נועם ירושלמי על נזיקין קכ

אשת איש ונעשית חמותו בחניקה. בא על חמותו והיידא לה חמותו וכלתו האיך עבידא כו' חמותו וכלתו כאחת מה אמר בה ר"י חומר בקל מה אמר בה ר"י שני איסורין מה אמ' בה ר"י (ופי' הפ"מ השתא מהדר להבעי' חמותו וכלתו כאחת מה אמר בה ר"י אם דווקא אשת איש קאמר ר"י דאינה חל על איסור חמותו אבל כלתו דחמורה היא דבסקילה הוא מודה דחל על איסו' חמותו) והוא תמוה דהא ר"י אומ' דנידון בזיקה הראשונה הבאה עליו ואשת איש ואח"כ נעשית חמותו בחניק' אע"ג דחמותו היא בשריפה ואשת איש היא בחנק א"כ סובר ר"י דאין איסור חל על איסור אפי' חומר על הקל ולא כמו ר' יהוד' דאיתא בירושלמי לעיל (פ"ז דסנהדרין ה"ו) אחותו ואשת איש את תופשו משום אחותו מבריחו מן החמורה ומקנתרה בקלה לית את יכיל ואף שסובר ר' יהוד' דאין איסו' חל על איסור אף באיסו' מוסיף וכמו שאומר ר' יהודה דבאשת אביו והיא אמו שאינו חייב עלי' רק משום אמו וכמו שהקשה ר' יוסי שם הרי חורגה הרי הוא חייב עלי' משום אשת איש והגהתי שם שצ"ל הרי חורגה חייב עלי' משום אשת אב ובנה אינו חייב עלי' משום אשת אב אלמא דלית לי' לר' יהודה איסור מוסיף ועיין במה שביארתי לעיל דלשיטת הירושלמי אין הטעם משום גזירת הכתוב באמו ואשת אביו לר' יהודה אלא דר' יהודה סובר דאין איסור חל על איסור (ודלא כשיטת הש"ס דילן שהוא מגזירת הכתוב) ואעפ"כ סובר ר' יהודה דחל חמור על קל

והא דמיבעי' לי' בירושלמי חמותו וכלתו כאחת היינו שנשאו שניהם בבת אחת היינו שהוא נשא את הבת ובנו נשא את האם אם חייב בבת אחת דבאיסור מוסיף מודה ר' יוסי וכמו דאמרינן בש"ס דילן בסנהדרין (ד' פ"א) מודה ר' יוסי באיסור מוסיף. ולהירושלמי איסור בת אחת קיל טפי וכמו שביארתי (בפ"ג דב"ק) דלהירושלמי איסור מוסיף חמור מבת אחת וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' ל"ג) בד"ה בר קפרא כו' וקשה לר"י דמשמע דבאיסור מוסיף חל טפי על איסור מבאיסור בת אחת כו' וע"כ מיבעי' לי' מאי סבר ר' יוסי בחמותו וכלתו כאחת. וכן לקמן מיבעי' ליה לר' ישמעאל שסובר דחל איסור מוסיף ומיבעי' ליה באיסור בת אחת). חומר בקל מה אמר בה ר' יוסי שני איסורין כאחת מה אמר בה ר' יוסי. ואיפשר לפרש דמיבעי' לי' בבת אחת בחומר בקל דילמא בחומר בקל תפוש החמור ואינו חייב על הקל משא"כ שני איסורין כאחת דהיינו ששניהם שוין איפשר דחלים תרווי' וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' ל"ג) דבאיסור בת אחת תופשין החמור אבל בשני איסורין כאחת איפשר דחיילי תרווי' דאין לא' במה לדחות את חבירו את האיסור השני וע"כ איפשר דחיילי תרווי'. וע"כ בעי חומר בקל מה אמר בה ר' יוסי דילמא בבת אחת והא' חמור תופשין החומר ואין איסור הקל חלה עלי' אבל שני איסורין כאחת מה אמר בה ר' יוסי דכיון דשניהם שקולי' וא"כ איזה מהם חל וכיון שאין א' יכול לדחות האיסו' השני ע"כ חלי' שניהם או דלא חלים שניהם להתחייב משום שניהם אלא דבאיזה מהם ששגג חייב משא"כ אי תופשין החמור צריך להיות שוגג באותו איסור ועיין לקמן ושם יתבאר

ועוד איפשר לפרש שצ"ל קל בחומר מה אמר בה ר' יוסי (פי' שבאיסור מוסיף מודה ר' יוסי דהכי מוכח בכריתות (ד' י"ד) דתנן ר' יוסי אומר אם עבר זקן ונשאה חייב עלי' משום אשת אב ואמרינן שם מי אית לי' לר' יוסי איסור חל על איסור והא תנן עבר עבירה שיש בה שתי מיתות נידון בחמורה ר' יוסי אומר נידון בזיקה ראשונה שבאה עליו ותני כיצד אמר ר' יוסי נידון בזיקה הראשונה שבאה עלי' חמותו ונעשית אשת איש נידון משום חמותו אשת איש ונעשית חמותו נידון משום אשת איש אמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף מאי איסור מוסיף איכא הכא כגון דאיכא ברא לסבא מיגו דאיתוסף איסורא לגבי ברי' איתוסף איסורא לגבי דידיה

וע"ז מיבעי' לי' בירושלמי קל בחומר מה אמר בה ר' יוסי דילמא דווקא חומר בקל או ששני האיסורים שוים אבל קל בחומר ל חל אליבא דר' יוסי אפי' באיסור מוסיף וכמו שכתבו התוס' ישנים בכריתות (י"ד) בד"ה מודה ר' יוסי באיסור מוסיף שאיסור חמור חל על איסור קל או באיסור שוין כגון איסור אח ואיסור אחות אשה אבל קל על חמור לא חיילא פי' באיסור מוסיף הילכך חמותו ונעשי' אשת איש כו' ור"י דאיתא לאסופי באשת אב אינו מודה בהני דהזכיר ת"ק דבשלמא בכלתו דבסקילה חייל אבת בתו דבשריפה ואשת אב חייל על כלתו דשניהם שוין אבל אשת איש דבחנק לא חיילא אשריפה ואסקילה כו' והנה בש"ס דילן לא משמע הכי דהא אמרינן בסנהדרין (ד' פ"א) א"ל רב אדא בר אהבה לרבא חמותו ונעשית אשת איש נידון בחמותו ונידון נמי אאיסור אשת איש דהא אמר ר' אבהו מוד' ר' יוסי באיסור מוסיף א"ל אדא ברי בתרי קטלי קטלית לי'. וא"כ משמע דלענין התראה אם התרו בו משום אשת איש או לענין חטאו' דחייב ב' חטאות משמע דחל אשת איש על חמותו אע"ג דאשת איש קל שהוא בחנק מחמותו שהיא בשריפה

אך הירושלמי מיבעי' לי' אם חל קל על חמור באיסור מוסיף ואח"כ מיבעי' לי' שני איסורין כאחת אע"ג דכבר מיבעי' לי' בחמותו וכלתו כאחת אך התם כלתו חמור מאשת איש ע"כ איפשר דחל כלתו ולא חמותו אכל שני איסורים כאחת דהיינו ששניהם שוין מיבעי' לי' וכמו שביארתי תחילה

עוד שם כמה דאשתאלת על דר' יוסי כך אשתאלת על דר' ישמעאל דתני בשם ר' ישמעאל והכי גרסינן נתאלמנה ונתגרשה נתחללה וזינתה ואח"כ בא עלי' חייב על כל אחת ואחת זינתה ונתחללה ונתגרשה ונתאלמנה אינו חייב אלא אחת וע"ז מיבעי' לי' נתאלמנה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל (פי' אם סובר דבבת אחת נמי חל או לא וכמו שביארתי לעיל ששיטת הירושל' דבת אחת קיל מאיסור מוסיף) (ומה שנדחק שם הפ"מ דאיך איפשר שתהי' נתאלמנה ונתגרשה כאחת ופי' דאיפשר בספיקא דהיינו כגון שקדשה א' בקידושי ספק ובא אחר וקידשה קידושין גמורין דהדין בזה דמגרש ראשון והשני נושאה כמו דאיתא בגיטין (ד' פ"ט) והשתא אם באותה שעה שקיבלה הגט מהראשון מת הכני והשתא חל עלה איסור גרושה ואיסור אלמנה כאחת והוא דוחק דא"כ לא הוי גרושה רק מספק וכבר ביארתי בספרי עמק יהושע (ס' ט"ו) דמיירי כמו דאמרינן בקידושין (ד' נ"ט) בא א' ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא א' ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום ובא א' ואמר הרי את מקודש' לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים ואמרינן התם דר' יוחנן סובר דאפילו מאה תופסין בה וכן שיטת הירושלמי וכמו דאיתא ביבמות (פ"ג ה"ד) ובקידושין (פ"ג ה"א) וההיא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפי' קידושי מאה תופסין בה דלא כב"ש) וע"כ מיבעי' לי' אם נתארמלה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל ומיבעי' לי' אח"כ חומר בקל מה אמר בה ר' ישמעאל שזהו בבת אחת וחומר בקל דהא גרושה חמורה מאלמנה שגרושה אסורה אפי' לכהן הדיוט ואח"כ מיבעי' לי' שני איסורין כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל (פי' ששני איסורין כאחת דהיינו ששניהם שוים) או דמיבעי' לי' באיסור מוסיף דקל על חמור וכמו שביארתי לעיל באיבעי' דמיבעי' לי' אליבא דר' יוסי (וכצ"ל) קל בחומר מאי עביד לי' אי בעינן באיסור מוסיף שיהיו שניהם שוין וכמו שביארתי לעיל אליבא דר' יוסי דמיבעי' לי' הכא. וכמו שהבאתי התוס' ישנים והוא דלא כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' ל"ג) בד"ה אמר ר' יוסי כו' דאע"ג דבאיסור מוסיף חל לר' יוסי אפי' באיסור קל על איסור חמור כדפריך רב אדא בסנהדרין (ד' פ"א) ולידון נמי באיסור אשת איש דאע"ג דאיסו' אשת איש קל מאיסור חמותו כו' דלא כמו שכתבו התוס' ישנים שהבאתי) ועיין בספרי נחלת יהושע (ס"א) על הא דאמרי' בירו' (פ"ג דב"ק ה"ב) א"ר יוסי ב"ב אהי' דר"מ כר"ע (פי' דאי' לי' בכריתו' (ד' י"ד) דחייב משו' שבת ויוה"כ דתני' מניין ל וה"כ שחל להיות בשבת ועשה מלאכה מניין שחייב ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ הוא דברי ר' עקיבא ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא אחת אלמא דר' ישמעאל לית לי' איסור בת אחת וא"כ מאי מיבעי' לי' וביארתי שם דהא דאינו מתחייב בבת א' לאו משום דלית לי' איסור בת אחת אלא הטעם משום דשבת ויוה"כ שם א' הוא ואין לו במה להתחייב שתים. וע"כ באיזה מהם ששגג חייב ועיין בספרי נחלת יהושע (ס"א) מה שכתבתי על התוס' ביבמות (ד' ל"ג) דלמאן דלא ס"ל בת אחת חייב משום החמור ובעינן שישגוג באיסור החמור עיי"ש שהקשיתי מהא דחולין (ד' ק"א)