דלית לי' הא שעורין וכוסמין אית לי' דמיחייב

וע"ז אמר ר' מנא ואפי' דו סבר כר' אילא (פי' שאפי' יהא סובר כר' אילא אעפ"כ יהא מוכח הא דאמר ר' יוחנן דברי ר"ש נמצא שאין בידו חטין פטור על השאר והוא כיון דר"ש סובר דהוי כתבעו קנס ובושת ופגם דברי חכמים בתובעו בושת ופגם וקנס וא"כ לר"ש שסובר דהוי כתובעו קנס ובושת ופגם וע"כ פטור על בושת ופגם נמי משום דעל תחילת התביעה פטור ע"כ פטור נמי על השאר וע"ז אמר ר' יוחנן דברי ר"ש נמצא שאין בידו חטים פטור בשאר וע"ז אמר ר' בא אף ר' יהודה מודה בה והוא דהטעם דפליגי רבנן הוא משום דסברי דהוי כתובעו בושת ופגם וקנס. והוא משום דתחילת התביעה בושת ופגם וקנס אבל אם הי' התביעה קנס ובושת ופגם היו רבנן מודו דפטור על השאר וא"כ אפי' ר' יודה מודה בזה (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאיתא בשבועות (ד' לח) דאמרינן שם הא לא דמי אלא לאומר לחבירו תן