נועם ירושלמי על נזיקין קי

מעמר הוי למאי נ"מ לדאיסי דאמר דאינו חייב על אחת מהם וע"כ ר"י דאמר מעביר ד' אמות פשיטא לי' דמעביר חייב וכן מתני' פשיטא לי' דתולש חייב ורב אחא בר יעקב פשיטא לי' דמעמר חייב אבל הכא תולש או קוצר הכל הוא משום קוצר (ולשיטת הירושלמי (פ"ז דשבת) החולב והרודה חלות דבש חייב משום קוצר הסוחט זיתים מאביהן חייב משום קוצר למי נצרכא לר' אלעזר (פי' הפ"מ שכל שמבדיל דבר מחיותו חייב משום קוצר) וא"כ כיון דמאב א' הוא מאי מיבעי' לי' או תולש או קוצר הוה [אך לפי מה שאבאר לקמן דהאי תולש היינו ליפות את הקרקע ניחא דהא הרמב"ם כתב (רפ"ח מהלכות שבת) דחייב משום חורש ודו"ק]

ע"כ נראה לי דר' חייא בר גמדא קאי אהא דלעיל ושם צריך להפוך הגירסא (וכצ"ל) על דעתי' דר' יודן ב"ר אלעי שיערימוהו באיזה מיתה מת הי' מיתתו בחמורה והתרו בו בקלה יכול מימר אילו הוי ידע שמיתתו בחמורה לא הוי עבד דא מילתא הי' מיתתו בקלה והתרו בו בחמורה או איפשר שא"צ לשנות הגירסא ואומר הי' מיתתו בחמורה כו' הי' מיתתו בקלה והתרו בו בחמורה על דעתי' דר' יהודה בר אילעי שיערימוהו באיזה מיתה מת (פי' דמיבעי' ליה אם מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל וכן בכתובות (ד' ל"ג) מתקיף לה רב אסי ממאי דמותרה לדבר החמור הוי מותרה לדבר הקל דילמא לא הוי וכמו שכתבו בתוס' בכתובות (שם) דגזירת הכתוב הוא דבעינן שיתיר עצמו לאותה מיתה וע"כ מיבעי' לי' לר' יהודה שיאמר עד שיערימוהו באיזה מיתה מת היינו דמותרה לדבר חמור לא הוי מותרה לדבר הקל

וע"ז אומר ר' חייא בר גמדא שאל מקושש חייב משום תולש או משום קוצר (פי' דמיבעי' לי' בהא דמקושש ששאל משה את ה' באיזה מיתה הוא חיי' וא"כ קשה דהא לא הוי התראה וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' פ"א) א"ר ירמי' כגון שהתרו בו סתם והאי תנא הוא דתני' ושאר חייבי מיתות שבתורה אין ממיתין אותו אלא בעדה כו' שיודיעוהו שהוא חייב מיתה כו' ר' יהודה אומר עד שיודיעוהו באיזה מיתה הוא נהרג ת"ק יליף ממקושש (ופירש"י שהמוציאים לא התרו בו שם מיתתו דלא הוי ידעי לה אלא מיתה סתם) וא"כ ר' יהודה דסובר שיודיעוהו באיזה מיתה מת וכמו שאו' עד שיערימוהו באיזה מיתה מת וא"כ איך נתחייב המקושש מיתה (והירושלמי לא סבר דמקושש הוראת שעה הי' כמו דמשני בסנהדרין (ד' פ' שם)

וע"כ אומר ר' חייא בר גמדא שאל מקושש משום מאי מחייב משום תולש או משום קוצר והוא דאיפשר דזה ידע משה שמיתתו בסקילה. אך ששאל השיעור של מקושש שהוא כדי לבשל בגרוגרת מביצה קלה וא"כ אי אמרינן דשיעורין הלמ"מ וכמו דאמרינן ביומא (ד' פ') אלא ה"ק אמר ר' יוחנן שיעורים של עונשים הלמ"מ אחרים אומרים בית דינו של יעבץ תיקנום ובירושלמי (פ"א דפיאה) פליגי ר' הושעי' ור' יוחנן ואמר שם ר"י בר בון ר' יוחנן כדעתי' דר' יוחנן אמר כל השיעורים הלמ"מ וע"כ שאל על השיעור של קצירה אך אם תולש הי' דהיינו ליפות את הקרקע א"כ אין לזה שיעור וכמו דתנן בשבת (ד' ק"ג) המלקט עצים אם לתקן כל שהוא וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ז דשבת) קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מיפה את הקרקע וע"כ שאל על השיעורים אבל ההתראה הי' בסקילה. וע"ז אומר נשמעינה מהדא ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו מלמד שמצאוהו תולש עצים מן הקרקע וא"כ כיון שלא הי' השאלה על השיעורים דהא ליפות את הקרקע הוא בכל שהוא

וע"ז אומר ר' חייא בר גמדא שאל מקושש במה הוא מיתתו בסקילה ולי נראה שהוא ט"ס וצ"ל במה הוא התראתו בסקילה וא"כ בודאי דמהני לר"י אם התרו בו על החמורה וע"כ התרו בו תחילה על החמורה דהיינו בסקילה ואם יהי' מיתתו בקלה מסקילה א"כ מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל ע"ז אומר נשמעינה מהדא יודעין היו שהמקושש חייב מיתה ולא היו יודעין במה הי' מיתתו (פי' וא"כ מוכח מזה דר' יהודה נמי סובר דמותרה דבר חמור הוי מותרה לדבר הקל דהתרו בו סתם לא מהני) וע"ז קאמר שיערימוהו באיזה מיתה מת לאפוקי דסתמא לא מהני ולר"ש איפשר דסתמא מהני והא דקאמר על פי שנים עדים יומת המת להודיעו באיזה מיתה מת היינו אם לא התרו בו סתמא והתרו בו בקלה אינו נידון על החמורה אפי' בקלה שבמיתות אף דקלה בחמורה מישך שייכא אבל התרו בו סתם מהני. אך מזה אין ראי' דאיפשר לומר דלר' יהודה הוראת שעה הי' וכמו דאמרי' בסנהדרין (שם) יודעין היו שהמקושש חייב מיתה ולא היו יודעין במה הי' מיתתו וא"כ אי אמרינן דהוראת שעה הי' א"כ לא ידע משה שדינו במיתה וכמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' קי"ט) בד"ה שנאמר מחלליה מות יומת וצריך לומר דסבר כרבנן ולא כר' יהודה דלר' יהודה דאמר עד שיודיעוהו באיזה מיתה נהרג דלדידי' אמר התם דהוראת שעה הי' וא"כ לא ידע משה שדינו במיתה כיון דלא הוי התראה וא"כ הא דתני בברייתא יודעין היו שהמקושש חייב מיתה א"כ מוכח דלא הי' הוראת שעה אך איפשר דהברייתא אתי כר' שמעין אבל לר' יהודה דהוראת שעה הי' לא הי' יודע שמיתתו במיתה

וע"ז אומר אשכח תני ר' חייא (פי' שמצא הברייתא דתני ר' חייא) הוציא את המקלל מחוץ למחנה במה הי' מיתתו (נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל התראתו בסקילה) א"כ מוכח מזה דמותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל ואי איפשר לדחות דאתי כר שמעון ולר' שמעין הוי מותרה לדבר חמור מותרה לדבר הקל אבל לר' יהודה לא הוי מותרה לדבר הקל דא"כ איך אומר ר' חייא דהחראתו הי' בסקילה מחמת שהיא חמורה ומותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל. דהא ר' שמעון סובר דשריפה חמורה מסקילה וא"כ היך התרו בו בסקילה אלא ודאי דאתי אליבא דר' יהודה שסובר דסקילה חמורה משריפה וא"כ מוכח מזה שסובר דמותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאליבא דת"ק קאמר התם דהתרו בו סתם ולר' הודה קא משני דהוראת שעה הי' ולשיטת הירושלמי מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל אפי' לר' יהודה וכמו שביארתי ודו"ק]

עוד שם את מה עבד לפעור או למרקוליס ובמה עבדה בעבודתה או בעבודת גבוה נשמעינה מהדא מעשה שבאו שנים ואמרו ראינו זה עובד עבודת כוכבים ואין אנו יודעין פעור הי' או מרקולי' הי' דנין אותו בשתיהן ובאיזה מזדכה פוטרין אותו. והנה הפ"מ נדחק שם מאוד בפירושו

ע"כ נראה לי לבאר דמיבעי' לי' אם צריך לשאול אם עבד בעבודת' או בעבודת הגבוה. וע"ז אומר נשמעינה מהדא מעשה שבאו שנים ואמרו ראינו זה עובד עבודת כוכבים ואין אנו יודעין פעור הי' או מרקוליס הי' דנין אותו בשתיהן ובאיזה מזדכה פוטרין אותו (פי' שאם עבד בעבודת מרקוליס כגון בזריקת אבנים אנו אומרים שפעור הוי העבודת כוכבים וא"כ לא עביד בעבודתה ואם העבודה הי' שפיער את עצמו לפני העבודת כוכבי' אנו אומרי' שמרקוליס הי' וע"כ באיזה נזדכה מהם פוטרין אותו. וא"כ אם צריך לשאול בעבודתה ובעבודת הגבוה א"כ הי' צריך לשאול דילמא הי' עבודת הגבוה וכמו שיתבאר דהנה הירושלמי חולק על הש"ס דילן דאמרינן במס' עבודת כוכבים (ד' נ') אמר רב יהודה אמר רב עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל שבר מקל בפני' חייב זרק מקל בפני' פטור איתבי' ספת לה כו' או שנסך לפני' עביט כו' וכתבו התוס' בד"ה חייב אפי' אין עבודתה בכך וצריך לומר דמ"מ הי' רגילה כו' וכן ההיא דחגב צריך לומר שעובדין אותה בחגב בענין אחר שלא בשחיטה דאי אינה רגילה בו מה בעי לדמויי' כו' וכי יועיל צוארו דומה לבהמה להחשיב כעין פנים יותר משוחט בהמה בעלת מום כו' דאמרינן לקמן דפטור אלא ודאי דמיירי כו' שרגילין לעובדה בחגב ודמי לדרכה בכך כו'

והנה הירושלמי חולק ע"ז וסובר דכל שהוא כעין פנים דהיינו זריקה המשתברת אעפ"י שאין עובדין אותה בכך וכמו דאמרינן לקמן (פ"ז דסנהדרין ה"ט) ר' יסא בשם ר' יוחנן זיבח לה טלה בעל מום חייב מאי כדון דאמר ר' הילא לא תעשון כן כו' וא"כ סובר דאפי' שלא כדרכה חייב כמו דאמרינן התם כד מר ר' שמואל בשם ר' זעירא ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים א"ל מטי תנא לקדשים (פי' דהאי קרא קאי לשחוטי חוץ הוא דאתי האי מיבעי' לי' לכדתני' עד כאן הוא מדבר בקדשים שהקדישו כו' ולי נראה דאיפשר לומר דכד מר ר' שמואל בשם ר' זעירא ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים (דמזה מוכח דאפי' שלא כדרכה וכמו דאמרינן במס' עבודת כוכבים (ד' נ"א) אמר ר"א מניין לשוחט בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אם אינו ענין לכדרכה דכתיב איכה יעבדו כו' א"ל מטי תנא לקדשי' וצ"ל תנא מטי לקדשים (פי' כעין פנים שאעפ"י שהוא מחוסר אבר ורק בכעין זביחה שהוא בקדשים אפי' בעל מום ואפי' חגב שצוארו דומה לצואר בהמה. ואפי' בשלא כדרכה נמי חייב ואיתא בירושלמי (פ"ד דע"ג ה"ב) כיצד הוא מבטלה כו' והתני ר' חייא אבני מרקוליס שנתפזרו אין להם ביטול אמר ר' פינחס כאן בנזרקות) כאן שאינן נזרקות והפ"מ פי' שלא היו נזרקות אלא שהי' בתחילה ולא הי' רק עבודה כוכבים ולא תקרובת עבודת כוכבים. ולי נראה שאיפשר לומר שכאן בנזרק (פי' שהאבנים גדולות נזרקות כאן בשאינן נזרקות. וע"כ אומר אבני מרקוליס שנתפזרו והוי כעין זריקה המשתברת וע"כ הוי כמו שבר מקל בפני'. וע"כ חייב לשיטת הירוש' אפי' בשלא כדרכה כלל ודלא כשיטת הש"ס דילן דדווקא אם עובדין אותה במקל דזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי דזובח טלה בעל מום חייב והיינו אפי' מחוסר אבר (דלא כהפ"מ שם) ע"כ חייב אפי' אין עבודתה בכך דהוי כעין זביחה

וא"כ אם עבד מרקוליס בזריקת אבנים המשתברת א"כ חייב דדמי לכעין זריקה. וזהו אפי' לשיטת הש"ס דילן דכיון דעובדין אותה באבנים א"כ אם הוא כעין זריקה המשתברת א"כ חייב אך לשיטת הירושלמי אפי' אין עובדין אותה כלל בזו העבודה וא"כ איך אומר דבאיזה מהן שנזדכה פוטרין אותו דהיינו אם עבד באבנים אמרינן לפעור עבד וע"כ פטור כשאין עבודתה בכך. וא"כ אם הי' צריך לשאול אם עבדה בעבודת הגבוה. וא"כ דילמא עבד באבנים שנתפזרו בזריקתו א"כ הוי כעין זריקה וא"כ אפי' עבד לפעור נמי חייב אלא שודאי אין צריך לשאול על זה