נועם ירושלמי על נזיקין יב

דילן (ד' כ') וכן אמר ר"ל אכולה (פי' אפי' כסות וכלים נמי) ואזדא ר"ל לטעמי' דאמר ר"ל שתי פרות ברה"ר אחת רבוצה ואחת מהלכת בעטה מהלכת ברבוצה פטורה ר' יוחנן אמר על הראשונה הושבה וכצ"ל) וע"ז אומר מיחלפא שיטתי' דר"ל כו' בשם ר' הושעי' עמדה ואכלה מפירות הצבורין חייבת (וא"כ לא ס"ל דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור) וע"ז משני תמן בשם ר' הושעי' הכא בשם גרמי' מילתא דר"ל אמר בעטה מהלכת ברבוצה פטור מילתי' דר' יוחנן אמר בעטה מהלכת ברבוצה חייב וכן הגיה בגליון

אך מה שפי' אח"כ בירושלמי הוא דוחק (ע"כ נראה לי דהא דקאמר לא סוף דבר בעטה מהלכת ברבוצה או רבוצה במהלכת בעטה מהלכת במהלכת (פי' דכל מה דפוטר הוא רק מחמת דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור אבל בלא"ה חייב דביעוט הוי שינוי ותולדה דקרן) וע"ז אמר ר' אמי לא אמר ריש לקיש אלא בעטה מהלכת ברבוצה פטורה אבל רבוצה במהלכת או מהלכת במהלכת חייבת תני ר' הושעי' כולה פטורה טעמא דר' הושעי' אין קרן ברה"ר (והגיה הפ"מ) אין זו קרן ברה"ר (או שצ"ל אין רגל ברה"ר) (פי' כיון שהולכין שוורים זה אחר זה ע"כ אם הפרה שאחרי' אינה יכולה להלוך כ"כ מחמת הפרה הראשונה ע"כ מבעטת היא וע"כ הוי אורחי' וכיון דהוי אורחי' א"כ הוי תולדה דרגל ופטור ברה"ר) (והא דתנן במתניתין הי' מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה הכלים משלם חצי נזק התם קאי על כלים אבל בפרות המהלכות זו אחר זו אפי' מבעטת נמי הוי אורחי') והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' י"ט) בעא מיני' רבי אבא בר ממל כו' הי' מהלכת במקום שאי איפשר לה אלא א"כ מנתזת ובעטה כו' כיון דאי איפשר לה אורחי' הוא או דילמא השתא מיהא מחמת ביעוט קא מנתזת כו']

עוד (שם) רב אמר עמדה ואכלה מפירות הצבורין מה הקילו בשן שאכלה כו' הנה הפ"מ נדחק בזה הירושלמי [ע"כ נראה לי לבאר והוא דרב אמר עמדה ואכלה מפירות הצבורין (צ"ל פטורה) (ודלא כהפ"מ) (פי' שרב אומר עמדה ואכלה מפירות הצבורין פטורה פי' שסובר דעמדה ואכלה מפירות הצבורין הוי אורחי' וע"כ פטור ברה"ר) וע"ז אומר מה הקילו בשן שאכלה מהלכת בין העומדת והוא (ט"ס וצ"ל] עומדת בין מהלכת דפטורה בר"ה משום דהוי אורחי' וזהו שהקילו בשן (פי' דפטור ברה"ר) אע"ג דהוי שינוי קצת וע"ז אומר חומר בקרן שבעטה מהלכת את העומדת והוא (ט"ס וצ"ל) עומדת את ההולכת (פי' דזהו קרן ברה"ר דחייבת) אבל שן שאכלה מפירות הציבורין פטור (פי' משום דזהו נמי אורחי' אע"ג דהוי שינוי קצת אעפ"כ לגבי שן לא הוי שינוי וכמו שכתב הרא"ש על בעל המאור (ד' כ') וכתב ומיהו כי מעיינית בי' שפיר דברי רב אלפס עיקר דבהמה שקופצת למקום גבוה ואכלה לאו שינוי הוא דאמר לעיל כיון דאורחה למיכל ליפתא אורחה נמי לסרוכי ולמיסק (פי' וע"כ אמר רב דפירות הצבורים בר"ה ועמדה ואכלה ואע"ג דהוי קצת ע"י שינוי אפ"ה פטורה בר"ה דלגבי שן אורחה בכך וכמו דאמרי' כיון דאורחא למיכל ל ליפתא אורחה לסרוכי ולמיסק) וע"ז אומר מה הקילו בשן שאכלה מהלכת בין העומדת והוא (ט"ס וצ"ל) עומדת במהלכת דאפי' עומדת במהלכת נמי הוי אורחי' ופטור ברה"ר. אילפא אמר עמדה ואכלה מפירות הצבורין חייבת משום דלא הוי אורחי' מה הקילו בשן שאכלה מהלכת בין העומדת (והוא ט"ס וצ"ל) מה הקילו בשן שאכלה מהלכת בין מהלכת שזה הוי אורחי' וע"כ פטור בר"ה וע"ז אומר חומר בקרן שבעטה מהלכת את המהלכת דבקרן חייב אפילו מהלכת במהלכת

והענין הוא דפליגי בזה שנחלק הרא"ש עם הבעל המאור וכמו שכתב הרא"ש בפ"ב דב"ק דהבעה"מ פירש הא דאמרינן בב"ק (ד' כ') מ"ש הלכה דאורחי' הוא עמדה נמי אורחי' הוא אמר רבא בקופצת (ופי' הבעה"מ דהטעם הוא משום דהוי שינוי). וע"כ אמר אילפא בהמה ברה"ר הלכה ואכלה פטורה עמדה ואכלה חייבת והא דעמדה מיירי בקופצת וע"כ הוי שינוי) וכתב ע"ז הרא"ש דאינו כמו שפירש הבעה"מ דבהמה שקופצת למקום גבוה ואכלה לאו שינוי הוא דאמר לעיל כמו דאורחי' למיכל ליפתא אורחי' נמי לסרוכי ולמיסק אלא הא דאילפא מיירי בקופצת דהוי חצר הניזק עי"ש וכן פליגי רב ואילפא בירושלמי דרב אומר עמדה ואכלה מפירות הצבורין פטורה משום דלא הוי שינוי לגבי שן דכיון דאורחי' למיכל אורחי' נמי להיות עומדת ואילפא סובר דהוי שינוי וע"כ חייבת בעמדה ואכלה משום דהוי כמו קרן ומה הקילו בשן שאכלה מהלכת במהלכת דאז הוי אורחי' לגמרי וחומר בקרן שבעטה מהלכת במהלכת דחייב

שם (הלכה ה') בירושלמי כלב שנטל חררה ריש לקיש אמר במצית את האור על כל שיבולת ושיבולת ר' יוחנן אמר נעשה כזורק את החץ ממקום למקום אמר ר' יצחק בר טבליי מתניתא מסייע לריש לקיש (עיין בפ"מ שנדחק בזה מאוד) (והוא ט"ס וצ"ל לר' יוחנן) הי' גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור את אומר שאין כזורק את החץ ממקום למקום על שיבולת הראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין והוא כמו שביארתי בספרי נ"י עפ"י מה שכתב הנמ"י דאשו משום חציו כאילו הבעירו ואי קשי' וא"כ היכי שרינן עם חשיכה להדליק את הנרות והדליקה הולכת ודולקת בשבת כו' לא קשיא לן שהרי חיובו משום חציו כזורק את החץ שבשעה שיצא מת"י באותה שעה נעשה הכל ולא הוי מעשה מכאן ולהבא דאי הוי כמעשה דמכאן ש ולהבא ה"ל למפטרי' דאנוס הוא שאין בידו להחזירה וה"נ אילו מת קודם שהספיק להדליק את הגדיש ודאי משתלם נזק מאחריות דנכסים דידי' אלא לאו ש"מ דלא כמאן דאדליק מהשתא בידים חשבינן ליה אלא כמאן דאדליק מעיקרא משעת פשיעה חשבינן ליה לכן לענין שבת דכי אתחיל מע"ש אתחיל וכמאן דאגמרי' בידים בההוא עדנא כו' ועיין בקצה"ח (ס' ש"ץ) דהוכיח מזה דלא כדעת התוס' בב"ק (ד' י"ז) דלא אמרינן בתר מעיקרא אזיל אלא דווקא בשזרק גוף הכלי אבל לא בזרק חץ דמזה מוכח דאפי' בזורק חץ נמי אמרינן דהוי מנא תבירא כאילו כל המעשה נגמר מתחילה וכן נראה לי מהירושלמי (פי"א דשבת) וקשי' אילו זרק חץ להרוג את הנפש והתרו בו שמא כלום הוא אלמא דבזורק חץ דיינינן ליה כאילו נעשה מעיקרא

ובזה יתבאר הירושלמי אמר ר' יצחק מתניתא מסייע לר' יוחנן (כצ"ל) הי' גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב כו' אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום על שבולת הראשונה מתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין (דהא כבר נתחייב מיתה וא"כ נתחייב אח"כ בתשלומין) אלא ודאי דאתי כר' יוחנן דאשו משום חציו וע"כ הוי כמו שנעשה מעיקרא וכה"ג מקשה בש"ס דילן (ד' כ"ב) בשלמא למ"ד אשו משום חציו משום הכי פטור אלא למ"ד אשו משום ממונו אלו קטל תורא עבדי' ה"נ דלא מיחייב ומשני אמר לך רשב"ל הכא במאי עסקינן כשהצית בגופו של עבד דקלב"מ אי הכי מאי למימרא לא צריכא בגדי דחד ועבד דחד רק דהירושלמי מקשה דאפי' הצית בגופו של עבד אעפ"כ יתחייב בתשלומין אח"כ דעל שיבולת ראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין

עוד שם אמר ר' יוסי ואת שמט מינה שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום ויעשה כמו שחלו עליו תשלומין מכאן ואילך יהא חייב בתשלומין אלא ודאי דמסייע לר' יוחנן שאומר דאשו משום חציו א"כ הו"ל כאילו הדליק מעיקרא כל הגדיש

[והנה נראה לי עוד לבאר הא דאמר ר' יוסי ואת שמע מינה שורו שהדליק את הגדיש בשבת כו' והוא דר' יוסי מקשה לר' יצחק בר טבליי דמסייע לר' יוחנן ממתניתין דפ' הכונס ואמאי לא מייתי ראי' ממתניתין דפ' המניח שהיא קודמת ראיה זו גופא דאם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום א"כ על שיבולת הראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין

[ע"כ נראה לי לבאר דמפני מה לא הביא ר' יצחק בר טבלא סיוע לר' יוחנן מהמשנה הקודמת. ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שכתב הקצה"ח (ס' שנ"א סעי' ג') לענין אם נעשה חיוב תשלומין אחר שנעשה חיוב מיתה שכתב הש"ך דהטור לא כתב אלא רק בבא במחתרת דמיד שיצא ממחתרת תו לא חייב מיתה אבל בשבת מודה דפטור כיון דעדיין עומד בחיוב מיתה עיין שם וכתב ע"ז הקצה"ח ואינו נראה לי דודאי מי שחילל שבת ואח"כ שיבר כלים חייב אע"ג דעדיין עומד בחיוב מיתה (בימים הקדמונים) כיון דחיוב מיתה שנתחייב כבר עברה ומשנה שלימה שנינו כאן בפ"ק דערכין (ד' ז') היוצא כו' והזיק חייב לשלם הרי דחיוב מיתה אינו פוטר רק בשעת מעשה ולא אח"כ ועיי"ש שהאריך בזה

[וע"כ לא הביא ר"י בר טבליי ראי' ממתניתין דשורו שהדליק את הגדיש דחייב דאם אומר את שאינו כזורק חץ ממקום למקום על שיבולת הראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין דדילמא חיוב מיתה פוטר אח"כ נמי. והא דתניא בערכין (דף ז') היוצא כו' והזיק חייב לשלם דדילמא הוא חייב מיתה מחמת ההורג חת הנפש (בימים הקדמונים) וא"כ אינו פוטר מחמת דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה וע"כ לא אמרי' קלב"מ אבל גבי שבת שנתחייב מחמת חילול שבת א"כ כיון שנתחייב מחמת עבירה דשבת לא שייך בזה מיתה לזה ותשלומין לזה וכמו שכתבו התוס' בכתובות (דף ל"א) דגבי הדליק את הגדיש בשבת הוי כמו מיתה ותשלומין לא' הואיל ולא מתחייב בשביל אדם אלא לשמים

וע"כ פשיט מהא דגדי סמוך לו ונשרף עמו חייב ופירש"י שם הא דנקט גדי היינו לאשמועינן דאפי' בגדי דחד ועבד דחד דמסתמא העבד לבעל הגדיש שאדם מניח עבדו לשמור גדישו והירושלמי סובר דע"כ נקט גדי ועבד היינו להוכיח שהעבד אינו לבעל הגדיש והעבד הוא של בעל הגדי לשמור את הגדי וא"כ אמאי פטור על הגדיש וא"כ צריך לומר דמחייב משום רודף (בימים קדמונים) וא"כ מחויב מיתה לכל (בימים קדמונים) וכמו שכתבו התו' בב"ק (ד' כ"ב) וע"כ הביא ר"י בר טבליי סיוע לר"י דעל שיבולת ראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין דהא לאחר שהומת העבד א"כ ליכא חיוב מיתה אח"כ כלל כמו הבא במחתרת וא"כ אמאי פטור על הגדיש דאפי' אי אמרינן דבשבת איכא חיוב מיתה אח"כ אבל בהא ליכא חיוב מיתה אח"כ. ואי משום דמחויב מיתה (בימים קדמונים) ר"ל שהמית את העבד א"כ ה"ל ממון לזה ונפשות לזה וא"כ חייב (וע"כ ניחא הא דבש"ס דילן (ד' כ"ב) משני לר"ל כגון שהצית בגופו של עבד ולא פריך דעל שיבולת הראשונה