נועם ירושלמי על נזיקין קז

אמר דאם אמר יאמר לי אביך ואני מקבל עלי עילא הי' רוצה להודות לו וע"כ חייב וא"כ ה"נ איפשר לומר דאם קיבל עליו לשלם עילא הי' רוצה להודות לו וע"כ מודה ר"מ שאינו יכול לחזור: וא"כ לר' יוסי בר חנינא שאומר דלא מצינו עדות יוצא מפי קרוב א"כ פליג הכא נמי ביכול לחזור בו אם אמר הריני משלם וא"כ אמאי מקני לי' כפילא וע"ז אומר ר' יוחנן ור' אלעזר ור' נסא מוסיף בשם ר' יוסי בר חנינא לא סוף דבר שילם אלא מכיון שקיבל עליו לשלם כמו ששילם (פי' דאף ר' יוסי ב"ר חנינא נמי מודה דאם הוא מתחיי' אמרינן דעילא הי' רוצה להודות לו). אך אם אמר נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך פליג ר' יוסי בר' חנינא דלא מצינו עדות יוצא מפי קרוב אבל אם אמר סתם הריני משלם מודה ר' יוסי בר' חנינא לר' חייא בר בא דעילה הי' רוצה להודות וע"כ כיון שאינו יכול לחזור ע"כ מקני לי' כפילא וכמו שביארתי דעילה הי' רוצה להודות לו היינו שהוא בעצמו רוצה להודות לו אך שהוא מתבייש

וכן איתא בירו' פ"ג דשבועות ה"ה) א' דברי' של עצמו וא' כו' כיצד כו' שבועה שאתן לאיש פלוני כו' ובגמ' עילא הי' רוצה להודות לו וגם שם נדחק הפ"מ בפירושו ע"כ נ"ל דע"כ אומר הירו' עילא הי' רוצה להודות לו והוא כמו שהקשה הר"ן דאמאי חייב משום ביטוי הא אין בידו דשמא לא ירצה לקבל וכ' דודאי אין כונתו אלא אם חבירו רוצה עיי"ש. וע"כ מתרץ הירושלמי דאמרינן דעילא היה רוצה להודות לו וכמו דאיתא בב"מ (ד' ס"ד) דילמא מיגזל גזלי' ואיבלע לי' בחשבון. וע"ז אמר הכא עילא הי' רוצה להודות לו (פי' בשביל חוב שחבירו לא תבעו והוא רוצה להודות לו וע"כ לא הוי מושבע ועומד כו' דאינו חייב רק לצאת ידי שמים כיון שאין חבירו תובעו וע"כ כיון שרוצה להודות לו ע"כ אם אינו רוצה הוי המחילה כמו קבלה ודמי לאם נתן לו והוא כמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע (ס' ז) מה שהקשה הפני יהושע בב"ק (ד' קי"א) על מה שכתבו התוס' בב"ק (ד' ק"ו) דאיתא שם דהכסף מכפר מחצה וכתבו התוס' נראה דהכהן אינו יכול למחול כיון דהוי כפרה והקשה הפני יהושע דהא קרן נמי מעכב כפרה כמו דאמרינן בספ"ט דב"ק (ד' קי"א) ומנין שאם לא הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא וילמד הדיוט מהקדש ואפ"ה אמרינן בב"ק (ד' ק"ג) מחל לו על הקרן כו' ואין צריך לילך אחריו אלמא דיכול למחול אע"ג דהקרן מעכב הכפרה וע"כ צריך לומר דכיון שמחל לו ה"ל כאלו נטלו ממנו וחזר ונתן לו דה"ל כפרה בזה וא"כ בכהן נמי נימא הכי ותירץ הפני יהושע דהתם כיון שחייב לו מכבר ע"כ יכול למחול וע"כ הוי כאלו נטלו ממנו וחזר ונתנו לו אבל הכא שהכהן לא זכה בו כלל ע"כ לא יכול ליתנו לו במחנה כל זמן שלא זכה עדיין וע"כ לא הוי לי' כפרה במחילה גרידא וע"כ הכא נמי אם אמר שבועה שאתן אינו חייב משו' שבועת ביטוי דילמא האחר לא ירצה לקבל וכמו שהקשה הר"ן. וע"כ אומר הירושלמי עילא הי' רוצה להודות לו דאיפשר שנתחייב לו מכבר וע"כ רוצה להשיב לו ונתבייש להודות לו. וע"כ נשבע שיתן וע"כ כיון דהי' חייב לו מעיקרא ע"כ אם לא ירצה לקבל הוי כאילו נתנו לו וחזר ונטלו ממנו וא"כ יצא בזה דהוי כנתינה ועוד דכיון דכונתו הי' שיצא ידי גזילה א"כ אם זה אינו רוצה לקבל א"כ יצא ידי גזילה ועיין לקמן (פ"ג דשבועות) ושם יתבאר עוד בזה

(ה"ה) ואלו הן הפסולין המשחק בקובי' והמלוה בריבית כו' וסוחרי שביעית כו' ר' יהודה אומר אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא אבל אם יש לו אומנות שלא הוא ה"ז כשר ובגמ' א"ר יודן אימתי בזמן שאין להם אלא הוא אבל יש לו אומנות שלא הוא ה"ז כשר האיך עבידא יושב ובטל כל שני שבוע כיון שבאה שביעית התחיל פושט את ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית אם יש עמו מלאכה אחרת כשר ואם לאו פסול אבל אם הי' עסוק במלאכתו כל שני שבוע כיון שבאת שביעית התחיל מפשט את ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית אעפ"י שאין עמו מלאכה אחרת כשר ר' בא בר זבדא ר' אבהו בשם ר' אלעזר הלכה כר' יודא דמתניתא ומשמעות הירושלמי שמפרש דהא דקאמר ר' יהודה במתניתין אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא כו' קאי אשביעית ולא אמשחק בקובי' כמו דאיתא בש"ס דילן בסנהדרין (ד' כ"ד) והוא משום דהירושלמי מפרש כמו דאמרינן שם משחק בקובי' מאי קא עביד א' רמי בר חמא משום דהוי אסמכתא ואסמכתא לא קני' וא"כ כיון דהטעם הוא משום אסמכתא א"כ איך קאמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא כו' הא ר' יהודה אית לי' דאסמכתא לא קני' וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קס"ח) במאי קא מיפלגי ר' יוסי סבר אסמכתא קני' ור"י סבר אסמכתא לא קני' אלמא דר' יהודה סובר דאסמכתא לא קני' וא"כ איך אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאן לו אומנות אלא הוא ואפי' לפי מאי דאמרינן בש"ס דילן רב שכת אמר כל כה"ג לאו אסמכתא היא (וכמו שפי' רש"י דכיון דלאו בידו הוא ע"כ מספיקא גמר ומקני אפילו הכי אמרינן שם והתני' בין שיש לו אומנות שלא הוא ובין שאין לו אומנות אלא הוא ה"ז פסול ומשני ההיא ר"י משום ר"ט היא דתני' ר"י אומר משום ר' טרפון אומר לעולם אין א' מהם נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא הפלאה וא"כ לפי"ז אפי' משחק בקובי' נמי הוי אסמכתא ושיטת הירושלמי דר' יודא גופי' נמי סבר הכי וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דנזיר ה"ו) ר' יהודה אומר משום ר' טרפון אין א' מהם נזיר שאין נזירות אלא התריי' הדא היא דר' יהודה אומר ספק נזירות מותר אלמא דר"י גופא נמי סבר כמו שאמר משום ר' טרפון ובש"ס דילן איתא בפ"ב דנדרים (ד' י"ט) דע"כ אמר גבי כרי דאינו נזיר הוא משום דספיקו חמור מודאי הוא והא דאמר ר' יהודה משום ר' טרפון אין א' מהם נזיר היינו אליבא דר"ט אבל ר' יהודה גופי' לא סבר הכי וע"כ שיטת הש"ס דילן דר' יהודה קאי אמשחק בקובי' דלא הוי אסמכתא ואינו רק משום שאינו עוסק בישובו של עולם אבל לשיטת הירושל' דר' יהודה דכרי הוא כמו דאמר ר' יהודה משום ר' טרפון אין א' מהם נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא על התריי' הדא הוא דר' יהודה אומר ספק נזירות מותר א"כ ר' יהודה גופא נמי סבר הכי וא"כ פסול דמשחק בקובי' הוי משום אסמכתא לר' יהודה כמו לר' יהודה משום ר' טרפון דהוי אסמכתא ע"כ מפרש דקאי אסוחרי שביעית ולפי"ז הוא דלא כמו שכתב הפ"מ במה"פ דלשיטה הירושלמי קאי אמשחק בקובי' נמי ודו"ק

שם (ה"ח) ומנין שהמוציא מחבירו עליו הראי' ר' קריספא בשם ר' חנינ' ב"ג יגש אליכם יגיש ראיותיו אליכם כבר ביארתי בכמה מקומות שלשיטת הירושלמי לא מהני תפיסה והוי כמו חזקה המכרעת משא"כ לשיטת הירושלמי דאמרינן בב"ק (ד' מ"ו) דסברא הוא מאן דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסי' א"כ כיון דלא יוכל להוציא מספק ע"כ מהני תפיסה ועיין בב"מ (סוף פ' השואל) מה שביארתי שם

שם (הי"א) כל זמן שהוא מביא ראי' סותר כו' אמר ר' אושעי' תמן שאיפשר להוסיף דנים אלו כנגד אלו ברם הכא אי איפשר להן להוסיף ונראה שיש ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) תמן א"ר אושעי' תמן שאיפשר להוסיף (צ"ל שאי איפשר להוסיף אלא כנגד אלו) דהא כיון שב"ד הגדול נחלקו שלשים וששה מזכין ושלשים וחמשה מחייבין זכאי שלשים וששה מחייבין ושלשה וחמשה מזכין דנים אל כנגד אלו עד שיראה א' מן המחייבין דברי המזכין ובדיני נפשות כיון שהוסיפו עד שיהיו כמו סנהדרי גדולה ואין הרוב מכריעין אותו ע"י שנים ע"כ הוי זכאי אבל בדיני ממונות צריך להוסיף עוד דכיון דליכא רוב א"כ אין הדין מבורר וא"כ צריך להוסיף עד שיתברר ואיפשר דסובר דמהני תפיסה וא"כ לפי מה דאיתא בש"ע חוה"מ (ס' י"ח ע"ב) הי' מחצה על מחצה הרי הממון ספק ומעמידים הממון בחזקת בעליו ר"י וריש לקיש תרויהון מרין אפי' הכא איפשר (צ"ל אי איפשר להן להוסיף) פי' רק עד ע"א ואם לא הכריעו הרי הממון ספק ומעידים הממון בחזקת בעלי' ואיפשר דסברי דלא מהני תפיסה א"כ הרי הדין מבורר ובמ"א יתבאר: אחד דיני ממונות פרק רביעי

שם (ה"ג) דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה ובגמ' הרי שיצא מב"ד זכאי ומצאו לו חובה שומע אני שיחזירוהו ת"ל צדיק אל תהרוג הרי שיצא מב"ד חייב ומצאו לו זכות שומע אני שלא יחזירוהו ת"ל ונקי אל ההרוג כו' אמר ר' יצחק אמר לי ר' יוסי לא שני' אלא אפי' נזדכה בטעות מחזירין אותו ר' אמי בעא קומי ר' יוחנן אפי' נואף ונואפת א"ל אתקלף מרקוטך

והנה הפ"מ כתב לא שני' אלא אפי' נזדכה בטעות מחזירין אותו וכתב הפ"מ היותר נראה לגרוס אפי' נזדכה בטעות אין מחזירין אותו והיינו לא שנו דקאמר וכגון בדבר שאין צדוקין מודין בו וכתב שם אתקלף מרקוטך כעין זה גרסינן התם (ד' ל"ג) דבעא מיני' מר"י טעה בנואף ונואפת מהו וא"ל אדמוקדך יקיד זיל קוץ קרך וצלי וכפי' התוס' דהשאלה הי' אם יש בנואף ונואפת דבר שאין הצדוקין מודין בו כו'

ולי נראה ששגה הפ"מ בפירושו וכן הוא הפי' בירושלמי שמביא תחילה הברייתא הרי שיצא מב"ד זכאי ומצאו לו חובה שומע אני שיחזירוהו ת"ל צדיק אל תהרוג וא"כ קשה דהא אפי' לא יצא מב"ד נמי תנן דמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה

וע"ז אמר ר' יוסי לא שני' אלא אפי' נזדכה בטעות אין מחזירין אותו כצ"ל (פי' אפי' נזדכה בטעות שהצדוקין מודין בו נמי כיון שיצא מב"ד זכאי אין מחזירין אותו משא"כ קודם שיצא מב"ד אף דתנן דדיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה