נועם ירושלמי על נזיקין קד

לדון דין ד"ת. ואי נימא דקרע כסותי חייב א"כ אפי' נימא דקבלה הי' בין לדין בין לטעות נמי חייב לשלם כיון דלא אמר והפטר וצ"ע

ולפי מה שביארתי נראה לי דהא דחלוקים הש"ס דילן עם הירושלמי הוא כמו שביארתי דבקבלוהו סתם כיון דאיכא תרתי לריעותא וא"כ קבל עלי' שיהי' כיחיד מומחה וא"כ יפטר מלשלם כמו שביארתי

אך זהו דווקא אי אמרינן דיחיד מומחה פטור מלשלם אפי' בלא קבלוהו: אבל אי אמרינן דיחיד מומחה אינו פטור אלא דווקא בקבלה וכמו שכתבו הפוסקים דהא דתנן ואם הי' מומחה פטור מלשלם היינו דווקא בקבלוהו: וכן מוכח מהא דאמרינן בסנהדרין (ד' ה') דמר זוטרא ברי' דרב נחמן דן דינא וטעה אתא לקמי' דרב יוסף א"ל אי קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים. וכן אמרינן בסנהדרין (שם) ת"ש דרבב"ח דן דינא וטעה אתא לקמי דר' חייא אמר לי' אי קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים והא רבב"ח רשותא הוי נקיט ש"מ מהתם להכא לא מהני וא"כ אפי' יחיד מומחה שטעה בשיקול הדעת נמי חייב לשלם וא"כ הא דתנן ואם הי' מומחה לב"ד פטור מלשלם היינו דווקא בדקבלוהו עלייהו וא"כ ביחיד שקבלוהו עליהם להיות כיחיד מומחה לא קשה שיפטור מלשלם כמומחה דזה אינו דהא מומחה אינו פטור רק בשקבלוהו עליהם וא"כ אהני הקבלה לפוטרו מתשלומין. וא"כ בשלשה שצריכין קבלה שיהיו דנים א"כ לא אהני להו הקבלה לפוטרו. וע"כ משני הש"ס דילן בסנהדרין (ד' ו') בשקבלוהו עלייהו בסתם והא דלא הוי תרתי לריעותא היינו משום שקבלו עליהם כיחיד מומחה והא דלא פטירי כמו ביחיד מומחה היינו משום דביחיד מומחה נמי בעינן קבלוהו שיהא פטור וכיון שיחיד מומחה יכול לדון ע"כ מהני הקבלה לפוטרו אבל ביחיד שאינו יכול לדין א"כ מהני ליה הקבלה לדון אבל לא מהני לפוטרו

אבל לשיטת הירושלמי דיחיד מומחה פטור מלשלם אפי' בלא קיבלוהו וכמו שכתבו הפוסקים משום דאנוס הוא ומזלי' דהבעל דין גרם וא"כ אם מקבל השלשה להיות כיחיד מומחה (דאל"ה הוי תרתי לריעותא) א"כ פטור לגמרי וע"ז אומר בירושלמי אמר ר' בא (פי' בשאומר הרי את מקובל עלי' כשלשה ע"מ שתדיננו דין תורה וע"כ חייבין לשלם אך אעפ"כ לא נראה לי שיחלוק הירושלמי על הש"ס דילן דמומחה יהי' פטור אע"ג שלא קבלוהו רק דמ"מ כיון שקבלו עליהם להיות כמומחה דאל"ה הוי תרתי לריעותא ע"כ הוי כמומחה שקבלוהו ועל כן פטור מלשלם. וע"כ אומר בירושלמי בשאמרו הרי את מקובל עלינו כשלשה על מנת שתדיננו דין תורה

(שם) האונס והמפתה ר' מנא אמר בנערה המאורסה פליגין כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ז) דכתובות (ה"א) ושם ביארתי

(שם) תני אין מעברין את השנה בפני הטומאה עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ז) דפסחים (ה"ו) בספרי אבי הנחל (י"ג) ושם ביארתי

(שם) תני ההקדישות בשלשה כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דמגילה ה"ד) ושם ביארתי

שם (ה"ג) אמר ר' אבהו אתפלגון ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר בונין ואח"כ מקדישין וחרנא אמר מקדישין ואח"כ בונין מאן דמר בונין ואח"כ מקדישין אין רואין את המחיצות כאלו הן עולות והנה בספרי נחלת יהושע שם שכתבתי מה שפי' הפ"מ וכי אין המחיצו' לאחר שקדשו עולות הן לענין מעילה וא"כ איך איפשר לבנות בקודש שלא ימעלו בהן. ולפיכך סבר בונין ואח"כ מקדישין עכ"ל ולפי פירושו הוא באופן דאמרינן במעילה (ד' י"ד) בונין בחול ואחר כך מקדישין אבל באמת שגה בזה הפ"מ ואינו שייך כלל להא דמעילה (ד' י"ד) דבונין בחול ואחר כך מקדשין אך דפליגי בזה דמאן דאמר בונין ואחר כך מקדישין סבר דאין רואין את המחיצות כאלו הם עולות (פי' דלא אמרי' דכיון שהוא קדוש בקדושת המחיצות ע"כ קדשה לעתיד לבוא ג"כ וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' פ"ב) אלא דאעפ"כ אין רואין את המחיצות כאלו הן עולות למעלה ועל כן הי' צריך לבנות מתחילה המחיצות ואחר כך לקדש (פי' וכמו שקידש עזרא כמו דאיתא בריש (פ"ב דשבועות ד' ט"ו) עיי"ש אבל מ"ד מקדישין ואח"כ בונים ס"ל דרואים את המחיצות כאלו הם עולות וע"כ הי' יכול לקדש אעפ"י שלא בנה את המחיצות עדיין וכ"ת כיון דס"ל דרואים אה המחיצו' למה הי' לו לקדש אך הוא כמו דאיתא בשבועות (ד' ט"ז) דמ"ד קדושה ראשונ' קידשה לשעתה וקידשה לעתי' לבוא עזרא זכר בעלמ' הוא דעביד וכה"ג איתא בירושלמי (פ"ז דמ"ש) ר' חנינא ור' יהונתן וריב"ל עלו לירושלים נתמנו להם פירות וביקשו לפדותם בגבולין א"ל חד סבא אבוכון לא הוו עבדין כן אלא מפקען חוץ לחומה ופודין אותו סבתא הוי סבר מימר רואין את המחיצות כאילו הן עולות רבנן הוו סברין מימר אין רואין את המחיצות כאלו הן עולות כו' ועיין בספרי עמק יהושע (ס' ט"ז) במה שכתבתי בזה הירושלמי ע"ש אבל עכ"פ הפירוש הוא דרואין את המחיצות כאילו הם עולות היינו כאילו עולות למעל' והוא כמו דאיתא בשבועו' (ד' ט"ז) דפליגי אם קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. וע"כ אמרינן התם דחד אומר בונים ואח"כ מקדישים משום שסובר דאין רואין את המחיצות כאלו הן עולות ומאן דסבר מקדישין ואח"כ בונים משום שלא הי' צריך למחיצה דרואין את המחיצות כאלו הן עולות ור"י ור"ל אזלי לטעמייהו בזבחים (ד' ק"ח) דהמעלה בזמן הזה ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור. דר"י סבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. ור"ל סבר דלא קדשה לע"ל ואמרינן התם דפליגי בפלוגתא דר"א ור' יהושע ע"ש. וכן כתבו התוס' ביבמות (ד' פ"ב) דלכך קדושת הבית לא בטלה דכל שהוא קדוש קדושת המחיצות קיימא כל שעה דדרשינן מאשר לא חומה בפ"ק דמגילה (ד' ו') (פי' שקדושת המחיצות קיי' לעול')

והנה למ"ד בונין בחול ואח"כ מקדישין הוא משום דסובר דרואין את המחיצות כאלו הן עולות דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ע"כ נראה לי שנתחלפו השורות הא דאמר אח"ז ביקשו להוסיף על היכל ובכאן צריך לגרוס הא דאמר אח"כ ניחא בעליתן מן הגולה שהקריבו ואח"כ קידשו (פי' דמ"ד בונין בחול ואח"כ מקדישין הוא משום דסובר דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל דאל"ה איך היו מקדישין בשתי תודות כיון שבטלה הקדושה אם כן איך עשו תחילה השתי תודות. וא"כ מוכח דקדוש' ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל וע"ז אומר ניחא בעליתן מן הגולה שהקריבו ואח"כ קידשו והוא משום דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל בכניסתן לארץ במה קידשו אמר ר' יוסי בר בון בשתי תודות הבאות מנוב וגבעון והא תודה הוי קרבנות הנידר והנידב וקריבין בבמה קטנה אך כיון דאמרינן בזבחים (ד' קי"ט) דאין כהן וכלי שרת בבמה כו' וכמו שפירשו התוס' דבבמה קטנה מיירי. וע"כ אומר בשתי תודות הבאות מנוב וגבעון דקריבה בכיהון וכלי שרת וכמ"ש התוספות שם בד"ה אין מנחה כו' ובמ"א יתבאר עוד בזה: זה בורר פרק

שלישי

(ה"א) מתני' דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ושניהם בוררין להם עוד א' דברי ר"מ וחכמים אומרים שני הדיינים בוררים להן עוד אחר ובגמ' א"ר זירא שמתוך שביררו מרדף זכותו מ"ט דר"מ כדי שיתבררו שלשתן מדעת אחת ומ"ט דרבנן לאו כולא מינך מיבחר ומיסב מאי דאת בעי אלא אנא ואת מבחרין ומסבין מה דנן בעין וקשי' על דרבנן מת א' לא נמצאו שלשתן מתבררין מדעת אחת והנה הפ"מ נדחק בזה. ולי נראה דהנה בש"ס דילן בסנהדרין (ד' כ"ג) אמרינן נימא בדרב יהודה א"ר קמיפלגי דאמר רב יהודה אמר רב ודעת הדיינין כ"ע לא פליגי דבעינן כי פליגי בדעת בעלי דינין ר"מ סבר דעת בעלי דינין נמי בעינן ורבנן סברי דעת הדיינין בעינן דעת בעלי דינין לא בעינן והנה משמעות הירושלמי שאינו מפרש כמו הש"ס דילן דפליגי אם בעינן דעת בעלי דינין נמי וע"כ נראה לי דלשיטת הירושלמי סובר ר"מ דבעינן שיבררו בתחילה השלישי בשעת התחלת דין ורבנן סברי דאפי' בסוף הדין ורצון בעלי דינין לא בעינן ור"מ סובר דבעינן רצון בעלי דינין וע"כ סובר ר"מ דבעינן דווקא שיברר השלישי מתחילה והוא דבעינן ששלשתן יתבררו מדעת אחת (פי' מרצון א' לשני הבעלי דינים) וא"כ בשלא יבררו מתחילה הדין השלישי א"כ כשהנתבע רואה שבוררים עוד דיין שלישי להכריע א"כ יודע שהדיינים חלוקים דאם היו שניהם לחובה או לזכות לא היו לוקחין עוד שלישי וא"כ כיון שחלוקים א"כ מספיקא לא מחייבי את הנתבע ואוקי ממונא בחזקתי' וכמו שכתב הרא"ש (פ"ד דסנהדרין) והיכא שנחלקו שני גדולי' כו' לא יאמר הדיין אפסוק כמו שארצה ואם עשה כן זה דין שקר אלא אם חכם גדול הוא כו' ויודע להכריע כו' ואם לאו לא יוציא ממון מספק כדאמר בחזקת הבתים (ד' ל"ב) הלכתא כרבה בארעא והלכתא כרב יוסף בזוזי דהיכי דקיימי זוזי לוקמי וא"כ הא שבוררין השלישי כדי לברר את הדין לחייב את הנתבע הוא מרצון התובע אבל הנתבע הי' רוצה שלא יקחו השלישי ולא יוציאו ממון מספק וא"כ אין שלשתן מתבררין מרצון א' משא"כ אם מבררין מתחילה רוצה הנתבע ג"כ דילמא שניהם יחייבו אותו אבל כשיהי' השלישי יתברר שאינו חייב וכמו דאיתא בירו' לעיל (פ"ב דסנהדרין ה"ה) ולמה ג' שאין הלכה מתבררת בפחות משלשה אבל כשיבררו אח"כ נמצא שאין שלשתן מתבררין מדעת א' דהיינו מרצין אחת. ואח"כ צריך לגרוס וקשי' על דר"מ מת א' לא נמצאו שלשתן אין מתבררין כו' (פי' דא"כ אם ביררו מתחילה השלשה לר"מ ואח"כ מת א' ובוררין עוד שלישי א"כ נמצאו דאין מתבררין מדעת א' שהנתבע אינו רוצה שבלאו"ה אם יהי' ספיקא מדינא נמי לא יוכל להוציא מידו ובפרט לפי מה