נועם ירושלמי על נזיקין קלט

לא הובא כלל הא דעד א' ע"כ נראה לי לפרש כמו שפירש רש"י (בס"א) דממון ממש לא הפסידו דאי נמי אסהידו לו ראינו שמצא פלוני זה יכול לומר נאנסה ממני ופוטר עצמו משבועה וא"כ לא הוי רק גורם לממון

וע"ז אמר ר' חוני' בשם ר' ירמי' כולן לפטור והוא משום דגורם לממון לאו כממון דמי וע"ז א"ר יעקב בשם ר' יוסי לית כן (פי' אלא לחיוב). והוא משום דסובר דלענין שבועת הפיקדון גורם לממון כממון דמי' ואיפשר דר' יוסי לטעמי' דאמר תחילה על הא דאמרי ר' יוחנן ור"ל לית כאן עדים והוא משום דהכופר בממון שיש עליו עדים חייב וע"ז א"ר יוסי ומתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים כפרה הראשונה ואח"כ כפרה השני' שתיהן חייבות ניחא ראשונה מתחייבת שני' למה לאו משום שמצוין לשכח עדותן וא"כ לא הוי רק גורם לממון דהא קיימי עדים קמן וא"כ אינו מצוי דלאחר מזה מיד ישכחו העדות אלא ודאי משום דגורם לממון כממון דמי והש"ס דילן אזיל לטעמי' וכמו דאיתא בשבועות (ד' ל"ב) בשלמא שני' תתחייב דכפרה לה ראשונה אלא ראשונה אמאי הא קיימא שני' אמר רבינא הכי במאי עסקינן כגון שהי' שני' בשעת כפירת ראשונה קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות מהו דתימא רוב גוססים למיתה קא משמע לן וכתבו התוס' וא"ת ומאי פריך הא בריש שבועת הפיקדון (ד' ל"ז) פריך הכי לרבה דאמר הכופר בממון שיש עליו עדים פטור ממתניתין דהכא אלא ראשונה אמאי הא קיימא שני' למא הכופר במלוה שיש עלי' עדים חייב ורבה איתותב התם וא"כ אתי שפיר דחייבים ויש לומר דאע"ג דכופר במלוה שיש עלי' עדים וליתנהו קמן סבירא לן דחייב דלא כרבה לקמן מ"מ היכא דקיימי עדים קמן ס"ל להש"ס דחשיב כפירת דברים בעלמא ואע"ג דבלאו מילתא דרבה הוצרך רבינא לשנויי כאן כגון שהיו קרובים בנשותיהן כו' מ"מ פריך מינה לקמן לרבה דאי לאו דרבה הוי מצי למידחי דאפי' קיימי עדים קמן חשיב כפירה

וא"כ לשיטת הירושלמי דמיירי דקיימי עדים קמן ולא משני דמיירי כשהיו קרובים בנשותי' ונשותיהם גוססות [ובב"ק (פ' מרובה) ביארתי שם דאיפש' לומר דע"כ משני רבינא כשהיו קרובים בנשותיהם כו' דאי לאו הכי למאי קתני שתי כיתי עדים ולא שהיו עדים הרבה וכמו דאיתא בירושל' לעיל (פ"ד ה"ג) א"ר יוסי מתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים לא מר אלא שתים הא אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והוא משום דכפרו וא"כ אינם יודעים העדות וע"כ קתני שתי כיתי עדים וזהו דווקא לשיטת הירושלמי דאפי' נתבטל לא מחמת קרוב או פסול נמי כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה וע"כ קתני שתי כיתי עדים אבל לשיטת הש"ס דילן דאם נתבטל לא מחמת קרוב או פסול לא נתבטל כולו וא"כ אמאי תנן שתי כיתי עדים מפרש רבינא למתניתין כגון שהיו קרובים בנשותיהם ונשותיהן גוססות: וע"כ ניחא דתנן שתי כיתי עדים דאם היו כל הארבעה עדים בכת אחת היו נפסלין מחמת כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה מחמת קרוב)

וא"כ כיון שלשיטת הירושלמי מיירי בשני כיתי עדים אפי' קיימי קמן ואף עפ"כ הוי כפירת ממון אי לא ידעו מיד העדות וא"כ לא הוי רק גורם לממון ואפ"ה חייב

וע"כ אומר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי לית כן (פי' שאינו כן כמו שאמר ר' חוני' בשם ר' ירמי' לפטור אלא לחיוב) וע"ז אומר ר' יוסי בעי ויהא כן לפטור (צ"ל לפטור) פי' בתמיה ואמאי לא נפרש לחיוב וכמו שביארתי דר' יוסי לטעמי' דהכופר בממון שיש עליו עדים חייב אפי' אין קרובים בנשותיהם כמו דמפרש רבינא לשיטת הש"ס דילן וא"כ ה"נ כיון שהוא גורם לממון יהא חייב

וע"ז א"ר מנא לית כן משלש אבידות והנה הפ"מ האריך בזה בדחוקים. ולי נראה דאמר ר' מנא לית כן משלש (פי' דע"כ אמר ר' חוני' בשם ר' ירמי' כולן לפטור) והוא כמו שהקשו התוס' בב"ק (ד' ק"ה) בד"ה ושמואל אמר לחיוב תימא היכי מצי למימר לחיוב א"כ הוי ברייתא זו ואצ"ל זו ונראה לי דאף שכמה פעמים אמרינן בש"ס זו ואצ"ל זו אך הכא כיון שאמר בן עזאי שלשה שבועות הן וא"כ כיון שאמר תחילה דהכיר בה ולא במוצאה הוי לחיוב אף דהוי גורם לממון דילמא ישבע שנאנסה או דמיירי בעד א' וא"כ כיון דהכיר בה ולא במוצאה במוצאה הוי לחיוב מכש"כ הכיר בה ובמוצאה וא"כ ליכא שלשה שבועו' וע"ז א"ר מנא לית כן משלש אבידות ביודע בה ולא במוצאה במוצאה ולא בה ולפי הגהתי לעיל) א"כ אם הוא לחיוב כש"כ בה ובמוצאה דהא כיון שבה ולא במוצאה חייב כל שכן בה ובמוצאה ועל כן אמר ר' חוני' בשם ר' ירמי' כולהון לפטור וא"כ כיון דלא הוי זו ואין צריך לומר זו אלא לא זו אף זו ע"כ הוי ג' וע"ז פרי' בה ובמוצאה אנן קיימין פי' כיון דמשני דכיון דחשי' שלשה א"כ הוי ודאי לפטור דאל"ה הוי זו ואצ"ל זו אבל כיון דתני לא בה ולא במוצאה אם כן הוי כש"כ מבה ולא במוצאה. ע"ז אומר אלא שמכחש בה ובמוצאה במוצאה ולא בה בה ולא במוצאה כיני מתניתא בה ובמוצאה וע"כ הני כולהון לפטור דאל"ה הוי זו ואצ"ל זו ולית כאן משלש אבידות כמו שביארתיו (והפ"מ נדחק בזה מאוד והעיקר הוא כמו שביארתי) ודו"ק

שם (ה"ב) מתניתין שבועת הפיקדון כיצד אמר לו תן לי פיקדון שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי כו' חייב השביע עליו חמשה פעמים בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד וכפר חייב על כל אחת ואחת אמר ר' שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות ובגמ' ר' ירמי' בעי קרוב מפי אחרים בשבועת הפיקדון מהו שיהא פטור כו' עיין לעיל (בפ"ד) ושם ביארתי

עוד שם ר' יודן קפודקי' בעי השביע עליו חמשה פעמים מפי אחרים כו' עיין לעיל (פ"ד ה"ב) ושם ביארתי הא דר' יודן קפודקי' דהכא ג"כ עיי"ש

עוד שם מפי אחרים בקרקעות מהו שיהא פטור ופי' הפ"מ לר"מ דיליף פקדון מעדות לכולא מילתא מהו דיליף ג"כ גם לענין זה דפטור על הקרקעות כמו התם כו' וכבר ביארתי בהקדמתו לנועם ירושלמי על ס' זרעים שהפ"מ שגה בזה והוא דבפיקדון ודאי פטור בקרקעות ובשבועת העדות חייב בקרקעות וכמו דאיתא לקמן בירושלמי (פ"ו ה"ו) אמר ר' חייא בר אבא כו' לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות כו' אלמא דלשיטת הירושלמי בשבועת העדות חייבים בעבדים ובשטרות ובקרקעות דלא כשיטת הש"ס דילן בשבועות (ד' ל"ד) מאי בינייהו בין ר"א ובין ר' עקיבא איכא בינייהו משביע עידי קרקע לר"א חייבין לר"ע פטורין ולר' יוחנן דאמר התם משביע עידי קרקע אפי' לר"א פטורין כו' וכן איתא לקמן (ד' ל"ז) איתמר משביע עידי קרקע פליגי בה ר' יוחנן ור"א חד אמר חייב וחד אמר פטור תסתיים דר' יוחנן אמר פטיר מדאמר ר' יוחנן הכופר בממון שיש עליו עדים חייב שטר פטור וכרב הונא ברי' דרב יהושע תסתיים וא"כ לשיטת הש"ס דילן מדמה שבועת עדות לשבועת הפיקדון ולשיטת הירושלמי שבועת העדות נוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות

וע"כ בעי הכא בירושלמי מפי אחרים בקרקעות מהו שיהא פטור (פי' לר"מ שסובר דדון מינה ומינה וא"כ כיון דמפי אחרים ילפינן שבועת הפיקדון משבועת העדות ע"כ איפשר שיהא חייב אפי' בקרקע ג"כ אם הוא נשבע מפי אחרים) וע"כ בעי מפי אחרים בקרקעות מהו שיהא פטור (והא דקא מיבעי' לי' אפי' לר"מ דאמר דון מינה ומינה היינו דא"כ יהא חמור פי אחרים מפי עצמו דמפי אחרים יהיה חייב בקרקעות ומפי עצמו חמור מפי אחרים וכמו דאיתא בשבועות (ד' ל"א) אלא היינו טעמא דרבנן דמייתי להו בק"ו מה מפי אחרים חייב מפי עצמו לא כש"כ וע"כ בעי מפי אחרים בקרקעות מהו שיהא פטור דהא מפי אחרים קל מפי עצמו וכיון דמפי עצמו פטור, א"כ כש"כ מפי אחרים או דילפינן משבועת העדות לר"מ שסובר דדון מינה ומינה ועוד בעי לה מפי אחרים מהו שיהא חייב אשם בכסף שקלים (פי' כיון דילפינן משבועת העדות א"כ חייב בקרבן עולה ויורד כמו שבועת העדות ואף דמפי עצמו חייבין באשם היינו משום דלא ילפינן משבועת העדות וע"כ חמור פי עצמו מפי אחרים או דכיון שהוא שבועת הפיקדון ע"כ חייב אשם בכסף שקלים

שם (ה"ג) היו חמשה תובעין אותו ואמרו לו תן לנו פיקדון שיש לנו בידך כו' ובגמ' יכול אף בשבועת הפיקדון כך לא עשה המושבע כנשבע אמר ר' לעזר לית כאן אלא אף בשבועת הפיקדון נעשה המושבע כנשבע וכתב הפ"מ בת"כ היא שנוי' בדברי ר"ש דמייתי לה בפרקין דלעיל ר"ש אומר חייב כאן וחייב בפיקדון מה פקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון לא אם אמרת בפקדון שלא עשה בו המושבע כנשבע קאמ' הש"ס עלה יכול אף באמת כן לר' שמעון לא עשה מושבע מפי אחרים בפקדון כנשבע מפי עצמו אמר ר' לעזר לית כאן דלא היא ובטעות נשנה הכי אלא אף בפקדון נעשה המושבע כנשבע דמכדי בג"ש ילפי מהדדי כמו דילפינן לעדות בנשבע מפי עצמו ופקדון ה"נ ילפינן פקדון מעדות למושבע מפי אחרים כו' (והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' ל"ד) דמחכו עלה במערבא דקתני מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע כנשבע כו' מכדי מושבע מפי עצמו בעדות לר"ש מנא לי' דגמר מפיקדון פיקדון מושבע מפי אחרים נגמר מעדות)

ולי נראה דנדפס בט"ס אחר המשנה דהיו חמשה תובעין אותו כו' וצ"ל קודם המשנה וקאי אמתניתין (ה"ב) דתנן השביע עליו חמשה פעמים בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד וכפר חייב על כל אחת ואחת אמר ר' שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות