נועם ירושלמי על נזיקין קכו

בי' לא יגוש וכמו דאמר רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו אין שביעית משמטתו (לפי הגהתי) וה"נ אינו יכול לתובעו עד עשר שנים וא"כ צריך לומר דהא דאמר רב המלוה את חבירו ע"מ שלא לתובעו אין שביעית משמטתו היינו אם אינו יכול לתובעו לעולם א"כ לא קרינן בי' לא יגוש אבל הכא בעשר שנים יכול לתובעו לאחר עשר שנים וא"כ כיון דאתי לבסוף לידי לא יגוש ע"כ שביעית משמטתו וע"כ מקשה ממתניתין דבין נותנם מכאן לעד שלשים יום ובין נותנם מכאן עד עשר שנים ואמאי אין שביעית משמטתו. אלא דצריך לומר דהמלוה את חבירו ע"מ שלא תשמטנו שביעית אין שביעית משמטתו וא"כ קשה אדרב דאמר דשביעית משמטתו וע"כ פליגי בה רב נחמן ורב ששת חד מוקי לה במלוה על המשכון וחד מוקי לה בכותב לו פרוזבול

וע"ז אומר תני שלשים יום לא איתי (פי' הך הלכתא דשלשים יום לא איתא (פי' דמשם מוכח דלא איתא כמו שסוברים רב נחמן ורב ששת) אלא דהא דאמר רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו פי' עד לאחר שמיטה נמי אין שביעית משמטתו וא"כ לא קשה להא דרב דאמר המלוה את חבירו על מנת שלא תשמטנו שביעית דשביעית משמטתו דא"כ קשי' מתניתין דבין נותנם מכאן ועד שלשים יום ובין נותנם מכאן ועד עשר שנים דאין הטעם דהוי כמתנה על מנת שלא תשמטנו שביעית אלא הטעם משום דאינו יכול לתובעו וכיון שאינו יכול לתובעו בשעת שמיטה א"כ לא קרינא בי' לא יגוש וא"כ אין צריך להא דרב נחמן ורב ששת לתרץ במלוה על המשכון או בכותב פרוזבול

וע"ז אומר מהו שלשים יום לא איתא (פי' מניין מוכח מהא דשלשי' יום דליתא בהאי דמקשינן הכא ומשנינן במלוה על המשכון או בכותב לו פרוזבול אלא דהטעם משום דאינו יכול לתובעו בשמיט')

ע"ז אומר שמואל אמר המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו עד שלשים יום עאל ר' יהודה ומר טעמא קרבה שנת השבע שנת השמיטה כו' ומה תלמוד לומר קרבה שנת השבע שנת השמיטה שלא תאמ' כל שלשים יום אין רשאי לתובעו לאחר שלשים יום בהשמט כספים הוא (פי' דבלאו"ה הי' יכול ללות לו בשנת שבע דשביעית אינה משמטת רק בסופה אבל אם קרבה שנת השבע שנת השמיטה פי' בסוף שלשים יום שבסוף שמיטה וא"כ לא יוכל לתובעו בתוך שלשים יום ולאחר כן תשמטנו השמיטה) וע"ז אומר כל שלשים יום אין רשאי לתובעו לאחר שלשים יום בהשמט כספים הוא ולא יגבנו לפום כן צריך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ופריך ולא כן אמר ר' בא בר ממל כו' בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו אין שביעית משמטתו (פי' וא"כ כיון שלא יכול לתובעו אין שביעי' משמטתו) ע"ז אומ' תני ר"י קרבה שנת השבע שנת השמיטה שלא תאמר כל שבע שנים (כצ"ל) כרמו לפניו שדהו לפניו ולאחר שש שנים (צ"ל שבע שנים) בהשמט כספים הוא לא יגבנו לפום כן צריך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ושנת השבע קאי על כל השנה השביעית שאסורה בחרישה ובזריעה ושנת השמיטה הוא בסוף השבע (פי' וא"כ יאמר כל שבע שדהו לפניו כרמו לפניו פי' שלא יכול לגבות מן השדה ומן הכרם שהם אסורים בחרישה ובזריעה ובנטיעה וזהו שנת השבע ושנת השמיטה קאי על סוף שמיטה שהוא בהשמט כספים הוא ולא יכול לגבות וזהו קרבה שנת השבע שנת השמיטה כדתני ר' ישמעאל

וא"כ מוכח מהך סוגי' דשלשים יום דלא איתא להא דאמרו תחילה ר"נ ורב ששת. והוא דרב יהודה אמר תחילה דהטעם מה דאמר שמואל דהמלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו עד שלשים יום הוא מדכתיב קרבה שנת השבע שנת השמיטה והוא משום דאם ילונו תוך שלשים יום בסוף שמיטה א"כ תחילה לא יוכל לתובעו ואח"כ בהשמט כספים הוא ולא ירצה ללותו וא"כ מוכח מזה דהמלוה את חבירו סתם אין רשאי לתובעו פחות משלשים יום וע"ז הקשו דהא אמר רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו אין שביעית משמטתו וא"כ אם ילונו בסוף השלשים יום שבסוף השמיטה ול יכול לתובעו א"כ אין שביעית משמטת כלל וא"כ מהו דקאמר לאחר שלשים יום בהשמט כספים הוא כיון דאינו יכול לתובעו וע"כ פירשו לקרא כתנא דבי ר' ישמעאל ולא מוכח מזה דהמלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום

וע"ז אומר דשלשים יום לא איתא דאם איתא כמו שסברו תחילה דהא דאמר רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו היינו לעולם אבל אם אינו יכול לתבוע בשמיטה עצמה כיון דאתי לבסוף לידי לא יגוש קרינן בי' לא יגוש א"כ מה הקשו על הא דאמר רב יהודה דהטעם של שמואל הוא משום דכתיב קרבה שנת השבע שנת השמיטה והא משום דכל שלשים יום אין רשאי לתובעו ולאחר כך בהשמט כספים הוא והקשו על זה מהא דאמר רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו אין שביעית משמטתו וא"כ אין שביעית משמטתו. והשתא אם איתא להא דרב נחמן ורב ששה שהקשו על רב דאמר המלוה את חבירו על מנת שלא תשמטנו שביעית שביעית משמטתו והקשו ממתניתין דמוכח דאין שביעית משמטתו ותירצו רב נחמן ורב ששת דמיירי במלוה על המשכון או בפרוזבול ולא תירצו דהטעם דאינו משמט הוא משום שאינו יכול לתובעו בשמיטה. והוא כמו דאמר רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו אין שביעית משמטתו אלא ודאי שזהו דווקא אם אינו יכול לתובעו לעולם דלא אתי לידי לא יגוש לעולם אבל הכא אתי לבסוף לידי לא יגוש

וע"כ אומר דמהא דשמואל דאינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום לא איתא להך והראי' הוא דהא הקשו על הא דאמר רב יהודה שהטעם הוא מדכתיב קרבה שנת השבע שנת השמיטה דקאי אהא דבסוף שלשים יום דשמיטה דלא יוכל לתובעו וא"כ יהי' בהשמט כספים והקשו על זה מהא דאמר רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו אין שביעית משמטתו וא"כ מאי קושי' דהא דאמר רב היינו דווקא בעל מנת שלא יתבענו לעולם אבל הכא לא יוכל לתובעו בשלשים יום אבל לאחר שמיטה יוכל לתובעו כמו שביארתי תחילה לר"נ ורב ששת וא"כ מוכח מזה דסברי דאין חילוק כיון שאינו רשאי לתובעו בשמיטה. וא"כ מוכח מזה דלא כר"נ ורב ששת וע"ז אומר שלשים יום לא איתי (פי' מהך דשלשים יום דלקמן מוכח דלא סברי כמו דסברי רב נחמן ורב ששת וכמו שביארתי ודו"ק) ועיין בפ"מ שנדחק מאוד שם בפירושו (וגם מוכח מזה דלא כמו שכתב הב"ח הביאוהו הקצה"ח שכתב דמלוה סתם אף דסתם הלואה שלשי' יום ושמיטה בתוך ל' יום אין זה כמלוה לי' שנים ושביעית משמטתו דלפי מה שביארתי הירושל' מוכח דכיון דאינו רשאי לתובעו בשלשים יום א"כ אין שביעית משמטתו מדפריך ע"ז מהא דאמר רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו אין שביעית משמטתו וכמו שביארתי) ודו"ק

שם (ה"ג) מתניתין אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו א"ע כו' אבל אמרו להן האיך אתם מעידין שהרי אתם הייתם כו' במקום פלוני הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהן באו אחרים והזימום באו אחרי' והזימום אפי' מאה כולם יהרגו ר' יהודה אומ' איסטיסיס היא זו ואינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד ובגמ' ר' בא בר ממל והוא שנהרג אבל אם לא נהרג לא הדא היא דתנינן אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד ופי' הפ"מ הדא היא דתנינן אינה נהרגת הי' בלבד כלומר מדקאמר בלבד הוא דדייק פשיטא בלבד הוא אלא כי היכי דלא תקשי הלא יש כאן עוד כתות אחרות שבאו והעידו ועדים המזימין הזימו את כולן וא"כ אם אינם נאמנים על כתות האחרים מ"ש דנאמנים על כת הראשונה הילכך קאמר בלבד דזו בלבד שנהרגת כת הראשונה עסקינן והוא דוחק דהא בש"ס דילן מכות (ד' ו) מקשה ע"ז הא בלבד קאמר קשי'. ע"כ נראה לי שמדייק מדתנן אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד ואמאי לא תנן אין הורגים אלא כת הראשונה בלבד ואמאי קאמר אינה נהרגת וע"כ מוכיח מזה דמיירי שכבר נהרגה אבל אם לא נהרגה אין הורגים אפי' כת הראשונה נמי

עוד שם ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא היו עומדין ומעידין עליו שהרג את הנפש בלוד ובאו אחרים ואמרו להן האיך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו בחמשה בחודש בקסרי ובאו אחרים ואמרו להן האיך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו בעשרה בחודש בציפורי ההורג אינו נהרג שמא עדים זוממין הן והעדים אינם נהרגים שמא אמת אמרו

[ועיין בפ"מ שפירש שהעדים הוכחשו ע"י עדים אחרים ע"ז אמר ההורג אינו נהרג שמא עדים זוממין הן והעדים אין נהרגין שמא אמת אמרו וכתב במראה הפנים האי בעי' אי איפשר לפרשה בענין אחר אלא כדפרישית בפנים שהרי ההורג אינו נהרג קאמר והעדים כו' ואי בזוממי זוממין אמאי אינו נהרג