נועם ירושלמי על נזיקין קיח

וחי' אח"כ א"כ איגלאי מילתא למפרע דאומד של טעות הי' ולא הי' עליו חיוב מיתה כלל

וע"ז אומר הירושלמי מה מפקא מביניהן (פי' מה הנ"מ שביניהון הקיל ממה שהי' ולאח"כ הכביד ומת חייב ר' נחמי' פוטר שרגלים לדבר (פי' אם אמדוהו למיתה והיקל ממה שהי' ולאח"כ הכביד ומת שחייב לרבנן) מאן דאמר חידוש מקרא הוא שיתן נתן נתן לא נתן מהו שיתן מאן דאמר אומד של טעות הי' לא נתן אין אומרים לו שיתן נתן מהו שיטול פי' שזהו הנ"מ שביניהן דלמ"ד חידוש מקרא הוא שיתן א"כ גלי רחמנא דחייבי מיתות שוגגין אינה פוטרת מתשלומין של הנחבל בעצמו (ועיין תוס' סנהדרין (ד' עט) וא"כ אם היקל ממה שהי' בינתיים ה"ל בנתיים בשעה שהיקל כחייבי מיתות שוגגין וא"כ לר"ל שאומר שחידוש מקרא הוא שיתן א"כ חייבי מיתות שוגגין פוטרת. ומה שהקיל בנתיים חשיב כמו חייבי מיתות שוגגין ע"כ אם נתן נתן דכיון שנתן בנתיים בשעה שהקיל ובשעה שהקיל הי' לו הדין כמו חייבי מיתות שוגגין: וע"כ אם נתן נתן ואינו יכול ליטול דכיון דחידוש מקרא הוא דאין חייבי מיתות שוגגין פוטרת מדמי הנחבל לא נתן מהו שיתן ועוד יש ספק דאפי' לא נתן בינתיים מהו שיתן דכיון דחידוש מקרא הוא שיתן ואין חייבי מיתות שוגגין פוטרין מדמי הנחבל בעצמו ולא לדבר אחר ועיין תוס' סנהדרין (ד' ע"ט) ע"כ איפשר שאפי' לא נתן שיתן או איפשר לומר דמ"מ כיון שלא נתן עד לאח"כ שהכביד ומת. א"כ ה"ל כחייבי מיתות ודאין דהא לאח"כ חייב מיתה לרבנן ע"כ איפשר שאם לא נתן שאין מחייבין אותו עוד ליתן אבל אם נתן בשעה שהיקל מה שנתן נתן דאז הי' לו הדין של חייבי מיתות שוגגין וזהו דווקא אליבא דר"ל דאמר חידוש מקרא הוא שיתן אבל לר' אבהו דאמר אומד של טעות הי' דס"ל דבאמת חייבי מיתות שוגגין נמי פטור אפי' מדמי הנחבל בעצמו אלא דהטעם דאמדוהו לחיים ומת שחייב לשלם הוא משום דאומד של טעות הי' ואיגלאי מילתא למפרע דלא הי' עליו חיוב מיתה כלל וא"כ אם אמדוהו למיתה והיקל ממה שהי' ולאחר מכאן הכביד ומת א"כ ליכא אומד שלי טעות דהא לבסוף איגלאי מילתא דאומד יפה הי' וע"כ לא נתן אין אומרים לו שיתן דכיון דאיגלאי מילתא למפרע שאומד מכוון הי' וא"כ לא נתן אין אומרים לו שיתן דהא אפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטורין. וע"כ אפי' אם תאמר שבשעה שהיקל הי' כמו חייבי מיתות שוגגין מ"מ חייבי מיתות שוגגין נמי פטור ע"כ אם לא נתן אין מחייבין אותו בודאי שיתן נתן מהו שיטול דנהי דבנתיים נתן משום דכיון דהיקל סברי שאומד טעות הי' עכ"ז כיון דאח"כ איגלאי מילתא למפרע שאומד אמיתי הי' וא"כ אפי' נתן בינתיים נמי יש סברא שיטול (או איפשר דכיון שבנתיים נתן אין אומרים שיטול אח"כ) (ועיין ביבמות (ד' ל"ז) פלוגתא דאמוראי אם קם דינא או הדר דינא ודו"ק

וע"ז אמר הירושלמי מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין וכו' [הנה הירושלמי הזה הוא משובש ויש בו טעות הדפוס טעות דמוכח וע"כ צריך להגיה אותו ולפרשו באר היטיב מתניתא מסייע לר' יוסי בר' חנינא אמדוהו לחיים ומת מאימתי מונין לו משיכביד (הוא ט"ס וצ"ל עד שיכביד) הדא אמרה אומד של טעות הי' ואין תימר חידוש מקרא הוא שיתן יתן משעה הראשונה (הוא ט"ס וצ"ל יתן עד שעה שימות) פי' שאומר דההיא מתניתא מסייע לר"י ב"ח שאומר דאומד של טעות הי' אבל בלאו"ה אפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטור וע"כ ניחא דאמדוהו לחיים ומת דנותן עד שיכביד דכיון שאמדוהו לחיים ומת ע"כ צריך ליתן עד שיכביד דעד שיכביד ליכא עליו חיוב מיתה כלל דאמדוהו לחיים אבל לאחר שהכביד אעפ"י שאמדוהו לחיים אעפ"כ הוי כחייבי מיתות שוגגין וע"כ פטור וא"כ מוכח דהטעם כריב"ח דאומד של טעות הי'. אבל באמת חייבי מיתות שוגגין נמי פטור וע"כ אין צריך ליתן רק עד שיכביד דלר"ל שאמר בחידוש הוא שחידשה תורה דחייבי מיתות שוגגין חייבין אם כן צריך ליתן אפי' משהכביד נמי דהא לא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין כיון דאמדוהו לחיים וא"כ פטור דהא יצא מב"ד זכאי. מתניתא מסייע לרשב"ל אמדוהו למיתה וחי' מאימתי מונין לו משיכביד (וט"ס וצ"ל משיקל) א"ר יוסי לית כאן משיכביד (ט"ס וצ"ל משיקל) אלא משעה ראשונה נ"ל דהוא טעות הדפוס וגרסינן ליה אח"כ וכן צ"ל מתניתא מסייע לרשב"ל אמדוהו למיתה וחי' מאימתי מונין לו משיקל. הדא אמרה חידוש מקרא הוא שיתן אין תימר אומד של טעות הי' יתן עד שעה שימות והוא ט"ס וצ"ל יתן משעה הראשונה (פי' שאומר דמתניתא מסייע לרשב"ל שאומר חידוש הוא שחידשה תורה בחובל בחבירו דאין חייבי מיתות שוגגין פוטרתו דהא אמרינן דאמדוהו למיתה וחי' מאימתי מונין לו משיקל (פי' שמשיקל צריך לשלם משום דאע"ג דאמדוהו למיתה אעפ"כ משעה שהיקל נמצא דאינו חייב מיתה ואע"ג דהוי כחייבי מיתות שוגגין וכמו שכתבו התוס' אפ"ה חייב לשלם וא"כ לרשב"ל שאומר דחידוש הוא שחידשה תורה וע"כ חייב לשלם משיקל. אבל תחילה קודם שהכביד פטור מלשלם דאז כיון דאמדוהו למיתה ה"ל כחייבי מיתות ממש וע"כ פטור רק לאח"כ לאחר שהיקל ה"ל כחייבי מיתות שוגגין וע"כ צריך לשלם משעה שיקל. אבל תחילה כשאמדוהו למיתה והיקל כיון שה ה רשות ביד ב"ד להורגו הוה כמו דאתעביד בי' מיתה ממש וא"כ פטור אבל לאחר שיקל נמצא דאינו מחוייב מיתה ולא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין. וחייבי מיתות שוגגין חייבין משום דחידוש הוא שחידשה תורה אבל לריב"ח שאומר אומד של טעות הי' א"כ אמדוהו למיתה וחי' איגלאי מילתא למפרע דאומד של טעות הי' א"כ אמאי אינו ניתן לו רק משעה שיקל ואמאי אינו נותן לו משעה ראשונה כיון דאיגלאי מילתא דאומד של טעית הי' ולא הי' עליו חיוב מיתה כלל א"כ יתן משעה ראשונה

ובכאן צריך לגרוס א"ר יוסי לית כאן משיכביד אלא משעה ראשונה וכבר ביארתי שהוא ט"ס וצ"ל לית כהן משיקל אלא משעה ראשונה (פי' שר' יוסי אומר לית כאן משיקל אלא משעה ראשונה (פי' אפי' לר"ל שאומר חידוש שש ק מקרא הוא שיתן אעפ"כ צריך ליתן משעה ראשונה כיון דחי' אח"כ א"כ לא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין וחייבי מיתות שוגגין חייב לר"ל דאמר חידוש הוא שחידשה תורה דלא ס"ל כמו שביארתי מתחילה דכיון דאמדוהו למיתה א"כ בשעה שאמדוהו והי' רשות ביד ב"ד להורגו א"כ הוי כמו דעבדו בי' החומר של מיתה ממש ע"כ חמור יותר מחייבי מיתות שוגגין (וכה"ג כתב הקצה"ח גבי רודף בסנהדרין (ד' ע"ב) דהוי כמו בעבדו בו החומר של מיתה ממש ע"ש לענין מה שכתב דאם עבדו בי' החמור של מיתה ממש פטור אפי' לצאת י"ש נמי. ותירץ בזה הקושי' של התוס' גבי הנהו דיכרי עיי"ש ודו"ק). ור' יוסי סובר דלא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין וע"כ אפילו לר"ל שאומר חידוש הוא שחידשה התורה בחובל בחבירו דאפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטורין ע"כ צריך שיתן משעה ראשונה וכמו לריב"ח שאומר דאומד של טעות הי' ואין בזה נ"מ ביניהן ודו"ק)

שם (ה"ה) מתני' רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין ר' יהודה, אומר כונסין אותו לכיפה ובגמ' א"ר יוחנן ברוצח שנתערב בכשירים היא מתניתא ר' שמעון בן לקיש אמר ברוצח שלא נגמר דינו ונתערב ברוצח שנגמר דינו היא מתניתא שמואל אמר בשור בשוורי' היא מתניתא ובדא תנינן כונסין אותו לכיפה ופי' הפ"מ אם בשור בשוורים היא מתניתא קשי' בדא תנינן כונסין אותו לכיפה ומאי טעמא הוה פליג ר' יהודה בשוורים ובמראה הפנים כתב בשור בשוורים היא מתניתא כו' ואיפשר לפרש בהא תנינן כו' דבניחותא קאמר וכמו אי הכי היינו דתנינן והוי כמסקנא דהתם וכדפרישית במתניתין אלא דלישנא דהאי ש"ס בתמיה וקושי' היא

ולי נראה דהירושלמי אזיל לשיטתי' דלא לשיטת הש"ס דילן דאמרינן בזבחים (ד' ע"ג) דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי אלא דבעלי חיים הוי ככל שדרכו להמנות וכמו דאמרינן כם (ד' ע"ב) וניבטלו ברוב וכי תימא חשיבי ולא בטלי הניחא למ"ד כל שדרכו למנות שנינו אלא למ"ד את שדרכו לימנות שנינו מאי איכא למימר כמו דאיתא בירו' במס' עבודת כוכבים (פ"ה הי"ב) ר"י בן חנינא בעי איסורי הנאה מהו שיבטלו בצירוף והתנינן שור הנסקל תפתר בחתיכות (פי' דחתיכות אינה בטילה מחמת שהיא ראוי' להתכבד אבל שור הנסקל בחיים בטיל) וע"כ מקשה לשמואל דאמר בכור בשוורים היא מתניתא בדא תנינן כונסין אותו לכיפה ומ"ט אינו בטל וא"כ יהיו כולם מותרים והא דאמרינן בזבחים (ד' ע') כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הניסקל אפי' אחת ברבוא ימותו כולן היינו דווקא לגבוה וכמו דאיתא בתמורה (ד' כ"ח) וצריכא דאי אשמועינן לגבי קדשים משום דמאיסי כו' וכן בירושלמי (פ"ב דערלה) עד כאן דבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה כו' פי' אי מהני ביטול לגבוה וכן אמר ר' חנינא התם אמר ר' חנינא הדא דתימר עולות בעולות אכל חטאת בעולות הרי יש כאן ודאי בלא תעשה (פי' דלפי"ז הא דמהני ביטול היינו בשנתערב איברי עולה באיברי חטאת וחטאה הוא נאכל לכהנים וע"כ מהני ביטול אבל איברי חטאת באיברי עולה א"כ הביטול לגבוה ולגבוה לא מהני ביטול)

וע"כ מקשה הירו' אם בשור בשוורים היא מתניתא בדא תנינן כונסין אותו לכיפה (פי' אמאי לא יהיו מותרים באכיל') וזהו דווקא לשיט' הירו' אבל לשי' הש"ס דילן לא מקשה על זה דהא בזבחי' (ד' (ד' ע"ג) איתא שם רב אשי אמ' אפי' תימא רבנן חשיבי ולא בטלי וא"כ כיון דמ"מ אסורים ע"כ סובר ר' יהודה כונסין אותו לכיפה וכמו שפי' רש"י בסנהדרין שאין צריך לסוקלן שלא להטריח ב"ד אלא כונסים אותו לכיפה ועוד אפי' לפי מאי דמשני שם (ד' ע"ב) רב פפא האי תנא תנא דליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שיש בו מנין אפי' בדרבנן לא בטל וכש"כ בדאורייתא דתנן ליטרא קציעות שדרסה ע"פ עיגול כו' ר"מ אומר ר"א אומר רואין את העליונות כאלו הן פרודות והתחתונות מעלות את העליונות כו' ר"י אומר ר"א אומר אם יש שם ק' כו' ר' יהושע אומר אפי' יש שם ג' מאות כו' לא יעלו וא"כ סובר ר' יהודה דכל דבר שיש בו מנין אפי' בדרבנן לא בטיל וע"כ ניחא דר' יהודה לטעמי' דאמר כונסין אותו לכיפה משום דסובר דכל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטיל וע"כ כונסין אותו לכיפה

אבל הירושלמי לטעמי' שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דערלה) דר' יהוד' סובר דכל דבר שדרכו לימנות בטל והוא כמו דאיתא בירושלמי (ס"ד דתרומות) ליטרא קציעות שדרסה כו' ר' אליעזר אם יש שם מאה כו' ר' יהושע אומר אפילו יש שם מאה כו' דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר ר"א