נועם ירושלמי על נזיקין קכג

שהתנבא בתחילה אם נתן אות או מופת שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו שזהו אפי' אם נתנבא בקיום מקצת וביטול מקצת וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' פ"ט) היכא דמוחזק שאני דאי לא תימא הכי אברהם בהר המורי' איך שמע לי' יצחק אליהו בהר הכרמל היכי סמכי עליו ועבדי שחוטי חוץ אלא היכא דמוחזק שאני

[והא דבש"ס דילן אמרינן דלדברי ר"ש פטור היינו משום שסובר דאפי' לפי שעה אין לו לעבור אפי' בקיום מקצת וביטול מקצת ואין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא אם הוא למגדר מילתא וכה"ג אין צריך ליתן אות ומופת אלא דשרי משום למיגדר מילתא אך עיין בתו' בסנהדרין (ד' פ"ט) שהאריכו בזה אם יכול לבטל בקיום מקצת וביטול מקצת אפי' שלא לצורך שעה שנאמרה לו נעבור וכמו דכתי' כדברך עשיתי וא"כ נביא שנתחזק יכול לבטל בקיו' מקצת בתורת נביא וכמו דאיתא בירושלמי (פ"א דמגילה הי"א) ואלי' מקריב בשעת איסור הבמות כו' ובדברך עשיתי כדיבורך עשיתי ועיין תוס' בסנהדרין (ד' פ"ט) ולפי מה שביארתי סובר הירושלמי שנאמרה לו בנבואה וכן אמרינן התם (ה' י"ב) ג' עבירות הותרו בשמו של שמואל היא ועורו ומחוסר זמן ולוי הי' א"ר יוסי אי מן הדא לית ש"מ כלום דאמר ר' אבא בר כהנא ג' עבירות הותרו בפרו של גדעון אבנים פסולות ועצי אשירה כו' וכמו דאמרי' בתמורה (ד' כ"ח) ועיין ברמב"ם (פ"ט מה' יסודי התורה ה"ג)

וע"ז אומר ר' יוסי ב"ר חנינא הכל הי' בכלל לא תענה ברעך עד שקר יצא לידון בין באות ומופת בין כו' בין שאר כל המצות פי' וא"כ כיון שהכל הי' בכלל לא תענה ברעך עד שקר (פי' וא"כ בשאר כל המצות בקיום מקצת וביטול מקצת הוי נמי בכלל הלאו אלא דלרבנן כיון שלא פי' הכתוב באיזה מיתה הוא אם נתנבא לשקר וע"כ פוטרין אותו ואינו יכול לדונו בחנק דהא התנבא לשקר לעבור על המצות בקיום מקצת וביטול מקצת וכן אין לדונו בסקילה דזהו דווקא בעקירת כל הגוף אבל לדברי ר"ש אתי מביניי' כיון שכולם בחנק (ובפרט לפי הטעם שביארתי בספרי שפת הנחל מה שכתב המהרש"א בסנהדרין (ד' ס"ד) הטעם דאין עונשין מן הדין דילמא משום דהוי חמור ע"כ אינו מספיק לו עונש כזה וצריך לעונש גדול יותר לדברי ר"ש מיתתו בחנק דלא גרע מדבר הרשות וכי תימא דאין עונשין מן הדין הא לפי הירושלמי לא מוכח דר"ש סבר עונשין מן הדין דלהירושלמי ר"א בר"ש אמרה שהרודף אחר כו' ניתן להצילו אף על פי כן אין עונשו חמור יותר מאם מתנבא לעקור את כל הגוף בשאר מצות דבחנק וכי תימא דהוא קיל יותר מחמת שהוא בקיום מקצת וביטול מקצת אעפ"כ הא אינו קל מאם מתנבא בדבר הרשות דמיתתו בחנק וע"כ אומר דיבין לי' מבנתיי' (פי' מבין שניהם וייבא בירושלמי הוא כמו דחי' בש"ס דילן ואתי) ועוד אפי' אם לא גרסינן בירושלמי ר' אלעזר בי ר"ש אלא שר"ש אומר כמו דאיתא בש"ס דילן או ר' אלעזר בשם ר' שמעון אומר אעפ"כ אינו מוכח שר"ש סובר דעונשין מן הדין וכמו שביארתי בשפת הנחל (שם) דאי אמרינן דהרודף ניתן להצילו בנפשו הוא על צד העונש ע"כ שייך בזה אין עונשין מן הדין אבל אם הוא רק להציל מן העבירה לא שייך בזה אין עונשין מן הדין וביארתי שם שזה תלוי בענין זה דאי אמרינן דזהו על צד העונש א"כ אפי' יכול להצילו בא' מאיבריו אעפ"כ אינו נהרג עליו וא"כ מוכח דהטעם משו' שהוא עונש על העבירה אבל לר' יונתן בן שאול דרודף שהי' יכול להציל באחד מאיבריו ולא הצילו נהרג עליו א"כ הוא רק להציל את הנפש ולהצילו מן העבירה וא"כ אין זה בכלל אין עונשים מן הדין כיון שאין זה לעונש אלא להצילו מן העבירה וא"כ הירושלמי שסובר (פ"ח דסנהדרין ה"ט) דאם יש מושיעים אין מצילין אותו בנפשו וא"כ הוא על צד הצלה מן העבירה א"כ לא שייך על זה עונשין מן הדין

[והא דקאמר בש"ס דילן לר' שמעון דקסבר דעונשין מן הדין ואמאי לא קאמר הטעם משום דזה אינו בכלל אין עונשין מן הדין זה אינו דהא אמרינן בש"ס דילן מ"ט דר' יונתן בן שאול משום דכתיב כי ינצו אנשים יחדו ואמר ר' אלעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר ואפ"ה אמר רחמנא דאם לא יהי' אסון ענוש יענש אי אמרת בשלמא יכול להצילו בא' מאיבריו כו' וא"כ לר' שמעון לא מוכח דהא ר"ש אומר דמתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ואמרינן בסנהדרין (ד' ע"ט) דלר"ש האי ונתת נפש תחת נפש ממון וכדרבי וא"כ כיון שאומר דונתת נפש תחת נפש ממון מיירי בלא מתכוין וא"כ לא הוי רודף וא"כ לא מוכח דאם יכיל להציל בא' מאיבריו נהרג עליו וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי (שם) דאם יש לה מושיעים לא יוכל להצילה בנפשה א"כ יכול ר"ש לסבור כר' יהונתן בן שאול דאם יכול להצילו בא' מאיבריו נהרג עליו א"כ הוא רק על צד להצילו מן העבירה וא"כ אין זה בכלל אין עונשין מן הדין ועיין בספרי שפת הנחל (ט"ו) שהארכתי בזה ודו"ק]

[ובמה שביארתי יתבאר במ"א שיטת הש"ס דילן ומה שפסק הרמב"ם (פ"ט מה' יסודי התורה) ומה שתמה הלח"מ שם על הרמב"ם במה שכתב בענין קיום מקצת וביטול מקצת עיין שם ודו"ק]

עוד שם א"ר יודא בן פזי לא סוף דבר לחופה אלא אפי' לבית שיש בו חופה בעי' הדא מילתא טריקלין וקיטון כו' ליידא מילה ר' יוחנן אמר ליורשה ריש לקיש אמר להפר נדרי' אמר ר' זעירא אע"ג דרשב"ל אמר להפר נדרי' מודה שאינו מיפר לה עד שתכנס לחופה א"ר הונא קריי' מסייע לרשב"ל לזנות בית אבי' פרט שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל וכתב הפ"מ כלומר הא דקאמר להפר נדרי' לאו שהבעל מיפר נדרי' דבהא מודה הוא שאין הבעל מיפר נדרי אשתו עד שתכנס לחופה ובנדרים שהיו עלי' מקודם בלאו"ה אינו יכול להפר שאין הבעל מיפר בקודמין אלא להפר נדרי' כו' היינו להוציא מרשות אבי' שאין לאב בהפרת נדרי' כלום דעד השתא הוי האב מיפר לה בשותפות הארוס ומשנמסרה לשלוחי הבעל יצתה מרשות האב לגמרי

ולי נראה דודאי מדאורייתא היא ברשות הבעל וכמו דאמר רב הונא קריי' מסייע לרשב"ל לזנות בית אבי' פרט שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל אלא דהטעם שאינו מיפר עד שתכנס לרשותו הוא כמו דאיתא בכתובות (ד' נ"ז) הגיע זמן ולא נישאו כו' רב יהודה אמר משום סימפון אי הכי נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי התם מיבדק לה כו' מאי בינייהו איכא בינייהו מסר כו' ופירש"י מסר האב לשלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל ליכא למיחש שמא תשקה לאחי' ולאחותי' דהא ליתנייהו גבה ואיכא למיחש לסימפון. וע"כ אמר ר' זעירא אע"ג דרשב"ל אמר להפר נדרי' מודה הוא שאינו מפר לה עד שתכנס לרשותו דאז ליכא למיחש לסימפון משום דמבדיק בדיק לה ועיין בתוס' כתובות (ד' מ"ח) בד"ה רב אסי אמר אף לתרומה ור' יוחנן סבר דדווקא לירושתה וכמו שפי' רש"י בכתובות (ד' מ"ח) בהא דשמואל אמר לירושתה לפירש"י הוא דמהני מסירה כו' דכיון דמסרה אחולי אחיל האב כו' וע"ז אמר ריש לקיש להפרת נדרי' דאינה ברשות האב אבל אעפ"כ אינו מיפר עד שתכנס לחופה משום סימפון וא"כ הוי מקח טעות ואינו יכול להפר

ובזה יתורץ מה שכתבו התוס' בכתובות (ד' מ"ח) בד"ה ושמואל דאמר לירושתה וכתבו התוס' לא אהא לאפוקי הפרת נדרי' דהא תנא דבי ר' ישמעאל בסמוך דהוי ברשות הבעל להפרת נדרי'. אבל לפי שיטת הירושלמי הא דתנא דבי ר' ישמעאל בכתובות (ד' מ"ט) אלא לומר לך כיון שיצתה מרשות האב שעה אחת שוב אינו יכול להפר היינו דאין האב מיפר והבעל אינו מיפר עד שתכנס לרשותו והוא רק מדרבנן משום סימפון אבל ר' יוחנן דאמר ליורשה הוא רק משום דאחולי מחיל האב וע"כ אמר רב הונא קריי' מסייע לרשב"ל לזנות בית אבי' פרט שמסרו שלוחי האב לשלוחי בבעל. וא"כ הוי מדאורייתא כמו כניסתה לחופה אלא דמדרבנן חיישינן ועיין בכתובות (ד' מ"ח) מסר האב לשלוחי הבעל הרי היא הרשות הבעל אמר רב מסירתה לכל חוץ מתרומה ורב אסי אור אף לתרומה איתבי' רב הונא לרב אשי כו' עיין שם: