נועם ירושלמי על נזיקין קכז

אלא ע"כ בדאיכא הכחשה בהמזימין מיירי והרמב"ם לא הזכיר מזה כלום ואיפשר דאגב פשיטות הדין לא הוצרך מלכתוב זה דהיכא דאלו המזימין מכחישין זו את זו א"כ לענין העדים בודאי שאין לדונם בדין עדים זוממים ולענין ההורג נמי אין להורגו מספק דעכ"פ הוזמו עדיו והרי הוא בכלל דין עדות המוכחשת שהביא (בפ' י"ח) ויש לפרש דהא דקאמר ההורג כו' לאו מהבעי' דר' בון הוא אלא פשיטותא דר' זעירא הוי שפשט לו כן דמספק אין אנו יכולים לדון לא לההורג ולא להעדים]

ולי נראה לבאר והוא במה דאמרי' במכות (ד' ה') ואמר רבא באו שנים בסורא בצפרא בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו בפניא בחד בשבתא עמנו הייתם בנהרדעא חזינן אי מצפרא לפני' מצי אזלי מסורא לנהרדעא לא הוי זוממין ואי לאו הוי זוממין פשיטא מהו דתימא ליחוש לגמלא פרחא קמל"ן

וע"ז אמרינן בירושלמי ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא היו מעידין עליו שהרג את הנפש בלוד באו אחרים ואמרו להן האיך אתם מעידים שהרי אתם הייתם עמנו בחמשה בחודש בציפורי (פי' שהמעשה הי' שעדי' העידו בא' שהרג את הנפש בחמשה בחודש ובאו עדים אחרים והזימום שבחמשה בחודש היו עמהם בקסרי ואח"כ באו עדים אחרים והזימום להמזימים ואמרו האיך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו בעשרה בחודש בציפורי ואם היו בחמשה בחודש בקסרי א"כ איך היו בעשרה בחודש בציפורי וע"ז אומר ההורג אינו נהרג דהא העדים הזימום להעדים הראשונים ואי משום שהמזימין האחרונים הזימו להמזימים שראו אותם בעשרה בחודש בציפורי ואי איפשר להגיע בעשרה בחודש לציפורי אילו היו בחמש' בחודש בקסרי אעפ"כ חיישינן דילמא בגמלא פרחא אזלי וא"כ אין זה הזמה וע"כ אין ההורג נהרג דהא הזימום להעדים הראשוני' ואי משום שהזימו המזימין חיישי' דילמא בגמלא פרחא אזיל והעדי' ג"כ אין נהרגין דילמא הוי הזמה ואם כן הזימום להמזימים דלא חיישינן דילמא בגמלא פרחא אזיל א"כ הוזמו המזימין וע"כ מיבעי' לי' אי אמרינן דחיישינן לגמלא פרחא דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה או לא חיישינן לגמלא פרחא וע"כ נאמנים העדים האחרונים שהזימו להמזימין

ובזה יתבאר מה שלא הביא הרמב"ם דין זה דהא בש"ס דילן אמרינן במכות (ד' ה') דלא חיישינן לגמלא פרחא. וע"כ נאמנים העדים האחרונים שהזימו להמזימין וא"כ ההורג והעדים נהרגין וע"כ לא הביא הרמב"ם

[ונראה לי דהירושלמי והש"ס דילן אזלי לטעמי' והוא שהקשו התוספות ביבמות (ד' קט"ז) בד"ה הכא חיישינן דילמא בגמלא פרחא אזל וא"ת בפ"ק דמכות (ד' ה') אמר רבא אתו בי תרי ואמרו בחד בשבא בצפרא הרג את הנפש בנהרדעא ואתו בי תרי ואמרו בפני' בחד בשבא עמנו הייתם בסורא חזינן אי מצפרא לפני' מצי אזלי אין נהרגין ואי לא מצי אזלי נהרגין פשיטא מהו דתימא ליחוש לגמלא פרחא קמל"ן כו' והר' מנחם פירש דהתם אם איתא דאזלי לגמלא פרחא הי' להם לטעון כן ומדלא אמרו הכי שמע מינה ששקר הם מעידים וצריך לבאר דהא א"כ נהרגין על ידי עצמם מחמת ששותקין וא"כ איך נהרגין אלא ודאי דהם רק כמו גורמי' לזה שלא טענו וע"כ לא הוי כהודאה עפ"י עצמם ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' י"ד) שהארכתי בזה

[וכן אמרינן בסנהדרין (דף כ"ח) בנים לעלמא מנלן סברא הוא כדתני' אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו שניהם ואי בנים לעלמא כשירין נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו א"ל רבא ולטעמך הא דתנן ג' אחין וא' מצטרף עמהם הרי אלו ג' עדיות והן עדות אחת להזמה נמצא עד זומם משלם ממון בעדות אחיו אלא הזמה מעלמא קא אתי ה"נ הזמה מעלמא קא אתי וא"כ ה"נ אעפ"י דהא דמחייבין אותם הוא מחמת שלא טענו הם שזהו רק כמו גורמים אבל אין זה מתחייב ע"י עצמו

[אבל לשיטת הירושלמי דאמרינן בירושלמי (פ"ג דסנהדרין ה"ט) ומניין שלא יהיו העדים קרובין זה לזה הגע עצמך שהוזמו לא מפיהן הן נהרגין והוא כמו שסובר רמי בר חמא בסנהדרין שם וא"כ כיון שסובר הירושלמי דכיון שאין העדים נהרגין עד שיזומו שניהן א"כ הוא נהרג ע"י קרובי' והכא נמי כיון דהא דלא חיישינן לגמלא פרחא הוא מפני שאין העדים טוענין הוי כנהרגים ע"י עצמם. וע"כ בעי לה בירושלמי אי חיישינן לגמלא פרחא ורבא דאמר דלא חיישינן לגמלא פרחא מפני שאין טוענים ולא הוי כנהרגין ע"י עצמם אזיל לטעמי' דמקשה שם על רמי בר חמא שסובר כשיטת הירושלמי דהא דשני עדים קרובים זה לזה פסולין הוא משום דא"כ נהרגין ע"י עצמן ומביא ראיה לזה מהא דשלשה אחין כו' ודו"ק]

שם (ה"ו) מתניתין היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה וא' מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדיות לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשני' פטורה ובגמ' אמר ר' ירמי' חמי האיך תנינא הכא היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה וא' מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדיות הא אם היו שלשה לא בדא תנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין הוא והן נהרגין והשני' פטורה: ש

והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דכתובות) כתבתי שם לבאר הירו' הזה שהפ"מ נדחק מאוד בפירושו וכתבתי שם שהפי' הוא שמדייק מדתנן דווקא בשנים שנים דאם אין המתרה רואה אותן הוי ב' עדות משמע הא שלשה שלשה לא (דהיינו א' רואה אותו מחלון זה וא' רואה אותו מחלון זה וא' מתרה בו באמצע) (וכמו שכתבו התוס' מכות (ד' ו') בד"ה תני' כו' דאי ממתניתין ה"א דווקא בב' כיתי עדים דכל חדא וחדא חשיב עדות באנפי' נפשי' אבל בכת א' מצטרפי וע"ז מייתי ראי' דאפי' ג' בכת א' נמי הכי וע"ז אמר בירושלמי א"ר ירמי' חמי האיך תנינן הכא היו שנים רואים אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה וא' מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות א' כו' הא אם הי' ג' ג' לא בדא (פי' א' רואה אותו מחלון זה וא' רואה איתו מחלון זה והמתרה באמצע אעפ"י שאין רואין אותו אלו לאלו נמי מצטרפין וכמו שכתבו התוס' (שם) ד"ה דוקא כו' א"ר יוסי תנינן שלשה (פי' תנינן בברייתא דאפי' שלשה שלשה) לא בדא תנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין הוא והן נהרגין והשני' פטורה (פי' דע"כ תנא בשנים שנים וא' מתרה באמצע משום סיפא דהוא והן נהרגין והשני' פטורה דתנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין דאע"ג גברא בר קטלא הוא חייב ע"כ תנינן במתניתין בשנים שנים וא' מתרה באמצע וה"ה אפי' בג' ג' דהיינו א' רואה אותו מחלון זה וא' מחלון זה רק דנקט ב' ב' משום סיפא ודו"ק

[ומה שהקשה הפ"מ דמאי קמ"ל שגה בזה דקמ"ל דהוא והן נהרגין והשניה פטורה וקאמר דתנינן הכא מאי דלא תנינן בכל סנהדרין והוא כמו דאמרי' במכות (דף ה') ואמר רבא באו שנים ואמרו בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא בתרי בשבתא הרג פלוני את הנפש נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא ופריך מאי קמ"ל תנינא לפיכך אם נמצאת אחד מהם זוממת הוא והן נהרגין והשני' פטורה ופי' רש"י מאי קמ"ל דאע"ג דאיהו מיקטל אינהו מיקטלי' תנינא במתניתין בפירקין גבי שנים רואים אותו מחלון זה כו' הוא והן נהרגין כו' וע"ז אומר תנינן הכא מה דלא תנינן בסנהדרין דאעפ"י שהוא נהרג אפ"ה העדים נהרגין משום דבעידנא דמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא]

ובזה יתבאר הא דאיתא לקמן בירושלמי (ה"ז) תני ר' הושעי' הפסוק הזה אמור בשתי כיתי עדים כי יקום עד חמס באיש עד זומם שהוא עונה באיש לענות בו לא בעדותו (פי' הפ"מ כלומר בעדים זוממין משתעי שכת א' העידה העדות וכת אחרת מזימין אותו באיש מיותר הוא אלא זה עד זומם שהוא עונה באיש וכלומר שאלו העדים הראשונים העידו באיש שעשה כך וכך אבל כשנעשים זוממין אין נענשין אם הוזמו באיש דאם המזימין אומרים האיך אתם מעידים על האיש הזה הרי עמנו הייתם במקום פלוני אין אלו זוממין וכדמסיק לענות בו לא

בעדותו

[ופירש הפ"מ הרי כאן מרומז כת השני' והם המזימין להראשונים שצריך שיהיו עונים בו כלומר בכת הראש נה האיך אתם מעידים הרי אתם הייתם עמנו כו' ולא שיאמרו על עדותו של זה על מה שהעידו שאם הם אומרים הרי זו עדות שקר ולא כך הי' אין אלו זוממין. וכתב במראה הפנים מכאן למד הרמב"ם לומר דבעדים זוממין צריך שיהי' הזמה בעדים עצמן בלבד אבל אם העידו גם בגופו של עדות ואמרו זה הדבר לא כך הי' אעפ"י שאמרו להם עמנו הייתם ואיכא נמי הזמת עצמן אפ"ה לא מקרי הזמה אלא הכחשה הואיל וגם כן בגופו של עדות העידו בו אמנם מכאן מוכרח הוא כו' ומנענות בו כו' שצריך שלא יענה בעדותו כלל ואעפ"י שגם בעד זומם עצמו ענה ואמר ליה עמנו היית אפ"ה לאו הזמה היא]

ולי נראה שהפ"מ שגה בזה והא דאיתא התם תני ר' הושעי' אחר מתניתין דר"י בר"י אומר לעולם אינו נהרג עד שיהיו שני עדי' מתרין בי' הוא ט"ס אלא שצריך לגרוס הא דתני ר' הושעי' קודם המשנה וקאי על הא דאמר תחילה תנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין הוא והן נהרגין והשני' פטורה וע"ז אומר תני ר' הושעי' הפסוק הזה אמור בשתי כיתי עדים פי' שתי כיתי עדים היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה (פי' ואין א' מתרה בו באמצע) וע"ז אומר עד זומם שהוא עונה באחיו (פי' שאין ההזמה רק באיש) בו לא בעידותו (פי' שאין ההזמה רק בו דהיינו בהעדים עצמן אעפ"י שהעדות שהרג את הנפש הוי עדות דהא יש עוד כת אחרת שהעידו שהרג ואותו הכת לא הוזמו וא"כ