נועם ירושלמי על נזיקין קכב

בסנהדרין (ד' פח) אמר ר"א אמר ר' הושעי' אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע אינו חולק על הא דאמרינן שם בסנהדרין (ד' פז) ת"ר זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים כו' ור' יהודה על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך כו' ור"א מוסיף דאפי' בתפילין דאין זה רק עשה וע"ז אמר ר"א אמר ר' הושעי' אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים ואם יש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודה והרמב"ם סובר דלא כמו שכתבו התוס' בד"ה ואין כו' כל הנך דרשות דדרשינן לעיל כו' לא חייש ור' אושעי' פליג אהא דלעיל והרמב"ם סובר דר"א אמר ר' אושעי' לא פליג אהא דפליגי ר"מ ור"י ור"ש

והנה הא דאמרינן בירושלמי דר' יוחנן בשם ר' הושעי' אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים כגון הנבילה כגון השרץ וא"כ הוא הדין בכל האיסורין אם נחלקו בשיעורן שעיקרן מד"ת ופירוש מדברי סופרי' ואיכא תורה ויורוך וזהו בכל הדינים שבתורה וכמו דאמרינן בירו' שם (ה"ג) כי יפלא כו' בין דם לדם בין דם נדה לדם בתולים בין דם נדה לדם זיבה לדם צרעת כו' בין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בגדים ולנגעי בתים. ובכולן לר' יהודה בעינן שיהי' עיקרן מד"ת ופירושן מדברי סופרים שיהא תורה ויורוך. ורק בחייבי עשה בעינן נמי שעיקרן מד"ת ופירושן מדברי סופרים אבל הכא בעינן שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע

ובזה יתבאר התיב ר' ברכו' והא תנינן גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע (פי' אם פיחת ברחבו והוסיף בארכו ויש שיעור גריס בין הכל אם זהו מגרע ומוסיף בדבר שהוא מגרע). וע"ז אמר ר' אבמרי מאן דא' הכן (פי' מי הוא שאומר כן דבנגעים בעינן שיוסיף ויגרע בדבר שהוא מוסיף דבדיני נגעים זה הוא בכלל שאמרו תחילה בין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בגדים לנגעי בתים והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' פז) בין נגעי אדם בפלוגתא דר' יהושע ורבנן דתנן אם בהרת קדמה לשער לבן כו' נגעי בתים בפלוגתא דראב"ש ורבנן דתנן ר"א בר' שמעון אומר לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים כו' ואין זה שייך להא דמגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע שזה לא נאמר רק בעשה וכמו שהבאתי שיטת הרמב"ם דר' אושעי' אינו חולק על הא דלעיל במה דפליגי ר"מ ור' יהודה ור' שמעון זע"ז אמר ר' אבמרי מאן דאמר הכן (פי' שבענין נגעים יהי' נצרך להכלל שהוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע)

וע"כ התיב ר' בא בר ממל והא תני שתי פרשיות שבמזוזה א"ל היא תפילין היא מזוזה (וכמו שכתב הפ"מ דטעמא דהירו' משום דבעינן שיהא על הארץ בשיטה אחרונה) התיב רב המנונא והא תני בציצית כו' א"ל גרע ולא הוסיף התיב ר' חגי קומי ר' יוסי והא תני שליש לרביכה (פי' שזהו הכל על מצות עשה) ולא בדבר שהוא ל"ת ומביא לידי דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דבהא בעינן עד שיהא תורה ויורוך דהיינו שעיקרו מדברי תורה ופירושו מד"ס

[ובזה איפשר לפרש הא דאיתא בירושלמי זחלין אפוי דר' הושעי' והוא דקאי אהא דא"ר זעירא לעולם עד שיכפור ויורה דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מד"ס כגון נבילה כגון שרץ והוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע והוא מוסיף וע"ז זחלין אפוי דר' הושעי' והוא דר' זירא אמר עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו כו' כגון נבילה כגון שרץ וא"כ קאי בל"ת. וא"כ אמאי אמר אח"כ והוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע שזה לא קאי רק על מצות עשה וע"ז א"ר יוחנן דצריך לך שחק לך (פי' דקאי על ר' זעירא) דלא צריך לך הפלג עלך (פי' מי שאינו צריך דאמר ר' יוחנן על עצמו שר' יוחנן הבין מעצמו) וע"כ קאמר שם ר' בא ר' יוחנן בשם ר' הושעי' אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים ולא קאמר והוא שיגרע ויוסיף שבזה אינו שייך רק בתפילין ובמצות עשה וע"ז אומר דלא צריך לך הפלג עלך פי' אתה מרחקו. וע"ז שאמר ר' יוחנן לר"א שאינו צריך לו ע"ז אומר תלת עשר שנין עביד עלו קמי' רבי דלא צריך ליה פי' לפייסו על שאמר לו שאינו צריך וכמו דאיתא (בב"מ ד' ל"ג) בעי מיני' רב חסדא מרב הונא תלמיד וצריך לו רבו א"ל חסדא חסד' לא צריכנא לך את צריכת לי כו' אקפדי אהדדי כו' ודו"ק)

שם (ה"ו) מתניתין המתנבא בשם כו' ובגמ' א"ר יוסי ב"ר חנינא הכל הי' בכלל לא תענה ברעך עד שקר יצא לידון בין באות בין במופת בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות אלא שעבודת כוכבים בין נתכוין לעקור את כל הגוף בין שלא נתכוין לעקור את כל הגוף דברי ר"ש פוטרין אותו (והוא ט"ס וצ"ל חונקין אותו) ודברי חכמים סוקלין אותו אבל בשאר כל המצות דברי חכמים סוקלין אותו ודברי ר"ש יבין לי' פיונטיי'

והנה הפ"מ פירש אבל בשאר מצות דברי חכמים סוקלין אותו דסברי רבנן אף בשאר מצות בסקילה ודברי ר"ש יבין לי' פיונטיי' ופי' הפ"מ נותנין לו כפי מחשבתו ודרכו פנטסי' מילה יונית היא מחשבה וציור דבר וכלומר רואין אם כונתו לעקור הדבר חייב ואם לבטל מקצת ולקיי' מקצת פטו' וסבירא להאי ש"ס דדווקא אליבא דר"ש אמרו כן אבל לרבנן אפי' בשאר כל המצות לעולם חייב הוא והוא דוחק

ע"כ נ"ל שהוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' צ') דבשאר כל המצות בביטול מקצת וקיום מקצת דברי הכל פטור והנה הטעם הוא דבשאר כל המצות בביטול מקצת וקיום מקצת יש לנביא לעבור לפי שעה (וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ט מה' יסודי התורה)

וא"כ אם הוא נביא שנתנבא בתחילה אומר שם בירושלמי לדברי ר"ש יבין לי' פיונטי' והנביא שנתנבא בתחילה אם נתן אות ומופת שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו וא"כ אם נתנבא בתחילה על קיום מקצת וביטול מקצת בשאר כל המצות א"כ צריך ליתן אות ומופת וא"כ אם לא בא האו' והמופת א"כ לא גרע משאר כל הדברי' שנתנבא לטובה שאם לא בא האות והמופת מיתתו בחנק והוא בכלל הא דתנן במתניתין נביא השקר המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו מיתתו בידי אדם ואע"ג דהאי קרא איירי בנביא שמתנבא בדבר הרשות דהיינו לטובה דאם היא לרעה אין ראי' מהאות והמופת וכמו שכתב הרמב"ם בסוף ה' יסודי התורה דב' הפורעניות שהנביא אומר כו' אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו כו' שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואיפשר שעשו תשובה ונסלח להם כו' והוא מהירושלמי לעיל (ה"ה) אמר לי ירמי' אתה אומר כו' אומר לו תן סימן לדבריך אמר לי' אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סימן (וכבר הארכתי בזה בספרי עמק יהושע (חלק ב') אבל אם מתנבא לטובה צרי' ליתן אות או מופת

וא"כ אם הנביא מתנבא בקיום מקצת וביטול מקצת ע"י אות או מופת דהיינו כגון שנתנבא בתחילה וא"כ מיתתו בידי אדם דק"ו מדבר הרשות שחייב אך שאין עונשין מן הדין לרבנן ודילמא מיתתו בסקילה כמו בשאר כל המצות בעוקר כל הגוף כיון שהוכחש הנביא ע"י שלא בא האית והמופת אך לר' שמעון כאומר דבכל הדברים מיתתו בחנק וא"כ לא גרע מדבר הרשות דבחנק וכן בקיום מקצת וביטול מקצת ואפי' למ"ד אין עונשין מן הדין איפשר דזה גילוי מילתא בעלמא הוא וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ע"ו) לאביי דבתו מאנוסתו לא גרע מבת בתו ועוד דהא ר"ש אית לי' דעונשין מן הדין וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ע"ד) תני' רשב"י אומר העובד כו' ניתן להצילו בנפשו מק"ו ומה פגם הדיוט ניתן להצילו כו' וכי עונשין מן הדין קא סבר עונשין מן הדין (ועי' בספרי שפת הנחל (דרוש ט"ו) שהארכתי בזה) אך הירושלמי לטעמי' דאיתא בירושלמי (ספ"ח דסנהדרין) תני ר"א בר"ש אומר ההולך לעבוד כו' מצילין אותו בנפשו אם מפני כבוד בשר ודם מצילין אותו כו' וא"כ סובר הירושלמי דר"א בר"ש אמרה ולא ר"ש ולשיטת הש"ס דילן הוא דזה אמר ר"ש וראב"ש אמר לענין שבת דאתי חילול חילול

אך כל זה לר"ש דסובר דבכל הדברים מיתתו בחנק בין בדבר הרשות אם נתן אות או מופת ולא בא בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות א"כ אתי הא דקיו' מקצת וביטול מקצת מביני' דדבר הרשות ועקירת כל הגוף דשאר מצות

ע"כ נראה לי דהא דאיתא בירושלמי אבל בשאר כל המצות דברי חכמים סוקלין אותו (והוא ט"ס וצ"ל פוטרין אותו) ומיירי בקיום מקצת וביטול מקצת ואע"ג דנתן אות או מופת אך כיון שאינו מפורש בתורה מה יעשו לו בקיום מקצת וביטול מקצת אם הוכחש ע"י אות או מופת לדברי ר"ש יבין לי' פיונטיי' (והוא ט"ס וצ"ל) מבנתיי' ויבין לי' הוא כמו ייבא ובירו' הוא כמו אתי כיון שעל כל נביאות השקר מיתתו בחנק וא"כ בקיום מקצת וביטול מקצת דשאר מצות אם הוכחש ע"י אות ומופת א"כ מיתתו בחנק וע"ז אומר והנביא