נועם ירושלמי על נזיקין קכח

ההורג נהרג אפ"ה הם ג"כ נהרגין זה למד התנא דהוא והן נהרגין והשני' פטורה וכמו דאמר רבא במכו' (ד' ה) באו שנים ואמרו בחד בשבא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו עמנו הייתם כו' דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא וע"ז אומר מאי קמ"ל תנינא לפיכך אם נמצאה אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשני' פטורה והתוס' כתבו בד"ה דבעידנא דאסהידו עדים לאו בר קטלא הוא פי' הקונטרס משום דאי הוי מודה מיפטר וכתבו התוס' ולא נראה דזה לא מצינו דא"כ כל חייבי מיתות ב"ד יכול להודות ולפטור עצמו ונראה לפרש לאו בר קטלא הוא פי' קודם שנגמר דינו הוא דשמא לא יבואו עדים ואם יבואו עדים לא יהי' עדותן קיים כו' ולפי מה שביארתי הוא מהא דתני ר' הושעי' דהני ר' הושעי' הפסוק הזה אמור בשתי כיתי עדים ומזה נלמד דהוא והן נהרגין והשני' פטורה וכמו שאומר הירושלמי תנן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין הוא והן נהרגין והשני' פטורה וכמו שביארתי ודו"ק: אלו הן הגולין פרק שני

שם (ה"ו) שלש ערים הפריש משה בעבר הירדן משבאו לארץ הפרישו עוד שלש כו' שנאמר שלש שלש שלש הרי תשע אבא שאול אומר שלש שלש של שלש שלש הרי תשע ועוד הרי שנים עשר ר' נהוראי אומר שלש שלש שלש הרי תשע ועוד הרי שנים עשר על השלש הרי ט"ו כתיב שש ערי מקלט תהיינה לכם שיהו ששתן קולטות כאחת ותימר אכן עיין בפ"מ שנדחק בזה מאד

ולי נראה שהוא ט"ס ונתחלפו התיבות (וכצ"ל) כתי' שש ערי מקלט תהיינה לכם ואת אמר אכן שיהו ששתן קולטות כאחת (פי' דמקשה על אבא שאול שאמ' שלש שלש של שלש שלש הרי תשע כו' וע"ז מקשה כתיב שש ערי מקלט תהיינה לכם ואת אמר אכן (פי' שאיך אמר שהן תשע) וע"ז משני שיהא ששתן קולטות כאחת (פי' הא דכתי' שש ערי מקלט תהיינה היינו שיהא ששתן קולטות כאחת וכמו דתנן במתניתין עד שלא נבחרו שלש שבא"י לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות שנאמר שש ערי מקלט תהיינה עד שיהו ששתן קולטות כאחת דאם לא הי' שש לא הי' שלש שבעבר הירדן קולטות דבעינן שיהא ששתן קולטות כאחת אכל אף על פי כן הוסיפו עוד והיו תשע ואעפ"כ היו השש קולטות קודם שהוסיפו עד תשע

עוד שם מאי טעמא דר' יהודה כי יחם לבבו (ופי' הפ"מ מאי טעמא דר' יוסי הגלילי גרסינן דקאמר במתניתין מצוה ביד גואל הדם משום דכתיב והי' כי יחם לבבו פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו כו' ושמע מינה דמצוה עליו לרדוף אחריו) ושגה בזה וצריך לגרוס מ"ט דר' יוסי ב"ר יהודה דאומר בתחילה א' שוגג וא' מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין ומביאין אותו משם מי שנתחייב מיתה הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו וע"ז אומר דמ"ט דר' יוסי בר יהודה דא' שוגג וא' מזיד מקדימין לערי מקלט ע"ז אומר דכתיב כי יחם לבבו ויהרוג את המזיד בלא דין סנהדרין ע"ז אומר דא' שוגג וא' מזיד מקדימין לערי מקלטו

עוד שם א' ר' אבהו וחוזר במיתתו של שלישי (ופי' הפ"מ דקאי הא דקתני במתניתין וחוזר במיתתו של שני וקאמר דכך הדין למי אם מת זה הכהן שמינוהו תחת הראשון ואח"כ נגמר דינו חוזר במיתתו של שלישי וקמ"ל דלעולם חוזר במיתת זה שנגמר דינו לפניו)

[ולי נראה דצ"ל וחוזר במיתת של שלשה וקאי אהא דתנן ההורג כה"ג וכה"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם וקאמר דזהו דווקא אם ליכא כהן אחר אבל אם איכא כהן אחר א' משוח וא' מרובה בגדים וא' משיח שעבר אזי יוצא במיתתו של שלשה וכמו שכתבו התו' בסנהדרין (דף י"ח) בד"ה אינו יוצא משם לעולם (פי' וכגון שלא מינו עד אחר שנגמר דינו וכגון דליכא משיח שעבר וליכא משוח מלחמה דמשוח שעבר מחזיר את הרוצח לדברי הכל ומשוח מלחמה פלוגתא דר"י ורבנן) וע"ז אמר וחוזר במיתתו של שלשה ומתניתין מיירי בדליכא הני שלשה וע"כ אינו יוצא משם לעולם]: שבועות שתים פרק ראשון

שבועות

(ה"א) מתניתין שבועות שתים שהן ארבע כו' ובגמ' שתים שהן ארבע לחיוב כו' עיין מה שביארתי בפ"ק דשבת ושם ביארתי: ק

ר' חגי בעי קומי ר' יוסי ולמה לי כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ק דשבת) ושם ביארתי

שם (ה"ג) מתניתין אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר שנאמר מלבד חטאת הכיפורים על מה שזה מכפר זה מכפר מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה ובגמ' מה חמית מימר הפנימי תולה והחיצון מכפר או החיצון תולה והפנימי מכפר או זה וזה יתלו או זה וזה יכפרו מאי כדון א"ר יעקב בר אחא מילה חמית ריש לקיש אותיב קומי ר' יוחנן ואתיב לי' מחלוקי כפרות היא מילתא ולינה ידע מה מר לי'. א"ל ר' זירא דילמא דא היא מה חמית מימר בטמא שאכל טהור או נימא בטהור שאכל טמא ת"ל וטומאתו עליו בטומאת הגוף לא בטומאת בשר או זה וזה יכפרו מאי כדון והתודה עליו כו'

והנה הפ"מ פי' מילה חמית ראיתי לריש לקיש ששאל דבר א' מר' יוחנן והשיב לו ומענין חלוקי כפרות הי' הדבר דילמא דא היא מילה ששמעת מה דאמר בהלכה דלעיל מה חמית מימר כו' ברייתא זו שמעת דג"כ מענין חילוקי כפרות מיירי ללמד על איזה טומאת קודש מביא קרבן והוא דוחק]

ע"כ נ"ל (שיש ט"ס בירושלמי וצ"ל) מאי כדון אמר ר' יעקב בר אחא מילא חמית ר"ל אותיב קומי ר' יוחנן ואתיב לי' מחלוקי כפרות היא מילתא ולינא ידע מה מר לי' א"ל ר' זירא דילמא דא היא מה חמיה מימר בטמא שאכל טהור אי נימא בטהור שאכל טמא ובזה נפל טעות בדפוס ונדפס הא דאיתא לעיל (ה"ב) בירושלמי על הא דאמר דעולה ויורד באה על טומאת קודש ומקשה מה חמית מימר בטמא שאכל את הטהור או בטהור שאכל את הטמא ת"ל וטומאתו עליו כו' והוא ט"ס וצ"ל כמו דמקשה בירושלמי לקמן (ה"ד) דמקשה שם מה חמית מימר בטהו' שאכל את הטמא או בטמא שאכל טהור אמר ר' יוסי ב"ר בון ר' יהודה חלק שיטת ר"מ ר"ש חלק שיטת ר' יודן וגם שם שגה הפ"מ שפירש שהוא ענין בפני עצמו ואיפשר לומר שזהו תירוץ על הא שמקשה דילמא שעיר ר"ח מכפר על טמא שאכל טהור וע"ז תירץ ר' יוסי ב"ר בון ר' יהודה חלק שיטת ר"מ (פי' דר"מ סובר דכולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו וכולם מכפרין כפרה אחת ור' יהודה חלק שיטת ר"מ שסובר דכל א' מכפר בפני עצמו על טומאה אחרת וכמו דאמר ר' יהודה דאין בה ידיעה בתחילה אבל יש ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר כו' ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי רגלים ושעירי ר"ח מכפרים וא"כ שעירי רגלים ושעירי ר"ח מכפרים על טומאה אחת) ור' שמעון חלק שיטת ר' יהודה והוא שאומר דשעירי ר"ח מכפרים על טהור שאכל את הטמא ושעירי רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה בתחילה ולא ידיע' בסוף וא"כ ר"ש סובר דחלוקי כפרות הוא ואין א' מכפר מה שחבירו מכפר וא"כ איך יכפר שעירי ר"ח על טמא שאכל טהור והא על זה מכפר קרבן עולה ויורד וא"כ ודאי מכפר על טהור שאכל הטמא

וכן צריך לגרוס בכאן מילה חמית ריש לקיש אותיב קומי ר' יוחנן ואתיב לי' מחלוקי כפרות היא מילתא ולינא ידע מה מר לי' א"ל ר' זירא דילמא דא היא (וכצ"ל) מה חמית מימר בטהור שאכל טמא או נימא בטמא שאכל טהור כו' והא שמסיים ת"ל וטומאתו עליו הוא ט"ס והתשובה מר' יוחנן הי' מחלוקי כפרות היא מילתא (פי' שצרי' לומר שמכפר על טהור שאכל טמא דאי בטמ' שאכל טהור א"כ יש ע"ז קרבן עולה ויורד ומחלוקי כפרות היא מילתא (פי' שצריך לחלק כפרות)

וכן השיב ר' יוחנן על שהקשו מה חמית מימר הפנימי תולה והחיצון מכפר כו' או זה וזה יתלו או זה וזה יכפרו וע"ז השיב