נועם ירושלמי על נזיקין קכא

וריה"ג לית לי' איסור כולל כו' שלח רבין משמי' דריב"ח למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביוה"כ חייב הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור מ"ט אמ' אביי שבת קביע' וקיימא יוה"כ בי דינא קבעי לה א"ל רבא סוף סוף תרוייהו בהדי הדדי קא אתי ופירש"י ואין כאן אחרון וע"כ כי פטר ריה"ג משו' כו' ואי נמי הזיד בא' מהם הרי שגגת חבירו עומדת וחייב אלמא מאן דלית לי' איסור בת אחת והיינו דלא מתחייב אלא חדא אף עפ"כ ההיא חדא לא קביעא אלא באיזה מהם ששגג חייב אך איפשר דהירו' סובר דחומר בקל תפוש החמור וצריך להתרות בו משום החמור או לענין החטאות שהשגגה יהי' בהחמור וע"כ מיבעי' לי' בשני איסורין כאחת דאיפשר דלא קביעא ובאיזה מהם ששגג חייב או דחיילי תרווייהו

שם ר"י ב"ר חנינא אמר בשאינו יכול לקבל התרי' עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (ספ"ו דיבמות): כל ישראל פרק עשירי

שם (ה"ז) ר' שמעון אומר בהמתה לא בכורות ומעשרות שבתוכה שללה לא כסף הקדש ומעשר שני שבתוכה. ר' יוסי ב"ר חנינא בעי שער נשים צדקניות שבתוכה מהו נשמעינה מהדא ר"ש אומר בהמתה לא בכורות ומעשרות שבתוכה כו' עיין מה שביארתי על זה בספרי נועם ירוש' (בספ"ג דמוע"ק) ושם הארכתי ואיפשר לומר דפשיט לי' מדקאמ' בהמת' ולא בכור ומעשר שבתוכ'. וא"כ אי אין השיער המחובר לגוף כגופה דמי א"כ אמאי מותרים לגמרי אמאי לא תאסר הגיזה שלהם המחוברת לגופה דהא הטעם משום דכתיב בהמתך מי שנאכלים בתורת בהמתך יצא זה שאין נאכלין בתורת בהמתך אלא בתורת בכור ומעשר וא"כ הגיזה שהיא מותרת לאחר שחיטה א"כ הוי בכלל נכסים (ועיין שם שביארתי דלפי שיטת הירושלמי היינו במחוברת לגופה וא"כ פשיט מהבכורות דמותרות ואפי' הגיזה ג"כ דאף דאין לגוז אפ"ה לאחר שחיטה יהי' מותרת הגיזה א"כ אמאי לא הוי בכלל הנכסים אלא ודאי כיון שמחוברים לגופה כגופה דמי והכי נמי שער נשים צדקניות)

שם קדשי עיר הנידחת ר' יוחנן אמר אין מועלין בהם רשב"ל אמר מועלין בהם מתיב ר' יוחנן לריש לקיש (והוא ט"ס וצ"ל מתיב ריש לקיש לר' יוחנן) על דעתיך דתימר מועלין בהם (והוא ט"ס וצ"ל אין מועלין בהם) ניתני שש חטאות מתות א"ל שכן אפי' עולה בדא מתה ר' הילא בשם רשב"ל מועלין בהם משום קדשי כו' ויקרבו על שם זבח רשעים תועבה

[והנה צריך לבאר דבמאי פליגי ר' יוחנן וריש לקיש ונראה לי שהוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' קי"ב) דר' יוחנן אמר זבח רשעים תועבה ואפי' לדמים נמי לא חזי משו' דזבח רשעי' כו' וע"כ סוב' דאין מועלין בהם ור"ל סובר דזבח רשעים תועבה הני מילי היכא דאיתנייהו בעינייהו אבל בדמים כיון דאשתני אשתני וע"כ סובר דמועלין בהם משום שירעו עד שיסתאבו וא"כ פליגי אליבא דרבנן דסברי דבר הגורם לממון לאו כממון דמי וגם דלא כריה"ע דאמר קדשים קצים ממון בעלים הם. אלא הטעם דלר' יוחנן אין מועלים מחמת שאין ראוין לא להקרבה ולא לדמיהן ור"ל אמר דמועלים בהם משום דירעו עד שיסתאבו וכיון דאשתני אשתני

אך לפי"ז לא יתיישב הירושלמי דאמרינן מתיב ריש לקיש לר' יוחנן על דעתיך דתימר אין מועלין בהם ניתני שש חטאות מתות דכיון שביארתי דעל קרבנות רשעים קאמר והוא משום דלא חזי לכלום א"כ תיפוק ליה דבכלל חמש חטאות היא דהא הוי חטאות שמתו בעלי' וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' קי"ג) כיון דאיכא חטאת שמתו בעלי' דלמיתה אזלא לא פסיקא ליה

והנה הפ"מ כרב דיש לומר דבשל צדיקים שבתוכה מיירי דזה אינו לפי מה שביארתי דס"ל דקדשים לא הוי בכלל נכסים אלא דפליגי מחמת שאינם יכולים ליקרב דבקדשים של צדיקים שבתוכה הם בודאי קריבים והירושלמי הזה הוא תמוה

ע"כ נראה לי דהא דקשי' לי ליתני שש חטאות מתות דלר' יוחנן דנדחה אף בחיי בעליהן משום דזבח רשעים תועבה וסובר דאפי' לדמיהן נמי לא חזי ואפי' בכל הקרבנות א"כ נדחית היא מתחילה קודם שמתו בעלי' ולא הוי אח"כ בכלל חטאת שמתו בעליה כיון דנדחית מעיקרא אלא דלא נהנין ולא מועלין וע"כ מקשה לי' ר"ל לר' יוחנן דניתני שש חטאות מתות דחטאת של עיר הנידחת כיון דנידחת מתחילה לא הוי בכלל חטאת שמתו בעלי'. ועיין תוס' תמורה (דף כ"א) בתוספות ד"ה ולד חטאת כו' ולא נהירא דמשמע לפירושו דריבוי ריעותא מביאין אותה למיתה ואדרבא סוגיין דשמעתין משמע דריבוי ריעותא מביאין אותה לידי רעי' דאמר רבא אבודת לילה לא שמי' אבודה כו' וא"כ הכא נמי כיון דאדחי מתחילה לא הוי בכלל חטאת שמתו בעלי' וע"כ פריך ר"ל לר' יוחנן דליתני שש חטאת מתות. והא דקאמר ר"ל כיון דאיכא חטאת שמתו בעלי' לא פסיקא לי' ר"ל סובר דאעפ"כ הוי בכלל חטאת שמתו בעלי' ואיפשר דסובר דבעלי חיים אינן נדחין ועיין לקמן בהוריות (פ"א ה"ב) ובפ"ז דגיטין הפריש חטאתו נתחרש או נשתטה או שהמיר או שהורו ב"ד מותר לאכול חלב ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו ור' שמעון בן לקיש אמר לא נדחית חטאתו ואיפשר לומר דר' יוחנן סובר בעלי חיים נדחין וכמו דאמרינן בש"ס דילן בקדושין (דף ז') דאמר ר' יוחנן בהמה של שני שותפין כו' ש"מ תלת ש"מ בעלי חיים נדחין ור"ל דאמר דלא נדחית חטאתו היינו משום דסובר דאין בעלי חיים נדחין וא"כ לר"ל כיון דאין בעלי חיים נדחין לא הוי דיחוי וע"כ הוי בכלל חטאת שמתו בעלי' (וע"כ אמר ר' הילא בשם ריש לקיש מועלים בהם משום קדשי מומר (פי' דאם המיר סובר ר"ל בהוריות דלא הוי דיחוי). ופריך ויקרבו. על שם זבח רשעים תועבה) אלא דר"ל פריך לר' יוחנן שסובר דבעלי חיים נדחין וא"כ ליתנייהו בכלל חטאת שמתו בעלי'. ובזה יתבאר הא שאמר ר"ל לר' יוחנן על דעתיך דתימר אין מועלים בהם ניתני שש חטאות מתות ויש לדקדק דלמה האריך בזה ואמר לו על דעתיך דתימר אין מועלין בהם וה"ל למימר מתיב ר"ל לר' יוחנן וליתני שש חטאות אך שאומר על דעתיך דתימר אין מועלין בהם ולר' יוחנן לטעמי' שסובר דבעלי חיים נדחין א"כ הא דמתה הוא לא משום חטאת שמתו בעלי' אלא דאין קריבין לא היא ולא שראוי' לדמים מצד זבח רשעים תועבה א"כ ליתני שש חטאות מתות וע"ז השיב לו שכן עולה בדא מתה (פי' דהא אפי' עולה נמי מתה משום שאינה קריבה וכן אינה רועה נמי אם כן אפי' עולה נמי מתה וע"כ לא תני שש חטאות מתות)

עוד שם אמר ר' עוקבא אוף בהדא אתפלגון שור שהוא יוצא ליסקל ונמצא עדים זוממין ר יוחנן אמר כל הקודם בו זכה רשב"ל אמר יאוש של טעות הוי וכן העבד שהוא יוצא ליהרג ונמצאו עדים זוממין ר' יוחנן אמר זכה לעצמו רשב"ל אמר יאוש של טעות הוי עיין מה שביארתי ע"ז לעיל (פ"ז) ועיין מה שביארתי ע"ז בספרי נחלת יהושע על מה שלא כתב הרמב"ם דין זה דעבד שנמצאו עדי' זוממין ושם כתבתי ב' תרוצים על זה עיי"ש]: הנחנקין פרק אחר

עשר

(ה"ד) ר' בא ר' יוחנן בשם רב הושעי' אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרן מד"ת ופירושן מדברי סופרים כגון הנבילה כגון השרץ שעיקרן מד"ת ופירושן מדברי סופרים אמר ר' זירא לעולם אינו חייב עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים כגון נבלה כגון שרץ שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרים והוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע והוא מוסיף זחלון אפי' דרב הושעי' א"ל צריך לך שחק לך לא צריך לך הפליג עלך (עיין מה שביארתי על זה בספרי נועם ירושלמי (פ"א דפיאה) שביארתי שם מה שזחלון אפי' דר' הושעי' והוא שאמר ר' יוחנן כל השיעורים הם הלכה למשה מסיני ואמרי' התם ר"י כדעתי' דאמ' כל השיעורי' הלמ"מ כו' מעה כסף שתי כסף ד"ת ר' הושעי' כדעתי' דאמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום עליו את השיעור שמא יעמוד ב"ד אחר וישנה עליו את השיעור כו' וע"כ זחלון אפי' דר' הושעי' משום שהודה לו ר"י ששיעורין הוא מדברי סופרים וכמו דאמר ר"י כגון הנבילה כגון שרץ שעיקרן מד"ת ופירושן מדברי סופרים אלא דשיעורין דרבנן וע"כ זחלון אפי' דר' הושעי' עיי"ש מה שביארתי שם

עוד שם התיב ר' ברכי' והא תנינן גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע אמר ר' אבמרי מאן דאמר הכן וכתב הפ"מ התיב ר' ברכי' על הא דאמר ר' זעירא והוא שיגרע ויוסיף ובדבר שהוא מוסיף גורע ובעי הא בכה"ג שייך ג"כ לומר בענין שיעור הנגע דתנן (בפ"ו דנגעים) גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס תשע עדשות כו' והשתא אם הזקן ממרא אמר שאין צ"ל הגריס מרובע אלא אם יש בנגע שיעור גריס בין הכל טמא ואעפ"י שאין ארכו כרחבו נמצא מוסיף הוא בשיעור האורך וגורע בשיעור הרוחב והוי גורע מחמת שהוא מוסיף כתפילין וע"ז אמר מאן דאמר הכן אין הכי נמי דאיכא מאן דאמר כן אף בדיני הנגעים כמו כן

והנה בכתובות בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דכתובות ה"ד) ביארתי הא דאיתא שם אמר ר' אבמרי מאן דמר כן ופירשתי שם שהפי' הוא מי שהוא אומר כן וכן נ"ל ה"נ לפרש מאן דאמר הכן (פי' מי הוא שאומר כן) והוא שנ"ל דהא דקאמר אמר ר' זעירא עד שיכפור ויודה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס כגון נבילה כגון שרץ שעיקרן מד"ת ופירושן מדברי סופרים היינו באיסורין והא דאמר והוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע ומוסיף קאי אהא דאם חלוק הזקן ממרא במצות עשה והוא כמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' ד') שיטת הרמב"ם דסובר דהא אמרינן