נועם ירושלמי על נזיקין יג

נתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין משום דלהש"ס דילן העבד הוא של בעל הגדיש דקאמר בגדי דחד ועבד דחד ומסתמא העבד הוא של בעל הגדיש שהוא שומר הגדיש וא"כ איפשר לומר דפטור על הגדיש אח"כ נמי משום שהמית את העבד והוי ממון ונפשות לחד. וע"כ לא מקשה הש"ס דילן על זה. אבל לשיטת הירושלמי הוי העבד דחד וגדיש דחד והעבד הוא לשמור את הגדי) וא"כ קשה דעל שיבולת הראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין וע"כ מקשה ממתניתין דפ' הכונס מהא דעבד וגדי ולא מקשה ממתניתין דהמניח

אבל ר' יוסי קאמר ליה מה את שמע מינה שורו שהדליק את הגדיש ונראה לי לפרש דקאמר לו מה את שמע מינה (פי' מה צריך לך להוכיח ממתניתין דהכונס ואמאי לא מוכחת ממתניתין דהמניח שהיא קודמת שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור) אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום ויעשה כמו שחלו עליו תשלומין מכאן ואילך יהא חייב בתשלומין והוא דר' יוסי לטעמי' שסובר דאפי' בשבת אע"ג שנתחייב מיתה אפ"ה אינו פטור אח"כ מתשלומין (וכמו שכתב הקצה"ח) וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דגיטין ה"ה) רב הונא בשם רב והוא שעירב (פי' דאי מנסך ממש קלב"מ (בימים קדמונים). ניסך ועירבב בתחילה הוא חייב מיתה ולבסוף בתשלומין (פי' דאם ניסך ואח"כ עירב ע"כ בתחילה הוא חייב מיתה ולבסוף בתשלומין ע"כ חייב). מתיב ר' יוסי הגע עצמך שהדליק גדישו של חבירו בשבת בתחיל' הוא חייב מיתה ולבסוף בתשלומין אלמא דר' יוסי סובר דאע"ג דנתחייב מיתה (בימים קדמונים) מחמת שבת אפ"ה חייב אח"כ בתשלומין (והנה הקצה"ח לא הביא הירושלמי הזה שהוא ראיה לדבריו מדברי ר' יוסי כמו שביארתי)

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ח דסנהדרין) רוצח ששיבר את הכלים או שהזיק חייב לשלם הי' משבר עד שהגיע לעיר ר' זעירא ור' הושעי' חד אמר נותן דמים וחד אמר אינו נותן דמים (והנה הפ"מ נדחק בזה) ולפי מה שביארתי איפשר לומר דרוצח ששיבר את הכלים או שהזיק חייב לשלם (פי' אחר הרציחה בודאי חייב אע"ג דמחוייב מיתה אעפ"כ כיון שחיוב מיתה כבר עבר ע"כ חייב) (והוא כמו שסובר ר' יוסי) הי' משבר עד שהוא מגיע לעיר (פי' שהוא רודף (בימים קדמונים) ומשבר את הכלים של אחרים) ר' זעירא ור' הושעי' חד אמר נותן דמים (פי' שהוא מיתה לזה ותשלומין לזה) וחרנא אמר אינו חייב פי' שהוא כמו שכתבו התוס' משום שהוא מחוייב מיתה לכל (בימים קדמונים) ע"כ לא הוי מיתה לזה ותשלומין לזה וע"כ אינו חייב דמים) (והפ"מ נדחק בזה) ולפי מה שביארתי ניחא שפיר ודו"ק

ובזה איפשר לבאר הא שאומר אח"כ בירושלמי חד בר נש אפי ק פלטרא בפירא עבר חמרא ותברי' אתא עובדא קומי ר' יצחק בר טבליי א"ל לא חייב לך כלום ולא עוד אלא שאם ניזק חייב בנזקו ופי' הפ"מ הוציא איזה חפץ ועדי על כתיפו א"ל לא חייב לך כלום פי' הפ"מ לא חיי' לך כלום בעל החמור שהי' לך לשמור בעצמך ולא עוד אלא שאם הוזק החמור מחמת אותו דבר שהי' חייב בנזקה שלבהמה רשות להלוך ורגל בר"ה הוא ולפיכך הבהמה פטורה והאדם חייב בניזקה. אך המעשה אינו שייך להכא. וצ"ל דאגב דמייתי תחילה ר' יצחק בר טבלא מייתי נמי להך דאר"י בר טבלא הכא והוא דוחק

וע"כ נראה לי שצ"ל חד בר נש אפיק פלטרא בחפירא (פי' שהוציא פלטרא במחתרת) עבר חמרא ותברי' אתא עובדא קומי ר' יצחק בר טבלא ואמר לא חייב לך כלום והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ע"ב) איתבי' אביי הגונב כיס בשבת הי' מגרר ויוצא פטור שאיסו' סקילה ואיסור גניבה באים כא' והלכתא דשדינהו בנהרא ודווקא אם אינו בעין קונה אבל אם הוא בעין אינו קונה וכמו דאמר רב הבא במחתרת ונטל כליו ויצא פטור מ"ט בדמים קנינהו ואמר רבא התם מסתברא מילתי' דרב בשנשבר דליתנהו כו' וע"כ אמר הכא דעבר חמרא ותברי' א"ל לא חייב לך כלום דאכתי לא קנינהו אע"ג דאפיק בפירא דהיינו במחתרת אעפ"כ לא קנינהו וע"ז אומר ולא עוד אלא שאם ניזק חייב בנזקו (פי' דלאחר דתברינהו א"כ קנינהו מעיקרא אע"ג דאח"ז אינו מחוייב מיתה אעפ"כ קנינהו מעיקרא) ועיין (ס' שנ"א סעי' ב') וע"כ הוא חייב בנזקו משום דהשברים הם שלו וע"כ חייב משום בור (ויש לדחות) ודו"ק

שם (ה"ו) איזהו תם ואיזהו מועד מועד כל שהעידו בו ג' ימים ותם משיחזור בו שלשה ימים דברי ר' יהודא ר"מ אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם שיהיו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח כו' יצא ביום ראשון ונגח בשני לא יצא בשלישי יצא ונגח ייבא בפלוגתא דרב אדא בר אחוה ורב הונא דאתפלגין נדה שבדקה עצמה ביום ראשון ומצאה טמא בשני לא בדקה בשלישי בדקה ומצאה טמא רב אדא בר אחוה בשם רב נדה וראי רב הונא בשם רב נדה ספק אמר רב הונא תמן הוינא ברישא והמן הוינא בסיפא ותמן הוינא באמצעיתה אשתאלת לרב ואמר ספק אשתאלת לרב ומר ודאי חזר ומר ספק רב אדא בר אחוה לא הוי תמן אלא כד מר ודאי. רב ירמי' בשם רב הלכה כר' מאיר בתמה וכר' יהודא בהעדאה דתני שור שנגח ג' פעמים ביום א' אינו מועד ומה ת"ל מתמול שלשום אלא שאם חזר בו ג' ימים זה אחר זה אינו נידון אלא כתם והוינן סברין מימר הלכה כרב הונא דו אמר מעין שניהם אהא רב ירמיה בשם רב הלכה כר' מאיר בתמה וכר' יהודא בהעדאה (ופי' הפ"מ דמייתי ראי' דהלכה כרב הונא דאם בדקה עצמה ביום ראשון ומצאתה טמא ובשני לא בדקה ובשלישי בדקה דאינה אלא ספק דילמא לא ראתה ביום שני וכן במועד הוי ספק ומביא ראי' מדאמר דווקא שלשה ימים זה אחר זה אינו נידון אלא כתם הא אם לא חזר בו לפנינו ג' ימים רצופים אלא ביום ראשון יצא ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ולא נגח בספק הוא כו' דמשמע דווקא א בכה"ג הוא דאינו נידון אלא כתם הא בגוונא אחריתא כדאמרן אינו נידון לא כתם ולא כמועד והוא דוחק גם פי' על דו אמר מעין שניהם לפי שהוא אומר ושינה בברייתא זו מעין תנא א' ושניהם כלומר כשניהם בין בתם בין במועד כר' יהודא והוא ג"כ דוחק והנה המהרא"פ גורס גירסא אחרת הוינא סברין מימר כר' יוסי דהוא אמר מען שניהם שאומר איזהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים וזהו כר' יהודא ותם שיהיו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח זהו כר"מ] ונראה לי לבאר איך שהוא בירושלמי והוא שמביא ראיה דהלכה כרב הונא דאמר דאם בדקה עצמה ביום ראשון ומצאתה טמא ובשני לא בדקה ובשלישי בדקה ומצאתה טמא דאינה אלא נדה ספק ומייתי ראיה מהא דאמר ר' ירמי' בשם רב הלכה כר"מ בתמה (והוא ט"ס) וצ"ל הלכה כר"מ בהעדאה דהיינו שהעידו בו שלשה פעמים וכר' יהודא בהעדאה (והוא ט"ס וצ"ל) בתמה דהיינו משיחזור בו שלשה ימים (וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' כ"נ) דאע"ג דר"מ סובר דמועד שהעידו בו ג' פעמים אעפ"כ לחזרה בעינן שלשה ימים וכמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ד) ר"ש אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם משיחזור בו שלשה ימים) ומביא ראי' לזה מהא דתני' שור שנגח ג' פעמים ביום א' אינו מועד (והוא ט"ס וצ"ל) מועד ומה ת"ל מתמול שלשום אלא שאם חזר בו ג ימים זה אחר זה אינו נידון אלא כתם והענין הוא שהברייתא (דהיינו ר' שמעון) אומר מעין שניהם דבמועד הלכה כר"מ והוא כמו שאמר ר"מ ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כש"כ. וא"כ צריך לומר דמועד הוי ע"י ג' פעמים והא דכתיב מתמול שלשום מוקי לה לחזרה. וא"כ הוא דוחק לומר מעין שניהם דהחזרה לא הוי כמו העדאה. וא"כ אי אמרינן דהעדאה יוכל להיות ע"י שיצא ביום ראשון ונגח בשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח א"כ יוכל לפרש הכתוב מתמול שלשום בין לענין העדאה בין לענין החזרה אע"ג דריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כש"כ אך זהו דווקא אי נגח כל הג' פעמים ע"כ אמרינן דריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כש"כ אבל אי אמרינן ביצא ביום ראשון ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח דהוי מועד א"כ זה אין לומר בג' פעמים ביום דאם בפעם הראשון יצא ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח דאיזה שיעור תתן למה שלא יצא וא"כ לא הוי מועד רק אם נגח ג' פעמים בדווקא וא"כ איפשר לומר דקרא דתמול שלשום הוא לענין העדאה ג"כ דהיינו שביום ראשון יצא ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח דזה לא שייך רק באם שהוא מועד ע"י ג' ימים וע"ז אומר והוינן סברין מימר הלכה כרב הונא (פי' דאמר דהוי ספק) דו אמר מעין שניהם (פי' וע"כ אמר מעין שניהן) דכיון שסובר דהוי ספק א"כ במועד לא הוי מועד בכה"ג וע"כ מוקי קרא לענין חזרה):

והיינו דווקא לשיטת הירושלמי (פ"ד ה"ב) דאמרינן שם מכיון שהרג אדם א' אינו מועד כו' ריב"ח אמר כשרדף שלש נגיחות והן משערין שיש ברדיפתו נגיחה. וא"כ אף שלא נגח בפועל ג' ימים רק שמשערין שיש ברדיפתו נגיחה הוי מועד ע"כ איפשר לומר ג"כ דאם יצא ביום הראשון ונגח שוורים בשני לא יצא בשלישי יצא ונגח א"כ אף שלא נגח בפועל ג' נגיחות אפ"ה הוי מועד אבל לפי שיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' מ"א) אמר רבה הכא במאי עסקינן כגון שאמדוהו לג' בני אדם רב אשי אמר אומדנא לאו כלום הוא וכן אמרינן התם כגון שהרג ג' כו' ומועד כו' הוי מועד לישראל וכן משני התם רשב"ל כגון שהרג שלשה בני אדם טריפה ופריך מועד לטריפה הוי מועד לשלם א"כ בודאי לא הוי מועד ע"י שיצא ביום ראשון ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח וע' בספרי (נ"י ח"ב דרוש ה') ע"ש ודו"ק:

המניח את הכד פרק שלישי

שם (ה"א) מילתא דר"י אמר בור של נזקין פטו' בו על הכלים ואם בדרך הטחה הטיח על נזקי צלוחיתו חיי' עיין לעיל (פ"א ה"א)

שם (ה"ב) נשברה כדו בר"ה והוחלק א' בחרסות כו' ר"א אומר בשעת נפילה נחלקו אבל לאחר נפילה כל עמא מודו שחייב אמר ר' יוחנן בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה היא