נועם ירושלמי על נזיקין קכד

(ה"א) מתניתין כיצד העדים נעשים זוממין מעידין אנו באיש שש א פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרי' יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה ארבעים ובגמ' אמר ר' יוסי ב"ר חנינא הכל הי' בכלל לא תענה ברעך עד שקר יצא ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו את שאתה יכול לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם את מקיים בו לא תענה ונראה לי (שהוא ט"ס וצ"ל) את שאתה יכול לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם אין אתה מקיים בו לא תענה ואת שאין אתה יכול לקיים בו ועשיתם נו כאשר זמם אין אתה מקיים (ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל) אתה מקיים בו לא תענה ולכאורה אפשר לומר דלהירוש' הטעם משום דבן גרושה וב"ח כיון שהעידו עליו הוי כמו שנעשה בו מעשה וא"כ ליכא כאשר זמם ע"כ לוקין וכ"ת א"כ ילקו אם חייבוהו מיתה ונגמר דינו אך זהו מחמת שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ד) עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו ר' יוחנן ור"א חד אמר נהרגין וחד אמר אין נהרגין תסתיים דר"א דאמר אין נהרגין דאמר ר"א עדים שהוכחשו בנפש לוקין ואי ס"ד ר"א דאמר נהרגין אמאי לוקין ה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואע"ג דלא הוזמו אח"כ אך מפני שהי' יכול לבוא לידי מיתת ב"ד ע"כ אין לוקין אבל גבי בן גרושה ובן חלוצה לוקין מפני דהוי כמו שנעשה מעשה (וכן בדיני ממונות אם נעשה בו מעשה אף שיכול להחזיר הממון אעפ"כ אין בו דין הזמה לפי מה שכתב הנימוקי יוסף (בפ"ג דב"ב) (ועיין ברמב"ם (פ' כ') מהלכות עדות מה שכתב דאם לקה זה שהעידו עליו לוקין ובמ"א יתבאר ודו"ק)

[ועוד איפשר לומר שאין בו הזמה מקרא שמביא אח"כ ועשיתם לו כאשר זמם ולא לזרעו. אך ממה דאומר דבר אחר משמע דלא סמיך אהך קרא. אך איפשר לומר דאין יכול לעשות לו כאשר זמם כמו דאמר אח"כ בר פדי' אומר המחלל לא נתחלל האיך זה מתחלל]

עוד שם כתיב ולא יחלל זרעו בעמיו כו' בר פדא אומר המחלל לא נתחלל האיך זה מתחלל נראה שצריך לגרוס תחילה בר פדא אומר המחלל לא נתחלל האיך זה מתחלל ואח"ז כתיב ולא יחלל זרעו בעמיו היא עצמה מנין הוא עצמו יוכיח שעבר עבירה ואינו מתחלל (פי' שמביא מזה ראי' שהוא עצמו אינו מתחלל)

עוד שם עדים שנזדממו ר' יוחנן אמר שקר שקר עדים שנזדמנו וחזרו ונשתקרו ר"י אמ' שקר שקר ר"א אומר רשע רשע נאמ' רשע במחוייבי מיתות ונאמר רשע במחוייבי מכות מה רשע שנאמר במחוייבי מיתות אין ממון אצל מיתה אף רשע שנאמר במחוייבי מכו' אין ממון אצל מכות ופי' הפ"מ דר' יוחנן סובר דמחוייב ממון ומלקו' משום שקר שקר תרי זימני לא תענה ברעך עד שקר וכתיב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו לרבות לממון ולמלקות ור' אלעזר אמר דאין לוקין ומשלמין דאתי רשע רשע

והנה לפי"ז פליגי בפלוגתא דר"מ ורבנן דלקמן דמעידין אנו באיש פלוני שהוא חיי' לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין דברי ר"מ וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה והוא דוחק

ע"כ נראה לי דהא דפליגי ר' יוחנן ור"א היינו דאם הוזמו אפי' העידו שחייב לחבירו מאתים זוז אינו חייב מלקות לחכמים כמו דאמרינן בכתובות (ד' ל"ב) בפירוש ריבתה התורה עדים זוממין לתשלומין אלא דפליגי באם הוכחשו ג"כ וא"כ מחוייבי' מלקות מחמת ההכחשה דהא דריבתה התורה עדים זוממין לתשלומין ואינו לוקה היינו דווקא מחמת הזמה גופא וא"כ לוקין מחמת ההכחשה ומחוייבים לשלם מחמת הזמה אך הא אמרינן בב"ק (ד' ע"ד) לוקין תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ומשני אמר אביי בבא הרוג ברגליו והכא לא שייך גבי ממון אך כיון דהוזמו א"כ מאמינים לאחרונים שלא הי' בשעת המעשה וא"כ נאמנים גם הני תרי שמכחישי' אותם בגוף המעשה

וע"כ אמר תחילה עדים שנזדממו א"ר יוחנן שקר שקר (פי' שע"י הזמה איפשר שיהי' הכחשה של שקר ג"כ) ואע"ג דגבי הכחשה אמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אך על ידי הזמה כיון דהאמינה התירה להאחרונים וע"כ אומר עדים שנזדממו ר' יוחנן אמר שקר שקר (פי' שבזה איפשר שיהי' הזמה והכחשה) ואח"כ אומר דלמאי נ"מ א"ר יוחנן שעדים שנזדממו שקר שקר. ע"ז אומר דזהו הנפקא מינה עדים שנזדממו חזרו ונשתקרו ר' יוחנן אמר שקר שקר (פי' שנאמנים העדים המכחישים מחמת הזמה וע"כ לוקין ומשלמין שזהו ב' ענינים ור"א אומר מה רשע שנאמר בחייבי מיתות אין ממון אצל מיתה (פי' אף שעדיין לא נגמר המיתה כגון זרק חץ מתחילת ד' כו' וכמו שביארתי (בפ"ג דב"ק) אעפ"כ כיון שזה גורם למיתה דעקירה צורך הנחה היא ע"כ פטירי מממון ועיין (בפ"ג דב"ק ה"ד) בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה הראשונה או מאחר שהוא בהתרי' מיתה יהא פטור אף שעל גניבה הראשונה אינו חייב מיתה וה"נ בעדות שכיון דהוזמו אח"כ א"כ מחוייבים לשלה מחמת העדות וא"כ איך יהיו לוקין אח"כ וזה אי איפשר שילקו ולא ישלמו דהא לענין עדים זוממין כמו דגבי מלקות של הזמה ריבתה התורה עדים זוממין לתשלומין ה"נ לענין מלקות של הכחשה וללקות ולשלם אי איפשר אף שהיא ע"י הכחשה והזמה אפ"ה כיון דהתשלומין הוא ע"י העדות שמתחילה וא"כ אם ילקו לא יצטרכו לשלם ועדים זוממין ריבתה התורה לתשלומין

והא שאמר עדים שנזדממו וחזרו ונשתקרו איפשר לומר משום דהעיקר שמאמינים לעדי הכחשה הוא ע"י הזמה. ועוד אי היו מוכחשין מתחילה א"כ כיון שר' יוחנן אומר שקר שקר שהם ב' מיני שקר א"כ הכחשה לאו תחילת הזמה וא"כ לא היו מחוייבים בהזמה כמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ד) ואי לאו תחילת הזמה אטביחה אמאי משלמין ע"כ אומר עדים שנזדממו וחזרו ונשתקרו

והנה בירושלמי לא הובא הפלוגתא דפליגי בב"ק (ד' ע"ד) דעדים שהוכחשו ולבסוף ף הוזמו דר' יוחנן ור"א חד אמר נהרגין וחד אמר אין נהרגין ופריך תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אמר אביי בבא הרוג ברגליו והירו' לא סבר הא דבא הרוג ברגליו כמו שהבאתי ראי' בספרי נועם ירושלמי מהירושלמי (פט"ו דיבמות) רב נחמן בר יעקב בשם רב נישאת עפ"י עדות שנים אפי' אתון אמרין לי' לית אתנו (פי' דתרי כמאה ומאה כתרי ולא מהני כשבא ברגליו)

וע"כ אומר דפליגי ר' יוחנן ור"א דר' יוחנן אמר שקר שקר וא"כ מתחייב מלקות ע"י עדות הכחשה וממון ע"י עדות הזמה ואף שהוא על עדות אחת אעפ"כ כיון דהוי ע"י שני עדים של הכחשה ושל הזמה ועידי הכחשה באו לאחר עידי הזמה ע"כ מתחייב שנים ור' אלעזר סובר דאין לחייב שתים מאחר שיהי' במלקות א"כ אין לחייב ממון ואיפשר שלר"א לשיטת הירושלמי לוקין ואין משלמין ממין דאע"ג דבעדים זוממין ריבתה התורה לתשלומין היינו דווקא מחמת הזמה אבל לא אם המלקות בא ע"י עידי הכחשה ומ"מ מממון פטורין ואע"ג שהמלקות הוא ע"י הכחשה אך אעפ"כ כיון שהחיוב הי' ע"י עדותן שמתחילה ע"כ פטורים מממון משום דגמרינן רשע רשע ממיתה וכמו שבמיתה פוטרת כיון שהי' בהתריית מיתה ה"נ במלקות ור"י לית לי' הא דגמר רשע רשע וכמו דאמרינן בכתובות (ד' ל"ה) כי אתא רבין אמר בחייבי מיתות שוגגין כולי עלמא לא פליגי דפטורין כי פליגי בחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר ר' יוחנן אמר חייבי מיתות איתקש חייבי מלקות לא איתקש ר"ל אמר פטור בפירוש ריבתה תורה חייבי מלקיות כחייבי מיתות היכן ריבתה תורה אמר אביי אתי' רשע רשע ועיין בתוס' ד"ה רבא אמר דר' יוחנן לית לי' ג"ש דרשע רשע לענין לפטור מממון שהוא עם המלקות

ובזה יתבאר מה שהקשיתי בספרי נועם ירושלמי על הא דאמרינן (פ"ג דב"ק ה"ד) בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה הראשונה או מאחר שהוא בהתריי' מיתה יהא פטור והקשיתי בספרי נועם ירושלמי (שם) דאמאי לא בעי משום דלוקין על גניבה ראשונה ואם הי' מיבעי' ליה לענין מלקות הי' יכול לאיבעי' לענין הקרן ולא לענין הכפל דאם מיבעי' בעי' לי' לענין מיתה א"כ קשה דהא בלאו"ה האב יורשו וע"כ מיבעי' לי' לענין כפל דמיירי דמיירי שהוא מחל לו וע"כ אינו נהרג וא"כ כיון דמוחל לו הרי מוחל לו על הממון וא"כ ליכא למיבעי' רק לענין הכפל דבקנסא לא מהני מחילה וכמו שביארתי לעיל (פ"ג דב"ק) אבל לענין מלקות דגניבה ראשונה הי' יכול למיבעי' לענין הקרן גופא אם התרי' של מלקות פוטרתו אך רש"י כתב בסנהדרין (ד' ע"א) בד"ה מתרין בו לאו משום התראה גמורה כשאר עבירות שאין לוקין אלא כו' ועוד זו ספק התראה הוא אם עובר אם לאו שלא מיד בפניה' הוא עוב' אלא בסתר ולאחר זמן הוא עוש' כו' ואיפשר דע"כ לא מיבעי' לי' אי מיפטר מחמת המלקו' כזו ושם בספרי תירצתי דע"כ לא מיבעי' לי' מחמת מלקות שהוא אליבא דר"מ סובר לוקה ומשלם אבל לפי מה שביארתי כעת איפשר לומר דכיון דאין לוקה אח"כ אלא כשאוכל בגניבתו תרטימר בשר ועל הגניבה חייב מיד וא"כ בודאי דלא מיפטר אליבא דר' יוחנן דלא גמר רשע רשע לענין לפטור מהממון וע"כ אף שחייבי מלקיות פוטר מממון היינו מיד אבל לח שיפטור משעת התרי' כמו דמיבעי' ליה לענין מיתה מאחר שהוא בהתרי' מיתה בגניבה ראשונה יהא פטור

שם (ה"ב) מתניתין מעידין אנו באיש פלוני שחייב ליתן לחבירו אלף זוז ע"מ ליתנם מכאן ועד שנשים יום והוא אומר מכאן עד עשר שנים אומר כמה אדם רוצה ליתן ויהי' אלף זוז בידו בין ליתנם מכאן ועד שלשים יום ובין ליתנם מכאן ועד עשר שנים כו' ובגמ' ר' בא בר ממל רב עמרם רב מתנה בשם רב המלוה את חבירו ע"מ שלא לתובעו שביעי' משמטתו והא תנינן השוחט את הפרה וחילקה בר"ה ומר ר' אליעזר ר' יהודה היא וראוי לתובעו כו' מכיון שאינו ראוי לתובעו כמי שאינו ראוי להאמינו וכיון שאינו ראוי להאמינו כמו שאינו ראוי ליתן לו מעות וכאן הואיל והוא ראוי ליתן לו מעות ולא נתן נעשית הראשונה מלוה

והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ה דגיטין ה"א) ביארתי שם הירושלמי אשר נדחקו בזה המפרשים המהרא"פ והפ"מ וכתבתי שם שנראה לי שנתחלפו השורות וכצ"ל המלוה את חבירו ע"מ שלא לתובעו שביעית משמטתו והא תני השוחט את הפרה וחילקה בר"ה וראוי לתובעו בר"ה (פי' אם כן מוכח דאפי' מלוה חבירו ע"מ