נועם ירושלמי על נזיקין קו

נמי דייני איכא בי דינא אחרינא אלא מיגו דפסלי דייני פסלי נמי עדים והא עדים תו ליכא

וע"ז אומר ר"ל אומר כיני מתניתא עדו הא עידיו לא (וע"כ לא מקשה הירושלמי כמו הש"ס דילן על ר"ל והא מדקתני רישא דיינו וסיפא עדיו אלמא דווקא קתני. דהא לפי שיטת הירושלמי אמר תחילה כיני מתניתא דייני אפי' טובא ובסיפא קאמר ר"ל כיני מתניתא עדו הא עדיו לא

וע"ז אומר ור' יוחנן אמר אפי' עדיו דתני לעולם מוסיפין כו' וכמו שביארתי תחילה דבצריך לברר פליגי. וע"ז אומר בירושלמי מודה ר' יוחנן שאם אין שם אלא הן שאינו יכול לפוסלן וכמו דמסיק שם בסנהדרין לא צריכא דאיכא כת אחרת הא ליכא כת אחרת לא

וע"ז אומר בירושלמי אמר זעירא והוא וא' מן השוק מצטרפין לפסול עדו' זה ר' חנינ' בעי ואין עד א' זוקקו לשבועה מ"מ א"ר זעירא והוא וא' מן השוק מצטרפין לפסול עדות זה ונראה לי שיש ט"ס בירושלמי וחילוף השורות וכצ"ל) ר' חנינא בעי ואין עד א' זוקקו לשבועה מ"מ ואח"כ צריך לגרוס א"ר זעירא והוא וא' מן השוק מצטרפין לפסול עדות זה ואח"כ אמר ר' זעירא כו'

והנה בש"ס דילן (ד' כ"ד) איתא א"ר אלעזר בבא הוא ואחר לפוסלן ופריך כל כמיני' נוגע בעדותו הוא. וא"כ לפי מאי דקאמר ר' חנינא בעי ואין עד א' זוקקו לשבועה מכל מקום מאי קא משני ר' זעירא והוא וא' מן השוק מצטרפין לפסול עדות זה דא"כ קשי' כל כמיני' נוגע בעדותו הוא ולפי מאי דקאמר ר"ל הני עדו קשה דאיך מצטרף הוא לעד א' לפוסלו הא נוגע בעדות הוא

[ע"כ נראה לי דהא דקא משני זעירא על ר"ל (לפי הגהתי) בבא הוא ואחר לפוסלן היא משום דהירושלמי אזיל לטעמי' שביארתי לעיל וכן (בפ"ב דב"ב) דשיטת הירו' הוא דחזקת מרא קמא הוי חזקה המכרעת וכמו דבאיסורא מוקמינן אחזקת מ"ק וכן מי שמוחזק בממון ג"כ דלשיטת הירושלמי ילפינן מקרא לקמן (פ"ג ה"ד) ומניין שהמוציא מחבירו עליו הראיה כו' שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם ושיטת הירושלמי כיון דילפינן מקרא ע"כ לא מהני תפיסה וע"כ כיון דחזקת ממונא וחזקת מ"ק הוי חזקה המכרעת ע"כ אם בא המוחזק בממון ועד אחד הבא לפוסלו סובר ר"מ דמצטרפין והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' ל"ב) הכא במאי עסקינן דמחזקינן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עלי' קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתי' ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא ואסקיני'. והנה התוס' כתבו שם דעד א גרוע מן הקול אם לא החזקה שהרי הקול פוסל והעד אינו פוסל והא דאסקיני' הוא משום דמצטרפין חזקת דכהן הוא עם העד א' לבטל הקול אע"ג דקול עדיף מעד א' אך בצירוף החזקה מהני. וא"כ לשיטת הירו' דחזקת מ"ק הוי חזקה המכרעת. ע"כ אם עד א' זוקקו לשבועה ובא הוא ועד א' לפוסלו סובר ר"מ דמצטרפין החזקת ממונא עם העד א' לפוסלו שלא יתחייב שבועה ואף דבעד א' חייב שבועה אף שהוא מוחזק בממון אך בזה אמרה תורה כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה אבל אם בא הוא ואחר לפוסלו מצטרף החזקה עם העד אחד לפסול עדותו של זה

והא דלא משני הש"ס דילן הכי לר"ל דקאמר תני עדו ופריך בסנהדרין (ד' כ"ג) למאי אילימא לממון רחמנא פסלי' אי לשבועה הימוני מהימן כבי תרי ולא משני כמו דמשני זעירא בירושלמי לר"ל הוא משום דהש"ס דילן אזיל לטעמי' דחזקת מרא קמא לא הוי חזקה המכרעת והוא כמו חזקת ממונא וכמו דאמרינן בב"ק (ד' מ"ו) סברא הוא מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל כו' והוא כמו שביארתי שם בפ"ב דב"ב (דף פ"א) דאמרינן שם מ"ט דר"מ באילן א' ומ"ט דרבנן בשני אילנות כו' אמר רבה מאי קושי' דילמא ר"מ באילן אחד ספוקי מספקא ליה לרבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו כו' וע"כ מביא ואינו קורא וא"כ אי חזקת מרא קמא הוי חזקה מכרעת וא"כ כיון שהמוכר הוי ליה חזקת מרא קמא א"כ בודאי אין לו קרקע וא"כ למה הוא מביא כיון שודאי אין לו קרקע וא"כ מוכח ששיטת הש"ס דילן דחזקת מרא קמא לא הוי חזקה המכרעת וא"כ איך יצטרף עד אחד לחזקה דידי' כיון דחזקה לא הוי חזקה המכרעת אפי' לר"מ דאל"ה איך מביא כיון דודאי לית לי' קרקע: אבל לשיטת הירושלמי שביארתי שם דסובר דהוי חזקה המכרעת וכמו דאיתא בירושלמי (פ"א דביכורים) ריב"ח בעי קנה אילן א' לא קנה קרקע שנים לא קנה קרקע א' אינו מביא כל עיקר שנים מביא ואינו קורא ואמאי לא קא משני כמו דמשני בש"ס דילן דמספקא להו. אך כיון שלשיטת הירושלמי הוי חזקה המכרעת א"כ הוי כמו שלא קנה קרקע בודאי. וע"ז אומר ריב"ח בעי קנה אילן א' לא קנה שנים לא קנה (פי' שאומר דכמו דבאילן א' ודאי לא קנה כן שנים נמי לא קנה פי' אע"ג דיש לומר דספוקי מספקא להו אעפ"כ מ"מ לא קנה קרקע מחמת חזקת מרא קמא א"כ הוי חזקה המכרעת וא"כ אמאי מביא) וע"ז א"ל ר' אלעזר מילין דצריכין דצריכא לבית הועד ולשיטת הירושלמי דהוי חזקה המכרעת נראה לי דצריך לומר דהטעם הוא דמביא ואינו קורא הוא משום דהוי דרבנן וכמו שכתב התוס' בב"ב (ד' קל"ו) דאיתמר המוכר שדהו לפירות ר' יוחנן אמר מביא וקורא וריש לקיש אמר מביא ואינו קורא וכתבו התו' שם בד"ה מביא שתיקנו מדרבנן להביא משום קנין פירות אבל קריאה ל כדאמרינן בב"ב (דף פ"א) משום דמיחזי כשיקרא או משים דאתי לאפקועי מתרומה ומעשר

וע"כ כיון דלשיטת הירו' הוי חזקת מרא קמא הוי חזקה המכרעת ע"כ אמר זעירא בבא הוא ואחר לפוסלו. והוא תירוץ על מה דאמר ר"ל תני עדו

עוד שם אמר ר' זעירא פסול צריך ליפסל בב"ד, קרוב אין צריך ליפסול בב"ד איפשר לומר דזהו ג"כ תירוץ אליבא דר"ל דהא דמהימן בבא הוא ואחר עמו היינו ליפסול משום קרוב דהוי מילתא דעבידא לאגלוי וכמו דאיתא בקדושין (ד' סו) בד"ה שלח ואחוי כו' מכאן יש להוכיח דכל דבר שיכול להתברר עד א' נאמן עליו ואפי' עד א' מכחישו וע"כ אמר ר' זעירא פסול צריך ליפסול בב"ד קרוב א"צ ליפסול בב"ד (פי' דהוי דבר שיכול להתברר וע"כ יכול הוא ואחר להצטרף לפוסלו ואף דבממון לא סמכינן אמה שיכול להתברר אבל בעד א' שקם לשבועה ע"כ יכול לפוסלו בהוא ואחר מחמת שיכול להתברר. וזהו טעמו של ר"ל (ולא כמו זעירא דאמר דהוא ואחר מצטרפין לפוסלו וכמו שביארתי וזעירי לא היינו ר' זעירא)

עוד שם אמר רבא בר בונא בשם רב שלשה כגמר דין נראה לי דצריך לגרוס אחר מתניתין דא"ל נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי שלשה רועי בקר ר"מ אומר יכול הוא לחזור בו וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו ואח"ז צריך לומר ואמר רבא בר בונא בשם רב שלשה כגמר דין והוא דהא דפליגי ר"מ ורבנן היינו דווקא בקיבל עליו בפני שנים אבל אם קיבל עליו בשלשה אינו יכול לחזור בו (ואיפשר שזהו לתרץ על הא דאמרינן בירושלמי (פ"ג דב"מ ה"א) ר' יוחנן ור' אלעזר ור' נסא מוסיף בשם ריב"ח לא סוף דבר שילם אלא מכיון שקיבל עליו לשלם כמו ששילם וא"כ קשה דהא לר"מ יכול לחזור בו וא"כ איך מקני לי' כפילא ועיין בתוס' ב"מ (ד' לט) בד"ה וחזר בו וע"ז אמר ר' בונא בשם רב שלשה כגמר דין וכמו דאמ' אח"כ אמר לו נאמן עלי אביך וקיבל עליו בפני שנים יכול הוא נחזור בו בפני ג' אינו יכול לחזור בו

עוד שם ר' חייא בר בא אמ' בשאמר לו יאמ' לי אביך ואין לי עסק עמך אבל אם אמר לו יאמר אביך ואני מקבל עלי עילא הי' רוצה להודות לו ר' יוסי ב"ר חנינא אמר ואפי' אמר יאמר לי אביך ואני מקבל עלי לא מצינו עדות יוצא מפי קרוב

והנה הפ"מ פירש בשאמר לו יאמר אביך ואין לי עמך עסק מחלוקת דר"מ וחכמים במחול לך והתובע הוא שאמר אם יאמר אביך שהדבר כן שוב אין לי עסק עמך ואיני תובע ממך כלום אבל אם אמר יאמר לי אביך שכדבריך כן הוא שהנתבע אמר אני מקבל ליתן לך מה שאת תובע אין זה כלום ועילא הי' רוצה להודות לו משום דאמרי' אין זה אלא שעילא הוא מבקש והי' רוצ' להודו' כלומר שהוא רוצה שיודה לו לפיכך אמר לו כן שסומך על אביו אבל לא גמר בלבו ליתן לו ע"י עדות אביו ריב"ח אמר ואפי' אמר לו יאמר לי אביך ואני מקבל עלי לא מצינו עדות יוצא מפי קרוב (ופי' הפ"מ דמאי שנא דהא ברישא נמי עכ"פ לעדות של אביו זה הוא מקבל ולא מצינו לעדות יוצא מפי קרוב ואפ"ה אמרת דמהני והוא הדין בסיפא אם א"ל ואני מקבל עלי)

והנה פירושו דחוק למאוד ע"כ נראה לי שהפי' הוא דדוקא אם אמר לו יאמר אביך ואין לי עסק עמך אבל אם אמר לו יאמר אביך ואני מקבל עלי עילא הי' רוצה להודות לו והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בסנהדרין (ד' כד) דאמר רב יהודה אמר שמואל מחלוקת במחול לך אבל באתן לך ד"ה יכול לחזור בו ור' יוחנן אמר באתן לך מחלוקת איבעיא להו באתן לך מחלוקת אבל במחול לך דברי הכל אין יכול לחזור בו כו' וא"כ מוכח דבמחול לך אמרינן יותר דאינו יכול נחזור מבאתן לך אבל שיטת הירושלמי הוא דאדרבא במחול לך אמרינן דלא גמר בלבו למחול לו וע"כ יוכל לחזור בו אח"כ אבל באתן לך א"כ איך יאמר שנאמן עליו אביו שאם יאמר לו שיתן יתן אלא ודאי דעילא הי' רוצה להודות לו. שודאי רצונו הוא להודות לו שחייב לו. אך שהוא מתבייש לחזור ולאמר לו שהוא חייב לו ע"כ אומר נאמן עלי אביך וזהו הפי' שעילא רצה להודות לו וע"כ שיטת הירושלמי דבאתן לך גרע יותר שאינו יכול לחזור בו

[ואיפשר לומר דע"כ אמרינן בירושלמי (פ"ג דב"מ ה"א) ר' יוחנן ור' אלעזר ור' נסא מוסיף בשם ר' יוסי בר' חנינא לא סוף דבר שילם אלא מכיון שקיבל עליו לשלם כמו ששילם והקשיתי לעיל דא"כ לר"מ דיכול לחזור א"כ איך מקני לי' כפילא ועיין תוס' שם אך לפי מאי דאמרינן ר' חייא בר בא