נועם ירושלמי על נזיקין קא

ר' חייא אין עושין לו קיום ב"ד דכיון שהמלוה והלוה מתרצין לכתוב וא"כ ה"ל כאילו בעצמם כותבין שטר וע"ז אמר ר' ירמי' אילו הוה שמע רב מתנייה לא הוי מימר הדא מילתא (פי' אלו הוה שמע רב הברייתא דלעיל הא הני בכתובות דבי לוי שמי שנמחק שט"ח מעמיד עליו עדים ובא לב"ד ותני שצריכה קיום ב"ד והוא מחמת שהמלוה בעצמו כותב אבל הכא ששניהם מתרצים ע"כ כותבין אפי' בלא קיום ב"ד) ע"ז אומר כגון דמרין כן אני פלוני בן פלוני לוה ממך פלוני ופלוני ערב וא"כ כותבין שלא מדעת הערב וא"כ צרי' קיו' ב"ד (והפ"מ כתב לקמן אמרינן הכי לענין עדות שטרי המוקדמין כו' ובספרי הדפוס מצויין זה על הלכה דלקמן וטעות המדפיסים הוא וכן בכמה ציונים בפירקין כו' ושגה בזה שהירושלמי מתרץ הא דאמר רב דצריכה קיום ב"ד

וע"ז אומר רב אמר צריך להזכיר זמן ראשון בשני ושמואל אמר א"צ להזכיר זמן ראשון בשני כו' ר"י בעי א"צ כו' על הדא א"ר יוסי וכן יפה לו ואל ירע כחו של זה והנה לפי פירוש הפ"מ הי' לו לומר שיכול לכתוב מזמן ראשון ולא הוי מוקד' ולשמואל אין יכול לכתו' מזמן ראשון ואמאי קאמר שצריך לכתוב זמן ראשון אך אי אמרינן דבערב צריך קיום ב"ד משום שזה לא בידיעת הערב וא"כ אם ב"ד כותבין שטר אחר וב"ד אלימי לכתוב אף שלא בידיעת הערב מכל מקום אם לא יכתוב מזמן ראשון א"כ בטלה השיעבוד של למפרע בטלה נמי ש על להבא

וע"ז קאמר כגון דמרין כן אני פלוני לויתי ממך (פי' שהי' ערב קודם חיתום שטרות וא"כ גובין ממשעבדי וא"כ כיון שבטל השיעבוד מעיקרא בטל נמי מזמן שני) ע"כ אומר רב צריך שיכתוב זמן ראשון ושמואל אמר דאם אפי' יכתוב זמן שני הוא משועבד מכאן ולהבא וע"ז אומ' לקמן (ספ"י) רב אמ' צרי' כר"י (פי' שסובר דבמוקדם כיון שבטלה מקצתו בטלה כולו ושמואל כרשב"ל שאומר דאע"ג דנתבטל זמן ראשון כותב זמן שני והערב משועבד מזמן שני) ודו"ק ולקמן יתבאר עוד בזה

שם (ה"ז) מתניתין שני אחים כו' האומר לבנו שטר בין שטרותיו פרוע וא"י איזהו שטרות כולן פרועין נמצא לא' שם שני' הגדול פרוע והקטן אינו פרוע ובגמ' תני לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר קטן והנה הטעם הוא לפי שיטת הש"ס דילן דיד בעל השטר על התחתונה וע"כ הגדול פרוע אך הירו' לטעמי' דאמר לעיל (פ"ט ה"ו) דברי הכל יד השטרות לעליונה והוי בעל השטר מוחזק א"כ לא נפרע אלא השטר קטן וע"ז אומר תני לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר קטן וא"כ כי פרעו בודאי פרעו תחילה השטר גדול אבל בלאו הכי יד בעל השטר על העליונה לפי שיטת הירושלמי

שם (ה"ח) המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב ובגמ' תמן מרין בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה נראה לי דהא דקאמר תמן מרין בכל מקום הלכה כרשב"ג (דהיינו בבבל אמרין) ואמאי דווקא תמן [ונראה לי דע"כ לא אמרינן רק תמן הוא דהירושלמי לשיטתי' דאמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ויציין אם הוא מצויין האיך הוא נקרא צנוע אמר ר' יוחנן אתי דר' שמעון בן גמליאל כמאן דאמר לעתותי ערב דתני ר' דוסא אומר כל מה שילקטו עניים הרי הוא הפקר ר' יהודה אומר לעתותי ערב (פי' וע"כ היו הצנועים מניחים את המעות ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על מעות הללו. והוא כר' יהודא דאמר לעתותי ערב) והנה לשיטת הירושלמי הא דתנא צנועין רשב"ג הוא וא"כ סובר רשב"ג דיכול לחלל אף על דבר שאינו ברשותו ור' יוחנן פליג על זה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ס"ט) אלא לעולם כל הנלקט ור' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דתנן אין הגונב אחר הגנב כו' אלא לאו ש"מ זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו וא"כ סובר ר' יוחנן דאינו יכול לחלל על מה שאינו ברשותו ולשיטת הירושלמי הא דצנועין הוא רשב"ג וא"כ ליכא לכללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. והא דקאמר הירושלמי דהא דצנועין אתי כרשב"ג הוא כמו דאמר תחילה ויציין אם הוא מצויין האיך הוא נקרא צנוע וא"כ שיטת הירושל' דהא דצנועין הוא בשאר שני שבוע ואף על גב דסובר רשב"ג דהלעיטהו לרשע וימות אעפ"כ הצנועין (פי' שעושים לפנים משורת הדין ע"כ היו מחללים אפי' בשאר שני שבוע) וע"ז פריך ויציין דהא דקרי להו צנועין היינו מפני שמרחמין אפי' על הרשעים אבל מ"מ אמאי לא יציינו וע"ז מתרץ אם מצויין האיך נקרא הוא צנוע (פי' אם היו מציינים אפי' בשאר שני שבוע שכל העולם אין מציינין מחמת שהלעיטהו כו' והן עושים לפנים משורת הדין ואם היו מציינים לא היו נקראים צנועים שצנועתם אם הם מקיימין הצנע לכת וא"כ לא היו נקראים צנועים) וא"כ הא דקאמר והצנועים כודאי בשאר שני שבוע וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ס"ט) בד"ה והצנועין כו' וצריך לומר דצנועין אשאר שני שבוע קיימי דאי אשביעית כיון שהיו זוכים מן ההפקר לא היו יכולים לחלל וא"כ כיון דהא דצנועים הוא כרשב"ג דאי אליבא דת"ק כיון שכל העולם היו מציינים אמאי לא ציינו וע"כ לא אמרו דבכל מקום הלכה כרשב"ג דהא דההיא דצנועין שהוא מדברי רשב"ג אין הלכה כמותו. אבל לשיטת הש"ס דילן דההוא דצנועין לאו כרשב"ג היא אלא שהוא מדברי ת"ק והא דקרי להו צנועין הוא מפני שלא היו רוצים לסמוך על הסימנים וא"כ כיון דמדברי דת"ק היא ע"כ אמרו תמן אמרין בכל מקום הלכה כרשב"ג (וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן אליבא דר' יוחנן דאמר בב"ב (ד' קע"ד) אמר רבב"ח א"ר יוחנן בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה) משא"כ לשיטת הירושלמי לא אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג דכיון דההיא דצנועין הוא מדברי רשב"ג ובהא אין הלכה כמותי וכמו דא"ר יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים אין יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו:

וע"כ אומר בירושלמי תמן אמרין (פי' בבבל) אמרין הלכה כרשב"ג והוא משום דבבבל מפרשי דההיא דצנועין אתי אליבא דת"ק ולא אליבא דרשב"ג]

עוד שם ר' אמי בר קרחה בשם רב ולמה אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג שהלכות קצובות הי' אומר מפי בית דינו (צריך לומר דרב מפרש דהא דפליגי רשב"ג ור"י בכתובות (ד' כ"ד) דתנן ר"י אומר אין מעלין לכהונה עפ"י עד א' ואמרי' שם וכן בב"ב (ד' ל"א) דפליגי אם חיישי' לזילותא דבי דינא דרשב"ג סובר דלזילותא דבי דינא לא חיישינן וא"כ כיון דרב סובר דהלכה כרשב"ג א"כ איך קאמר רב בכתובות ובב"ב בירושלמי פ"ג דב"ב ה"ד) אמר ר"נ בר יעקב אנא אפיקתי' מראובן אנא מחזירנא ליה רב אמר כשנתת עפ"י ב"ד נתת מכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראי' וא"כ סובר רב דחיישינן לזילותא דבי דינא וא"כ הוא דלא כרשב"ג וא"כ צריך לומר דפליגי במצטרפין לעדות ועוד איפשר דרב אמר ולמה אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג היינו שאמרו אבל הוא אינו סובר כן ובירושלמי דמס' עבודת כוכבים (פ"ב ה"ג) ועורות לבובין ר' ירמי' בשם רב הלכה כרשב"ג וא"כ מוכח שרק בזה הלכה כרשב"ג אבל לא בכל מקים ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו

שם (ה"י) המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים ע"י עדים גובה מנכסים בני חורין הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסי' חורין והערב שהוא יוצא אחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין כו' ובגמ' רב הונא אמר הקדמה פסולה והשטר כשר והתנינן פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול הדא דתימר דרב הונא ור' אלעזר ור"ש בן יקים הדא דרב הונא ר' אלעזר אמר אעפ"י שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדין כאין העדים חותמין על הגט אלא מפני מתיקון העולם

והנה הירושלמי הזה הוא בכאן בקצרה והירושלמי (היא בפ"י דשביעית) פרוזבול המוקדם כשר מפני שהוא מרע כחו והמאוחר פסול מפני שהוא מייפה כחו שט"ח המוקדמין פסולין מפני שמייפה כחן והמאוחרין כשירין מפני שהוא מרע כחן מי מידע (פי' מי מודיע שהוא מוקדם) שמעון בר ווא בשם ר"י החתומין בשטר לא כן אמר רשב"ל עשו דברי החתומין בשטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד תמן אותן שאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם הכא אמרו על זה חתמנו ולא חתמנו על זה ר' יוחנן אמר פסולין ממש ורשב"ל אמר אינו מונה אלא משעת הכתב והתני פרוזבול בין מוקדם בין מאוחר שר ואינו מונה אלא משעת הכתב אם אומר את כן בשטרות מה בין פרוזבול מה בין שטר (פי' שמביא ראי' לר' יוחנן שאמר שהשטר פסול לגמרי והוא כיון שנתבטל במקצתו נתבטל בכולו) וכמו שביארתי במ"א דהירושלמי לטעמי' דאפי' נתבטל מחמת דבר ח' נתבטל בכולו וכמו שהבאתי ראי' בפ' איזהו נשך וכן בב"ק (בפ' מרובה) דהירושל' סובר דאפי' נתבטל מקצתו שלא מחמת קרוב או פסול נמי נתבטל בכולו והבאתי ראי' מהירושלמי בכתובות (פי"א ה"ה) הי' כתובתה ארבע מאות זוז מכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים וקאמ' שם עד כדון בשמכרוה להם בארבע שטרות מכרה להם בשטר א' הפלוגתא דר"י ורשב"ל דאתפלגון כתב כל נכסיו לשני בני אדם כא' והיו העדים כשירים לזה כו' אבל הש"ס דילן לטעמי' דהא דנתבטל במקצתו נתבטל בכולו היינו דווקא אם נתבטל מחמת קרוב או פסול וע"כ אמרינן בב"מ (ד' ע"ב) תנן ההם שט"ח המוקדמין פסולים והמאוחרי' כשירין מוקדמין אמאי פסולים נהי דלא גבו מזמן ראשון ניגבו מזמן שני אמר רשב"ל במחלוקת שנוי' ור' מאיר היא (פי' דר"מ סובר קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ואת הריבית) ור' יוחנן אמר אפי תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון וע"כ אינו אומר ר' יוחנן הטעם משום דכיון דנתבטל במקצתו נתבטל בכולו אלא משום גזירה שמא יגבה מזמן ראשון

והנה הירושלמי הוא רק בקצרה דקאמר רב הונא אמר הקדמה