נועם ירושלמי על נזיקין קיט

אומר אם יש שם מאה פומין תעלה ואם לאו כו' ר' יהושע אומ' אפי' יש שם שלש מאות פומין לא תעלה וא"כ גירסת הירוש' הוא בהיפוך דר"מ מחמיר ור' יהודה מקיל ור' יהודה סובר דכל דבר שבמנין בטל וע"כ ביארתי שם דבירושלמי (שם פ"ב דערלה) הגירסא בהיפוך מגירסת הש"ס דילן דבש"ס דילן ביבמות (ד' פ"א) איתא חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות וכן פרוסה של לחם הפנים טמאה שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים טהורות תעלה ר' יהודה אומר לא תעלה ובירושלמי הגירסא להיפוך דאיתא שם תני פרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסות של חולין וכן חתיכה של חטאת שנתערבו במאה חתיכות של חולין לא יעלו ר' יהודה אומר יעלו מ"ט דר' יהודה ושה אחת מן הצאן מן המאתים וקשי' כתיב מאתים ור' יהודה אומר מאה כתיב חיים ור' יהודה אומר שחוטים ר' חיננא אמר חיים עשו אותן כדבר שדרכו להימנות (פי' שצריך מאתים דהיינו לגבוה)

וא"כ ת"ק מחמיר ור' יהודה מיקל והוא דת"ק סובר דכל דבר שדרכו לימנות לא בטל ור' והודה סובר דבטל והוא משום דהירושלמי לטעמי' שר"מ סובר כל שדרכו לימנות אינו בטל ור"י סובר דבטל

וע"כ מקשה הירושלמי אי בשור בשוורים היא מתניתא בדא תנינן כונסין אותו לכיפה. דהא לשיטת הירושלמי בעלי חיים עשו אותן כדבר שדרכו להמנות ור' יהודה סובר דכל דבר שבמנין בטל וא"כ אמאי סובר ר' יהודה דכונסין אותו לכיפה. אבל לשיטת הש"ס דילן הוא או שהטעם הוא משום דכל דבר שבמנין אפי' באלף לא בטל ור' יהודה לטעמי' שסובר דכל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטל וכש"כ בדאורייתא או משום דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי וע"כ לא פריך הש"ס דילן על זה

והא דבירושלמי אינו מתרץ על זה היינו משום דיש לתרץ וכמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי (ספ"ג דערלה) ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר דברי ר"מ עשרה דברים מקדשים וחרנא אמר דברי ר"מ כל הדברים מקדשים כו' וביארתי שם דלאו הכל מודים בזה שר' יהודה מיקל וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דתרומות) הדא מסייע לר' יוחנן דו אמר הניין אינון (פי' לר"מ דאי סובר ר"מ כל כל הדברים מקדשין דהיינו כל שדרכו לימנות לא בטל וא"כ תקשה מתניתין (פי"ז דכלים ה"ה) הרימון שאמרו לא קטן כו' ולמה כו' שיהיה רימוני באדן מקדשין בכל שהוא אלמא דווקא רימוני באדן אבל לא שאר רימונים והתוס' כתבו בזבחים (ד' ע"ב) דבאותה משנה יש לדקדק דסתם רימונים אפי' כל שדרכו לימנות לא חשיבי אבל הירושלמי סובר דהוי כל שדרכו לימנות א"כ צ"ל תניין אינון ע"ש שהארכתי בזה (בספ"ג דערלה)

וע"כ מחולקים הגירסות שבליטרא קציעות בין הירושלמי לשיטת הש"ס דילן שיש תנאים שמחליפים הגירסא שאדרבא ר"מ סובר ששה דברים מקדשין ור' יהודה אומר כל שדרכו לימנות אפי' באלף לא בטיל והכי משמע מתניתין (פי"ז דכלים ה"ה) שר"מ סובר דכל שדרכו לימנות בטל וא"כ ר' יהודה מחמיר דכל שדרכו לימנות אפי' באלף לא בטיל וע"כ אף דבעלי חיים הוי כל שדרכו לימנות אעפ"כ ר' יהודה לטעמי' שסובר דכל שדרכו לימנות לא בטל וע"כ סובר ר' יהודה דכונסין אותו לכיפה

ובזה איפשר לומר דע"כ הגירסא מוחלפת בין הירושלמי להש"ס דילן דבש"ס דילן איתא בסנהדרין אמר ר' אבהו אמר שמואל הכא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן כו' וריש לקיש משני דהכא בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשורים אחרים ולגירסת הר' יצחק כו' בתוס' שם הוא בשוורים מעלי' וכדמסיק) ובירושלמי הוא להיפוך דר"ש בן לקיש שאמר ברוצח של נגמר דינו ונתערב כו' ושמואל אמר בשור בשוורים היא מתניתא והוא דר' יוחנן ור"ל פליגי דר' יוחנן סבר את שדרכו לימנות בדר' מאיר ור"ל סובר כל שדרכו לימנות שנינו וא"כ לר' יוחנן שסובר את שדרכו למנות א"כ הוא מיקל לגבי ר' יהודה וסובר דאינו מקדש רק את שדרכו לימנות ור' יהודה סובר דכל שדרכו לימנות לא בטל בל לר"ל צ"ל הגירסא כמו דאיתא בירושלמי דמחליף דר"מ לדר"י דר"מ סובר דכל שדרכו לימנות לא בטל ור"י מיקל וא"כ קשה דאיך יתרץ ריש לקיש דבשור בשוורים היא מתניתא אי גרסינן בשוורים מעלי' כגירסת הריב"ם א"כ איך אמר ר' יהודה כונסין אותו לכיפה אך הש"ס דילן לטעמי' כמו דמשני רב אשי דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי וא"כ ר' יהודה נמי מודה בזה אבל הירושלמי לטעמי' שסובר בירושלמי (פ' השוכר את הפועל) דשור הנסקל הוא דווקא בחתיכות וא"כ תקשה דלר"ל איך קאמ' ר' יהודה כונסין אותו לכיפה דכיון דר"מ סובר דכל שדרכו לימנות לא בטל וא"כ ר' יהודה מיקל וא"כ אמאי אמר ר' יהודה דכונסין אותו לכיפה ובירושלמי (ספ"ג דערלה) ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר דברי ר"מ עשרה דברים מקדשין וחרנא אמר דברי ר' מאיר כל הדברים מקדשין וזהו הפלוגתא דבש"ס דילן ביבמות (ד' פ"א) דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש אי את שדרכו למנות שנינו או כל שדרכו למנות שנינו וא"כ לר"ל ר"מ מחמיר ור' יהודה מיקל דכל שדרכו למנות בטל וא"כ אמאי סובר ר' יהודה דכונסין לכיפה וע"כ מהופך הגירסא דריש לקיש אמ' ברוצח שלא נגמר דינו כו' ושמואל אמר בשור בשורים היא מתניתא כדי לתרץ הקושי' שמקשה הירושלמי אם בשור בשוורים היא מתניתא בדא תנינן כונסין אותו לכיפה

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ב דערלה) האיך סבר ר' יהודה אי גר' אליעזר או כר' יהושע אי כר"א מעלה ואוכל אי כר' יהושע מעלה ושורף והארכתי בזה הרבה דהמפרש מהרא"פ נדחק בזה הירושלמי ושם ביארתי דקאי אהא דר"א ור' יהושע במנחות (ד' כ"ו) דנטמאו שני' כו' והגהתי שם דצ"ל הגירסא בהיפוך עיי"ש

וכעת נראה לי דקאי אהא דר"א ור' יהושע דפליגי בליטרא קציעות דלר"א כל שבמנין בטיל ולר' יהושע לא בטיל ואף שבירוש' הגירסא הוא בהיפוך (בפ"ד דתרומות) אך לפי מה שביארתי דתנאים פליגי בזה ומוכח לשיטת הירושל' (וממתניתין פי"ז דכלים) דר"י סובר דווקא את שדרכו לימנות וכן ר' יוחנן סובר דאת שדרכו לימנות לא בטל וא"כ ר' יהודה סובר דכל שדרכו למנות לא בטל וא"כ קשה הא דתני' בברייתא לפי גירסת הירושלמי דר' יהודה אומר תעלה וא"כ קשה דאיך העלה דהא כל שבמנין אפי' באלף לא בטיל וע"ז אומר האיך סבר ר' יהודה אי כר"א מעלה ואוכל (פי' אליבא דר"א ניחא שפיר דר"א סובר דכל שדרכו למנות בטיל אפי' לר' יהודה) אי כר' יהושע מעלה ושורף דכיון דר' יהושע סובר דכל שדרכו לימנות לא בטל וכמו שהגירסא הוא בש"ס דילן א"כ מעלה ושורף והא דמעלה הוא משום גזל השבט דלכהנים שרי' או שמקשה דאי אליבא דר' יהושע מעלה ושורף כיון דסובר דכל דבר שבמנין אפי' באלף לא בטיל א"כ אמאי מעלה דהא לכהני' שרי ואם לא יתן לכהנים מעלה ושורף וא"כ צריך לומר דר' יהודה כר"א סבירא לי' ולא כר' יהושע וע"כ בש"ס דילן מהפך הגירסא שת"ק אומר תעלה ור' יהודה אומר לא תעלה ור' יהודה לטעמי' דקא סבר כל דבר שבמנין אפי' באלף לא בטיל כמו שכתבו התוס'

אבל הכא ניחא דכיון דתניין אינון וא"כ תנא דמתניתין סובר דר' יהודה אומר כל שדרכו לימנות אפי' באלף לא בטיל וע"כ סובר ר' יהודה דכונסין אותו לכיפה ודו"ק

ובזה יתבאר הא דאמר ר' יוחנן ברוצחין שנתערב בכשירים היא מתניתא וא"כ קשה קושי' הש"ס בסנהדרין (ד' עט) מאן אחרים אלימא אחרים כשירים פשיטא ותו בהא לימא ר' יהודה כונסין אותו לכיפה וע"כ נראה לי שר' יוחנן נמי מפרש בשור בשורים כמו דאמר שמואל ולר' יוחנן לא קשי' אם בשור בשורים היא מתניתא בדא תנינן כונסין אותו לכיפה דכיון דר' יוחנן סובר ביבמות (ד' פא) דאת שדרכו לימנות שנינו וא"כ ר' יהודה מחמיר וסובר דכל שדרכו לימנות וא"כ ניחא הא דאמר ר' יהודה כונסין אותו לכיפה והנה לפי מה שביארתי הוא לפי מאי דמסיק בש"ס דילן בסנהדרין (ד' פ') דאמ' רבא שור שנגמר דינו שנתערב בשורים אחרים מעלי' סוקלין אותן ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה וכמו שכתב הריב"ם אך תחילה מוקי לה בשור שנתערבו בשורים אחרים שנגמר דינן ואח"כ מסיק רבא דמיירי שנגמר בשנתערב בשורי' אחרי' מעלי' וכפירוש רבינו הם ועיין במהרש"ל ובמהרש"א ודו"ק

שם (ה"ו) מתניתין מי שנתחייב שתי מיתות ב"ד נידון בחמורה עבר עביר' שיש בה ב' מיתות ב"ד נידון בחמורה. ר' יוסי אומ' נידון בזיק' הראשונ' שבא עלי' כו' ובגמ' תמן תנינן ר' יוסי אומ' נידון בזיק' הראשונ' שבאה עליו כיצד חמותו ונעשה א"א ה"ז בשריפה