נועם ירושלמי על נזיקין קג

(ה"א) מתניתין דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה כו' ובגמ' לא הן גזילות הן חבלות (ופי' הפ"מ לא הן גזילות הן חבלות אטו בכלל דיני ממונות לא הן גזילות הן חבלות ומפני מה חלקן להתנא לשנותן בתרתי (והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ב') אטו גזילות וחבלות לאו דיני ממונות הן) אשכח תני ר"ש ב"י ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אתא מימר לך בפשוטה דקרייא (ופי' הפ"מ דמצא ברייתא דתני רשב"י ומפרש לטעמא דהתנא במתניתין דאקרא קאי כדכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ומפרש ברישא דיני ממונות כי תקנה עבד עברי והדר גזילות וחבלות ואתא התנא למימר בפשוטה דקריי' כמו שהן כתובין במקרא) ותייא כר' יוסי בר חלפתא כו' אתון תרין בר נש מידון קומי' א"ל ע"מ שתדיננו דין תורה א"ל אני כו' אלא כו' (ופי' הפ"מ כלומר דאגב דהתנא שונה כמו שהן כתובין בא להשמיענו פשוטא דקרא ג"כ לענין זה דאשר תשים לפניהם כתיב ומכאן דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכמו שאמר ר' יוסי בר חלפתא לאלו שבאו לפניו לדון ואמרו לו שידון אותם בדין תורה

והנה פירושו הוא כולו בדוחק וע"כ נראה לי לפרש ולהגיה בירושלמי והוא דמקשה לא הן גזילות הן חבלות (ובכאן נתחלפו השורות וצ"ל) אתא מימר לך בפשוטה דקרייא (פי' שמתרץ על הקושי' דא"כ צריך לומר בפשוטא דקריי' (והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ב') דעיקר שלש' דכתיבי בגזילות וחבלות הוא דכתיבי גזילות דכתיב ונקרב בעה"ב כו' חבלות מה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו תנא מה הן דיני ממונות גזילות וחבלות אבל הודאות והלואות לא ולמאי אילימא דלא בעינן שלשה והא אמר ר' אבהו שנים שדנו דיני ממונות לדברי הכל אין דיניהם דין אלא דלא בעינן מומחים כו' ואי קסבר אין עירוב פרשיות כתיב כאן שלשה למה לי לעולם קסבר עירוב פרשיות כתיב כאן ובדין הוא דליבעי נמי מומחין והאי דלא בעינן מומחין משום דר' חנינא דאמר ר' חנינא דבר תורה א' דיני ממונות ואחד דיני נפשות כו'

וע"ז אומר אתא מימר לך בפשוטא דקריי' (פי' כפשטא דקרא ואין עירוב פרשיות כתיב כאן אלא דווקא בגזילות וחבלות אבל לא בדיני ממונות) וע"ז אומר אתי בפשוטא דקריי' (פי' כפשטא דקרא דאין עירוב פרשיות כתיב כאן ושלשה מומחין דכתיבי הוא בגזילות וחבלות) והא דאמר שלשה בדיני ממונות הוא דלא כר' אבהו דמשני מה הן גזילו' וחבלות אלא כר' אחא דמפרש תרתי קתני ומפר דקאי אמומחין ובד"מ הוי שלשה אעפ"י שאינן מומחין והא דבעינן שלשה משום יושבי קרנות די תלתא אי איפשר דלית בהו חד דגמיר וא"כ דיני ממונות בשלשה הדיוטות אבל בדיני גזילות וחבלות בעינן מומחין והוא בפשוטא דקריי' דלא בעינן מומחין רק בגזילות וחבלות דקסבר אין עירוב פרשיות כתיב כאן

וע"ז אומר אשכח הני פי' שמצא ברייתא דתני ר"ש בן יוחאי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ואמרינן בגיטין (ד' פח) לפניהם ולא לפני הדיוטות וא"כ אפי' אם נאמר בפשוטא דקרא דאין עירוב פרשיות כתיב כאן אעפ"כ בעינן מומחין דהא כתיב לפניהם (והוא כמו שהקשו התוס' שם בסנהדרין (ד' ב') בד"ה ליבעי נמי כו' תימא דמשמע הכא דממעטינן הדיוטות מדכתי' אלקים ובפ' המגרש (ד' פח) ממעט להו מדכתיב לפניהם כו' עיי"ש וע"ז אומר הירושלמי נמי דאשכח תני ברייתא דר"ש בן יוחאי דיליף מדכתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות וא"כ צריך בדיני ממונות נמי מומחין

וע"ז אומר ותייא כר' יוסי בר חלפתא דר' יוסי בר חלפתא אתון תרין בר נש מידן קומי' א"ל על מנת שתדינני דין תורה אמר לון כו' והא שלא רצה לדון בדין תורה שבדין תורה אפי' מומחה אינו יכול לדון ביחידי דיליף מדכתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות א"כ גלי לן קרא דהא דכתיב אח"כ ונקרב בעה"ב דקאי אדיני ממונו' ג"כ (וכמו שכתבו התוס') וא"כ בעינן שלשה מומחין אפי' בדיני ממונות ג"כ וע"כ כשאתו קמי' אעפ"י שקבלוהו אך כיון שאמרו לו דיינת לן דין תורה ור' יוסי בר חלפתא סובר כר"ש דאפילו לדיני ממונות נמי בעינן שלשה מומחין ע"כ לא רצה לדון

עוד שם שמואל אמר שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף ר' יוחנן ור"ל תריהון מרין אפי' שנים שדנו אין דיניהם דין תמן תנינן הי' דן את הדין זיכה את החייב כו' טימא לטהור טיהר לטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו ר' בא בשם ר' אבהו בשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים וגריס שם הפ"מ הרי את מקובל עלינו כשלשה כמו דגריס לקמן הרי את מקובל עלינו כשלשה ואיפשר לומר דהא דאמר כשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים היינו משום דאפי' למ"ד שנים שדנו דיניהם דין אפ"ה לא יתיישב הא דתנן דן את הדין משום דבעינן דווקא שנים ע"כ משני כשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים ואי אמרינן דבעינן שלשה ע"כ אמר הרי את מקובל עלינו כשלשה

ולכאורה צריך להבין דמפני מה אמר תחילה הרי את מקובל עלינו כשנים ואח"כ אמר ר' אבהו בשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשלשה ואיפשר לומר דתחילה אמר בשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים דליכא למימר כשלשה דא"כ הוי תרתי לריעותא ועיין בסמ"ע שכתב בחוה"מ (ס' כב) הטעם דמהני תרתי כשקבלוהו עלי' להיות כשלשה ולא הוי תרתי לריעותא דשם פסול חד הוא יחיד במקום רבים והקצה"ח כתב הטעם דע"כ מהני דהוי כאילו קבלוהו עלייהו להיות יחיד מומחה וע"כ לא הוי כתרתי לריעותא וע"כ משני כשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים וניחא לשמואל דאמר שנים שדנו דיניהם דין וע"כ לא הוי תרתי לריעותא דהא קיבל חד להיות כשנים וליכא למימר שאמרו הרי את מקובל עלינו כשלשה דא"כ קשה דהוי תרתי לריעותא וכ"ת דהא איכא למימר דלא הוי רק כחדא לריעותא שקבל עלי' להיות כיחיד מומחה אפי' אומר במקום ג' הוי כיחיד מומחה וכמו שכתב הקצה"ח דאין הדבר הלוי בלשון אלא בענין אם הוא תרתי לריעותא וזה לא הוי כתרתי לריעותא כיון דיחיד מומחה דן רשאי להיות הדיוט במקום מומחה אם קבלוהו עלייהו דא"כ יפטור מלשלם כיחיד מומחה ואמאי אמרינן דחייב לשלם אלא דהכונה הוא דווקא כשלשה א"כ הוי תרתי לריעותא וא"כ איך מהני ע"כ משני שאמרו הרי את מקובל עלינו כשנים וניחא אליבא דשמואל דס"ל שנים שדנו דיניהם דין וא"כ לא הוי רק כמו חדא לריעותא וע"ז הקשה דממ"נ אם טעה בדבר משנה אמאי דינו דין ואם טעה בשיקול הדעת אמאי חייב שלם כיון דקבלוהו עלייהו וע"ז משני ר' בא בשם ר' אבהו כשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשלשה ע"מ שתדיננו דין תורה

ולפי"ז איפשר לומר דלרבנן דא"י דבעינן דווקא שלשה והוא קיבל עליו להיות כשלשה וכ"ת א"כ הוי תרתי לריעותא ע"ז משני דכונתו הי' כמו יחיד מומחה דהוי במקום שלשה וכ"ת א"כ יפטור כמו מומחה אך כיון שא"ל בפירוש ע"מ שתדיננו דין תורה ע"כ לא הוי כיחיד מומחה לפטור ולא קיבל עליו אלא להיות בעיקר הדין כמו יחיד מומחה ולא שיפטור מלשלם ומומחה שאני שא"צ לקבלתו וע"כ פטור משא"כ הדיוט שצריך לקבלתו. ע"כ משני ר' בא בשם ר' אבהו שקבל עליו להיות כשלשה ולא הוי כתרתי לריעותא דכונתו להיות כיחיד מומחה אעפ"י שאמר כשלשה וכמו שכתב הקצה"ח ומה שחייב הוא משום דא"ל ע"מ שתדיננו דין תורה וא"כ אם טעה ולא קיבל עליו כלל ע"כ חייב לשלם משא"כ מומחה שאין צריך לקבלתו ועיין בתו' סנהדרין (ד' ה) בד"ה אם כו' ובמה שכתבו ולהאי פירושא דפריך לקמן (ד' ו') מר' אבהו מדן את הדין ה"מ לשנויי דמיירי ביחיד מומח' לרבים ובמה שכת' המהרש"א שם ודו"ק. ועוד דאם קבלוהו כשלשה צריך לשלם כמו שאומר בירוש' מפני שהגיס דעתו ודן ביחיד משא"כ במומחה דמותר עפ"י דין ע"כ פטור

[והא דהש"ס דילן משני בסנהדרין (ד' ו) הכא במאי עסקינן דקבלו עלייהו וכתב הקצה"ח בחוה"מ (ס' כה) ועיין בפ"ק דסנהדרין דפריך לר' אבהו דאמר שנים שדנו אין דיניהם דין מהא דתנן דן את הדין מה שעשה עשוי ומשני בדקבלו עלייהו ופריך אי הכי אמאי חייב לשלם ומשני דאמרי לי' דיינת לן ד"ת ובירושלמי הקשה ג"כ קושי' זו ופריק לה שאמרו בפירוש הרי את מקובל עלינו ע"מ לדון דין תורה ובזה פליגי הש"ס דילן עם הירושלמי דש"ס דילן סובר בסתם נמי הוי הקבלה ע"מ לדון ד"ת והירושלמי סובר דסתם הקבלה בין לדין בין לטעות ומש"ה פריך אמאי חייב לשלם עד דמוקי לה במפרש ע"מ